תגובות : "אנא מכם, אל נא תעודדו בורות אפילו בדחקה"

יוסי ברנע, אביבית קריינר ועמית כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הסרט פוקסטרוט
צילום: גיורא ביח / בתי קולנוע לב וספירו סרטים
יוסי ברנע, אביבית קריינר ועמית כהן

זאב, זאב

מאמרו של אדם רז, "אבי התנועה הרגביסטית" (מוסף "הארץ", 6.10), הוא פמפלט תעמולה יותר מאשר מאמר פובליציסטי. מבחינתו "ליברליזם, הומניזם ושוויוניות" בדרכו של ז'בוטינסקי הם "פראזות משוללת יסוד" והוא אף גורס שלז'בוטינסקי היה "יחס של ביטול למשטר הדמוקרטי"(!). לא מעט נכתב על הגותו הליברלית של ז'בוטינסקי. אצביע רק על דוגמה אחת: הספר שהוציא מסדר ז'בוטינסקי (הכולל הקדמה של ד"ר רפאלה בילסקי כהן — "השקפתו הליברלית של זאב ז'בוטינסקי") "למהותה של הדמוקרטיה: משנתו הליברלית והדמוקרטית של זאב ז'בוטינסקי".

לגימוד תפיסת עולמו של ז'בוטינסקי מתוארת "הציונות המדינית" כתפיסה הפועלת למען "דבר גדול, מופשט — למען ארץ ישראל הבלתי ריאלית, לא זו שנבנתה בידי חלוצות וחלוצים ואנשי תנועת העבודה, שלב אחרי שלב (שמהם ושיטתם סלד) אלא זו הממלכתית, שתיווסד 'מלמעלה', בידי האנגלים ובהסכמתם".

נכון שז'בוטינסקי סבר שהלחץ על הבריטים יביאם לקיים את המדיניות הציונית כפי שהובטחה בהצהרת בלפור ובכתב המנדט, אבל אין להתעלם מחשיבות הציונות המדינית שלו, שאותה ניתן לקשור לזו של הרצל. רז אינו מתאר נכונה את פרשת תל חי. ז'בוטינסקי לא ראה בהגנת תל חי פרשה מיותרת, "שכן דובר על הגנה עצמית. בכלל, הגנה נראתה לז'בוטינסקי דבר חסר טעם כל עוד אינה מקדמת את החסות הבריטית. את ההגנה החליפה הפרובוקציה"(!). בפועל צידד ז'בוטינסקי בהגנת תל חי כל עוד ניתן להגן עליה (ולא היה ברור אם הסיוע יגיע בזמן). אם לא ניתן לסייע לה, צידד בנסיגה טקטית ממנה. לכך לא היה שום קשר, כמובן, לקידום החסות הבריטית.

אירוניית ההיסטוריה. בהמשך לדבריו על תל חי מצטט רז ממכתבו של חיים ארלוזורוב לחיים ויצמן ב–1932 כדי לעמוד על "הפרובוקציה: "אני רואה בתכסיסיו, במדיניותו ובעקרונות החינוכיים שלו (של הרוויזיוניזם — א"ר) ממש טירוף הדעת". אבל אותו ארלוזורוב, המנהיג הפועלי המתון, כתב לוויצמן באותו מכתב שלמרות הסתייגותו מהרוויזיוניזם הוא סבור שייתכן שאין מנוס מתפיסת השלטון עוד בטרם יהיה רוב יהודי בארץ.

רז אינו ער להבדל בין מצב היחיד החי במדינתו הריבונית לזה שנדרש להקרבה אישית למען העצמאות הלאומית. לכן הוא יכול לכתוב את המשפט הבא: "הפאתוס הלאומי של ז'בוטינסקי, שכביכול התעלה מעל מעמדות ואינטרסים, היה מסכה שמאחוריה הסתתרה תפיסה אלימה ומתנשאת הדורשת מהיחיד קורבן, למען כלל מופשט שאינו מהווה חלק מחייו".

לא אוכל להקיף את כל הסוגיות ואסיים בסוגיית התעסוקה. לשכות התעסוקה היו (בתחילה) מפלגתיות והן הדירו את הרוויזיוניסטים אך גם את הקומוניסטים (להרחבה ראו הדוקטורט של אניטא שפירא). אולם אצל רז מתהפכות היוצרות ומול מציאות של חברה סקטוריאלית, שיותר ויותר נשלטת על ידי אידיאולוגיה סוציאליסטית, הוא מסביר: "ז'בוטינסקי אם כן, היה חסיד של 'שוק חופשי' רק במידה שעקרה אלמנט בולט מבסיסה של תנועת העבודה הארץ ישראלית: התארגנותם החופשית של הפועלים אל מול המעסיקים".

יוסי ברנע, תל אביב

לא לעודד את רגב

בוועדת המדרוג במוסף ה"ארץ" (29.9) דורג הסרט "פוקסטרוט" בגבוה־רע ונכתב עליו "לא נעים להודות, מירי רגב צדקה". ברצוני לדרג אמירה זו של כותבי המדור כנמוך־רע, כי איך אפשר להצדיק את שרת התרבות מירי רגב ואת הביקורת שלה על הסרט כשהיא עצמה לא ראתה אותו. מובן שכל ביקורת על הסרט היא לגיטימית, אך חשוב שתהיה מבוססת על צפייה בו. זה אלמנטרי. אנא מכם, אל נא תעודדו בורות אפילו בדחקה.

אביבית קריינר, בנימינה

מי מתעלם מההדתה

טוב עשה ניסן שור, בטורו במוסף "הארץ" ב–15.9 ("מי מפחד מהדתה"), שהבהיר, פירש, שיקף והסביר את חששותינו, החילונים, או לפי כינויו "בורגנים חילונים", מתהליך ההדתה במערכת החינוך. שור מתיימר להבין תהליכים אלו כסוציולוג ופסיכולוג חינוכי — כל הדברים שהוא לא — ומצטרף לחבורת "מתנגדי מתנגדי ההדתה" שקמה לאחרונה במחוזותינו. אותה קבוצה שמה לה למטרה להסביר לנו, "החילונים חוששי ההדתה", כמה אין לנו ממה לחשוש והכל סתם עורבא פרח.

שור מתעלם מתהליכי הפונדמנטליזם שמתרחשים בעולם כולו וגם בישראל, שבה למרבה הצער אין הפרדה בין הדת למדינה. האם זו תמימות, עיוורון או סתם טיפשות — ההתעלמות ממה שקורה סביבנו, הרבה לפני שנכנסים לכיתה: ביטול מתווה הכותל, ריבונות הרבנות על כל תהליכי הגיור, שיא של כל הזמנים בהקצאת תקציבים לישיבות, הכאת חיילים חרדים ברחובות בני ברק, הניסיון לסגור עסקים בשבת, מניעת תחבורה ציבורית בשבת ועוד.

בניתוח החשש (המוצדק) של ההורים מתהליכי ההדתה באה לידי ביטוי מומחיותו הרבה של שור בפסיכולוגיה התפתחותית: הפחד של ההורים אינו מפגיעה בערכים שהם מאמינים בהם, ערכי החילוניות — אלא "פחד לאבד שליטה". הוא אף משווה זאת לפחד מפדופילים בארצות הברית — הדת כ"פדופיליה". וכל זה קורה — הסכיתו ושמעו — כי "ההורה המודרני הסיר במידה רבה את האחריות שלו מילדיו" — לא פחות ולא יותר! "ילדים נמצאים יותר מתמיד במסגרות חינוכיות... מהבוקר ועד הצהריים המאוחרים". מעניין שאני, בת 60, בדומה לילדים היום, בארץ וברוב העולם, למדתי מהבוקר ועד הצהריים המאוחרים. דבר לא השתנה. לא זכור לי שסיימנו את הלימודים לפני שתיים (ואין לשכוח שכדי לממן את המחירים המאמירים של החינוך ה"אלק" חינם צריך לעבוד יותר ויותר). "בורגנים חילונים חששו תמיד מהשפעות זרות ומזיקות" — על קביעה כזו ממש מגיע פרס נובל למחקר מעמיק מעין כמותו! מה עם הורים לילדים חרדים שלא מאפשרים להם "השפעות זרות ומזיקות" מכל הסוגים שאינם מעולמם בלבד? מה עם רשתות חינוך חרדיות שלא מאפשרות לילדים ממוצא שאינו משלהן להשתלב בבתי החינוך שלהן? האם יש צורך בעוד דוגמאות לחשש מ"השפעות זרות ומזיקות" שלא קשור לחילונים? יש לי הרגשה שאם נגרד קצת לעומק (מה ששור לא טרח לעשות) נמצא עשרות דוגמאות לתופעה זו אצל דתיים וחרדים דווקא.

כדי שלא נחשוד בו בימניות מיותרת ושייעשה בו מעשה "בני ציפר", שור מכניס דווקא את המורה טלי מזרחי למשוואה. היא, שמסמלת את כל מה שההורים החילונים מאמינים בו: קבלה של האחר, פתיחות, אמונה בשוויון ובערכים הומנים וליברליים — ערכים מנוגדים לגמרי לדת — אותה בחר שור כעלה התאנה שלו. "הורים לא מפחדים מאלוהים... הם מפחדים מעצמם"! גדול! טוב יעשה שור אם יגביל את עצמו לטורים הנחמדים שכתב עד כה. אם יחליט להמשיך ולכתוב על תהליכים המתרחשים בחברה הישראלית, יואיל בטובו לחקור לעומק לפני קביעת מסקנות נחרצות — ומצוצות מן האצבע — כמו בטור זה.

עמית כהן, הרצליה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ