בדלתיים פתוחות

מה חשבתי כשצפיתי בראיון של אילנה דיין עם יעקב וינרוט

הראיון של אילנה דיין עם עו"ד יעקב וינרוט עורר בי כל כך הרבה אסוציאציות אפלות, עד שהתחלתי לחשוד שטיפת אל.אס.די שלקחתי בשנות ה–60 שבה והיכתה בי

אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
 אילנה דיין עם יעקב וינרוט
צילום מסך מתוך התוכנית "עובדה", ערוץ קשת 12
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

הראיון של אילנה דיין עם עו"ד יעקב וינרוט היה כל כך מורכב ומלא סמנים תרבותיים ורמיזות מסוכנות, עד שחששתי שטיפת אל.אס.די שלקחתי בשנות ה–60 (טרם נכלל אז ברשימת הסמים המסוכנים) היכתה בי שוב אחרי כל כך הרבה שנים. היתה פעם אגדה אורבנית שאל.אס.די שלקחת ממשיך לארוב לך באיזו סינפסה מרושעת ונקמנית עד שהוא יוצא משם בדמות הקוצר־הקודר, מלאך המוות, כמו בסרטו של אינגמר ברגמן "החותם השביעי". אז בואו אסוציאציות חביבות שלי, מן המקום הכי אפל בנשמתי, וצאו במחול מחניים סביב המוקד. יעקב וינרוט המניח יד מסויטת על שכם אדונו חסר החמלה, מרים רגליים כחושות כרקדנית קאן קאן יוקדת מחום מחלת הדבר, וחושף את מה שהגלימה השחורה ניסתה להסתיר כל השנים.

כי יעקב וינרוט כאילו יצא מציור של פיטר ברויגל האב וציירים אחרים, שבשלהי המוות השחור, מגפת הדבר שחיסלה כרבע או חצי מאוכלוסיית אירופה, הכניסו לאמנות את הדימוי של מלאך המוות הרוקד עם שלד ומוביל אותו אל הקבר. ואילנה דיין מוליכה אותו בריקוד העלמה והמוות לצלילי רביעיית המיתרים של שוברט, יצירה שעליה כתב אריאל הירשפלד כי אינה מלנכולית או עצובה, אלא מבטאת את ההיעדר הנורא, החור השחור שנפער לפתע ("הארץ", 28.8.08).

ומה מגלות הרגליים של יעקב וינרוט המונפות אל על? סהדי במרומים שציפיתי לעיון בשמונה פרקים לרמב"ם העוסקים במהות הטוב והחטא ובשאלה מדוע הקב"ה מאפשר לנו לחטוא, או לפחות משהו ממסילת ישרים לרמח"ל. ברגע שהבעה כמעט קדושה עלתה על פניו של וינרוט, והוא כיווץ את גבותיו, והעמיק את עיניו, ראיתי או דימיתי לראות את שער החוכמה, שער הסוד ושער הדרש נפתחים בפניו, ושירת מלאכי שרת המהללים את כבוד האל הגיעה לאוזני, אלא שאז הוא אמר: "אני חשבתי שההתנפלות על מני נפתלי היא שטות טקטית מהשורה הראשונה. מה מני נפתלי, ריבונו של עולם, רצה?" אמר וינרוט. "מה הוא עשה? איך לא פתרו את בעיית מני נפתלי?" על הזוג נתניהו היה לפתור את הבעיה כשהיא צצה: "לתת לו את הקביעות או לגמור איתו בפיצוי שיניח את דעתו".

האם זה מה שתאמר יעקב יקירי, שהיית פעם כאח לי, ששלחת לי תיקי עבירות מין מגונות במיוחד שנפשך הזכה בחלה בהם, כאשר ישאלך העומד בפתח היושב במרומים מה החוכמה שהבאת אלינו מעולם השקר וההבל? האם תאמר לו "שהיה צריך לגמור עם מני נפתלי בפיצוי שיניח את דעתו"? הרי הש"ג האלוהי, אשמדאי, ודאי ישאל "מני נפתלי? מישהו שמע עליו, מישהו מכיר אותו?" ורחש־לחש עובר בין מלאכי השרת, ואומר מלאך אחד צעיר ומתולתל "האם הכוונה לפרץ בנו של יהודה, אחיו התאום של זרח, שפרץ לפניו ועל כן קראה לו אמו פרץ?"

 יעקב וינרוט
יעקב וינרוטצילום: צילום מסך מתוך התוכנית "עובדה", ערוץ קשת 12

"מני!" ינזוף בו הש"ג.

ועו"ד וינרוט מניף רגל אחרת עד שהגלימה מופשלת אל מתחת לברך השחוקה, והוא זקוק להישען על "הקוצר הקודר" המוביל אותו, כדי שלא ייפול, והוא מסביר כי שרה היתה צריכה לשלם לכל עוזרות הבית והמטפלות, כי הממון יענה את הכל. ואפילו אם מדובר ב–400,000 שקל, צריכה היתה שרה לומר "הנה, קחו צ'ק וגמרנו". זה כנראה לקוח מהפרק התשיעי הגנוז של הרמב"ם הנושא את הכותרת "קחו צ'ק וגמרנו", שנשרף על ידי האינקוויזיציה במונפליה בצרפת על פי פניית חכמי היהודים שאמרו, "אתם האינקוויזיציה שורפים ספרי כפירה ומינות שלכם, מדוע לא תשרפו גם את אלה שלנו?"

ועד לרגע האחרון גלגלי המוח של הפרקליט ממשיכים להסתובב כסוסים בפארק שעשועים, והוא אומר שבנימין נתניהו הוציא עשרות אלפי שקלים על סיגרים ובבית כעסו עליו. ואתה רואה איך לעיניך נרקמת טענה משפטית חדשה ומבריקה, כמו פאטה מורגנה בלב המדבר. שרה כעסה על נתניהו שהוא מוציא כל כך הרבה כסף על סיגרים, על כן שיכנע את ארנון מילצ'ן להגיד שהוא נתן לו את הסיגרים — כך עובדים הקוסמים הגדולים, תלמדו מהם.

איזו אכזבה, איזה שיברון לב. וכשווינרוט מדבר על מעסיקו המשתעשע בו כמו בעכבר הלום מבוכים ומבואות סתומים, הוא אומר, "הוא אדם בודד, כל ידידיו עזבו אותו". ולי אין ספק, כי אף על פי שלא למדתי בישיבת פוניבז' האצילית ובישיבת מיר הרווארד של ירושלים דלמטה, אלא בתחכמוני בדרום תל אביב וצייטלין הטריפה, הרי וינרוט ואני הגענו ממקום תרבותי די דומה, ואני יודע שבמוחו עולה כרגע תמונתו של שאול המלך, המבודד, האומלל, שהרוח הרעה לא סרה ממנו, המגיע מחופש אל בעלת האוב, שהיא כמובן יעקב וינרוט הלובש שמלה רקומה ששאל מאיזה גמ"ח בבני ברק, ובשיחות העגומות בארבע עיניים ביניהם שואל בנימין את בעלת האוב מה יהיה עתידו בקרב עם הפלשתים, ובעלת האוב מעלה בפניו את דמותו של שמואל המת, שהוא כמובן בן ציון נתניהו אביו, האומר לו בלשונו של טשרניחובסקי: "מִמְּחִילּוֹת רִקָּבוֹן עַל מָה הִרְגַּזְתָּנִי/ וּלְאַרְצוֹת־הַחַיִּים מָה הֶעֱלִיתָנִי?"

ובן ציון נתניהו מבשר לבנימין כי אלוהים קרע את הממלכה מידו, בשל ההינתקות, ונתן אותה בידי רעהו דוד הטוב ממנו, והשאלה העומדת באוויר המצחין של המערה בעין דור, היא אם זה דוד אמסלם או דוד ביטן. "אבא", קורא בנימין אחרי אביו המנוח, "אמסלם או ביטן?" וכתשובה נשמעות רק נשמות החוטאים המתענות בגיהנום אמסלם או בגיהנום ביטן, שהוא אותו גיהנום ממש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ