בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות: "ירושלים מבקשת לזכור ולהזכיר. ברלין בחרה להנציח"

תגובות
נשיא פולין לשעבר לך קצ'ינסקי
REUTERS

בין ברלין לפולין

יולי תמיר נפגשה עם נשיא פולין לפני כמה שנים ("מה למדתי מנשיא פולין על היהודים ועל השואה", מוסף "הארץ", 9.2) והסיקה כי הפולנים כקורבנות מעולם לא הכריזו מלחמת שמד על היהודים וכי הם זכאים בחלוף השנים לכתוב מחדש את ההיסטוריה של האומה הפולנית המובסת. המאמר התפרסם לרגל החקיקה הפולנית החדשה, שאושרה בפרלמנט ולפיה תוטל ענישה חמורה על מי שידבר על פשעי העם הפולני בשואה ויכנה את מחנות המוות מחנות "פולניים". אני מבקשת לקרוא למשרד החינוך לבחון מחדש, לנוכח החקיקה הפולנית החדשה, את המסעות לפולין. מטרת המסעות הללו נידונה בעבר בהרחבה ונימוקי הביקורת על המסעות כבר נטחנו עד דק. אולי דווקא הפרלמנט הפולני בנימוקיו יכול לסייע לנו בהארת פן אחר. מדריכי המסעות הללו מעתה ייחשבו עבריינים אם יספרו את הסיפור המורכב ויתארו את מלוא התמונה, שאינה מחמיאה ממש לפולנים. די למסעות לפולין שהפכו לטיולים שנתיים של שכבת י"ב, ומהם נהנים מערכת תיירות משומנת של חברות תעופה, בתי מלון, מערכות הסעדה ואפילו מפעילי שירותים ציבוריים.

אני מורה להיסטוריה בבית ספר בחיפה הקרוי על שם הרב ד"ר ליאו בק, שבתקופת עליית הנאצים לשלטון הנהיג את הנציגות הארצית של היהודים הגרמנים. ליוויתי כבר שישה מסעות לפולין. בעקבות לקחי, לפני שלוש שנים הצעתי למנהלי חלופה — מסעות לתלמידים שוחרי היסטוריה לברלין. ברלין מתמודדת בגבורה לטעמי עם זיכרון הרייך השלישי והשואה. ברחבי העיר פזורים אנדרטאות ומוזיאונים לזכר היהודים וקורבנות נוספים שנרדפו על ידי הנאצים, לזכר השילוחים, לזכר החקיקה הנאצית, לציון מבני השלטון, לזכר האופן שבו ממשל טוטליטרי הצליח להשתלט על עם נאור ועוד ועוד. הממשל הגרמני העכשווי משדר "גרמניה אחרת" שמבקשת לא לשכוח אלא לזכור ולהזכיר. להזכיר לכולנו וגם לעצמו, עד כמה הדמוקרטיה היא שברירית אך יקרה, עד כמה חזק ומאיים הוא כוחם של אידיאולוגיה דורסנית, טרור והמון מוסת ועד כמה היסטוריה אינה רק שיעור בבית ספר או חומר לבגרות אלא שיעור בעל לקחים לחברה. לשם בחרתי לנסוע עם תלמידי, התוודענו למסע חייו של הרב ליאו בק והפכנו ביחד את ברלין למרחב לימודי משמעותי.

ירושלים מבקשת לזכור ולהזכיר. ברלין בחרה להנציח. פולין בוחרת לשכתב. הבה נחשוב כיצד אנו — מדינת ישראל ומערכת החינוך — תורמים להנצחת זיכרון השואה על כל ממדיה ומורכבותה ולא נותנים יד לסוג החדש של הכחשת השואה, גם אם היא נכתבת על ידי המובסים.

דפנה הרן, חיפה

כישלון נקודתי כנראה

נעה עמיאל לביא ("כישלון מופתי", מוסף "הארץ", 9.2) מתארת בפירוט ובצורה מעניינת כיתת מצטיינים בבית ספר תיכון באשדוד. המסר שהיא מנסה להעביר כלקח למערכת החינוך הוא שההעדפה שניתנה בה מראש למקצועות הריאליים חוטאת לחברה ומחטיאה את המטרה לפי התוצאות בפועל של בוגריה מקץ שמונה שנים (כי רק שישה מתוך 20 המשיכו בחינוך הגבוה בכיוון מדעי־הנדסי). החסרונות של המסקנות עולים בחלקם מתוך הכתבה עצמה. למשל: 1. תלמידי הכיתה נבחרו לאחר מיון, אבל מוקדם מדי — בסוף כיתה ו' (אגב, לביא לא משתפת אותנו במספר התלמידים שהתחילו את הלימודים אלא רק במספר המסיימים: 20, מתוכם 16 בנות). 2. התוכנית היתה דחוסה ולחוצה (תרתי משמע), מתוך מטרה מוטעית בדיעבד, לסיים את הבגרות בכתה י"א.

המסר לא חד לצערי וגם סותר את המאמר בחלקו. בתקציר כותבת לביא: "מערכת החינוך בישראל ממשיכה להעדיף מקצועות ריאליים ומסרבת להסיק מסקנות" ובמאמר מצטטת את פרופ' שי פרוגל: "מערכת החינוך היא רק שיקוף של המצב החברתי. בנט אומר, מה יביא לנו הישגים? טכנולוגיה. לכן כיתות מצטיינים באות מכיוון של אינטרס כלכלי..."

כלומר, מערכת החינוך כן מסיקה מסקנות (אינטרס כלכלי הוא לאומי בעיקרו), אלא שהן אינן לרוחה של לביא. היא רוצה (ומי לא?) פיתוח מצטיינים בכל התחומים, גם במדעי הרוח והחברה, וחוויות מתקופת הלימודים (שהלימודים הדחוסים פגמו בהן). אבל מערכת החינוך פועלת בעולם של משאבים מוגבלים ויש לה העדפות כמו יעילות בהעברת "כמות" המידע, יעילות שמוגברת על ידי בתי הספר בגלל תחרותיות, וכן, דווקא מידע טכנולוגי־מדעי־הנדסי.

בנוסף, כנראה המיון נעשה היום רק בקרב בוגרי כיתות ח' או ט', שינוי שכנראה מעלה את אחוזי ההצלחה שעליהם מצרה לביא בתיאור כיתתה ואת אחוז מסיימי הבגרות בכיתה י"ב (ולא י"א), מה שמאפשר יותר חוויות, העברת יותר ידע כללי־אקטואלי וערכים. לכן המערכת, כמו שנאמר לעיל, כן מסיקה מסקנות ומשתפרת!

מגבלה אחרת היא שלביא מתארת כיתה יחידה בבית ספר יחיד. זו דגימה קטנה מדי למסקנות ולמסר המוצהר (אגב, אם לביא היתה ממשיכה בחינוך מדעי־הנדסי היתה אולי נזהרת יותר).

לבסוף, כדי למנוע ספק, אינני גורו של מערכת החינוך. יש לי חשבון ממושך עם מערכת החינוך אבל לא בנושא שניסתה להעביר לביא, אף שהוזכר בשוליים: חוסר בידע כללי ואפילו יותר חשוב — חוסר בחינוך לערכים ואי הקניית דרך לגיבוש השקפת עולם עצמאית!

יאיר חוצב, פרדס חנה־כרכור

כזב 5 היחידות במתמטיקה

צודקים בוגרי כיתת מופת ("כישלון מופתי") שמגלים, שנים אחרי שמכרו להם את כזב 5 היחידות במתמטיקה ומקצועות הטכנולוגיה, כי היו נתונים להסללה חינוכית. זו אינה הסללה למקצועות של שואבי מים וחוטבי עצים (כפי שהיה נהוג כאן בשנות ה–60 ולאחריהן) ואולם זו הסללה. ככל הסללה היא מגונה ואלימה. הפעם זה נפתלי בנט עם כזב 5 היחידות במתמטיקה והשקר של "אם לא תלמד מקצועות הנדסה תהיה אומלל ובעיקר עני". זהו כמובן שקר שהצעירים והצעירות לא יכולים אפילו להבין בזמן אמת שהם נתונים למכבש לחצים להטמיעו כאמת אחת ויחידה.

השאלה החמורה שעולה מהכתבה היא מדוע מורים ומורות מגויסים בשנים האחרונות להטמיע את השקר הזה ומדוע הם לא מובילים (או רואים את עצמם כמובילים) שיח שיוצא כנגדו בכל הבמות האפשריות. ארגוני המורים מוציאים כתבי עת ומארגנים מדי שנה כנסים בהשתתפותם של המורים ושם לא נשמעה זעקה אמיתית נגד הטמעת הכזבים של משרד החינוך. אני מבין את חולשתם של המורים מול השר, המנכ"ל וצמרת המשרד, ואולם לא פג חופש הביטוי בארץ ומורים קבועים (והם קבועים!) יכולים לצאת כנגד. לפחות לומר, לזעוק, להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי.

אין לקבל שציבור מאוגד (עם שני ארגוני מורים חזקים המסוגלים לשתק את המשק הישראלי) עומד מנגד כאשר בוגרי כיתת מופת — ולפניהם עוד אחרים — מבינים, שנים אחרי צאתם מ"המערכת" עד כמה היו מוחלשים לעומתה ולעומת סוכניה. על ציבור המנהלים והמורים בישראל לצאת נגד הסללתם של תלמידים לעבר יעד אחד — סטארט־אפ ניישן או כל יעד אחר — ולתמוך בגישה חינוכית פלורליסטית מגיל בית הספר היסודי ועד התיכון. על המנהלים והמורים להוות אופוזיציה למונוליטיות המחשבתית והפרקטית. תודה לבוגרות והבוגרים שהתראיינו לכתבה, שהיו במקרה זה הקטר האופוזיציוני הזה. יש במקרה הזה למנהלים ולמורים ממי ללמוד.

אריה קיזל, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו