בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דמות המדינה עומדת למבחן: תגובה למיכה גודמן

הסיסמאות לא יעזרו — לא נזכה לחוסן לאומי כל עוד נמשיך לשלוט בעם אחר. תגובה למיכה גודמן

47תגובות
מחסום קלנדיה
Majdi Mohammed/אי־פי

במאמרו "הדרך ליציאה ממלכוד 67" (מוסף "הארץ", 16.2), מדגים מיכה גודמן סימטריה שובת־לב בין הימין לשמאל בעניינים טקטיים, תוך התייחסות למציאות המפלגת של הכיבוש, אך נמנע מלהישיר מבט אל דמותה של המדינה העולה מתוך המחלוקת. לבקיאים בהיסטוריה היהודית ידוע כי לא המחלוקות, ואפילו לא שנאת חינם, אלא פנאטיות לאומנית ודתית, יוהרה ואמונה עיוורת שהאל יצילנו מול כוחות אדירים, הם שגרמו לחורבן הבית. פעמיים.

זה שנים שמתרחשים בישראל תהליכי הרס, בחלקם בלתי הפיכים, של אדני הממלכתיות, הדמוקרטיה ושלטון החוק. צד אחד של המפה הפוליטית ניכס לעצמו בהדרגה, וכיום בהתרסה אוטומטית, את הציונות, היהדות, אהבת המולדת והלאומיות. בניגוד לטענתו של גודמן (גם בספרו "מלכוד 67"), הרי ש"מוקד הלהט" ו"פסגת החלומות" של השמאל אינם השלום, אלא כלל ערכי היסוד של המדינה.

כוחנו לא נובע מאחדותנו הבלתי קיימת, אלא נטוע במכנה המשותף הערכי שיש לנו, והוא גלום כולו במסמך המכונן של המדינה, מגילת העצמאות: עם ששב לארצו עם תקווה לחיים בטוחים, שוויוניים, פלורליסטיים, דמוקרטיים, במדינה שיש בה רוב יהודי והיא מכבדת את מיעוטיה.

מגילת העצמאות ביטאה רגע נדיר של הסכמה לאומית בין בני עדות שונות, חילונים ודתיים, ותיקים ועולים חדשים, בני מפלגות ותפיסות עולם שונות. אולם המציאות של שליטה מעשית בעם אחר במשך עשרות שנים מרחיקה אותנו מאוד מערכי היסוד הלאומיים. היא מעודדת שנאה, גזענות, הסתה ואלימות, אדישות וחוסר חמלה כלפי האחר, החלש או השונה.

הזירה האזורית המורכבת, האלימה והבלתי־יציבה של ימינו לא היתה יציבה יותר בשנות ה–40 של המאה הקודמת. לכן טוב לשוב ולבחון את מגילת העצמאות שנכתבה באותו עשור: בולט בה ההיבט המדיני־משפטי. דוד בן־גוריון רצה שההכרזה תסייע להשיג הכרה בינלאומית במדינה החדשה. לכן, הוקדש רוב הטקסט לפירוט זכויותיהם המשפטיות וההיסטוריות של היהודים למדינה משלהם — החל בתנ"ך וכלה במגילת האו"ם. נוסח ההכרזה מבהיר את אופייה החילוני: לא על הבטחה אלוהית השתיתה המדינה את ההצדקה לקיומה, אלא על השורשים שהיכה העם היהודי באדמת ארץ־ישראל ועל הישגיו המדיניים.

הערך האחד שמעגנת מגילת העצמאות, ושעליו כולנו — היושבים בישראל ורוב יהודי התפוצות — יכולים להסכים, הוא הבטחת קיומו של בית לאומי דמוקרטי ובטוח לעם היהודי בארץ ישראל. זה הדגל שכולנו יכולים להניף יחד. גודלה של הארץ אינו חשוב יותר מאחדות העם, מהשלום ומהביטחון.

על פי מגילת העצמאות, בתוך גבולות המדינה יתקיימו שבעה עקרונות יסוד: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

זו הבטחה מפורשת שכל האזרחים — יהודים וערבים — יהיו שווים זה לזה בפני החוק וביחס החברה אליהם. אין זה המצב כיום, לא בתחומי ישראל שלפני יוני 1967 ובוודאי שאין זה אפשרי כל עוד ישראל שולטת ביהודה ושומרון.

גם זאת הוצהר: "אנו מושיטים יד לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו".

שבעים שנה לעצמאות ישראל, ונראה שהמדינה מידרדרת לקראת איבוד אופייה היהודי־דמוקרטי, כתוצאה מהיעדר גבול בינינו לבין הפלסטינים. לא הביטחון, אלא דמות המדינה עומדת למבחן בימים אלה. הסוגיות שבמחלוקת בינינו ובין הערבים לא ישתנו, וכך גם הפתרונות להן. לא יהיה לנו חוסן לאומי של ממש כל עוד נמשיך לשלוט מעשית בעם אחר. מאז הקמת המדינה ראינו את יתרונות התבונה של המעשה המדיני על פני מוגבלות המעשה הצבאי והשלכותיו. שני העמים ימשיכו לחיות כאן. צריך להכין את דעת הקהל לפשרה הנדרשת למען עתידנו, לא בשטיפת מוח ולא בסיסמאות.

גודמן בוחן את עמדות השמאל והימין ביחס לכיבוש. אך בעשותו כן הוא מסיר את העיניים מהמטרה ארוכת הטווח שמשורטטת בבהירות כה רבה במגילת העצמאות. זוהי טעות יסודית.

עלינו לחתור להיפרד מהפלסטינים, לטובת ישראל וביטחונה. נראה שאת זאת גודמן מבין, מאחר שהוא מציע צעדי ביניים שמטרתם "צמצום הסכסוך", כלשונו, אך שם הוא בוחר לעצור, במקום להתקדם אל היעד האסטרטגי לפי ערכי מגילת העצמאות. טובים הצעדים שמציע גודמן להקלת החיים של הפלסטינים ולהעצמת הרשות הפלסטינית, אך הם רחוקים מלהספיק להבטחת היעד הלאומי. צעדי הביניים צריכים להוביל להיפרדות מהפלסטינים שתמנע התפרצות חוזרת של הסכסוך, בדרך אל היעד האסטרטגי: להבטיח ישראל יהודית־דמוקרטית לדורות.

גם הפסקת התרחבות ההתיישבות מחוץ לגושים שמציע גודמן היא צעד הכרחי, אך לא מספיק, אלא אם כן יינקטו שתי פעולות מצטברות.

הפעולה האחת קשורה בשאלת עתידם של המתנחלים שגרים מחוץ לגושים, שבהם ישראל אינה מתכוונת להרחיב את ההתיישבות. על מנת לאפשר לאותם מתיישבים לאתחל את חייהם במקום שבו מובטחת ריבונות ישראלית ואפשרות לפיתוח ולהרחבה של יישוביהם בטווח הארוך, על המדינה יהיה לחוקק עבורם חוק פינוי־פיצוי־וקליטה. זוהי חובת ההנהגה לומר להם את האמת ולאפשר להם להשתקם.

וכדי למנוע חזרה לאחור והעצמת הסכסוך, נדרש כי הפסקת הבנייה מחוץ לגושים העיקריים ולשכונות היהודיות במזרח ירושלים, תלווה בהצהרה שאין לישראל תביעת ריבונות בשטחים אלה, וזאת על מנת לכוון מחדש את ספינת הציונות אל היעד המקורי של מדינה דמוקרטית לעם היהודי. כך תצמח לישראל גם תועלת מדינית: ישוקם האמון בה, תושב הלגיטימיות הבינלאומית לתביעה של בית לאומי לעם היהודי ולזכותה של ישראל להגן בכוחה על הבית הזה מפני מתקפות עליו, וייפתח צוהר להסכמה עתידית על ריבונות פלסטינית בשטחים אלה.

יצירת מציאות של שתי מדינות, אף טרם הגעה להסכם שלום מלא, תשפר את מצבה המדיני־ביטחוני של ישראל: בחזית הצבאית, היא תביא להתחזקות המגמות הפרגמטיות בחברה הפלסטינית; המשך המאבק הצבאי, ככל שיידרש, ייערך בתנאי לגיטימציה בינלאומית ולמרחב גמישות רחב יותר להפעלת הכוח; ובבית פנימה יחזרו עקרונות מגילת העצמאות לאפשר דיון על עתידה של ישראל כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי.

אם יש לנו מצפן לאומי פנימי, הרי הוא מגילת העצמאות, שקריאה חוזרת בה משיבה אותנו לדרך האחראית שבה יש לצעוד: במתינות ובהדרגה, אך מבלי להסיר את העיניים מן היעד. 

________________

הכותבים הם ראשי תנועת "עתיד כחול לבן"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו