נרי ליבנה
נרי ליבנה
מירי רגב, נפתלי בנט ויואב גלנט
צילום: ניר קידר / אוהד צויגנברג / אוליבייה פיטוסי
נרי ליבנה
נרי ליבנה

את השבועיים האחרונים ביליתי מחוץ לישראל. גיליתי שהמציאות בארץ, שנתפסת אצלי אמנם כטירוף אבל כזה שיש בו שיטה, כמו טירופו של המלט, הופכת ממרחק ובפרט בנסותי להסביר אותה למי שלא זכו לגור בישראל לסתם אוסף של פסיכוזות חסרות שם וכיוון. הנה לקט ממה שהיה לנו בשבועיים האחרונים: אז היתה מירי רגב, כמו תמיד, וחגיגות ה–70 למדינה שזיקנתה מביישת את עלומיה. והיה בנט, שגילה לפתע מצבור של לא פחות מ–60 מיליון יהודים בפוטנציה. שימו לב למספר העגול והמדויק. לא 50 מיליון ולא 70 מיליון, אלא דווקא 60 מיליון. טוב, לא באמת יהודים אלא כאלו שאפשר בצ'יק־צ'ק להפוך ליהודים על ידי גיור בזק שיבוצע בתנאי שדה ובאופן קבוצתי אי שם במקומות שמתגוררים בהם אנשים חסרי דעת ובלבד שיהפכו אחר כך מיד למתנחלים בשטחים הכבושים, כוח עיבוי מצד אחד ובשר תותחים מצד אחר. בדיוק כמו מאות האינדיאנים שגוירו לילה אחד אי שם בהרי פרו והובאו להתנחלויות לפני כ–20 שנה.

והיה הסרטון הנורא שבו רואים לוחמי מג"ב מעכבים "לחקירה" ילד בן שלוש, שכפי שנכתב כבר היה "מוכר לכוחות הביטחון". כנראה מדובר בבן שלוש בעל עבר עשיר, אולי כזה שאותר על ידי כוחות הביטחון כמחבל בפוטנציה כבר כשהיה בן שנה וחצי. ילד מחונן, ללא ספק. בניגוד לילדים רגילים בני שלוש שעדיין אינם יכולים להתלבש לבד, אינם יכולים להתקלח לבד ואינם יכולים לקלף תפוח לבד, הילדון הזה יודע כנראה לעשות דברים איומים באמצעות מברג וקולפן. האמת, גם לא הצלחתי לראות בעצמי את הסרטון עד סופו, אלו מראות קשים מדי עבור אשה חלשת לב כמוני.

ואז הגיעה היוזמה האחרונה שכולה טמטום צרוף, יוזמתו של שר הבינוי והשיכון יואב גלנט. כעבריין בנייה שפלש באופן לא חוקי לשטחים ציבוריים ביישוב מגוריו עמיקם, גלנט הוא אולי מינוי לא פחות הזוי ממינויה של מירי רגב לשרת התרבות. בין כל השרים בממשלת ישראל, שהעיקרון הבסיסי לשיבוצם היתה עוינותם המוכחת לתחומים שאותם הם אמורים לטפח, גלנט איננו המוזר מכולם. ודאי כשמדובר בשר ממפלגתו של כחלון, האיש שמקפיד שלא למלא אף אחת מהבטחות הבחירות שלו, שהן בעיקרן מלחמה בטייקונים והורדת מחירי הדיור.

כשר בינוי מהמפלגה הזאת מוטל על גלנט תפקיד חשוב מאוד. הוא האיש שאמור לדאוג לבניית דיור מוזל לזוגות צעירים. את זה, כמקובל בממשלה הזאת, הוא כמובן איננו עושה. במקום למלא את התפקיד שיועד לו, הוא נטפל עכשיו לענייני אסתטיקה. גלנט מודאג מאוד מכך שבמבט מהכבישים ומהאוויר ייתכן שיהיו אנשים שלא יבינו מיד שמדובר במדינה יהודית בלבד, בלי כל השטויות השמאלניות האלה של שוויון זכויות וחופש דת לאזרחים הערבים. על פי גלנט, אנשים שחולפים בכבישי ישראל עלולים לחשוב, למראה המסגדים הגבוהים, שמדובר במדינה שמתגוררים בה ערבים. שלא לומר מדינה, ישמור השם היהודי, מוסלמית. על כן, על פי מיטב המסורת של מגדל בבל, הוא יוזם שיטה להגביר את הצביון הארכיטקטוני היהודי על ידי הצבת מגיני דוד ענקיים על בניינים בקירבת מסגדים, כדי שידעו סוף סוף הנוסעים בכבישים והמרחפים במטוסים למי כאן יש יותר גדול ומי כאן הגברים האמיתיים.

נרי ליבנה מנחמת את בנימין זאב הרצל
איור: איתן אלוא

גלנט, שכמובן כלל לא טרח לקחת לו יועצים מתחום הארכיטקטורה והאמנות היהודית, מתעלם מהעובדה שבניגוד לכנסיות ולמסגדים האסתטיקה היהודית דווקא מעדיפה מבנים צנועים (ושוב, זהו עניין שימיו קדומים כימיו של מגדל בבל). כי הרי המשימה הלאומית החשובה העומדת לפניו היא להוכיח את עליונות היהודים על פני הערבים. טחו עיניו מראות שגם בלי זה הערבים הישראלים הם אוכלוסייה המופלית לרעה באינספור אופנים. הם, הערבים, כלל אינם זקוקים למגיני דוד מנירוסטה כדי להבין מי מנהל כאן את העניינים. אגב, גם אזרחי ישראל היהודים יודעים זאת מצוין. מצד שני, יפה מצדו של גלנט שעדיין אינו ממליץ ליישר את השטח, כלומר להרוס את המסגדים, והוא מעדיף להשקיע הון נכבד מהתקציב של משרדו כדי לכער את ארצנו ההולכת ומתכערת בלאו הכי.

עכשיו כל מה שנותר לגלנט לעסוק בו הוא בחירת העיצוב הנכון למגיני הדוד. זהו לא עניין שאפשר לזלזל בו. אם כבר הוחלט שמגן דוד הוא סמל היהדות, חשוב להחליט בדחיפות באיזה סוג של יהדות מדובר. האם בירושלים, למשל, שבה ז'אנר היהדות הרווח הוא החרדי, יש להקים בדחיפות על הר הבית, סמוך למסגד אל אקצה, המסנוור ביופיו המעצבן, מגן דוד שחור ענק לבוש בטלית לבנה ועל השפיץ העליון שלו כיפת ילד טוב ירושלים? ובתל אביב, שבה רווח דווקא הז'אנר החילוני ורבים בה חברי הקהילה הלהט"בית, ייצבע המגן דוד בצבעי דגל הגאווה? ומה קורה עם חיפה, שהיתה פעם העיר האדומה? האם יוצב שם מגן דוד אדום? ואיזה מגן דוד יוצב על ראש בית המקדש השלישי שייבנה אוטוטו וההכנות לכך, על פי חבר הכנסת יהודה גליק, כבר בעיצומן? שהרי החזרות לקראת העלאת קורבן הפסח בבית המקדש עצמו עברו בהצלחה יתרה בשבוע שעבר ושני כבשים נשחטו על ידי אנשים הלבושים לכאורה בבגדי כהנים במרחק עשרות מטרים מהמקום שבו יוקם בית המקדש, ואפשר רק לשמוח מאוד על כך שמדובר עדיין רק בכבשים ולא בילדים בני שלוש עם מברג וקולפן ביד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ