טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך הפכתי לתופעת רשת

חשבתי שלאור ניסיוני הרב אדע לחזות את התגובות לדברים שאני כותבת. אבל נכונו לי שתי הפתעות גדולות

32תגובות

אחרי 30 ומשהו שנים שבהן הדברים שאני כותבת מתפרסמים, חשבתי שאמור להיות לי מושג לגבי סוג התחושות שהדברים שאני כותבת יעוררו. אבל יש הפתעות. שתיים כאלה, אחת לרעה ואחת לטובה, מעסיקות אותי בשבועות האחרונים. הראשונה קשורה למוסף יום העצמאות שבו נתבקשו כותבי המוסף לבחור שיר עברי שאינם אוהבים. מדובר היה באסופה של טקסטים קצרים, 200 מילים כל אחד מהם. התלבטתי קצת בין "אין, אין אין חגיגה/ בלי, בלי, בלי עוגה", שפסלתי בסופו של דבר משום שחשבתי שאולי אינני מעודכנת בטרנדים האחרונים בשירים לילדים, ועדיין אני תקועה בקונספט העתיק של מילים חכמות ומנגינות מתוחכמות, כמו "הכבש השישה־עשר" ו"מכופף הבננות".

נרי מעשנת

פסלתי גם את "נשבע לך לא בוגד/ בחיאת עיוני לא בוגד", משום שפחדתי ממשטרת המחשבות שאינה מאפשרת יותר להתעמר במילותיו של שיר (שברור שכולו שקר, כי הרי איזה צורך יש לגבר שאינו בוגד להישבע שאינו בוגד?), ששר זמר מזרחי (כי כמו שאומרת חברתי אדיבה: רק על אשכנזים וחילונים מותר לרדת), ובפרט כשאני מזוהה כאשכנזייה מתנשאת. חשבתי גם על "אצלנו בחצר" של נעמי שמר, משום שהמציאות שהוא מתאר, של קליטת עלייה וחיים נפלאים בצוותא של ילדים מארצות שונות, נשמעת עכשיו, כשהפליטים נרדפים כאן וכולם שונאים את כולם ובעיקר בימים שאחרי "סלאח, פה זה ארץ ישראל", כמו בדיחה סרת טעם במיוחד. אבל בסופו של דבר בחרתי ב"ירושלים של זהב", בחירה שנימקתי בכך שמעולם לא אהבתי את לחנו (שהתגלה כגנוב) ואילו מילותיו בוראות מציאות שקרית.

האמת, חשבתי שאני הולכת על בטוח. אף אחד הרי לא יאשים אותי בהתנשאות על נעמי שמר, שאת רבים משיריה אני מאוד אוהבת ובשני המפגשים הארוכים שהיו לי איתה התגלתה בעיני כאשה נעימה, מקסימה, מצחיקה ובעלת עברית נהדרת. אבל התברר לי שאסור לא לאהוב את "ירושלים של זהב". שאפילו עניין פעוט כמו לאהוב או לא לאהוב שיר מסוים, מיד משייך אותי לאיזשהו מחנה פוליטי או תרבותי או עדתי. אם אני לא אוהבת את "ירושלים של זהב", כתבו לי אנשים, אני לא אוהבת את ישראל או את ירושלים. מה הקשר בכלל? מהי "אהבת ישראל" או "אהבת ירושלים"? משמעותה של האהבה הזאת אינה קבלה אוטומטית של כל מה שקורה כאן ובוודאי אסור שתהיה במהותה עצימת עיניים כלפי התהליכים המפחידים של התחרדות והקצנה העוברים על ירושלים. נכון, קל היה לאהוב הרבה יותר את ירושלים של לפני 30 שנה מאשר את ירושלים של היום, וגם קל היה לי יותר לאהוב את העיר כשגרתי בה מאשר כיום, כשאני גרה בעיר אחרת. אבל גם אז, למעשה אף פעם, לא היתה ירושלים עיר של זהב ובוודאי שאף פעם לא היתה ריקה מיושביה הערבים, אלו ששמר מחקה מההיסטוריה שלה.

הפוסט של נרי ליבנה שהפך ויראלי - דלג

ההפתעה השנייה קשורה להפיכתי לתופעת רשת, כך לפחות נכתב עלי. לפני שבועיים בערך שמתי לב לכך שתמונה שהעליתי לפייסבוק לפני שלוש שנים וחצי מקבלת המון תגובות ושיתופים. בתמונה רואים אותי עומדת במעיל אדום על גדת הדנובה בבודפשט ומעשנת. לתמונה צורפו המילים הבאות: "קר טיפה בבודפשט. לכל הנודניקים שמעוניינים לדעת 'למה סיגריה' אשיב: א. אינני מושלמת; ב. מדובר בג'וינט". התמונה הזאת, שצולמה בשעת צהריים קרה במיוחד של חודש דצמבר בבודפשט על ידי חברי ניר, הפכה לנפוצה במיוחד, היא שותפה מאות או אלפי פעמים בפייסבוק ובטוויטר וזכתה לווריאציות גרפיות, מילוליות ומה לא. האמת, חשבתי אפילו להוציא ליין של טי־שירטס עם כמה מהציורים שנשלחו לי.

מה עושה את התמונה הזאת לפופולרית כל כך? הג'וינט או אולי התגלית שאינני מושלמת? אין לי מושג. כתבתי את מה שכתבתי כדי להדוף מראש את כל מי שחששתי שינזפו בי על כך שחזרתי לעשן (זה היה בעיצומה של אחת מהפסקות העישון המרובות שלי), ועל כן הרגעתי אותם שלא מדובר בסיגריה שהיא כידוע הרעל הנורא מכולם, אלא סתם בג'וינט, שמישהו בסביבה כיבד אותי בו, כזה שלקחתי ממנו שאכטה והחזרתי לו. יש לי התנסות מועטה מאוד בג'וינטים, די מהר גיליתי שגראס עושה לי בעיקר בחילה וסחרחורת. הפעמים היחידות שבהן לקחתי שאכטות בעשר השנים האחרונות היו כשהייתי בהפסקות עישון, כי אז, למשך שאיפה אחת, יכול הג'וינט לשמש תחליף לסיגריה. "הפכת למם, את יודעת מה זה מם?" אמרה לי אשה צעירה אחת. שיקרתי לה שכן, שאני יודעת מה זה מם. היא, בתגובה, זקרה כלפי מעלה את בוהן ידה השמאלית, קרצה ואמרה לי "אינני מושלמת, מדובר בג'וינט".

פוסט פייסבוק של נרי ליבנה - דלג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#