בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת

כשרכב אוטונומי דורס אדם, אנו מפחדים הרבה יותר מאשר בדריסה על ידי נהג שיכור

תגובות
רכב אוטונומי
Yong Teck Lim/אי־פי

קבלת החלטות

ברכות למוסף "הארץ" על המדורים החדשים והמרתקים ובפרט על מדור "עתידות" (בר חיון, מוסף "הארץ", 3.8). במדור מדגיש חיון שתי סכנות עיקריות הכרוכות בהסתמכות על בינה מלאכותית: האחת היא בעיית ההטיה והשנייה היא הקושי להגיע להבנה כיצד התוכנה הגיעה למסקנה מסוימת. בשונה ממערכות־מומחה, שבהן האלגוריתם המקבל החלטות הוא ברובו מתוכנת וכך קל לכאורה להבין כיצד התוכנה הגיעה למסקנה מסוימת בשימוש ב–deep learning, התוכנה לומדת מדוגמאות ו"מוצאת" באמצעותן את הכללים. לאור זאת, קשה לקבוע מה הכלל שאותו תלמד המערכת ואיך בדיוק היא "תסיק" אותו.

אך גם כאשר תוכנה אינה מובנת, כשהיא כלי בידיו של המשתמש — הריהי ככל כלי אחר. אולי אנחנו לא יודעים כיצד עובד טלפון נייד, אך זה לא מפריע לנו להשתמש בו. מתקבל הרושם כי חיון התעלם משני התנאים העיקריים המייצרים את התחושה ששימוש בבינה מלאכותית בכל זאת עלול להיות מסוכן: התנאי הראשון מתקיים כשהתוכנה מקבלת לרשותה את קבלת ההחלטות, והשני כשהיא שוגה לפי קריטריון אנושי. הדוגמה שממחישה זאת באופן אולטימטיבי היא תאונת דרכים הנובעת משימוש ברכב אוטונומי: כשרכב אוטונומי דורס אדם, אנו מפחדים הרבה יותר מאשר במקרה שבו הדריסה נעשית על ידי נהג שיכור. במקרה של הנהג השיכור יש לנו הסבר לתאונה, בעוד שכאשר הדורס הוא רכב אוטונומי, אנו נותרים ללא הסבר.

אהוד פזי, קיבוץ דביר

בחירה שגויה

מערכת מוסף "הארץ" שגתה כשהחליטה לפרסם, ככתבו וכלשונו, את התחקיר של גידי וייץ והילו גלזר על תהליך ההקמה של תאגיד השידור הציבורי כאן. לא היה כל צורך לפרסם את שמות עובדי רשות השידור שעליהם נכתבו הערות ביקורתיות. מדוע היה צורך לפגוע בהם ולחשוף הערות אלה בפני בני משפחתם, חבריהם והציבור כולו? הצלחתו של כל תאגיד תלויה בבחירת האנשים המתאימים ביותר. איכות צוות העובדים קובעת אם התאגיד ייכשל או יצליח.

במשך שנים רבות ניהלתי חברה רב לאומית מצליחה ביותר ובה מאות עובדים. מועמדים לתפקידים שונים עברו תהליכי מיון ארוכים שכללו מבחני פסיכומטרי, דינמיקה קבוצתית, ראיונות אישיים ושיחות ארוכות עם מעסיקים קודמים. כל תהליך המיון תועד בדוח מסכם חד לשון שכלל, אפילו, הערכה לגבי יושרו של כל מועמד. בעולם התחרותי שבו אנו חיים אין מנוס מתהליכי מיון אכזריים ולעתים בלתי צודקים. הבעיה האמיתית היא אי שמירה על סודיות ופגיעה בזכויות הפרט.

מיקי גור, נווה מונוסון

גמילות חסדים

בדיון על המילה "חסידה" ("מהשפה פנימה", מוסף "הארץ", 27.7) הביא אילון גלעד את דברי רש"י, שייחס לעוף החסידה מעשי "חסידות עם חברותיה במזונות". אני מבקשת להוסיף ציטוט מחידושי הרי"ם, אחד מהאדמו"רים בשושלת חסידות גור מפולין במאה הי"ט, אמירה רלוונטית מתמיד: שואל הוא, אם כן, מדוע העוף הזה אינו כשר? "מאחר שהיא עושה חסידות עם חברותיה, ואילו מי שאינה נמנית עם חבורתה אין היא מסייעת לה במזונות, לפיכך היא באמת טמאה..." היחס ל"אחר" הוא מדד חשוב בחברה של עופות ובחברה האנושית כאחד.

ד"ר דבורה וייסמן, ירושלים

להחזיר עטרה ליושנה

איתרע מזלם של ד"ר דגני והגימנסיה הרצליה שניר גונטז', שגר בסמוך לבית הספר, איתר ממרפסת ביתו מצלמות אבטחה בחצר בית הספר ויצר תיאוריה מופרכת כאילו "האח הגדול" פוגע בפרטיות התלמידים ("ניר גונטז' על הקו", מוסף "הארץ", 3.8). כיום הגימנסיה היא מבתי הספר המובילים בתל אביב, אך לא כך היו הדברים לפני כעשר שנים. מאז כניסת ד"ר דגני לתפקיד ב–2008, חל שינוי דרמטי והגימנסיה הפכה למקום שכדאי להיות חלק ממנו. "אין צורך ביחסי ציבור", נהג ד"ר דגני לומר, "התלמידים יחזרו כאשר יהיה זה בית ספר ראוי" — והצליח לו. כיו"ר ועד ההורים בגימנסיה, ליוויתי את ד"ר דגני בשנותיו הראשונות כמנהל. באותן שנים הייתי עד לעבודתו המסורה והיסודית, במשנתו החינוכית הסדורה שבאמצעותה חולל מהפכה: שיפור ההוראה, הוספת מקצועות חדשים ומרתקים וגישה חברתית מתקדמת. בניהולו של ד"ר דגני הגימנסיה היא מוסד ליברלי המכבד את תלמידיו. בחברה הישראלית של ימינו אמנם קשה להאמין, אך זהו בית ספר נטול אלימות והמצלמות הן מצלמות אבטחה בלבד. ההיטפלות המתחכמת של גונטז' לדגני מיותרת בשטחיותה ועלולה רק לגרום נזק לשמו של בית ספר שיכול להוות דוגמה.

גיורא צור, תל אביב

פעם כן ופעם לאו

במאמרו של עפרי אילני "מתי ואיך שיכתב נתניהו את ההיסטוריה היהודית" (מוסף "הארץ", 3.8), מפרש הכותב את דברי התנ"ך לפי נטיות לבו. בפעם הראשונה הוא מקבל את התנ"ך כאסמכתא לכך שבני ישראל הגיעו מן החוץ, ממצרים ומ"אור", כאישוש לכך שאין יסוד לאמירה ש"ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי", וכמה שורות אחר כך הוא מגייס את מיטב החוקרים כדי לשלול את המושג "ישראל הקדום", שאמנם הוא מושג מן המחקר, אבל מבטא את הרעיון התנ"כי לקיומו של ישראל בזמן האמור. אם התנ"ך הוא מהימן מספיק לטענה הראשונה, מדוע אינו אמין דיו לטעון את השנייה?

כדי שהקוראים יוכלו לשפוט על פי העובדות, נזכיר כי השם "ישראל" צוין לראשונה במקור חיצוני ב"אסטלת מרנפתח" מן המאה ה–13 לפני הספירה ומתייחס לקבוצה שישבה (על פי ההשערה) בצפון הארץ. במאה התשיעית לפני הספירה מוזכר שוב "ישראל" במצבת מישע, עם ייסוד בית עמרי בשומרון, ובתל דן מוזכר "בית דוד" מן המאה השמינית. בנוסף, החל מתקופה זו ועד חורבן ישראל ובית ראשון קיימת הלימה כמעט מוחלטת בין תיאור השושלות בתנ"ך לבין העדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות. כמה מן המלכים מוזכרים אף בשמם. מה אורך התקופה שבה צריכה קבוצה להיות בארץ כדי שהטענה כי היא מולדתו ההיסטוריות תהיה נכונה?

וכדי לקרר את דעתו של הכותב אציין כי המחקר העדכני טוען דווקא כי מוצא ישראל הוא מתושבי הארץ וכי לא היתה כל הגירה מן החוץ. במחקרו מסביר פרופ' ישראל פינקלשטיין את התנודות במספר היישובים בתקופת הברונזה המאוחרת, במעבר מחיי קבע לחיי נדודים של תושבי הארץ וילידיה.

שאול בן שושן, גבעתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו