בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת

ישועתם של מדעי הרוח לא תבוא מההתנגדות למחשבים

תגובות
פסל של סוקרטס
AFP

תיבת פנדורה טכנולוגית

בעת קריאת התחקיר המצוין של יונתן יעקבזון והגר שיזף ("הרצליה פיתוח נשק", 19.10), לא יכולתי שלא להיזכר בנאום הפרידה של נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר בינואר 1961. בנאומו ההיסטורי הזהיר אייזנהאואר מפני כוחה העולה של "התשלובת הצבאית־תעשייתית" בארה"ב. "אסור לנו לתת לשילוב כבד המשקל הזה לסכן את החירויות או את התהליכים הדמוקרטיים", אמר.

בישראל התפתחה תשלובת צבאית־תעשייתית חדשה בתחום הסייבר. "משולש הכוח" של תשלובת הסייבר נשען על שלוש צלעות: המדינה, התעשייה והאקדמיה. עם השגשוג הכלכלי אנו עדים גם לטשטוש ערכי ולשחיקת האיזונים והבלמים של המערכת. זליגתן של יכולות סייבר התקפיות למשטרים אפלים היא כשל מוסרי לא רק של חברות הסייבר, אלא גם של גופי הפיקוח של המדינה.

כעובד בחברה להגנת סייבר, אני סבור שתהליך הביקורת מתחיל כבר בביקורת עצמית של העובד והצוות. בעת פיתוח יכולת סייבר, על הצוות להביא בחשבון היבטים אתיים הקשורים למחזור החיים של המוצר. אם תרצו, יש לשלב בניהול המוצר תהליך של "ניהול המוסר". ראוי להפנים שמוצר סייבר אינו רק שורות קוד, אלא יכולת הוליסטית שעלולה לשמש נשק התקפי — ואסור שזה ייפול לידיים הלא נכונות; שלעתים הרצון לפתח מוצר חדשני אינו שווה את הסיכון של פתיחת תיבת פנדורה טכנולוגית; שלא כל הזדמנות עסקית היא לגיטימית; ושהדבר היחיד שמבדיל בין המפתחים לעברייני סייבר הוא הציות לחוק ולאמות מידה מוסריות.

שיקולים אלו נרמסים לרוב תחת השאיפה למקסום רווח. אבל כעובדים בענף עלינו לנסות להיות קולם ומגינם של אלו העלולים גם להיפגע, ולהתריע מפני סכנות בזמן פיתוח המוצר. על אחת כמה וכמה לנוכח חולשת מנגנוני הביקורת של ענף הסייבר בישראל.

דניאל שקדי, גבעתיים

מילה חסרה בעברית

לצערי הרב, לעתים השפה העברית דלה בביטויים ובמילות תיאור ביחס לאנגלית. ניסיתי בכל מאודי למצוא ביטוי בעברית שיתאר בתמציתיות ובדיוק את התחושות שלי בעקבות קריאת המדור של ניר גונטז' ("על הקו עם פרופ' אורלי שדה", 19.10), אבל שום ביטוי בעברית אינו קולע כמו המילה האנגלית הנפלאה "cringeworthy", המתארת דבר־מה מביך, חסר טעם ומקומם בעת ובעונה אחת. לא צריך להרחיב על חשיבות החשיפה העיתונאית, בייחוד אם היא מצליחה לחלץ ממרואיינים תגובות "אותנטיות" על המקום, להבדיל מתשובות רהוטות שנוסחו ודובררו למשעי. חשיבות החשיפה אינה יכולה להכשיר יהירות, הטעיה וחוסר־ענייניות כמו אלו שבאו לידי ביטוי במיוחד בסוף הכתבה.

אבינדב פרויס, הפקולטה לרוח וחומר

רגע לפני שהתחלנו לאמן אלגוריתם לקריאה אוטומטית של כתבי יד עבריים מימי הביניים, משהו השתבש. המחשב, גולם, לא הצליח לזהות אזורים שבהם הכתיבה דהויה, השאיר מהאותיות הסופיות הארוכות רק את רגליהן, ואז התייחס אל הרגליים הללו כאילו הן שורה נפרדת. היה עלינו לעצור לרגע את התהליך ולשפר את תהליכי ההכנה של החומר.

אבל זה לא היה הצעד היחיד שנקטנו. הצצנו גם בכתב היד עצמו, ניסינו להבין למה זה קרה. הסופר, מסתבר, טובל בדיו כל שתיים־שלוש מילים ונוטה להתחיל אותיות ברפיון ואז לחזק את לחיצתו. כך יצא שמאותיות סופיות רבות נשארה כמעט רק הרגל. עין אנושית מבחינה בכך מיד. בשביל ללמד את המחשב, צריך להשתדל קצת יותר. אבל למען האמת, העין האנושית שלי לא הבחינה בכך עד שלא התעסקתי בהכנה להפעלת האלגוריתם. דווקא התהליך של הלוך ושוב, מהפיתוח של המאמץ החישובי אל הבחינה הישירה בעין האנושית, הוא שאיפשר רגע של כניסה אל חדר העבודה של הסופר הזה מלפני 800 שנה, והוא מן הסתם ישפיע לטובה על האופן שבו אקרא ואבין את כתבי היד ואת חייהם של כותביהם מכאן ואילך.

רגע זה התרחש במסגרת פרויקט "תיקון סופרים", שנועד לשלב קריאה ממוחשבת בשיתוף הציבור, בתיקון המחשב. הפרויקט, שהוא חלק מהפריחה של תחום מדעי הרוח הדיגיטליים, התאפשר הודות לתמיכה של ממשלת צרפת ומשרד המדע הישראלי. בקיצור, הפוך, עפרי אילני, הפוך. ישועתם של מדעי הרוח לא תבוא מההתנגדות למחשבים, אלא דווקא מהבנת ההזדמנות, האחריות והמחויבות הגדולה שהמהפכה הדיגיטלית מניחה לפתחנו. המחויבות להביא להנגשה מיטבית וביקורתית של אוצרות הרוח האנושית לכל מי שיש לו נגישות לרשת; ההזדמנות להחזיר את מדעי הרוח אל כיכר העיר (גם אם הווירטואלית) והאחריות לעשות זאת לא מתוך כניעה לכלים חישוביים, אלא מתוך דינמיקה בריאה שנעזרת בהם בניסיון להבין את הרוח האנושית לעומקה.

משה לביא, ראש שותף של התוכנית למדעי הרוח הדיגיטליים, אוניברסיטת חיפה

שדמי היה מפקד למופת

אני מבקש להוסיף מידע אישי על אל"מ ישכה שדמי הנערץ ("הווידוי האחרון", 12.10). ב–1951 שימשתי מדריך בבה"ד 1. ישכה, שהיה מפקד הבסיס, אמר אז שלא ייתכן שחייל ידריך בקורס קצינים בלי לעבור אותו. וכך היה.

אפיזודה אחת אבקש לספר. יום אחד הודיעו לנו שראש ענף הסגל במטכ"ל עומד לבקר בבסיס, וחברי ואני מונינו למשמר קבלת הפנים. כאשר ניצבנו בטורים הגיע ראש ענף הסגל, והנה הוא מי שהיה מפקד מחוז ירושלים בהגנה, אבל במשמר הייתי מנוע מלפצות פה. הגיע גם מפקד הבסיס. המב"ס הצדיע ואמר: "המפקד, מה שלום אמא?" היו אלה נחום שדמי וישכה שדמי, אב ובנו. באותו ערב נערכה בבסיס מסיבת מפקדים להעלאת ישכה מדרגת סא"ל לאל"מ, וכך היו אב ובנו לאלופי משנה (בימים ההם טרם הומצאה דרגת תת־אלוף).

ישכה היה מפקד למופת, אך במטכ"ל הוא לא היה כה אהוב בשל יושרו ותעוזתו. בפגישת מטה פיקוד מרכז, שאליה הוזמנתי לאחר מבצע קדש, אמר ישכה: "הפסדנו את המערכה, כי צה"ל תמיד מתכונן למלחמה שעברה. למזלנו המצרים הפסידו קודם". אברשה טמיר הפגין חוסר שביעות רצון, כי הוא היה מעוניין בהצגת ניצחון מפואר.

ישכה נאלץ לנטוש את צה"ל (פקודיו ועמיתיו היו משוכנעים שהוא ימונה לרמטכ"ל) בגלל התערבות הפוליטיקאים בצבא. כך התנהלו הדברים בתקופת דוד בן־גוריון וכך הם היום, ואנחנו, מדינת ישראל, מפסידים. הכתבה מצוינת. למדתי ממנה הרבה.

ד"ר יצחק זקס (סא"ל בדימוס), ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו