בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה משגעים אותנו עם הרפורמה הזוחלת של העלייה מהדלת האחורית באוטובוס?

אם משרד התחבורה רוצה שנשאיר את המכונית בבית, הוא חייב להתאמץ יותר

52תגובות
אפשר לעלות גם מאחור, השאלה אם כדאי. אוטובוס בתל אביב
דודו בכר

רצתי לאוטובוס ועמדתי מול הדלת האחורית, מבטי ננעץ במדבקה המפצירה בנוסעים: "עולים מאחור ומקצרים את התור". אבל הנהג כנראה לא הבחין במדבקה. הוא לא פתח. בייאושי דפקתי על הדלת. אין תגובה. ברגע האחרון הימרתי על ריצה לדלת הקדמית, עליתי ושאלתי את הנהג למה לא בא לו. הוא התבונן בי דּוּמָם. עשרות שנים של ניווט בין מכוניות צופרות נשקפו מעיניו, אלפי ריבים עם נוסעים (על הקיר ליד הקואופ בחיפה היה גרפיטי, "לכל נהגי האוטובוס יש טחורים" — אולי גם זה). לא היה טעם להתווכח. הלכתי אחורה, לנצל לפחות את זכותי לתקף את הרב־קו בלב האוטובוס, אבל המכשיר כרגיל היה מקולקל.

לעולם לא אבין איך המדינה שהכניעה את כל צבאות ערב כושלת בצורה קולוסאלית כל כך בתחום התחבורה הציבורית. טוב שמשרד התחבורה החליט לאפשר עלייה לאוטובוסים בדלת האחורית, אבל למה הוא לא מצליח להשלים מהלך כל כך פשוט? בראשית 2013 החל הפיילוט. ב–2014 אוטובוסים עוטרו פתאום במדבקות שמכריזות "חוזרים לעלות מהדלת הקדמית". בהמשך אותה שנה דיווח "ישראל היום", שלדברי שר התחבורה ישראל כץ דווקא חשוב מאוד לעלות מכל הדלתות וזה יהיה "סטנדרט" בכל הקווים. חצי עשור חלף מאז. שיבה זרקה בשערנו. עדיין יש קווים שאפשר לעלות בהם, וכאלה שלא. לפעמים יש מדבקה, אבל הנהג לא פותח. לעתים יש מדבקה והנהג פותח, אבל מתקן התיקוף מקולקל, או שיש שם רק תותב פלסטיק שחור ברוח האמנות הקונספטואלית. נוסעים שעלו מאחור נעים לעבר מכשיר התיקוף של הנהג ומתנגשים חזיתית באלה שעלו בדלת הקדמית; לפעמים יש פצועים.

יש קווים שבהם בחלק מהאוטובוסים עולים מאחור ובאחרים עולים רק מלפנים, והנוסעים צריכים לחדד את חוש הציד שלהם. "אתמול חיכיתי לקו 18 בירושלים", מספר יוסי סעידוב, ממייסדי ארגון צרכני התחבורה הציבורית "15 דקות". "כשהאוטובוס עצר, כל הנוסעים הסתכלו על הדלת האחורית, אם יש מדבקה או אין. לא היתה — אז הלכו לדלת של הנהג". פשוט לתלוש את השערות. החלטתם לשגע את האנשים, או מה?

ישאל השואל: מה נטפלת דווקא לנושא הפעוט הזה? האוטובוסים צפופים ואטיים, המסלולים מפותלים, הקווים לא מספיק תדירים. זה מה שמעצבן אותך? כמו במונולוג הידוע של סיינפלד על הגנטיקאים שהחליטו לעמול 15 שנה על פיתוח אבטיח בלי גרעינים: "מדענים אחרים עובדים על איידס, סרטן, מחלות לב, החבר'ה האלה אומרים — 'לא, אני אקדיש את עצמי לא־ב־ט־י־ח. אני חושב שזה הרבה יותר חשוב. אמנם אלפים מתים מוות מיותר, אך לזה (יורק), לזה חייבים לשים סוף".

סיינפלד - דלג

אבל השאלה אם עולים מאחור או לא קריטית, כי היא משפיעה משמעותית על משך הנסיעה באוטובוס, ובזה גם משרד התחבורה הודה. לדברי סעידוב, בדיקה שערך העלתה שעלייה מהדלת הקדמית בלבד מאריכה בכ–20% את זמן הנסיעה הכולל בקו: "אני יכול להראות לך סרטונים קשים לצפייה, שבהם נראה אוטובוס עומד שלוש־ארבע דקות בתחנה עד שכל הנוסעים עולים מהדלת הקדמית".

לכל זה יש להוסיף את מחיר חוסר הוודאות. "בעבר החוקרים התייחסו לתחבורה הציבורית רק במונחים טכניים — זמן, כסף", מסבירה תמרה קרז'נר, שכותבת בימים אלה עבודת דוקטורט על תחבורה ציבורית במחלקה לתכנון אורבני באוניברסיטת ברקלי. "מחקרים עדכניים יותר מלמדים שהחוויה הסובייקטיבית של הנוסע נורא חשובה — עד כמה אתה חווה את המערכת כמשומנת, חכמה ועקבית, ולא מצ'וקמקת ובלתי־צפויה. מצב כזה, שבו אתה לא יודע מהיכן לעלות לאוטובוס, זה דבר קטן, אבל נסיעה היא הצטברות של הרבה דברים קטנים. אף אחד לא רוצה להתעסק בזה עם כוס קפה רותח ביד, בשבע וחצי בבוקר ועם ילד בוכה בבית".

לדברי קרז'נר, בברנז'ה של חוקרי התחבורה הציבורית מרבים היום להשתמש במונחים כמו seamlessness, כלומר עד כמה הנסיעה היא חלקה, ללא רבב. "בסן פרנסיסקו תחתית, למשל, יש תחבורה ציבורית מהטובות בארה"ב, ובכל זאת יש צמיחה מדהימה של אובר, והיא הוסיפה 50% מהגדילה בפקקים. גם בניו יורק יש עלייה בשימוש באובר וירידה בשימוש בתחבורה הציבורית". במילים אחרות, אם הנסיעה באוטובוס לא תהיה חלקה, היא תהיה רק נחלתם של החלשים והמוחלשים. "עיר מתקדמת אינה מקום שבו העניים נוסעים במכוניות, אלא עיר שבה אפילו העשירים נוסעים בתחבורה ציבורית", מצטטת קרז'נר את אנריקה פנלוסה, ראש העיר המיתולוגי של בוגוטה.

זה גם סימפטום של בעיה רחבה יותר. "אין מצב שהיו סוללים חצי כביש, אבל כל דבר שעושים בתחבורה ציבורית בארץ תמיד יהיה חצי אפוי. מידע זמן אמת בתחנות — לא אמין; הרכבת לירושלים — נעצרת בנתב"ג; הפסיקו לאפשר הטענת רב קו אצל הנהג — אבל אי אפשר להטעין באייפון", אומר סעידוב. העובדה שנאסר באחרונה להטעין את הכרטיס אצל הנהג, אך בחלק מהקווים עדיין חייבים לעלות אצלו, היא כנייר זכוכית המלטש את קצות עצביו החשופים של סעידוב: "החלטתם להעביר אלי את האחריות על תיקוף הכרטיס? סבבה, אני איתכם. אז תפתחו לי את הדלת האחורית".

תחנת אוטובוס בגשם. אי אפשר לעלות על האוטובוס בלי לדרוך בשלוליות, ואיש אחר עומד על הספסל בתחנה שמוצפת מים
דודו בכר

"זה לא עניין של תקציב", זועק סעידוב ומצטט את נגידת בנק ישראל לשעבר קרנית פלוג, שאמרה ביולי האחרון שההוצאה על תחבורה ציבורית בפועל נמוכה מהמתוכנן ב–45%, "נותנים להם כסף, אומרים להם 'תעשו מה שאתם צריכים לעשות', והם מחזירים חצי מהכסף".

בחודש הבא יחגגו סעידוב ושותפו להקמת הארגון, אהוד עוזיאל, עשר שנות מאבקי תחבורה ציבורית. "אחרי שהמאבק שלנו להקמת פארק המסילה, שנמשך שנתיים, הצליח, שאלנו מה נעשה עכשיו. התלבטנו בין חינוך לתחבורה. אמרנו — נטפל בתחבורה, גם זה ייקח שנתיים, ואז, כשבנותינו יגיעו לכיתה א', נעבור לחינוך. היינו נאיביים. עד היום אנחנו שם. כל פעם שאני נדפק מאוטובוס זה נותן לי דרייב לעוד חודש".

כשאני נדפק מאוטובוס זה בדרך כלל לא נותן לי דרייב לכלום, ולצערי זו חוויה די נפוצה בחיי. רציתי מאוד לשמוע מה יהיה למשרד התחבורה לומר על זה. אולי כל הטור בטעות יסודו? אולי ביום ראשון הקרוב תושלם הרפורמה? אולי כולנו נרכוב בקרוב לגן עדן על גבו הרחב של צ'אבי, הגולדן רטריבר המפורסם של השר כץ? את כל זאת ועוד לא נדע, כי משרד התחבורה שמע במה מדובר והתעלם מפניותי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו