יצאתי לחפש את השמאלנים שמסתתרים בבית המשפט העליון - סוף שבוע - הארץ
בדלתיים פתוחות

יצאתי לחפש את השמאלנים שמסתתרים בבית המשפט העליון

איילת שקד אמנם מזהירה מפניהם, אבל מתברר שיותר קל למצוא חברי קו קלוקס קלאן בבני ברק

אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צילום: Getty Images IL
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

הסתיימה תקופת החביון, הגיע עידן אפי נוה, העידן ללא בושה, שבו מותר לפשפש בציציות, להתגנב אל אחורי הקלעים, להגשים את החלום הפרוידיאני ולהיכנס לחדר השינה של ההורים, לראות מה מחביאים השופטים העליונים במגירות הסודיות, לחפש את צעצועי המין של אבא, את הבגדים התחתונים הסקסיים של אמא.

יצאנו אם כך לחפש את סניף מרצ שהשרה שקד טענה שפועל באחד החדרים הסודיים של בית המשפט העליון. הלכנו בעקבות הריח, אם מרצ אז בטח חומוס, מרק חרירה, זעתר. לא מצאנו, אז פתחנו דלת אחרי דלת במסדרון התחתון, עד שמצאנו חדר קטן שעל דלתו נכתב "תיקים שאסור לקבוע לדיון". בחדר היו שלושה שופטים בשלבים שונים של התפשטות, רועדים מפחד. סניף מרצ שאלנו? הם הכחישו.

אז מי הם שופטי העליון לאורך הדורות שאפשר לטעון כנגדם שהם משתייכים לסניף מרצ? אולי אהרן ברק? האיש שאישר התנחלויות והעמיד פנים כאילו הוא מאמין שהתנחלויות הן קו ההגנה המרחבי כנגד פלישת כוחות ירדן, שאישר גירושים, הריסות בתים, הפרדת משפחות, שאישר את הגדר כמעט בלי שינוי. מי עוד בסניף מרצ בחדר הסודי, כן דליה דורנר, לעתים קרובות גבריאל בך, רבע עוזי פוגלמן, חצי יורם דנציגר שפרש מבית המשפט העליון. לעומת זאת בחדרים אחרים, שעל דלתותיהם נכתב אלות, מסכות גז וטיזרים, פגשנו שופטים שלבשו על חזם מגן דוד גדול מזהב שלא היה מבייש את יורם שפטל. למשל השופט לנדוי, בלי ספק אחד השופטים החזקים ביותר של בית המשפט העליון, שמשל ביד רמה מ–1953 ועד 1982. אבל שימי לב איילת שקד, למרות שלא היה ימני ממנו בבית המשפט העליון, הוא השופט שהורה בקול רועד לפנות את ההתנחלות אלון מורה, שהוקמה על קרקע פרטית.

ואולי אדמונד לוי הוא השמאלני שעליו מדברת איילת שקד? הוא שופט נערץ עלי, אך אי אפשר לשכוח שהיה בדעת מיעוט נגד ההתנתקות, וכתב דוח שעל פיו אין צורך לספח את השטחים הכבושים, כי הם תמיד היו שלנו. ואולי התכוונה השרה הנכבדה לבנימין הלוי, שמגר, מנחם אלון, אליקים רובינשטיין? ואולי לשופטת בן פורת, שאזכור אותה בזכות תיק שבו ייצגתי תושב שטחים שנסע למצוא גורל אחר בשוודיה והתחתן וחי שם כמה שנים, ואז ביקשה אשתו השוודית להתגרש ממנו ועל פי חוקי שוודיה נגזר עליו להיות מגורש משוודיה לשטחים.

כשהגיע, ביקש את מעמדו כתושב, אבל פלסטיני בעל זכות תושבות שיוצא מישראל לתקופה ממושכת יחסית מאבד את זכותו לתושבות, והוא חי בישראל כתושב ארעי. ואמרה השופטת בן פורת, האחראית על הכשרת בנות מרצ, "בשבילנו הלקוח שלך הוא שוודי". ואני לא יודע אם זה היה במציאות או בחלום שהפכתי למציאות, הפניתי פני אחורה אל ספסלי הקהל וקראתי בשמו "חמודי", ואמרתי "קום על רגליך, חמודי", והוא קם ממושבו, פלסטיני מכף רגל ועד הקמטים סביב העין והגב השחוח. ועיניו נמנעות מקשר עין. "אם הוא שוודי", שאלתי את השופטת, "אז היכן תלתלי הזהב, היכן העיניים הכחולות, המישירות מבט, ואיפה השרירים בקיבורת היד תזכורת לאבותיו הוויקינגים?" היה או לא היה, זכות לתושבות קבע הוא לא קיבל.

ואולי השופטים שוהם, מזוז, הם השמאלנים החותרים כנגד זהותה היהודית של מדינת ישראל? סניף מרצ הסודי בבית המשפט העליון נמצא רק בדמיונה הצחיח של השרה שקד, החיפוש אחרי שמאלנים בבית המשפט העליון, דומה לחיפוש חברי קו קלוקס קלאן בבני ברק.

הקשר בין אפי נוה ואיילת שקד הוא כל כך גאוני ונכון. הוא העמיד את החיפוש החולני אחר שמאלנים בבית המשפט העליון בפרופורציות הנכונות. זהות אינטרסים וחברות, תיארה שקד את הקשר ביניהם. אבל שופטים, גברת שקד, הם לא שרלילות, כאמירת אחת המועמדות לשיפוט, או אולי היה זה בעלה המועמד.

עקבותיה של הגברת שקד ושל בן בריתה בנט ייעלמו בקרוב. שניהם ינופפו לשלום ויגידו יחד, "ממהרים להרוס מקום אחר, חברים תסתדרו בלעדינו". השופטים שהותירה מאחור יתבוננו זה בזה אחרי דקה של דממה, יאמר השופט אלכס שטיין, "היא הלכה" ויסיר מראשו את המסכה הלבנה, זו מ"בית הנייר", המשומשת עד זרא בפרסומות (וכן, אני לא יכול לעצור בעצמי), המוזיקה של שיר הפרטיזנים "בלה צ'או", "שלום יפה שלי", תתחיל להתנגן, השופט דוד מינץ והשופטת יעל וילנר יצטרפו אליו, ויסירו גם הם את המסכות, מתחתן יצוצו פנים צעירות, פנים של שואפי חירות, שמכירים את בוב דילן, שקראו את "הקרנפים" של יונסקו ובקול חזק ישירו: בלה צ'או איילת, בלה צ'או שקד, ט"ו בשבט הגיע והשקדייה פרחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ