לא ברור למה ב–2019 עדיין דוחפים לנו קבלות נייר ליד

קבלות מודפסות הן פסולת מכוערת, שמזהמת את הסביבה וייתכן שגם את הגוף. מדוע בעידן של סחר אלקטרוני עדיין אין להן תחליף?

דני בר-און
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ערימת קבלות
צילום: Kellis / Shutterstock
דני בר-און

אפילו ניסוי חובבני יכול להדגים שהחשיפה היומיומית שלנו לכימיקל שנוי במחלוקת עלולה להיות גדולה משחושבים. הנסיינים היו צעירים ויפים, אך החליטו לתרום את גופם למדע: ברוס, ריק, מוהנד ושרה מישמשו חזור ומשמש קבלות מנייר תרמי במשך רבע שעה, ואז אכלו סושי בידיים. תוצאות בדיקת השתן היו מבהילות: רמות הביספינול זינקו אצל כולם, ובמיוחד אצל ריק, שחיטא קודם למשמוש את ידיו בג'ל אלכוהול (לחות מגבירה את הספיגה). אצלו הוכפלה רמת ה–BPA פי 42, ורמת ה–BPS פי 115. הניסוי הקטן הזה, שהתפרסם באחרונה במהדורה חדשה של הספר "Slow Death By Rubber Duck", ממחיש היבט בעייתי, מוכר למדע ולמשטרה, של פריט יומיומי ותמים — הקבלה מנייר תרמי, מהסוג שאנחנו מקבלים בחנויות. הציפוי הדק והמבריק של הקבלה הנפוצה כל כך מכיל לעתים קרובות כמות משמעותית של ביספינול A, המשבש פעילות הורמונלית. נוכח החשש ממנו, הוא הוחלף בחלק מנייר הקבלות בסוגים אחרים של ביספינול (BPS למשל), אך יש סיבות טובות לחשוד גם בהם.

הטוקסיקולוג ד"ר שי רייכר, מנהל תחום הערכת סיכונים במשרד הבריאות, מסרב להתרגש. לדבריו, ספיגת BPA דרך עור הידיים זניחה, והאדם הסביר ממילא לא ממזמז בחושניות ערימה של קבלות ואז דוחף את הידיים לפיו. ליתר ביטחון, המלצת משרד הבריאות היא לשטוף ידיים אחרי שנוגעים בקבלות מנייר תרמי. חשבתי על ההמלצה הזאת כשהלכתי לסופרמרקט עם בתי התינוקת. עלתה דילמה:

1. אמי לימדה אותי תמיד לבדוק קבלות.

2. בדיקת הקבלה כרוכה במגע.

3. נכדתה של אמי, כלומר בתי, עשויה לגלות עניין מיידי במציצת האצבעות שלי.

4. רייכר הסביר לי שהחשד לגבי נזקי הביספינול נוגע במיוחד לתינוקות ולילדים.

5. אין כיור לשטיפת ידיים באופק.

אחרי כמה רגעים נשמתי עמוק והבנתי שרייכר צודק: אין סיבה להתחרפן. אבל השאלה היא למה לקוחות (שלא לדבר על קופאים) צריכים להיחשף מלכתחילה לסיכון מיותר, גם אם הוא קטן או נתון במחלוקת? קבלות נייר היו צריכות הרי מזמן להיזרק לפח המיחזור של ההיסטוריה. עזבו את הביספינול — הקבלות הן סתם פסולת מכוערת ומיותרת. אמנם הן לא שוקלות הרבה, אבל בדומה לבדלי סיגריות משקלן בזיהום הסביבתי גדול בהרבה מהמאסה הממשית שלהן. הן אוהבות להיצמד לרצפת האוטובוס, להתחמם בכיסים, להתקפל לאקורדיון בתחתית הארנק ולהצטבר בפינות של מגרשים ריקים. הן בכל מקום. ניסיתי לעשות את החשבון: בישראל יש כתשעה מיליון בני אדם. אם כל אחד מקבל ביום ממוצע קבלות, ספחי אשראי, כרטיסי אוטובוס ופתקיות בכספומטים באורך מצטבר של 20 סנטימטר, זה יוצא כמעט 1,800 ק"מ נייר ליום — סליל מכובד בהחלט.

יש כאן גם בעיה צרכנית. נסו ללכת לסניף של רשת כלשהי עם מוצר פגום ובלי קבלה. כמובן שאיבדתם אותה, כי היא מצאה חור בביטנה והתבצרה במעיל דאשתקד. אם יש לכם מזל, שילמתם באשראי ואפשר לשחזר את העסקה באמצעותו, אבל מי יכול להיזכר מתי ובאיזה כרטיס שילם כשמאחוריו בתור תינוקת צורחת ושחפן משתעל? מה גם שאפילו האובר־מענטשים שמצליחים לתייק ולדגור על הקבלות שלהם לא יצליחו להיאבק בנטייה של הנייר התרמי לדהות עם הזמן. מסיבה זו, אגב, אסור בחוק לתת זיכויים שמודפסים על נייר תרמי. מניסיוני, החנויות לא מקפידות על האיסור הזה במיוחד. לפי הערכת דה מרקר, אובדים בישראל מדי שנה זיכויים בסכום מצטבר של 550 מיליון שקל (בישראל היום קראתי לא מזמן טיפ שימושי: אם הזיכוי שלכם דהה, אפשר לגהץ אותו כדי להחזירו לחיים ולפענח את כתב הסתרים. אלוהים אדירים, חזרנו לימי חסמב"ה?)

ניסיתי לברר מהו המחסום שמונע מאיתנו להתקדם לעבר עתיד נטול קבלות נייר. הקבלות הדיגיטליות תופסות תאוצה במדינות רבות בעולם, ובקליפורניה עלתה בינואר הצעת חוק שלפיה קבלות כאלה יהיו ברירת המחדל — מי שירצה נייר יצטרך לבקש זאת במיוחד. גם החתימה על ספח האשראי, אגב, נושמת את נשימותיה האחרונות: החל מאפריל הקרוב, לקוחות מסטרקארד יהיו פטורים מלחתום על ספחי האשראי.

מבחינת החוק הישראלי אין שום מניעה לתת קבלה דיגיטלית בלבד. גם מבחינה טכנולוגית אין שום בעיה, לפחות לגבי חלק ניכר מהחנויות: לדברי דן סופר, מנכ"ל וריפון ישראל המוכרת מערכות תשלום, בקופות שלהם התשתית כבר קיימת. אפשר לקנות את השירות הזה גם מצד שלישי, כמו מהחברה החיפאית "ויזמו טכנולוגיות". השיטה היא כזו: בקופה מבקשים מכם את מספר הטלפון, ובאמצעות המערכת של ויזמו שהותקנה בה מרחוק, הקופה מחוללת קבלה דיגיטלית. הלקוח מקבל אס־אם־אס ובו לינק שמוביל לקבלה מאירת עיניים, סביבתית לעילא, נטולת ביספינול ובעיקר — זמינה למשך שבע שנים לפחות, לפי הבטחת ויזמו. המערכת הזאת נמצאת בשלבי הטמעה שונים כיום ברשתות מגה, מחסני חשמל, איקאה, רנואר, פיצה האט, H&M ועוד.

"מעבר לזה שהקבלה חסכונית בנייר והיא כלי מאוד נחמד לאיסוף מספרי טלפון של לקוחות, היא גם פלטפורמה לאינגייג'מנט. באיקאה, למשל, ישולב בקבלה סרטון שמסביר איך להרכיב את המוצר שקנית", הסביר לי שי רייטן, מנכ"ל ויזמו. כמובן שהמילים "כלי מאוד נחמד לאיסוף מספרי טלפון" גרמו לאוזני להיחרך קלות, אבל רייטן אומר שלרשתות מותר לשלוח לך פרסומות באס־אם־אסים רק אם תאשר להן. בימים אלה הקבלות הדיגיטליות מתפשטות לאטן. בינתיים הן זמינות בכמה פרומילים מהקופות, וגם שם המצב לא תמיד ורוד, כי רבים מהקופאים מדפיסים מתוך הרגל גם קבלת נייר. "צריך לחנך את השוק", אומר רייטן.

כך או אחרת, מתברר שבעומק המחקר האנדוקריני מבררים בשנים האחרונות את האפשרות, שההשפעה של ביספינול A על הגוף אינה בדפוס מונוטוני — כלומר, ש"רמות גבוהות של ביספינול אולי מזיקות פחות מרמות נמוכות. יש חומרים שמתנהגים בצורה לא אופיינית, בצורת U הפוך", אמר לי מומחה שביקש להישאר בעילום שם כיוון שלדבריו אלה מחקרים חדשניים ושנויים במחלוקת. אם יתברר שזה נכון, אמרתי לעצמי, אולי הקבלה הדיגיטלית דווקא תזיק לבריאותי. במצב העניינים הנוכחי, ייתכן שהצעד היפה ביותר לבריאות הוא דווקא ליטוף יומי של קבלת נייר נעימה וטובה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ