בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת

בהנקה יש גם סיכונים, וחשוב לדעת אותם

תגובות
נשים מניקות
AP

הסיכונים שבהנקה

קראתי בעניין את הכתבה של נטע אחיטוב ("הנקה? הרפואה לא יודעת מה לעשות עם זה", 10.5). אני מסכים עם כל מה שנכתב בה וחושב שחשוב לעודד הנקה. מה שחסר לי הוא הסבר על הסיכון שקיים בהנקה שאינה מתבצעת בצורה מבוקרת. כמומחה ברפואת שיניים לילדים אני מתמודד יום־יום עם התוצאה ההרסנית (קרי: עששת) של הנקת תינוקות לאחר בקיעת השיניים. אני מבהיר שאני בהחלט בעד הנקה וגם הנקת תינוקות עם שיניים, אבל במגבלות.

עששת נגרמת מצירוף של שיניים, חיידקים מחוללי עששת וסובסטראט (פחמימות) בפה באותו הזמן. החיידקים שמפרקים את הפחמימות בתהליך תסיסה יוצרים חומצה, שהיא זו שממיסה את זגוגית השן (האמייל) וגורמת לעששת, מה שנקרא "חורים בשיניים". לא ניתן למנוע מצב שבו נמצאים בפה ביחד שיניים, חיידקים ופחמימות, אבל אפשר לצמצם את משך הזמן הזה ובכך להפחית משמעותית את הסיכון.

הנקה מאריכה את משך הזמן שבו נמצאים יחד הגורמים לעששת, בעיקר במצב שבו התינוק נרדם עם חלב האם (וגם חלב פרה, תחליפי־חלב וכל משקה שמכיל פחמימות). הסיכון נובע מירידה משמעותית בהפרשת הרוק בשינה (לא רק בלילה, גם שינה במהלך היום). לרוק תכונה חיובית בהפחתת הסיכון לעששת — הוא משמש "בופר" (Buffer). בופרים מנטרלים את החומצה שנוצרת על ידי החיידקים ומעלים את ה–pH. בזמן השינה לא מתבצעת פעולת הבופריזציה, מה שמאפשר לחומצה לפעול באין מפריע במשך זמן רב.

לפיכך, יש להנחות אמהות לנקות את שיני התינוק לאחר ההנקה. ניתן לנקות במברשת שיניים לחה או בעזרת מטלית לחה. לאחר מכן יש לתת לתינוק מעט מים כדי לפנות את שארית החלב שנותר בפה, ורק אז להשכיב אותו לישון. אם תינוק מתעורר בלילה ליניקה, יש לחזור על אותה פעולה.

לסיכום, אני מעריך מאוד את הפרויקט של הרופאות, אבל נראה לי שעידוד הנקה צריך להיעשות יחד עם הבהרת הסיכונים הכרוכים בה, ועם מתן הפתרונות למניעתם.

בברכת שיניים בריאות,
פרופ' (אמריטוס) גדעון הולן, מומחה ברפואת שיניים לילדים

בשמי ובשם האמהות

את ילדי הראשון ילדתי לפני כ–43 שנים. חוויית ההנקה זכורה לי כסיוט. כבר בבית החולים התפתח גודש כזה שלא איפשר לבני לינוק. איש לא ידע לעזור לי וכל הזמן שמעתי רק שזה יסתדר עם הזמן. הגעתי הביתה עם בלוטות נפוחות וכאבי תופת. אותו סיפור קרה גם עם בני השני. מלאך בצורת אחות פרטית ששכרתי עזרה לי להאכיל את בניי. בשמי ובשם אמהות שעוברות את החוויה שעברתי, אני מבקשת להודות לחבורת הרופאות שעליהן כתבה נטע אחיטוב. איזה נושא חשוב!

יונה רימוני, מטפלת משפחתית, זוגית ומינית

וזו התורה כולה

במדור טיסות נכנסות/טיסות יוצאות נחשפנו לסיפורו קורע הלב של סדריק גריאו מנורווגיה, שבתו נלקחה ממנו על ידי אמה, והוא איבד עמה קשר ("למחרת, כשבאתי לאסוף את הילדה, גיליתי שהיא נעלמה", 10.5). הגבר האירופאי, הנאה והרהוט חילץ טוקבקים אמפתיים מהמגיבים באתר "הארץ". התגובה המאלפת ביותר היתה של הקורא שכינה עצמו תום: "המדור הכי מעניין בעיתון, הסיבה העיקרית שאני מנוי על 'הארץ', לא גדעון לוי, או עמירה הס". וזו הרי התורה כולה על רגל אחת: עזבו אתכם מטרגדיות יומיומיות של פלסטינים שאיבדו את היקר להם, שעומדים מול מערכת ביורוקרטית אטומה, שמגדלים את ילדיהם תחת משטר צבאי במשך שנים ושחשופים לאלימות מכל הכיוונים. זה לא מעניין. תנו לנו נורווגי, או צרפתי, או גם וגם, חתיך, עם אישה רעה שגם רימתה אותו וגם לקחה ממנו ילדה. עכשיו אנחנו מתעניינים.

כרמית רוט, זכרון יעקב

איפה חשבון הנפש?

מאמרה של לילה פרסח ("אסיר בביתו שלו", 10.5) הכיל את אוצר המילים הקבוע של אינטלקטואלים פלסטינים נגד ישראל. ישראל היא מדינת אפרטהייד, היא קיבלה מדינה מהכובש הבריטי אלנבי, ההסכם להקטנת האלימות בין פלסטינים לישראלים (דייטון) הוא הסכם כניעה ופלסטין כלואה. אם התקינות הפוליטית האמריקאית היתה מתירה גם איזו אמירה אנטישמית, היא לבטח גם היתה מוצאת מקום.

במקום סיפור טרגי על חלום ושבר, קיבלנו עוד מאמר אצבע מאשימה, בלי שמץ חשבון נפש על האופן שבו הבחירות שעושות ההנהגות הפלסטיניות שמונה עשורים הופכות את המאבק הזה לשולי. לא בטוח שאינטלקטואלים פלסטינים דוגמת פרופ' פרסח, שעשו דה־לגיטימציה לכל ניסיון פשרה כלפי ישראל, יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. הכאב הוא כאב, אבל למצער, הלקח היחידי ממנו הוא צדקנות שממנה רווינו לא מעט.

שרה כהן, ירושלים

מישהו צריך להודות לה

אני מנוי על "הארץ" כמעט כל ימיי. נכון שעיתון ערכי ובעל מסרים ליברליים, פלורליסטיים ודמוקרטיים מדבר אל הציבור. אבל בתוך הים הציבורי מעכיר האווירה של השנים האחרונות, אני מחפש גם מעט כתיבה פרטית. מישהו או מישהי שמדברת אלי בגובה העיניים, בלי ייעוץ ופרשנויות. רק את הסיפור שלה, ובעצם את הסיפור שלי. כזו היא נרי ליבנה.

כמה טוב להתחיל את קריאת יום שישי של העיתון תוך דיאלוג עם מישהי שמדברת על עצמה, עלי ואלי. איכשהו אתה מתעייף מהציבוריות ומהמסרים ויודע שאין לך ברירה. העיתון הזה הוא האופוזיציה היחידה, האמיתית, היומיומית לטוטליטריות ולמלכות בית בלפור. העיתון מדבר אלי, אבל שיח פרטי אני מנהל עם נרי ליבנה. שמישהו יודה לה על כך.

שמעון בר, הרצליה

על ליתיום, כספית ובדיל

בעקבות מאמרו של אילון גלעד על שמות של יסודות בעברית ("חמצן, זרחן ואשלגן", 3.5), ראיתי לנכון להוסיף את ההערות הבאות. שמהּ בעברית של המתכת ליתיום, השייכת למתכות האלקליות, הוא אַבְנָן, שכן ליתיום נגזר מהמילה סלע ביוונית (ליתוס). השם "כסף חי" לכספית מזכיר את שם היסוד בגרמנית Quecksilber שמשמעותו כסף מהיר על שום חמקמקותן של טיפות כספית על גבי משטחים חלקים. כבעלת צפיפות גבוהה יחסית, שימשה המתכת בדיל כמשקולת עם חוט כדי להקים קירות אנכיים. המילה אנך בעברית מקורה מהמילה האכדית anaku שמשמעותה עופרת (או בדיל). הפועל המודרני לְאַנֵּךְ, הלחמה עם בדיל, נבחר בגלל קרבתו למקור שמו האכדי של הבדיל.

חיים טוביאס, באר שבע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו