זו הסיבה שהחלפנו "סליחה" ו"תודה" ב"סורי" ו"תנקס". פליזזזז תקראו

זה מוזר, אבל למרות שמדובר בתרגום מדויק, עצם החלפת השפה גורמת להשלת כמה קילוגרמים מהאינטראקציה המעיקה

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בלי סודות
צילום: מתוך ערוץ היוטיוב של כאן חינוכית

••• כדאי לשים לב לכך שבשנים האחרונות אנשים מדללים את השימוש במילים "סליחה", "תודה" ו"בבקשה" ומחליפים אותן בגרסאות הלועזיות "סורי", "תנקס" ו"פליז". מדובר בהחלפה שנראית במבט ראשון כמו חוליה נוספת בשרשרת האינגלוז הטרנדית שעונדים על עצמם הישראלים באותה פרובינציאליות מוכרת ושחוקה שמציגה את עצמה כאוניברסליות מתקדמת. אבל מבט נוסף על התופעה מגלה שכבה נוספת, מעניינת במיוחד, שעשויה להסביר מדוע נשמטות להן "שלוש מילות הקסם" הוותיקות מהמרחב הישראלי.

המבט הנוסף קשור למשקל של המילים בתוך הדיבור הישראלי. על פניו, המילים שהוכנסו בשנים האחרונות באגרסיביות אל תוך השיח היומיומי אמורות היו להגביר את העוצמה שלהן: מדהים, מהמם, מקסים, מטורף, משגע, מטורלל ומזעזע אמורות להיות חזקות יותר מטוב, נחמד, רע, יפה וכו'. ואם הן אמורות להיות חזקות יותר, הן גם אמורות לשקול יותר.

אבל כמו שנעליים עם פלטפורמה גבוהה נועדו להגביה אנשים נמוכים ולאזן את המרחב, גם מילים בעלות עוצמת שמע מחרישת אוזניים נועדו להגביר תחושת אילמות מסוימת שקיימת בקרב המשתמשים. ככל שהדובר מרגיש יותר חסר משקל — ולכן המילים שהוא אומר נתפסות על ידיו כנטולות ערך — כך הוא עושה שימוש יתר במילים שצועקות את מה שיכול היה להיאמר.

••• מדובר בתופעה שחושפת בעיקר את תפיסת חוסר המשקל של הסובייקט. וייתכן שאותה תחושה של חוסר משקל קשורה גם לדילול שלו את "סליחה", "תודה" ו"בבקשה". כי מילה כמו "סליחה" למשל היא מילה בעלת מטען כבד, לפחות פוטנציאלית. אדם שמבקש סליחה הוא אדם שמניח את מלוא כובד משקלו של "האני" מול האדם האחר ומבקש את סליחתו, את מחילתו, את כפרתו.

אבל מה קורה במצב שבו "מלוא כובד משקלו של האני" אינו שוקל כל כך הרבה? כלומר, מה קורה במצב שבו הסובייקט מרגיש חסר משקל — בדיוק אותו חוסר משקל שגורם לו להשתמש בסופרלטיבים "מדהים", "מזעזע" וכו' — אבל במקביל נדרש למחווה שמצריכה כמה קילוגרמים טובים?

זה בדיוק הרגע שבו "סורי" משתחלת לה בין סדקי האי־נוחות ומציעה את שירותיה המתקדמים. שירותיה כוללים בעיקר נסיגה אל שפה אחרת, אנגלית, שמאפשרת שחרור מסוים ממועקת המשקל, ואפילו בוזקת קורטוב של מגניבות ומעודכנות בקרב העושים במלאכה.

זה מוזר, אבל למרות שמדובר בתרגום של אותה מילה בדיוק, עצם החלפת השפה גורמת להשלת כמה קילוגרמים מהאינטראקציה המעיקה: מבקש הסליחה לא נדרש באמת לשאת את ההון הסימבולי־תרבותי של הסליחה (מחילה, כפרה וכו'), אלא עובר מיד ליקום מנטלי מקביל (ניו יורק, לונדון), שבו כוח הכבידה שלו קל יותר (הוא לא תושב המקום), ולכן הוא יכול לדלג בקלילות מעל משוכת האי־נעימות, תוך שהוא מרגיש כי מילא את חובתו.

(סורי, אבל התכוונתי שההסבר יהיה יותר פשוט)

••• עם "פליז" המהלך אפילו שקוף יותר, ולכן לעתים קרובות גם מביך יותר. שהרי גם למילה "בבקשה" יש משקל סגולי כבד יחסית: גם משום שלאנשים לא תמיד קל לבקש מהאחר דבר־מה (הפחד להיות חייב), וגם כי האדם המבקש מודע לכך שהוא עלול להיתקל בסירוב (פגיעה באגו). במציאות של סבבה ובכיף ותזרום, מדובר בחומרים לא קלים לעיכול ולנשיאה.

על הרקע הזה הגיחה "פליז" הלועזית, שגם הקלילה את הסיטואציות בעלות הפוטנציאל המכביד, ואפילו פתחה צוהר — כמה חבל — לאותה אינפנטיליות חבויה שמצויה בקרב אנשים בוגרים ושתמיד מחפשת את החרך שדרכו תוכל לחזור לעניינים.

משפטים כמו "פליז תעשה שזה יצליח", "פליז תצטרפי אליי לסרט", "פליז שהכל ייגמר בשלום" — יותר מאשר הם מבטאים בקשה כלשהי מהאחר, תפקידם להפגין איזושהי ילדותיות מתחנחנת, מתנחמדת, חיננית לכאורה, אבל כזו שבדרך כלל מחביאה וריאנט של אגואיסטיות מאוסה.

זו גם הסיבה ש"פליז" מגיעה לא פעם, בעיקר בהתכתבויות ווטסאפ או בציוצי טוויטר, בגרסאות ארוכות זנב ("פליזזזז"). ככל שהזנב ארוך יותר, ההתחנחנות כבדה יותר והמשקל קטן יותר.

••• באותו אופן פועלת גם "תנקס", שכוללת לאחרונה גם גרסה מתקדמת ומתחכמת יותר ("תנקסיו"). המודה חש אי נעימות להתייצב עם גופו הגרום ונטול המשקל מול מי שעשה לו את הטובה, ולכן הוא חומק באלגנטיות אל האוויר הדליל של ה"תנקס".

••• השאיפה לקלילות מובנת. הכובד פשוט כבד מדי, ואיש לא רוצה לחוש במשמני תודעתו, בוודאי שלא לחשוף אותם לעיני כל. אבל לפעמים צריך להגיד סליחה ולא סורי כי הפגיעה מצריכה תשלום כבד יותר; ולפעמים צריך להגיד בבקשה ולא פליז כי הבקשה כבדה יותר; ולפעמים צריך להגיד תודה ולא תנקס כי הטובה שנעשתה עבורך נעשתה פה, בישראל, בעברית, היכן שכובד השפה מונח מעל ומתחת לדברים כל הזמן (גם כשזה לא נראה כך). 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ