רשימה שחורה

אחרי שטענתי שלא "הכל בראש", הראש החליט להגיב

בעקבות הטור מהשבוע שעבר ("הכל בראש? איפה, אפילו לא הרוב") הראש נפגע והכתיב לכמה משליחיו הנאמנים את תגובתו. הנה היא לפניכם

אלון עידן
אלון עידן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
 טוני רובינס בישראל
צילום: שלומי פינטו
אלון עידן
אלון עידן

בשבוע שעבר התייחסתי לביטוי "הכל בראש", אגב הביקור בישראל של קאוצ'ר־העל טוני רובינס. טענתי המרכזית היתה פשוטה: לא הכל בראש, אפילו לא הרוב. ישנם עניינים אובייקטיביים — סליחה על הביטוי הארכאי — שאפילו הראש, על יכולות העיבוד המופלאות שלו, יתקשה להתמודד מולם (הדוגמאות נעו מסרטן לבלב ועד כיעור יוצא דופן).

ומעניין היה לקרוא את התגובות. רובן הביעו התקוממות חריפה. הסיבות היו מגוונות, אבל אם זיהיתי נכון נדמה לי שזה היה הראש שהכתיב את רובן. כן, אותו ממזר ערמומי מ"הכל בראש". נראה לי שהוא נפגע וניסה להחזיר מלחמה דרך שליחיו במזרח התיכון. אפשר להבין אותו: שנים שהוא זוכה לכבוד מלכים; שנים שהוא מהלך בסנטר מורם בין איברים מדולדלים ושפלי מבט; שנים שאומרים לו שהכל תלוי בו, בנקודת מבטו, באופן שבו יחליט לפרש את המציאות. שלא לדבר על זה שהוא גם משכן בארמונו את הוד מעלתה התודעה — מי שמוגדרת כתכונת נפש שמאפיינת את הקיום האנושי.

ובכל זאת, למרות הסכנה הטמונה בכך, החלטתי לא להותיר את הזירה רק לדיקטטור ולרעייתו. יותר מדי שנים הם זכו לפריבילגיות מוגזמות ולתחושת כל־יכולות מסוכנת. הגיע הזמן לעמוד מולם ולהגיב לכמה מטענותיהם. גם אם הדבר יעלה לי בכאב ראש עתידי.

••• ובכן, אתחיל עם השליח משה (טוקבק 48), שסיכם היטב את הבעיה המרכזית שעולה מהפגיעה במעמדו של הראש: "אז מה בעצם אתה מציע?" משה מסביר ש"נכון, חלק מאיתנו יחטפו סרטן הלבלב או ייהרגו בתאונת דרכים, אבל רובנו לא, ובטח לא השבוע". לכן מסקנתו היא: "השבוע אפשר להשקיע בלהיות טובים יותר" (כאן מגיע פירוט שאגע בו בהמשך).

משה, אשתדל להשקיע בלהיות טוב יותר בהמשך השבוע. בינתיים אנסה לענות על שאלת המפתח ששאלת — "מה אתה בעצם מציע?" ובכן, איני מציע דבר! ממש שום דבר! למעשה, אם אני מציע משהו, זה שאנשים יפסיקו להציע. וזה כולל את טוני רובינס. במקום להציע, אולי עדיף פשוט לחיות עם העובדה שהקיום שביר ומתעתע, שהגורל לעתים אכזרי, ושהראש יכול לעזור רק עד נקודה מסוימת ומוגבלת. נורא, נכון? אבל תשקול להכיר בנוראות הזאת. ייתכן שזה ירגיע אותך קצת יותר מאשר להימלט בחרדה לעבר "ריצת עשרה קילומטר" או "ללמוד סריגה עם הבת שלך" (להלן הפירוט).

•••  כעת אעבור לשליח המתכנה בתואר "תוהה". ובכן, התוהה תוהה: "אז הטיעון ברשימה הוא נגד המילה 'הכל'? אז אם נשנה ל'חלק מהדברים תלויים בראש' זה יהיה יותר טוב?"

ובכן תוהה, התשובה היא: כן.

••• השליח שגיא הביע תסכול כה עמוק מהטור שהוא עשה שימוש בשני פעלים (!) בעלי שורש מרובע: "בזבוז של קריאה — פשוט קשקוש" (בזבוז וקשקוש). הוא אמנם סיפק כמה דוגמאות שחוקות ("אם כל מה שאתה אומר היה נכון אז אנשים שגדלו בעוני היו תמיד נשארים בעוני"), אבל דווקא הדיאגנוזה שלו היתה מעניינת: "אתה פשוט פסימי, ציניקן ובעיקר מדבר שטויות".

אז זהו שגיא, שאבקש לדייק מעט את אבחנתך: אני ציניקן אבל דווקא לא פסימי. זה נכון, אני גם לא אופטימי. למעשה, אני בכלל לא מבין את הרעיון בפסימיות או באופטימיות: הרי מאין לנו שיהיה רע או לחלופין שיהיה טוב? נדמה לי שזה העניין שגיא, זה מקור "השטויות" שאני מדבר ושעליהן הלנת: שבסך הכל טענתי שאין לנו מושג. ושהקושי האמיתי הוא לקבל את זה שאין לנו מושג; הקושי האמיתי הוא להתנגד לראש הסמכותני הזה שמבקש לספר סיפור יפה, מרגש, אופטימי (ובמקרים שיוגדרו כ"נוירוטיים" או "פסיכוטיים" — סיפור נורא, אפל, פסימי, חרדתי).

לא שאכפת לי, באמת שלא, ספר לעצמך מה שאתה רוצה. אבל קח בחשבון שהחיים בסרט עלולים לכאוב ביציאה מהקולנוע. ושאת המשפט האחרון שכתבת בתגובתך — "הגורל שלך תלוי בך בלבד" — אין אלא להגדיר כהתגרות בגורל (נותר רק לקוות שגם הגורל הפסיק לקרוא טוקבקים).

••• השליח יאיא עשה לנו טובה גדולה כשכתב בתמצות ראוי להערכה: "פיספסת. הכנסת דג מסריח כרובינס עם חוכמה עתיקה כבודהיזם, שיקשקת, והפכת הכל לעיסה אחת בעייתית".

יאיא, לא הכנסתי בודהיזם לעיסה בדיוק כדי לא להכתים תפיסת עולם מעמיקה ורצינית עם נפיחות ניו־אייג'יות ריקות וחסרות תוחלת. אבל דע לך רק זאת: במעמקי הבודהיזם הראש נדרש לכבות את עצמו ("להגביל את תנועות התודעה") כדי למנוע את הסבל האימננטי שכרוך בעצם הקיום. במידה רבה מדובר בפרקטיקה הפוכה לזאת של רובינס: כי אם "הכל בראש", הרעיון הבודהיסטי הוא לרוקן את ההכל הזה ולהיוותר בתוך החוויה עצמה. בכל מקרה, אם אכן בבודהיזם בחרת כחלק ממנטרת ה"הכל בראש" שאתה מתרגל — אנא ראה את דבריי כבטלים ומבוטלים.

•••  לזכותה של השליחה מאיה ייאמר שטענתה היא מתחום העריכה המעשית: "ממש כתבה עגומה, ועוד לשים לנו את זה בסופ"ש. מיותר".

ובכן מאיה, אעביר את תלונתך לעורך המוסף, לצד המלצה ברורה לפרסם טקסטים עגומים רק באמצע השבוע. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ