בדלתיים פתוחות

חליפת האיומים של נתניהו כבר נתפרה, והוא עבר לשרוף את הבית

אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור מהמאה ה-18 (אמן לא ידוע)
איור מהמאה ה-18 (אמן לא ידוע)צילום: SSPL via Getty Images
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

התבוננתי בגדול, בנאומו המצולם, במין אולפן מאולתר של שידורי המהפכה. הוא אמר "יום קשה, יום קשה מאוד, זה ניסיון הפיכה שלטונית".

אין מצב שלבי לא יחמץ למראה איש בן גילי בערך, לא אתלטי, כבד גוף, לובש חליפה, לא בתפירה עילית, לא יושבת טוב על הכתפיים, המתחנן על נפשו, זה עתה פגע כתב אישום במרכז גופו. זה היה מרגש, כאילו הייתי עד למפץ הגדול מצולם בתנועה אטית. לבי יצא אליו וקפיץ קפוץ קפצתי אל תוך גופו רחב הידיים של הגדול. זו לא פעם ראשונה, אני מכיר את המקום היטב, אני מטפס בזריזות על קנה הנשימה, דוחף את מכסה הקנה כמו שמרימים מכסה של בור ביוב, מחליק על עצב התרדמה, נזהר שלא לעורר אותו, ומתיישב על הכרית הקטנה שהשאיר יעקב וינרוט ז"ל, במקומו הקבוע על השבלול באוזן הפנימית. משם אני יכול ללחוש לו הישר אל מרכז השמיעה במוח. הוא אומר: "המשטרה והפרקליטות תפרו לי חליפה". "ביבי", אני לוחש, "אולי לא כדאי להזכיר חליפה, אתה זוכר, הוועדה מטעם מבקר המדינה דרשה ממך להחזיר את החליפות שקיבלת מהדוד מאמריקה". לפני שאני מספיק לומר מילה, הוא מצביע על החליפה שהוא לובש ואומר "ישר מהחנות אני עצמי קניתי את החליפה מאופנת סגל ברחוב העלייה", ושוב אומר: "תפרו לי חליפה, בדיוק במידה שלי, תפרו לי תיק". אלוהים אדירים, אילו קלישאות מנדטוריות, אתה ביבי הרטוריקן. למה אתה נשמע כמו גומדי, כמו אושרי, כמו יורם לנדסברגר, כמו אליהו קידר הפרקליט גבה הקומה של עמוס אוריון מרצח בר בקר. איזה ענתיקות אתה מזכיר לי. הרדיפה לא התחילה עכשיו, אומר קידר־נתניהו, ועוד קלישאה איומה מתחלקת מפיו של ביבי, קודם סימנו את המטרה ואחר כך ירו את החץ. הפוך־הפוך אני אומר, עו"ד קאזיס המנוח היה השריד האחרון לקלישאה העלובה הזאת. והדרך נפתחת לעוד קלישאה, "חקירה מזוהמת", זיהמו את החקירה ועוד כמה הטיות של המילה זיהום, מילה שחיה היטב בפי עורכי דין ובפי שודדי תחנות דלק. האם ייתכן שביבי למד את שפת הנאשמים העתיקים, מניבון ישן שכתבו אהרן בכר או בוקי נאה, שנתן לו עו"ד יוסי כהן? עוד פעם צחנת תא מעצר בתחנת המשטרה בצומת בית דגן עולה באפי ואני קופץ משבלול האוזן הפנימית החוצה.

הגיעה העת לביקור חוזר במשרדיהם של עורכי הדין של נתניהו, לעלות ולרדת במגדלים לחופי נחל איילון, מפזם "על נהרות בבל שם ישבנו שם בכינו" ועולה לקומה העליונה של מגדל מרצדס, ללשכתו המפוארת של עו"ד לקסוס, מתעכב לרגע מול התמונה של אריה ארוך, "הנציב העליון", מול גרשוני "שלום חייל", שואל את עו"ד מוסטנג ואחריו את עו"ד פרארי האם טענתם בשימוע אצל היועץ המשפטי כי תפרו ללקוח שלכם תיק, האם ירקתם לקפה נמס שקיבלתם, האם סירבתם לפכסמים היבשים שהניחה עוזרתו הנאמנה של היועץ, פכסמים שתוכננו היטב במעבדות "רפאל" כדי שייבשו גרונם של עורכי דין ובמקום בריטון צלול יפלטו צווחה של אוח. האם עו"ד "רכב אספנים" שהצטרף לשימוע להשפיע בו מחוכמתו וניסיונו ביקש מפרקליט המדינה שי ניצן להוריד את החולצה ולחשוף את בטנו הקשה כשריון, לשלשל את מכנסיו ולחשוף את רגליו הרזות העלובות בדקיקותן, להוכיח שהוא "שרץ" בבגדי פרקליט המדינה.

זו לא הפעם הראשונה שאני מדבר אל פרקליטי נתניהו. חברים, הלקוח שלכם שורף לנו את הבית, איפה אתם באירוע הזה, אני בטוח שניסיתם למנוע את נאום "התפרו לי", אני מכיר את זה. הגדול, כמו כל הגדולים, רוצה לדבר לעם, הוא מאמין שהעם הושחת על יד פרסומים מגמתיים. אתם יודעים כמה זה פתטי, אולי איימתם להתפטר, אבל לא התפטרתם. הסנגורים מתווכים, בין הזעם הנורא של כל נאשם על המערכת שבגדה בו, שהאשימה אותו באשמות נוראות על לא עוול בכפו, תמיד על לא עוול בכפו, ובית המשפט, שהוא חסר רגש, עוקר אדם ממשפחתו, מוחק את כל סימני מעמדו ומטיל אותו לעולם של חוקיות נואלת, אדישות גמורה. עלינו הסנגורים המשימה שהיא תכלית קיומנו, שבגללה המשפט אינו מעודד אותנו אך משלים עם קיומנו, לאקלם את הנאשם, לאמן אותו להיות צייתן: השופט נכנס — קפוץ על הרגליים, השופט פונה אליך — השפל מבט, השופט מחייך — המתן למהלומה. עד עתה ידע נתניהו את החוקרים, השוטרים, הפרקליטים, אימון בבה"ד 4 של בעלי כושר לקוי. עכשיו, בשלוש דקות, עלו על האוטובוסים מאופלי החלונות, נוסעים לעתלית לאימון של הקומנדו הימי, שם יכינו אותו בסדרת "אולם משפטים", לשרוד באולמות נטולי הצחוק של המשפט, לשפה הגרגרנית של המשפט, לניבים הטורפים שנחשפים לרגע קט בפה התובע, ונעלמים מתחת ללשון הדשנה. בלעדינו עיוות הדין של הנאשם, של כל נאשם, היה מזמן שורף את העולם. נתניהו אומר מה שכל נאשם חושב, "ההולכים למוות, מברכים אותך קיסר", "תפרו לי תיק, תפרו תפרו", והנמרים הבנגאליים פורצים לזירה. גם אתם ראיתם את החייטים, יושבים סביב לשולחן, בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, סרט המדידה כרוך על צווארם, בלי בושה, אצבעותיהם משחקות בכדור הבד, שבו תקועות סיכות המדידה המדממות. על השולחן המספריים האימתניים ולצדם גיר החייטים בצבע לבן חולני, לסימון מקום הצווארון שנסגר על הצוואר, השמלה או הגלימה היורדת עד לקרסוליים, הכיפה הנזירית המתהדקת על הראש. החייטים מתבוננים בפרקליטים בעיניים ערמומיות רעבות, מתחת ללוח השולחן באין רואים, כל אחד מהם חוגר את החגורה המפורסמת מאגדות האחים גרים "במכה אחת הרגתי שבעה" המטילה אימה על נתניהו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ