הגיע הזמן להפסיק לומר "לא נעים לי"

למה חברה שלי חתמה על עסקה למרות שידעה שמרמים אותה, ואיך זה קשור למהפכה הפמיניסטית?

נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור: איתן אלוא
נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא

חברה אחת שלי, בוגרת ממני בעשור וחכמה מאוד, עשתה לאחרונה עסקת נדל"ן גרועה ביותר. במהלך ההחלטה שהובילה לחתימה על החוזה התברר לה מעל לכל ספק שהמתווכת שהציעה לה את העסקה מרמה אותה. הדירה שאמורה להיות בקומת קרקע מוארת היא בעצם דירת מרתף נטולת חלונות, שטחה קטן מהשטח שדובר עליו, התשואה לעסקה תהיה נמוכה באופן משמעותי מזאת שהובטחה לה וגם מיקום הדירה, אי שם במדינה ים־תיכונית שאיננה ישראל, שונה במקצת מזה שדובר עליו. למרות כל הדברים האלה והידיעה הברורה שהמתנה הנהדרת שרצתה להעניק לבנה תגרום לו מפח נפש במקום שמחה, החליטה לחתום על חוזה הרכישה.

סיבת ההתנהגות התמוהה הזאת, כפי שנמסרה ביושר לב מעורר הערצה על ידי חברתי — לא היה לה נעים מהמתווכת. כן, מזו שרימתה אותה מבלי למצמץ. לא, היא לא באמת מכירה אותה, בוודאי שאינן חברות, במגעיהן שהתנהלו כולם בטלפון היתה המתווכת נחמדה מאוד והחברה שלי היתה מקסימה כהרגלה. אבל דובר, אחרי הכל, בשיחות עסקיות שמטרתן לגרום לחברתי, שאיננה משופעת בכספים, להיפרד מסכום ניכר של כסף תמורת נכס בעיר ים־תיכונית שהפכה לאחרונה ללהיט בקרב משקיעים ישראלים, כדי להבטיח בסופו של דבר רווחה כלכלית לבנה, זה שכועס עליה עכשיו כל כך.

לפני כשבוע ישבנו קבוצת חברים בבית קפה והחברה שלי ננזפה קשות על ידי חבריה החכמים, אלו שיודעים לקרוא טבלאות אקסל ומבינים מושגים כגון תשואה ונכס מניב. "מה זאת אומרת לא נעים לך?" אמרה לה אחת, אשת עסקים, "מדובר בעסק, בכסף, לא מדובר הרי ברגשות". "את הרי אישה מבוגרת", אמרה לה אחרת, "זו לא חברה שלך שקבעת איתה משהו ולא נעים לך לבטל. זו אישה שרוצה למכור לך נכס ומרמה אותך, ממה בדיוק לא נעים לך?"

"אני יודעת שאני מטומטמת", אמרה החברה שלי, "אבל לא היה נעים לי, אחרי כל שיחות הטלפון שניהלנו, למרות שהבנתי שהיא מרמה אותי, לא היה לי נעים לאכזב אותה". "במילים אחרות", הוספתי גם אני קיסם למדורת השיימינג שנערך לחברתי, "התאהבת בהשקעה הרגשית שלך בקשר שהיה במהותו סתם קשר עסקי, טלפוני, עם מישהי שהיא בכלל לא חברה שלך וכל מטרתה היא לגרום לכסף לעבור מידייך לידיה".

"תדעי לך", אמרתי, כדי להוסיף נופך של מדעיות לעניין, "שדניאל כהנמן קיבל פרס נובל על ניתוח החלטות כלכליות שגויות כאלה". אלא שבאותה עת הרגשתי צביטה של רמייה עצמית, כי הרי יש יסוד לחשש שהייתי עלולה לנהוג בדיוק כמוה, לו רק היה לי כסף לקנות נכס באיזשהו מקום בעולם. כי הרי לא היה לי נעים לאכזב את המתווכת.

"לא נעים לי יש רק בפולניה", היתה חברה אחת שלי, פולנייה משני הצדדים, נוהגת לנזוף בי פעם אחר פעם, לאחר פגישה שקיימתי באי־רצון רק כי לא היה לי נעים לאכזב, קנייה מיותרת שנבעה מהחשש לאכזב את המוכר או סתם אמירת "כן" מתוך חוסר נעימות בשעה שבעצם רציתי לומר "לא". כל הפעמים שבהן התבלבלתי בין מה שהרגשתי שאני רוצה לבין איך שחשבתי שמצופה ממני לנהוג לו הייתי באמת האישה הטובה שהייתי אמורה להיות. האישה שמרצה את כל הסובבים אותה ודוחקת לפינה נסתרת ממנה עצמה את כל מה שרצתה מלכתחילה, עד שהיא משכיחה מעצמה את ההבדל בין מה שהיא רוצה לבין מה שנדמה לה שהיא צריכה לרצות או, בפסיכולוגית, בין אגו ואיד לבין סופר־אגו. בפסיכולוגיית המעמקים של אריך נוימן, תלמידו ומתנגדו של קרל יונג, מדובר על "התנפחות האגו" שהיא בעצם טשטוש הגבולות בין תחושת הרצון האותנטי לבין מה שהאדם סבור שראוי לו לרצות בהיותו אדם בעל ערכים נעלים, או שהוא רוצה להיות כזה בעיני עצמו. התופעה הזאת, שאחראית בין השאר להולדתם של פוליטיקאים שמאמינים לשקרים שהם פולטים מפיהם משום שהתרחקו מאוד מתחושת האותנטיות שלהם עצמם, גורמת בעצם להשטחתה של האישיות לכדי פלקט שכולו אוסף של תכונות שנחשבות כטובות על פי סולם הערכים החברתי. בקיצור, האדם מזדהה עם מה שנדמה לו שהוא אמור להיות ובאותה עת משכיח מעצמו את מי שהוא באמת ובכך הופך את עצמו לאדם דו־ממדי, נטול עומק ואותנטיות. אם אפשר לתמצת למשפט אחד את המהפכה הפמיניסטית כולה, הרי שמדובר בחידוש וחידוד הקשר של הנשים עם הרצונות האותנטיים שלהן, עם החזרה מ"אני צריכה", שדורות על דורות של גברים חינכו אותנו אליו, אל ה"אני רוצה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ