אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן
מתוך "מלכודת לפרקליט", 1997
מתוך "מלכודת לפרקליט", 1997
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

שי ניצן, הצל שלי, האני האחר שלי, לא פעם שאלתי את עצמי איפה במהלך חיינו התערבה אלת הגורל, משכה מנוף, הסיטה מסילת ברזל בתחנת רכבת ריקה, ושני הקטרים שדהרו זה לצד זה סטו למסילות אחרות והתרחקו זה מזה במהירות הולכת וגוברת. היה נדמה לי שפעם אחת, בהמשך המסע, ראיתי את פניך המטושטשות חולפות ואתה עטוף טלית ומניח תפילין. "שי", צרחתי, "שייקה, אתה ברכבת הלא נכונה, זו תוביל אותך לאבדון, תשליך אותך עירום ורועד באיזו חצר אחורית, בין גופות של אנשים שהושלכו מרכבות אחרות". אבל הקול אבד במרחבים ונשמע רק "אבדון־דון־דון".

אתה הפכת לשי ניצן ואני הפכתי למה שהפכתי, לטוב והרבה לרע. הפעם האחרונה שנפגשנו, קודם שהופרדו המסילות, היתה באירוע לרגל המינוי שלך לפרקליט המדינה. תואר רם ונישא, שהנושא אותו מן הדין שילבש גלימת משי ארגמנית. כזו שלבש הקרדינל רישלייה הצרפתי, אבי המושג Raison d'État (היגיון המדינה), שהוא ההיגיון הנעלה על ההיגיון האנושי, המצדיק כל מעשה זוועה בשם ביטחון המדינה. בימינו הבגדים איבדו את סמליותם ולבשת כהרגלך בגדי תלמיד ישיבה תיכונית, שגם אני ביליתי בה זמן מה — סוודר V, חולצת פלנל מודפסת מעוינים ואולי מעיל דובון. אני וחברי הטוב מיכאל ספרד נתנו לך באותה הזדמנות מתנה. לא סיגרים, לא בקבוקי שמפניה, לא חליפה. נתנו לך את ספרו של תאופיק אל־חכים "מיומנו של תובע בכפרי מצרים". קיווינו שתקרא בו על הצניעות של התובע המצרי, גיבור הספר, המבין שהוא לא בא לתקן עולם אלא רק לבצע תיקונים קטנים במחוז נידח.

ביום ראשון האחרון הגיעה הרכבת של שי ניצן למגרש הגרוטאות, אל האבדון־דון־דון. ניצן נאם בכנס "מקור ראשון". הוא דיבר מדם לבו, בתגובה לכך שראש הממשלה האשים אותו בהתנקשות פוליטית. וכך אמר, בקול שאני מדמה לשמוע בו התייפחות: "הגנתי בבג"ץ על הריסות בתים. הגנתי על עשרות רבות של מעצרים מינהליים, על עשרות רבות של החלטות למניעת פגישת עצורים עם עורכי־דינם מטעמי ביטחון, על החזקת לבנונים בישראל כ'קלפי מיקוח' כדי שישמשו במשא ומתן להשבת רון ארד, על הפעלת אמצעי לחץ בחקירות השב"כ, על הטלת סגרים על יישובים פלסטיניים, על בנייה של חומת ההפרדה, ועוד ועוד. ברוב גדול מאוד של התיקים הללו, עמדת המדינה — שיוצגה על ידי — התקבלה. בחלק מהמקרים נקבעו תקדימים והלכות חדשות ששירתו ומשרתים עד היום את גורמי הביטחון במאבק בטרור".

ואני, הסיטרא אחרא של שי ניצן, מאשר בחתימת דם כי הוא צודק. בהרבה מן העתירות שהוא מתרברב בהן הופעתי מולו יחד עם לאה צמל, מיכאל ספרד, אנדרה רוזנטל ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח. כמה מן העתירות שהזכיר מחייבות כוונון עדין, למשל ההגנה על אמצעי לחץ בחקירות שב"כ — לא "לחץ", שי, אלא עינויים. הגנת אבל הפסדת נגד הוועד הקטנטן נגד עינויים. ה–Raison d'État לא עזר. הפסדת גם בפרשת החפים מפשע שנחטפו מלבנון ונעצרו בישראל כ"קלפי מיקוח" (אתה טבעת את המושג הנבזה הזה?). הקלפים נשרו מן היד המחזיקה בהם ורון ארד לא חזר. בעניין הסיכולים הממוקדים, לא בדיוק ניצחת. בית המשפט קבע כללים מחייבים לחיסול, והחיסולים חדלו עד שלאחרונה פטרונך חזר אליהם כספין בחירות.

שכחת להזכיר כי הגנת בעצמך או על ידי פרקליט אחר על חיסול שחאדה בפצצה בת טון שהוטלה על אזור מגורים צפוף בעזה והרגה 15 אנשים, 8 מהם ילדים. חבל שלא הזכרת את זה. אולי המסיתים נגדך היו משתכנעים שאתה אחד משלהם. הגנת, אתה או פרקליט ששלחת, גם על מינוי דן חלוץ לרמטכ"ל אף על פי שבהתייחסות לאותה פצצת טון אמר שעבורו היא היתה בסך הכל "מכה קטנה בכנף". בכך הכשרת שיח אלים, בוטה, ציני, שהיום מופנה כלפיך. והפתטי מכל, בסיום דבריך אתה אומר: "החלטתי בשבוע החולף לאמץ את המלצת אנשיי ובראשם ליאת בן ארי, ולשקול הגשת כתבי אישום בפרשת הצוללות נגד שורה של בכירים בשירות המדינה ואחרים, בכפוף לשימוע. בפרשה זו החלטנו על בסיס התשתית הראייתית — ועל בסיסה בלבד — שלא לחקור כחשוד את ראש הממשלה נתניהו".

כאילו אמרת לראש הממשלה — אתה לא מבין איזו טובה גדולה עשיתי לך שחילצתי אותך יחד עם מנדלבליט מפרשת הצוללות עוד לפני שהתחילה החקירה. אולי עוד אתחרט. העתירה לבג"ץ, שהגשתי יחד עם עו"ד יובל יועז כנגד ההחלטה הזו, נדחתה על הסף. אך בית המשפט נימק כי עדיין לא הגיעה החקירה לסיומה, וייתכן שבהמשך יתגלו ראיות שיחייבו את חקירת ראש הממשלה. עכשיו, כשפורסם כתב החשדות, ואתה מוצא כי ראש הממשלה חוזר ומופיע ברוב הפרשיות, וכי השתמשו בשמו, בלשכתו, בקירבה אליו, כדי לבצע עבירות שוחד ועבירות כנגד ביטחון המדינה, ואתה שי הפכת לאויב העם, האם לא ראוי לחזור בך ולשקול את החילוץ החפוז?

וידוי: האמת היא שלא הייתי חבר של שי. לכל היותר הוא היה חבר דמיוני שלי, אני בטוח שלא הייתי חבר דמיוני של שי. מדי פעם הזכיר אותי לרעה. אבל היום, שי ניצן, האם אתה לא מצטער שלא עברת לרכבת שלי? היא לא העניקה לי כוח, לא היו לי את קרני המוות של Raison d'État להצדיק רצח ילדים, הרס בתים ומשפחות וטלטולי שב"כ. לכל היותר היתה לי "חוכמת המסכן הבזויה", כאמור בקהלת: "טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה, וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים", אבל אני לפחות לא זקוק להצטדק כנגד אדוני מאתמול.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ