בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדם בא לעולם כדי שיצמיח ידע

מונוגרפיה חדשה מאירה את דמותו של מוחמד עבדו, המופתי של מצרים במפנה המאות ה-19 והעשרים, שהאמין הלכה למעשה באפשרות של האסלאם להתאים לעולם המודרני. על שיטתו האמיצה מעידה בין השאר חליפת המכתבים בינו לבין טולסטוי

תגובות

Mark Sedgwick, Muhammad Abduh: One World, Oxford 2010, 152 pp.

מונוגרפיה חדשה על מוחמד עבדו, "אבי המודרניזם האסלאמי", מעוררת כמיהה לאינטלקטואלים בני דמותו, במיוחד בימים אלה של חיפוש דרך בעולם האסלאם. התהיות הרבות במערב על אופיו של האסלאם בעידן המודרני התחזקו באחרונה עם עליית כוחם של "האחים המוסלמים", ואף של גורמים קיצוניים מהם, דוגמת הסלפים במצרים.

הסדרה "Makers of the Muslim World", שבמסגרתה הופיע הספר על עבדו, נועדה בין היתר לענות על התהיות הללו באמצעות מונוגרפיות קצרות על אישים מרכזיים בהיסטוריה של האסלאם. עד עתה הופיעו כעשרים ספרים, בעריכתה של החוקרת הבריטית החשובה פטרישיה קרון. את הספר הנוכחי כתב מרק סג'וויק, מלומד בריטי שחי ולימד בקהיר כמעט עשרים שנה, ובשנים האחרונות עבר לאוניברסיטת ארהוס בדנמרק. היכרותו עם הזירה המצרית העדכנית התבטאה במאמר שפירסם רק חודשים ספורים לפני נפילת מובארק, שבו הצליח הצליח להצביע על ההידרדרות המהירה במעמד המשטר.

שמו של מוחמד עבדו (1849-1905) מוכר לכל סטודנט של המזרח התיכון, בדרך כלל בלוויית הכינוי "אבי המודרניזם האסלאמי", אך זה אחד המחקרים היחידים המוקדש רק לו. איש הדת, בוגר אלאזהר ומורה בו, שהגיע בשנותיו האחרונות למעמד הרם של המופתי של מצרים, חתר לרפורמה באסלאם שתיצור התאמה בינו לבין העידן המודרני והעולם המערבי, אשר נציגתו במצרים באותה התקופה היתה בריטניה (שליטת מצרים מאז 1882).

סג'וויק מדגיש את המהפך שעבר עבדו ביחסו לבריטים. לפני הכיבוש נמנה עם המעודדים את ההתנגדות האלימה לזר הפולש, ובשל כך הוגלה ממצרים. גם בראשית צעדיו בגולה, בפאריס ובביירות, דבק בגישה מיליטנטית, פרי השראת מורו המובהק גמאל אלדין אלאפע'אני, שהתמקד בתעמולה פאן-אסלאמית תקיפה. השניים אף ערכו יחד את כתב העת "אלערוה אלות'קא" (יתד נאמן), שהיה בעל השפעה ניכרת אף כי הופיע רק כעשרה חודשים.

בהדרגה הבין עבדו שאין טעם במאבק פוליטי אם לא יקדם לו שידוד מערכות יסודי בתחומי התרבות, החברה והמשפט. הוא התרחק מהפוליטיקה ("ישמרני האל מהפוליטיקה ומכל הכרוך במושג זה"), הסדיר את שובו למצרים, התרחק מאלאפע'אני, והתיידד עם הלורד קרומר, הקונסול הכללי של בריטניה שהיה השליט בפועל של מצרים באותה עת.

עבדו היה משוכנע שפיגורם של עמי האסלאם אינו נובע מהדת עצמה, אלא מכשלים ארוכי טווח במימושה הנכון. הוא הסכים אמנם שהצלחתם של עמי אירופה טמונה גם בהפרדה בין דת ומדינה, אך לטענתו אין הדבר רלבנטי לאסלאם, שלא קיימת בו היררכיה דתית כדוגמת הכנסייה הקתולית. לשיטתו, אפשר למצוא במקורות היסוד של האסלאם (הקוראן, החדית' וכתבי חלק מהמלומדים הבולטים במאות הראשונות לקיומו), בעזרת פרשנות חדשה ויצירתית (אג'תהאד), את העקרונות שיאפשרו תחייה. הנגישות למקורות אינה מוגבלת לחכמי הדת בלבד, שאת רובם גינה עבדו בשל שמרנותם.

כך למשל נלחם בעוז למען הכנסת לימודי חול (היסטוריה, גיאוגרפיה, מדעים ושפות) לאלאזהר. למי שאמר לו שאולי אין הלימודים באלאזהר גרועים כל כך, שהרי הוא עצמו תוצר שלהם, השיב: "אם אני בעל ידע כלשהו, הרי שהשגתי אותו רק לאחר שעמלתי במשך שנים לסלק ממוחי את זוהמת אלאזהר שדבקה בו, ועד עתה לא הגיע מוחי לדרגת הניקיון הראויה". עם זאת סירב להסתייע בבריטים או בשליטים בני שושלת מוחמד עלי כדי לכפות בכוח שינויים במוסד. שאלת מעמדו של אלאזהר עולה בימים אלו מחדש, שהרי מאז 1952 הוא הפך במידה רבה לחותמת גומי של השלטון.

באחד מספריו ניסח את עקרונות האסלאם, המשקפים גישה רציונלית וליברלית. ביניהם: העיון השכלי כמבסס האמונה, השקפה של "עולם כמנהגו נוהג" שאין בה ציפייה לנסים, התרחקות מהאשמת הזולת בכפירה, התנגדות לשלטון דתי במתכונת הכנסייה הקתולית, ידידות כלפי מאמיני דתות אחרות וחיפוש אחר הקלות והיתרים במישור ההלכתי.

עבדו היה חריג מובהק בתקופתו (וגם בהשוואה לתקופות מאוחרות יותר) בפתיחותו הרבה לתרבות המערב. הוא למד צרפתית, הרבה לנסוע למערב, ביקר במוזיאונים, קרא בכתבי אינטלקטואלים בני זמנו ואף נפגש עם כמה מהם, ביניהם הרברט ספנסר. בסוף ימיו פתח בהתכתבות עם לב טולסטוי, שחלק ממנה מוצג להלן (אף כי אינה נזכרת במונוגרפיה).

הוא הותיר אחריו שורה של כתבי יסוד ופרשנות לחלק קטן של הקוראן, הנחשבת פורצת דרך לעומת הפרשנות הקלאסית, בנסותה לתת להיגדים הקוראניים משמעות אקטואלית מובהקת. עם זאת, קשה לזקק מכתביו משנה סדורה וחד-משמעית, וכמו שקרה לעתים לאינטלקטואלים אחרים, הוא הלך לעולמו לפני שגיבש משנה כזאת. לפיכך, מי שהתיימרו להיות תלמידיו וממשיכי דרכו במצרים התפצלו לכיוונים שונים ואף מנוגדים. הוגים חילונים דוגמת טה חוסיין הבליטו את נכונותו לקלוט מתרבות המערב, בעוד האסלאמיסטים זנחו את המרכיב הליברלי והפרו-מערבי בגישתו, הדגישו את היותו איש דת ואת ההכרח לעגן כל חידוש בפרשנות של המקורות. יוסף אלקרדאוי, איש הדת המרכזי בעולם הסוני של ימינו ומנהיגם הרוחני של "האחים", רואה בו את אחד ממקורות השראתו החשובים.

גם במחקר המערבי אין הדעות אחידות בנוגע למפעלו. סג'וויק מקבל את הדעה הרווחת המאמינה בכנות מהלכיו לשלב אמונה דתית עם מודרניזם מערבי. הוא מזכיר אך דוחה את טענתו של המזרחן הנודע אלי כדורי, כי עבדו ומורהו אלאפע'אני היו חילונים במסווה דתי, ועטפו את עמדתם "האמיתית" במסווה דתי דק, שנועד למשוך את ההמונים לדרכם. גישה אחרת הציג החוקר הישראלי ד"ר אוריה פורמן ("המזרח החדש", כרך מ"ו, תשס"ו) המפקפק בזכאותו של עבדה לתואר "מודרניסט". לדבריו, דבקותו בהשקפה דתית מביאה אותו בהכרח לשים מגבלות על חופש פעולתה של התבונה האנושית ולהתרחק מערכי הליבה של המודרניזם.

שנת המאה למותו צוינה במצרים, כפי שמעיר סג'וויק, בצורה מינורית בלבד, אולי ביטוי לרדידות השיח הדתי בשנים שלפני מהפכת 2011. תמונתו של עבדו מתנוססת אמנם בכל שנה בכניסה ליריד הספרים בקהיר, בין דיוקנאות גדולי הרוח המצרים, אך האם רוחו תעבור משם גם אל הרחוב, אל הכיכר ואל הפרלמנט?

מכתבו של עבדו לטולסטוי המוצג להלן מוכר זמן רב והופיע בכרכי כתביו. תשובתו של טולסטוי אותרה רק בשנים האחרונות, על ידי הסופר והפובליצסט המצרי מראד והבה ופורסמה בערבית (היא נכתבה במקורה בצרפתית) בכמה מקומות. התרגום להלן נעשה על בסיס הפרסום בביטאון הכווייתי "אלערבי". הקטעים שלפנינו ממחישים בעיקר את הנכונות ההדדית לשאילה תרבותית וליצירת גשר בין דתי. טולסטוי יצא בחריפות נגד הכנסייה האורתודוקסית וחיפש את דרכו הייחודית - ההומניסטית בעיקרה - במסגרת אמונתו בישו, כאדם ולא כחלק מהאלוהות. זו "הבשורה על פי לב הקדוש", כפי שהגדיר הביוגרף שלו אנרי טרויה. אפשר להניח כי גישתו של טולסטוי סיקרנה את עבדו, שאף הוא הקדיש תעצומות נפש למאבק בממסד הדתי.

בארכיון טולסטוי במוסקבה אותר גם מכתבו לטולסטוי של איש הקשר בין השניים (ס"ק קוקריל) מיוני 1906, ובו הוא מודיעו: "השיח' הטוב והחכם מוחמד עבדו, שסללתי לפני כשנתיים את פנייתו אליך, מת בעת שהיה בדרכו לאירופה. אין מי שיירש אותו וימשיך במלאכתו בכל הנוגע להשקפתו המקיפה ומלאת האהבה ויוכל לשרת את דת האסלאם כפי שאתה משרת את הדת הנוצרית". ייתכן שמאה השנים ויותר שחלפו מאז מצדיקים, במידת מה לפחות, נבואה פסימית זו.

***

עבדו לטולסטוי (2 באפריל 1904)

אדוני החכם הנכבד מר טולסטוי,

לא זכינו להכירך באופן אישי, אך לא נמנעה מאתנו ההתוודעות לרוחך, האיר עלינו אור ממחשבותיך וזרחו באופקינו שמשות מדעותיך. האל הנחה אותך להכיר את מצבו הטבעי של האדם והעמידך על המטרה שאליה הנחה את בן האנוש, והשכלת להבין שהאדם בא אל העולם כדי שיצמיח ידע ויעשה בעמלו פרי אשר ישביע את רצון נפשו, ויתרום להישרדות ושכלול המין האנושי. חשת בסבל אשר פקד את בני האדם כאשר סטו מכללי הטבע והשתמשו ביכולותיהם באופן שפגע ברווחתם וזיעזע את שלוותם; התבוננת היטב בדת, פרצת את מחסומי החיקוי העיוור, ומבטך חדר אל אמיתות הייחוד (האלוהי). הרמת קולך בקריאה לאנשים להצטרף לדרך שאליה הנחה אותך האל, והצבת בפניהם מופת של מעשה למען ילכו אחריו. כשם שהיית מורה דרך למחשבות עמך, שהיית מזרזם בזכות ידיעותיך למעשים נמרצים ולשאיפות נעלות; וכשם שדעותיך היו אור המנחה את התועים, כך היו מעשיך מורה ומוביל למבקשי הדרך. כשם שקיומך היה בבחינת תוכחה לעשירים, היתה בו הושטת יד לעניים. התהילה הגדולה ביותר שהשגת והשכר הרב ביותר שזכית בו בזכות מאמציך בשדה ההדרכה והעצה הם הסגפנות וההתרחקות (מהבלי העולם). בהתנהלות אנשי הדת כלפיך היתה דווקא הודאה בריש גלי כי אין אתה מן התועים.

השבח לאל על כי עזבוך אנשי הדת לנפשך, כשם שאתה עזבת את השקפותיהם ומעשיהם. נפשנו משתוקקת לחידושים שיצאו מתחת קולמוסך, אנו מבקשים מהאל שיאריך את ימיך וישמור את קולך ויפתח את שערי הלבבות כדי שיבינו את דבריך ויוליך את הבריות לחקותך באשר תעשה.

טולסטוי לעבדו (12 במאי 1904)

ידידי היקר,

קיבלתי את פנייתכם הנכבדה, וממהר אני להשיב עליה, מתוך הכרת תודה עמוקה על פנייתכם זו, המאפשרת לי קשר עם אדם נאור אף שאמונתו שונה מזו שאני התחנכתי עליה. אמנם האמונות רבות ושונות זו מזו, אך אין למעשה אלא דת אחת - היא דת האמת. מקווה אני שאיני טועה אם מניח אני, בהסתמך על מכתבך, שהדת שאני מאמין בה היא גם דתך, המבוססת על ההכרה באל ובחוקיו בכל הנוגע לאהבת הזולת, ולכך שאנו מאחלים לזולת את מה שנאחל לעצמנו. סבור אני שכל השיטות והעקרונות הדתיים נובעים מעיקרון זה, ובכללם היהדות, הברהמיניות, הבודהיזם, הנצרות והאסלאם.

סבור אני כי ככל שהתמלאו הדתות בדוגמות ובמעשי נסים, הביא הדבר לפירוד בין בני האדם וליצירת איבה. לעומת זאת, ככל שהדתות פשוטות יותר, הרי הן מתקרבות למטרתן הנעלה והיא אחדות בני האדם כולם. זה מה שגרם לי להעריך את מכתבך וחפץ אנוכי להמשיך בהתקשרותי עמך.

מה דעתך לגבי אמונת הבאב ושיטתם של בהאא אללה ותומכיו?

קבל ממני, יקירי המופתי מוחמד עבדו, את כל הכבוד וההוקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו