תגובות: "התנגדות לפגיעה בדמוקרטיה ובמנגנוניה, באיזונים ובבלמים, לא צריכה להיגזר מהערך או הקבוצה שנפגעו באותה פעם"

אלעד מן, יגאל בורשטיין ושלמה צוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
פועלים חוגגים דמוקרטיה בונצואלה
צילום: פרננדו לאנו / אי-פי
אלעד מן, יגאל בורשטיין ושלמה צוקר

הממזרים שינו את הכללים

רשימתו של עו"ד אביגדור פלדמן (מוסף הארץ, 19.5.2017 "היום שבו בית המשפט ירק בפני"), החזירה אותי אל זיכרון ישן. בשנת 2001, מעט אחרי שאריאל שרון הקים את ממשלתו הראשונה וצירף אליה גם את מפלגתו של עמיר פרץ "עם אחד" וממנה את שמוליק אביטל, אז גזבר ההסתדרות, לתפקיד השר לתיאום חברתי, הגשתי עתירה לבג"צ.

הייתי אז על סף סוף לימודי המשפטים שלי ותחילת ההתמחות וזאת הייתה העתירה הראשונה שהגשתי בחיי. תמצית הטענות שהועלו באותה עתירה, נגעו לניגוד העניינים שבו היה נתון השר אביטל, ביחס להסתדרות שבה כיהן כגזבר לפני ובמקביל למינויו לשר. בעקבות הגשת העתירה, גובש הסדר ניגוד עניינים בקשר לתפקידיו של אביטל כשר, על ידי מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג. על אביטל נאסר לעסוק בענייני ההסתדרות ובנושאים בהם טיפל בתפקידו שם, במשך שנה. על אף ההישג, חשבתי באותו זמן, שההסדר לא מספק וביקשתי מבית המשפט להרחיב אותו. בבוקר יום 4.11.2001, התקיים באולם ב' של בית המשפט העליון הדיון באותה עתירה. בדיון ייצגתי את עצמי. זאת היתה הפעם הראשונה שהופעתי בבית משפט העליון, למעשה בבית משפט כלשהו. אל האולם נכנסו בזה אחר זה חברי ההרכב. נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, השופט אליעזר ריבלין והשופט מישאל חשין, שהיה זה שטיפל בהליכים בתיק עד כה.

עם תחילת הדיון, פנה אליי הנשיא ברק. "כן אדוני, מדוע לדעתך אנחנו צריכים להתערב?". ברק הקשיב בסבלנות לטיעונים שהשמעתי. השופטים שתקו. ואז הגיע תורו של השופט חשין המנוח, אותו חשין מרשימתו של פלדמן. הוא קירב אליו את קלסר המסמכים שהיה אז כבר עב כרס, עמוס תגובות, תכתובות והשגות. חשין הגביה את הקלסר מעט ואז הטיח אותו בכוח בשולחן השופטים בכעס ופנה אליי בדברי תוכחה. "אדוני חושב שאנחנו ערכאה ראשונה? האם כל אחד שקורא עיתון צריך לעלות לבית המשפט העליון? אם אדוני חושב שמשהו בהסדר שגובש על ידי מבקר המדינה אינו מספק, שיקבע פגישה עם המבקר וישבו עד שייצא עשן לבן. אני מציע לאדוני שלא יעמוד על עתירתו". קמתי לענות. ניסיתי להסביר לחשין שעד שאתקבל לפגישה אצל מבקר המדינה, תוציא הממשלה את ימיה וראוי שבית המשפט יאמר את דברו עכשיו כשההסדר שגובש מונח לפניו. חשין לא השתכנע. הוא הרים את קולו שוב ורעם עליי. גם הפעם, רועד יותר, קמתי וניסיתי לענות. בפעם השלישית אמר לי חשין כשהוא מקיף באצבעו את אולם המשפט שמאחוריי "אדוני, אני חושב שכל מי שנמצא פה כבר הבין את מה שהיה לי להגיד, מלבד אדוני. אני מציע לאדוני לקבל את הצעתנו". נכנעתי. הרכנתי ראש בפני בית המשפט והסכמתי לכך שהמצב יישאר כמות שהוא – בעקבות ההסדר שגובש. מרוב בלבול ובהלה אפילו שכחתי את המעיל שלי תלוי על הכיסא שמאחוריי ונסתי החוצה בתום הדיון. רק כמה דקות אחר כך התגנבתי שוב פנימה לאסוף אותו בניסיון למזער את נוכחותי באולם.

עברו כ- 16 שנה מאז. מבטו החודר של חשין עולה בעיני מעת לעת. בצד סטירת הלחי המילולית שספגתי ממנו, השיגה באותה הפעם העתירה את מטרתה. ניגוד העניינים נמנע, גם אם בחלקו. היום, אני היועץ המשפטי של עמותה "עם שם מסחרי וקליט" כפי שמכנה אותה פלדמן ברשימתו, עמותת "הצלחה". זו אותה העמותה שהגישה בצוותא עם סיעות האופוזיציה את העתירה נגד חוק מס ריבוי דירות, הידוע יותר כמס דירה שלישית, עליה מלין פלדמן. העתירה שלנו לא כוונה נגד תכנו של החוק, אלא נגד האופן בו התקבל בכנסת. הנסיבות הקיצוניות במקרה הזה, הביאו גם את היועץ המשפטי לכנסת להרים דגל אדום ולקבוע נחרצות כי נפל פגם חמור היורד לשורש העניין בהליך החקיקה הזה. כזאת עוד לא היתה במקומותינו. הכנסת פונה אל בית המשפט, מישירה מבט ומבקשת "הצל אותי". אלו הם בדיוק המקרים בהם נכון וראוי שבית המשפט יתערב כדי לשמור על כללי הדמוקרטיה על חוקי המשחק שלה, גם אם המשמעות היא פסילת חוק שלרבים נראה צודק ונכון. לעניין זה אין הבדל בין חוק הדירה השלישית ובין חוק הגבינה הלבנה של פלדמן. בזכות המאבק על האחד, יינצל גם האחר בפעם הבאה. סימון הכללים הדמוקרטיים וגבולות הכח של הממשלה והרוב בפרלמנט, חיוניים גם כדי להגן על הבחירות הערכיות של פלדמן ואחרים.

בהקשר הזה עלה בי עוד זיכרון למקרא דבריו של פלדמן. פעם, באלף הקודם, כשעוד הייתי כתב מקומונים צעיר, נשלחתי לראיין את אחד מעורכי הדין הנחשבים. שמו היה אביגדור פלדמן והמוניטין שלו כלוחם צדק וסניגור פלילי היה כרטיס הביקור שלו. שאלתי אותו אז על הלקוחות שהוא מגן עליהם "בסוף יום כזה של דיונים לא עולה בך ספק? אתה לא הולך הביתה ושואל את עצמך, אולי האיש הזה אשם?" "השאלה היא לא אם הוא אשם או לא אשם", השיב לי פלדמן, "למרות שזו שאלה חשובה. השאלה היא אם קיימת התחושה שהשופטים נותנים כבוד לכללי המשחק של המשפט הפלילי. למשפט הפלילי, כמו לכל משפט, יש כללים שצריך לפעול על פיהם ולא יעלה על הדעת שכדי להרשיע מישהו, בית המשפט העליון ישנה את הכללים, שהוא בעצמו קבע". הפעם נדמה לי שפלדמן מבקש מאיתנו בעצמו לשנות את הכללים תוך גיוס העלבון האישי שספג ככלי לשכנוע. זה לא עובד ואין כל סיבה להתמסר לטיעון הזה. כל פגם הוא פגם, בין אם הוא נופל בחוק שפלדמן טוען נגדו ובין אם הוא נופל בחוק המרע את מצבם של בעלי נכסים ורכוש. התנגדות לפגיעה בדמוקרטיה ובמנגנוניה, באיזונים ובבלמים, לא צריכה להיגזר מהערך או הקבוצה שנפגעו באותה הפעם.

ביום חמישי לפני שבועיים, יצאתי ביחד עם עורכת הדין ד"ר הדר ז'בוטינסקי ממזכירות בית המשפט העליון, לאחר שהגשנו בשמן של שתי חברות כנסת, שרן השכל ואורלי לוי-אבקסיס, בג"צ נוסף לביטול חוק בשל פגמים חמורים בהליכי החקיקה שלו, "חוק הפרטת הבורסה". ברחבה שמחוץ לבית המשפט העליון פגשנו את פניו המחייכות של עו"ד פלדמן שהתקרב אלינו. "מה שלומכם? ניצחתם?" שאל אותנו פלדמן ואנחנו ענינו "את זה עוד נראה". כדי לנצח ניצחון שיגן על השיטה הדמוקרטית שלנו, נחוץ לנו גם קולו התומך של עו"ד פלדמן.

אלעד מן, היועץ המשפטי של "הצלחה — התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת"

יש פתרון לחידה

בסייפא של המאמר שפירסם יותם ראובני ("החידה של ד"ר הבר", מוסף "הארץ", 12.5) מצר המחבר על כך שאוסף הספרים של פריץ הבר שנשלח על־ידו בזמנו למכון זיו, לקראת הצטרפותו המתוכננת למכון (שלא יצאה בסופו של דבר אל הפועל), אינו קיים יותר, ואין לו אזכור. המאמר מסתיים במשפט שראוי היה לציין זאת לפחות בשלט זיכרון. האמת היא שאוסף ספרי הכימיה של הבר (ברובו בשפה הגרמנית) אכן הגיע למכון, והיה חלק מספריית מכון דניאל זיו (בבניין זיו) ולאחר מכן של ספריית הכימיה במכון ויצמן למדע. בעידן הספרייה הדיגיטלית, חלו שינויים רבים במיקום הספרים שבדפוס בספריות המכון, אך גם היום מסומנים ספרים שמקורם באוסף זה כ"Haber Collection" בקטלוג של ספריית המכון, ופיזית הם נמצאים בארונות נפרדים, עם שאר "האוספים ההיסטוריים" במאגר הספרייה המרכזית של מכון ויצמן למדע, כאשר שלט מיוחד ממוקם על הארונות. פסלו של פריץ הבר גם הוא מוצג דרך קבע בספרייה (אם כי בימים אלה הוא מאוחסן, לרגל שיפוץ נרחב שמתבצע בספרייה).

יגאל בורשטיין, פרופסור לכימיה במכון ויצמן למדע, וראש אגף מערכות מידע במכון

אמל, תקווה...

מן הכתבה של איילת שני "גם יעקוב וגם השוטר הם קורבנות בסיפור הזה" (מוסף "הארץ", 12.5) נפעם הקורא מדמותה המרשימה של ד"ר אמל אבו סעד, אלמנתו של המורה יעקוב אבו אלקיעאן, שנורה על לא עוול בכפו והניחו לו לדמם למוות. האיפוק בדבריה, כולו אומר כבוד ואצילות שקטה. רק התנצלות היא תובעת: "כל אדם יכול לעשות טעות, גם אם הוא שר בממשלה או מפכ"ל... ומי שטעה צריך להתנצל". ההתנצלות לא הגיעה, וממילא אם היתה זו מדינה מתוקנת, לא היה בה די: שר ומפכ"ל שאחראים ל"טעות" היו לפחות משלמים במשרותיהם. מי שאחראי לשינוי ההחלטה על שעת הריסת הבתים ובהם משפחות, נשים וטף, והקדימה לשעה שבה טרם עלה השחר; מי שאחראי על היורים "ליתר ביטחון" במכונית נוסעת לתומה, כפי שהוכח (ולא באורות כבויים — כפי שניסו לבדות, כדי להמציא חשד לכוונה לבצע פיגוע); מי שהיו אחראים על אלו שלא הצילו פצוע אנוש, וכך גזרו את דינו למוות (כפי שהורו פוליטיקאים מובילים בסקרי דעת קהל), ולא הורו לפקודיהם לעצור את הדם שנזל מגופו של הפצוע שעה ארוכה; כל אלה היו צריכים לתת את הדין.

בדור הזה כבר אין מלמדים בבית הספר, למי שעתידים להיות לוחמים וחובשים, את הסיפור "The Enemy" (האויב) מאת פרל ס. בק, שלימדו בבית הספר התיכון בשנים הראשונות של המדינה: מעשה ברופאה אמריקאית המצילה פצוע יפני במלחמת העולם השנייה, שהיה אויב מר של עמה, מפני שבאותה שעה הוא היה אדם חסר ישע. אבל בבית הספר הלוא מלמדים לפחות תנ"ך. ובכן, שבט אבו אלקיעאן הובא לאום אלחיראן על ידי השלטון הישראלי, לאחר שנושל מנחלתו כדי להקים עליה את קיבוץ שובל, ועכשיו נושל שנית כדי להקים יישוב דתי, שיירש את נחלת אבו אלקיעאן וגם יירש את שם היישוב שלו — "חירן". מישהו זוכר את לקח סיפור נבות היזרעאלי (מלכים א', פרק כ"א)? מישהו זוכר בחרדה פסוקי נביאים, כגון "שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדוֹם, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלוֹהֵינוּ עַם עֲמוֹרָה" (ישעיהו א', י')? בחירת אמל להינשא בייבום ליעקוב אבו אלקיעאן מעלה בקורא העברי אסוציאציה עם חוקי אבותינו, שגם במקרא וגם בתורתם של החכמים לא היו חד־משמעיים.

"נקודתית אפשר היה לפתור הרבה בעיות. לחשוב שיש פתרון אחד לכולם — זה לא יעבוד", אומרת אמל. "אני אחכה שנקבל חלקת אדמה, אני מקווה שאני אבנה בית. אני מקווה שיהיה לי ממה". "אמל" בערבית פירושו תקווה! האם יש תקווה שהמדינה לפחות תפצה משפחה זו על ההרג, שהיה לְמִצְעָר רשלנות נפשעת? אמל מדברת בלשון המעטה: "גם יעקוב וגם השוטר היו קורבנות של אירועים שלא התנהלו כמו שצריך, שלא היו מספיק באחריות". וכוונתה — שהתנהלו בחוסר אחריות וחמור מזה.

שלמה צוקר, ירושלים

כתבות מומלצות

מבט מאחור על שלושה ילדים, בן ו בת קטנים ו בת מתבגרת, עם תיקי גב בדרך ל בית הספר
Royalty-free stock photo ID: 1792161653

Happy school children going to school outdoor at sunny autumn day. Rear view of teen girl and two toddler preschoolers with backpack go to the kindergarten.

I
By Inna Reznik

תלמידים
אחים
אחיות
ילקוטים
ילקוט
תיק
ביס
לימודים

במודעת הדרושים נכתב "לא נדרש ידע קודם". לשם תשלחו את הילדים?

קניות בגדים באינטרנט

אייפון בשקל: איך זה ששיטה של האקרים מהניינטיז עוד עובדת?

"מערבולת"

למרות שהסוף ברור מראש, הסרט הזה הוא כמו פטיש על הראש

לואיס המילטון

מרצדס ייצרה מכונית ש"קופצת כמו קנגורו". גם המילטון סובל

מדפי ממתקים בסופר

כיף כף מטורקיה ופתי בר מפולין: החברות שמוכרות כחול לבן מחו"ל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"