לא אהבתי את פסטיבל השואה שעשו פה. אז ברחתי לגרמניה

אחרי שבמשך שבע השנים האחרונות מצאתי את עצמי נוחתת בברלין 20 או 30 ומשהו פעמים, ושוהה בה בין עשרה ימים לחודש (מבחינה אקלימית ברלין בקיץ היא הברקה!) נדמה היה לי שאני יודעת לא מעט על גרמניה. חמקה מתודעתי העובדה שבעצם אני מכירה רק את ברלין. כמובן, לא את כולה, מדובר הרי בעיר ענקית. בפעם הראשונה שהגעתי לברלין, לפני 12 שנים, שייכתי כל גילוי של גסות רוח או שרירות לב של המפקחים על התחבורה הציבורית המשובחת להיסטוריה האפלה כל כך של המדינה. פעם אחר פעם הזכרתי לעצמי שמותר לי לכוון את כעסי רק כלפי אנשים שהם בני למעלה מ–95, אבל הדחף לגדף אנשים במילה "צוררים" (את המילה נאצים מבינים שם) היה חזק ממני בימים הראשונים ובאותו ביקור ראשון.