זו היתה יכולה להיות מהפכה סביבתית, אבל יש בה חור גדול ואימתני

חוק השקיות הצליח להפחית את כמות הניילון שהישראלים לוקחים הביתה מהסופרמרקט. אז למה אין עדיין שיפור בכמות הפלסטיק שאנו צורכים?

דני בר-און
דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דני בר-און
דני בר-און

הסיפור ידוע ומוכר: הזדמנת לסופר, הגעת לקופה, ונחוץ לך אמצעי כלשהו לנשיאת המצרכים הביתה. אתה לא נוהג להשתרך ברחובות עם בוחטה של סלים רב־פעמיים מהוהים, למקרה שתיזכר שאתה צריך משהו מהחנות. אם היית מגיע עם אוטו לסופר, אולי היתה לך ערימה כזו בתא המטען, אבל מצד שני הנזק הסביבתי שהיה נגרם מהנסיעה היה עולה פי כמה על התועלת שבשימוש חוזר בשקיות רב־פעמיות; מה גם שצריך להשתמש בהן עשרות פעמים כדי שהן יצדיקו את עצמן. בקיצור, אתה מבין שהפתרון הסביר הוא לקנות כמה שקיות חד־פעמיות בעשר אגורות, ולהתפלל שהן יגיעו הביתה בלי חורים כדי שתוכל להשתמש בהן שוב, כשקיות זבל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ