דרמה לסבית בלי ארון: ראיון עם הבמאית דב שובל

דֵבּ שובל היתה חקלאית נלהבת שגדלה בעיירת כורים בפנסילבניה, עד שחלתה בסרטן, יצאה מהארון וגילתה שייעודה האמיתי הוא קולנוע. סרט הביכורים שלה הוא דרמה לסבית מפתיעה, שנמנעת מעיסוק בזהות מינית ומתמקדת באופן שבו אמריקה הפרברית יוצרת מעגל עוני. בראיון היא מספרת על ההיסטוריה המשפחתית שלה כבת לאב ישראלי הנשואה לפלסטינית, על האפליה המעמדית המוכחשת בחברה האמריקאית ועל האופן שבו הפך הגיוס לצבא לפתרון זמין ומסוכן לצעירים חסרי אמצעים

דב שובל
דב שובלצילום: נתן דביר
נטע אלכסנדר
ניו יורק
נטע אלכסנדר
ניו יורק

סיפורים על במאים שסרטיהם הראשונים מוקרנים בפסטיבלים יוקרתיים כמו סאנדנס וטרייבקה לרוב לא מתחילים בחווה קטנה ושכוחת אל המתמחה בייצור נקניקיות כבשים. אבל החיים, אם תשאלו את הבמאית האמריקאית דֵבּ שובל, בת 38, יכולים לקחת אותנו למקומות מוזרים. "גדלתי בעיירה קטנה בפנסילבניה, וכשהייתי בת 19 החלטתי לעזוב את הבית ולעבוד בחווה אורגנית", היא מספרת. "למדתי להפוך בזיליקום לפסטו ואוכמניות לריבה וגם טיפלתי בכבשים: גזזתי את הצמר שלהן, האכלתי אותן וטיפלתי בהן, ובסופו של דבר סייעתי לשחוט אותן כדי להפוך אותן לנקניקיות. התאהבתי בחיים בטבע, לפי עונות השנה, ובריח של האדמה, והחלטתי להירשם לקולג' כדי לעשות תואר ראשון בחקלאות בשיטות של קַיָּמוּת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ