לצלם את המוות ולחיות: ראיון עם הצלמת הדוקומנטרית קירסטן ג'ונסון

הצלמת הדוקומנטרית קירסטן ג'ונסון נמשכת לאזורים מסוכסכים: היא תיעדה את בוסניה בשנות ה90, את מתקני הכליאה של ארצות הברית בגואנטנמו, ולאחרונה גם ביימה סרט המורכב כולו מסצנות שנותרו על רצפת חדר העריכה. בראיון היא מספרת על הטראומה המשנית שהיא חווה בעבודתה וכיצד האמהות המאוחרת השפיעה על חייה כעדה מתמדת לסבל אנושי

קירסטן ג'ונסון
קירסטן ג'ונסוןצילום: נתן דביר
נטע אלכסנדר
ניו יורק
נטע אלכסנדר
ניו יורק

"היא רואה הכל, אבל היא עיוורת. זהו הדימוי של הפילוסוף — הוא נופל לבאר בעודו בוהה בכוכבים" (הפילוסוף ז'אק דרידה על הצלמת קירסטן ג'ונסון, מתוך הסרט "Cameraperson").

בגיל 46, כשהצלמת הדוקומנטרית קירסטן ג'ונסון היתה בחודש החמישי להריונה הראשון עם זוג תאומים, הבמאית זוכת האוסקר לורה פויטרס ("אזרח מספר 4") אסרה עליה לנסוע איתה לצילומים בתוניסיה. "מאז 2009 אנחנו עובדות ביחד על שורה של סרטים החוקרים את מדיניות המעקב, המשטור והכליאה של ארצות הברית במדינות מוסלמיות", מסבירה ג'ונסון בראיון שנערך לאחרונה בניו יורק. "אבל האמהות שלי סיבכה את העבודה על הפרויקט. גם כשהיא נסעה להונג קונג כדי לצלם את אדוארד סנודן ל'אזרח מספר 4' ב–2013 לא יכולתי להצטרף אליה, כי התאומים בדיוק נולדו. למרות הסיכון, רציתי להיות שם כדי להיות חלק מההיסטוריה, וגם כדי להגן עליה. הסקרנות הרגה אותי. היה לי מאוד קשה עם ההחלטה הזאת, כי ידעתי שהסרט הזה יהיה משמעותי. התווכחתי איתה אם מדובר ב'סיכון מחושב'. הבעיה במקצוע שלי היא שלא תמיד קל לדעת לפני שנוסעים או מתחילים לצלם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ