הסטייה שמאלה של נמרוד ניר - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטייה שמאלה של נמרוד ניר

לכתבה
נמרוד ניר תומר אפלבאום

נמרוד ניר אמור היה להיות הדור הבא של נסיכי הליכוד, הפנים 
היפות של האליטה הנצחית, שליח ההון־שלטון־עיתון למאה ה–21. 
אז איך הוא הפך לשותף בבר הכי היפסטרי בתל אביב ולמצביע 
לרשימה המשותפת שמתווכח עם אמא ג'ודי על לגליזציה של סמים קלים?

188תגובות

העריסה של נמרוד ניר התנדנדה על המקפים של הון־שלטון־עיתון. כשירד לאכול קורנפלקס, היה סיכוי רב שיגלה בסלון את אריק שרון, את הדוד נוני מוזס או את שרי אריסון. ניר הוא נער הזהב שנולד מהזיווג בין ג'ודי ניר מוזס ועמירם ניר, שנהרג במקסיקו ב–1988 בהתרסקות מטוס מסתורית. כמה שנים אחר כך, נכנס למשפחה סילבן שלום.

כנער, ניר היה פעיל נוער ליכוד מסור, צעק בכל הפגנות הימין וחש כראשן בביצה במסדרונות מצודת זאב. השיר הראשון שכתב, בגיל 8, עסק בנושא שעמד אז במרכז עולמו: חברי מרכז הליכוד. כבחור עם דם כחול מהאם, מהאב ומהאב המאמץ, ראש פוליטי חד, קשרים בפוליטיקה, בתקשורת ובעסקים, לוק מרשים, משאבים והדעות הנכונות, יכול היה להיות מועמד אידיאלי להשתלבות בעתיד בצמרת הליכוד כנסיך. אבל משהו השתבש בדרך.

נמרוד (במרכז) עם ג'ודי שלום ניר מוזס, סילבן שלום וילדיהם
מתוך האלבום המשפחתי

כל עוד נראה שסילבן יכהן כמיניסטר לעולם ועד, ניר היה חייב לסכור את פיו, ולא לחשוף את דעותיו שבימינו נחשבות מסוכנות, כדי לא להזיק לו. פרשת ההטרדות המיניות לכאורה שהשליכה את סילבן לא־לכאורה מהפוליטיקה איכשהו שיחררה את ניר. קודם היה למעשה בארון. עכשיו הוא יכול להגיד מה שרצה לגלות זמן רב: הוא למעשה שמאלן, אפילו די רדיקלי.

עכשיו מותר אפילו להודות שניר אף פעם לא הצביע לליכוד. גם לא לעבודה. בבחירות האחרונות הוא בחר להצביע לרשימה המשותפת. "הרגשתי שהבחירה הכי יהודית היא לרשימה הערבית", הוא מספר. "לא כי אני תומך באידיאולוגיה שלה או כי יש לי סימפתיה לחנין זועבי. להיות יהודי מבחינתי זה לשמש אידיאה של נאורות ואנושיות לעולם. בתקופה שבה הסיתו נגד הציבור הזה, כשאביגדור ליברמן קרא להחרים בתי עסק של ערבים, הצבעה למשותפת היתה מבחינתי חובה מוסרית של סולידריות".

כקמפיינר של ראשי ערים גם מימין, אתה לא חושב שהווידוי שלך יפגע בך עסקית?

"אם אפסיד לקוחות או חברים כי הצבעתי לרשימה כזו או אחרת, זה יהיה מחיר משתלם. חבל לי שחלק מהרשימה משתף פעולה עם הלאומנים משני הצדדים — אבל לא הצבעתי עבורם, אלא עבור רבע מאחַי שעברו דה־הומניזציה. זה לא סותר את העובדה שתמכתי בכיבוש עזה מחדש ומיטוט שלטון חמאס ושהליכוד פיתח את הישובים הערבים יותר מהמשותפת והשמאל. איימן עודה הראה דגם מאוד מעניין וחשוב של אידיאולוגיה כוללנית ועאידה תומא סלימאן היא אחת הנשים הכי מרשימות בפוליטיקה הישראלית. בישראל הימין טוען שאם ניתן לפלסטינים מדינה לא יהיה ביטחון. אני אומר שלפני שיש לנו זכות לביטחון, לאחר יש זכות להגדרה עצמית".

למה בעצם הסכמת להתראיין?

"זה ניסיון יומרני להשיל מטען עודף של שנים. בשביל רבים, אני אשכנזי מפונק ואמיד, לאחרים אני בהכרח פשיסט ימני מתלהם ובשביל כולם אני דושבג צפונבוני קפיטליסט. אם אמא שלי צייצה משהו, או אבא שלי הצביע על משהו — חושבים שאני חתום על זה. ככל שהתפתחה התודעה הפוליטית והחברתית שלי הבנתי שאני חושב אחרת מהסביבה. זה קשה, המדינה נשרפת ואתה מת לדבר, לצאת החוצה, ולא יכול. הרגשתי את זה לאורך כל הקריירה של סילבן, אבל זה התגבר בשנים האחרונות. ניחם אותי שסילבן מיתן המון דברים ולא רציתי לדמיין מי יהיה במקומו".

מה הוא אומר על הדעות שלך?

"החוק הבלתי־כתוב אצלנו הוא שלא מדברים על פוליטיקה. כי יש חילוקי דעות. אבל כמה שאבא ימני, הוא לימד אותי לאהוב את השפה הערבית, הכניס אותי לתרבות הערבית. גם כשיצאתי עם מוסלמית ערבית־ישראלית, הוא לא הסתייג".

וג'ודי?

"אמא עפה על זה. עם כל העמדות והדעות שלה היא עוזרת בצורה אובססיבית לאלפי בני אדם מכל מגזר ואוכלוסייה. מה שלמדתי מהם זה את הפרקטיקה, אהבת אדם. בשמאל יש אנשים עם אידיאולוגיה, אבל זה לא נפרט למעשים. הראש שלי בשמאל, אבל הלב עדיין בימין. כשמסתכלים על בגין, מרידור, ריבלין ועל אבא שלי, אנשים שמחזיקים אידיאולוגיה לא מתלהמת ומתונה, אני לא בטוח שיש להם מקום בליכוד של היום".

אז אולי טוב לסילבן שהוא בחוץ?

"יש תחושת הקלה מאוד גדולה. אחד הרגעים היותר קשים היה לקום בבוקר אחרי הבחירות האחרונות ולקרוא שאבא שלי שר בממשלה שנפתלי בנט מכהן בה כשר חינוך ומירי רגב כשרת תרבות. גם הנאום של ביבי על הערבים 'הנוהרים לקלפי' היה נקודת משבר בשבילי. זה קרה כשסילבן כיהן כשר חוץ בפועל, ובכל זאת הרגשתי שאני לא יכול לשתוק, כתבתי בפייסבוק, 'הערבים נוהרים במערכה הראשונה, תינוקות נשרפים במערכה השלישית'. כל אלה שמשבחים ומהללים כל דבר שאני מעלה לפייסבוק, הפכו אותי לפתע למוקצה מחמת מיאוס. קיבלתי עשרות פניות מיועצים פוליטיים שאני גורם נזק. סילבן אף פעם לא ביקש שאוריד משהו שכתבתי. תראה עד כמה אי אפשר להכיל דעה. היום לא רק מה שאתה כותב הופך אותך לבוגד, גם אם בן משפחה שלך מפרסם משהו כזה, זה משליך עליך".

ג'ודי ניר מוזס וסילבן שלום
אייל טואג

גם אני שקוף

ניר גם לא ממש רואה עין בעין עם אמו, יו"ר אל־סם לשעבר, את המלחמה בעשבים. "אין מקום לאיסור על קנאביס בעת הנוכחית. שוב דיסוננס ביני לבין המשפחה. לא אשכח איך פעם ישבתי אצל חבר שעישן ג'וינט, זיפזפנו בטלוויזיה ואני רואה את אמא שלי בעימות מול פייגלין על לגליזציה — זה היה די סוריאליסטי. אבל לגליזציה היא בלתי נמנעת. הקידמה תנצח אינטרסים של תעשיית הטקסטיל והאלכוהול שהם העילה העיקרית לאיסור על המריחואנה".

גם לגבי מושג הציונות העמדה שלו ביקורתית: "אני לא ציוני במובן הקלאסי, כי זה מובן אבסורדי. אני לא מבין את מי שטוענים שיש לנו זכות כלשהי על הארץ הזאת. הם מצטטים את החלקים בתורה שכתוב בה שהארץ הוּרְשָׁה לנו ומתעלמים מרוב ההלכות וגם מכך שהזכות אבדה מזמן עד שיבוא משיח. הציונות שלי היא פרגמטית; שחטו את המשפחה שלי, היא ברחה לכאן וכאן אני עצמי נולדתי. אבל לדבר על הארץ הזאת כקניין של עם ישראל מימים ימימה — זה לא נכון הלכתית, דתית והיסטורית. שאל את החרדים".

סיפרת לאמא ולסילבן על הראיון המתוכנן?

"לא, הם ירצחו אותי. אבל אני מרגיש שעכשיו תורי. להיות הבן של אמא שלי זה מספיק כאב ראש. שנים צינזרתי את עצמי. זרמתי עם התדמית שהעולם ראה בי. אני מרגיש שהרווחתי את הזכות להביע את עצמי בלי לעשות תלי תלים של חישובים. כי תמיד אפשר להגיד 'אולי לא עכשיו', או שאנחנו לפני משא ומתן קואליציוני. זה גם גבה ממני מחירים ברמה האישית. יצאתי עם בחורה. אתה חושב שהיא אולי האהבה הכי גדולה שלך, ובא להורים שלה פעם ראשונה ופתאום שואלים אותך למה ביבי עושה ככה, או למה הליכוד עושה ככה. לא משנה מה תגיד. אני לא מאשים. גם אני נופל לזה לפעמים.

"בגלל זה רציתי להתראיין. גדלתי בתחושה שהרבה פעמים אני שקוף. שכל בנאדם שמדבר איתי יודע מראש הכל — שאני ימני כי אבא שלי בליכוד, חרף העובדה שמעולם לא הצבעתי ליכוד. שאני מחליט מה יהיה כתוב כל יום ב'ידיעות', למרות שלא החלפתי עם דוד שלי (נוני מוזס — רצ"א) מילה על נושא עיתונאי כבר הרבה מאוד שנים. שאני בעד מתווה הגז כי אני בא ממשפחה עם כסף".

אתה באמת בא ממשפחה עם כסף.

"עברתי טרגדיות בחיים — התייתמות מאבא, פציעה. גם לאמא שלי מתייחסים כנסיכה מפונקת, כשבמציאות היא איבדה אח בגיל צעיר, איבדה את הוריה, התאלמנה בגיל 30 ועוד המון דברים שהיא תהרוג אותי אם אשתף. גדלתי בבית שהתנקזו אליו כוחות מאוד דרמטיים שעיצבו את המדינה. מצד אחד בית שמשויך לאצולה הוותיקה, מצד שני באר שבע ופריפריה. מגיל שמונה כל מה שאני מכיר, התרבות, האוכל, החגים, היו תוניסאיים לחלוטין. הערבית שלי לא רעה, אבל יידיש זה סינית עבורי. אני אוהב לקרוא לעצמי יהודי־ערבי־אשכנזי".

אבל הוא מודה שהיה לו לא פשוט עם סילבן בהתחלה: "אני ואחי עשינו לו את המוות, נכנס לך בנאדם הפוך מכל מה שהכרת. פתאום אסור לאכול צ'יזבורגר בבית שלך, ואתה צריך לציית לכל מיני חוקים, זה עולם תוכן שלא הכרתי. אבל תמיד אעריץ אותו על כך שהתייחס אלי ואל אחי בתור ילדיו".

מהזוהר הוא דווקא נהנה: "הגעתי עם אבא כשר החוץ להלוויית האפיפיור. דיברתי עם מנהיגים שהיו שם, כמו הנסיך צ'רלס. אמא שלי זרקה שם יציאה, התייעצה עם מגדת עתידות לגביו ואמרה משהו שלא אצטט. כילד, סטלון ושוורצנגר היו מרימים אותי על הכתפיים. כשאריק שרון הגיע לשבעה של אבא, זה היה מעמד טעון. שאלתי אותו למה הוא כל כך שמן. מאז כל פעם ששרון בא, גם כשהייתי בוגר, אמא שלי הזכירה את הסיטואציה. זה לא בית נורמלי, גם כשמדברים על הון־שלטון־תקשורת. גדלתי בבית שאולי הכי משלב את השלושה. בית של 'ידיעות אחרונות', אל־על, טמבור וחברות ענק. זה נתן לי גישה לתהליכים הכי סודיים ולא פעם קראתי על החלטות לאומיות או כלכליות שנסגרו אצלנו בבית בארוחת שבת. הדברים שראיתי נתנו לי פרספקטיבה, לצד זה שהציבור זיהה אותי עם כל הדברים האלה".

"אני לא ציוני במובן הקלאסי, כי זה מובן אבסורדי. הציונות שלי היא פרגמטית; שחטו את המשפחה שלי, היא ברחה לכאן וכאן אני עצמי נולדתי. אבל לדבר על הארץ הזאת כקניין של עם ישראל מימים ימימה — זה לא נכון הלכתית, דתית והיסטורית"

נמרוד ניר
תומר אפלבאום

ספר פרטים עסיסיים מהצמרת.

"לא משנה מה וכמה, גם אם אני עורק, אני לא שובר אמון עם אנשים. צריך שהרבה אנשים ימותו כדי שאוכל לספר על הדברים שראיתי. לפעמים מדהים כמה החלטות גורליות שקשורות למדינת ישראל נקבעות על ידי קפריזות, פחדים ואמוציות שגם אם הייתי מספר לך, לא היית מאמין. אפילו שסילבן הוא חנון במונחים של מאכריאדה פוליטית והרבה פעמים זה פגע בו".

ראיתי ששולה זקן מפרגנת לך באופן קבוע בפייסבוק.

"שולה היא אשה מדהימה, תמיד יכולתי להפיל עליה מקרי סעד קשים שפונים אלי. כל האנשים שאתה קורא עליהם, סביר להניח שאני מכיר. זו מדינה קטנה וכולם מעורבבים בגילויי עריות בדרגה שלישית. אני זוכר שכילד יצאתי מהמקלחת יום אחד וראיתי שסילבן יושב עם אלי ישי ואריה דרעי — כשאני חצי עירום עם קעקועים ופירסינגים בגוף. הם לא התבלבלו לשנייה ושאלו בנימוס על הקעקוע ואם הפירסינג כאב. לפעמים אתה קורא על דמות ציבורית שאומרת או עושה משהו איום מבחינתך כאזרח, אבל רק אתמול חזרת מחופשה בחו"ל יחד איתה".

תשכח ימיני

התודעה השמאלית לא ניחתה על ניר בבוקר בהיר. רגע המפנה התרחש כשהיה בן 13. חלון זכוכית גדול התנפץ וקרע את כל העצבים וכלי הדם ביד ימין שלו. הוא נכנס להלם, שכב משותק באמבטיה. מי שרץ לעזרתו היה פאוזי, פועל מעזה שבדיוק היה עסוק בשיפוץ הבית. "הוא מצא אותי שוכב באמבטיה של דם, בלי שיכולתי לפצות פה. הוא קפץ עלי, ביצע חסימת עורקים וצרח לסילבן שעבד בקצה השני שצריך לקחת אותי לבית חולים. הוא נסע למיון איתי. כשהגענו, הרופאים אמרו שהוא הציל לי את החיים. רצינו לתגמל אותו, אבל הוא לא הסכים לקבל כסף. מאז, כשמדברים על פלסטינים כאויב זה מנוגד לחוויה האנושית הבסיסית הזאת שלי. כל פעם שהיו מבצעים בעזה, חשבתי על פאוזי. האירוע עיצב את העמדות שלי. מדברים על פלסטינים כחיה, רוצח, אבל בסוף זה בנאדם שהציל לי את החיים. אי אפשר לספר לי סיפורים על כך שהצד השני פחות מוסרי ואנושי מאיתנו".

כתוצאה מהתאונה, יד ימין שלו הפכה למשותקת והוא החל, בסמליות של סיפור קצר, לכתוב ביד שמאל.

רגע מפנה נוסף היה ההפגנה בכיכר הבימה בזמן מבצע צוק איתן נגד המלחמה. "מה שראיתי שם זיעזע אותי. באמצע ההפגנה היתה אזעקה. השוטרים רצו לבית הקפה נחמה וחצי, השמאלנים מיהרו לחפש מקלט. בעודם רצים, מפגיני הימין זרקו עליהם בקבוקים, פוצצו אותם במכות ואשכרה לא נתנו להם למצוא מחסה. העליתי סרטון וקראתי להם 'חמאס היהודי'. אבא שלי (עמירם ניר) כתב את המאמר הידוע 'שקט, יורים' במלחמת לבנון. לתפיסתי זה בדיוק ההפך. כשיורים, זה בדיוק הזמן שצריך לדבר. אבל היום, גם כשלא יורים אסור לדבר".

ובכל זאת, על השמאל יש לו ביקורת קשה, לא פחות מאשר על הימין: "אני לא קונה את הדיבורים על אהבה לאחר, כשהם מדברים על מצביעי ימין כעל קופים אינפנטילים. כשסילבן היה שר החוץ נדהמתי ממספר הפעמים ששמעתי מחברַי בשמאל את המשפט 'אתה יודע, האנגלית שלו דווקא ממש טובה'. לא אשכח את המבטים שלהם עלי כשהפכתי לחרדי, שהיו בין זלזול וחרדה. השיח של השמאל פגום — אתה לא בא לאוהד שרוף של קבוצת כדורגל ומנסה לשכנע אותו שיעבור לקבוצה אחרת על בסיס הביצועים הגרועים של הקבוצה שלו".

בזמן ההפגנות מול בית המשפחה היה מצוי ב"קונפליקט קשה, כמו בכל נושא כמעט". "כבן של פוליטיקאי אתה משלם את המחיר", הוא אומר. "לגבי טוקבקים, אמא אמרה שאפילו על גלעד שליט כותבים טוקבקים רעים, אז אנחנו מנסים לא להתרגש. אבל בהפגנות צורחים ומקללים את אבא שלך, כשאני וארבעת אחי יושבים ספונים בבית. ההפגנה הכי קשה היתה דווקא של האמנים כשהיו שמועות על קיצוץ בתקציב התרבות. תקפו מאבטחים וזרקו עלינו ארון קבורה שפיספס אותי בכמה סנטימטרים. הם צעקו 'סילבן בן זונה' או 'אפס מושחת', ויש לי אחים בבית. לנכים שהיו צריכים יותר את הכסף היה יותר איפוק. אפשר למחות מול משרד ממשלתי, ואם חייבים גם מול הבית. אבל לא ביום שבת ובלי לקלל. לבי עם יאיר לפיד, הוא אב לילדה אוטיסטית והיא צריכה לשמוע צרחות וקללות".

נמרוד ניר
תומר אפלבאום

"בבר לא יודעים מי אני, ומי שכן, זה לא מעניין אותו. זה חופש שהכרתי רק בחו"ל. בימים הסוערים שעברו עלינו הבר היה המפלט היחיד שלי. ההיפסטרים היו מבחינתי גילוי יקום חדש, בתור מי שהוא ערס רמת־גני לא מפותח. היה משעשע להביא לשם פוליטיקאים מהליכוד"

בזמנו, ניר תקף בפייסבוק את ההפגנה על תמלוגי הגז שהתקיימה מול בית המשפחה. הוא אומר שלפני ההפגנה תרם למגמה ירוקה, ממארגנות ההפגנה. כשאני שואל לדעתו על המתווה הוא טוען ששלום ניסח מתווה מוצלח יותר מבחינת האינטרס של הציבור מזה שנתניהו הגיש לבסוף: "המתווה שאבא שלי רצה לקדם היה שונה ממה שלפיד וביבי היו מוכנים לאשר. הוא נפגש עם נציגי המחאה והיו לו שיחות רבות עם כולם ואחרי הבחירות עוד הרעו את המתווה".

המלך והטריוויה

איכשהו, מתחת לרדאר, ניר נכנס לפני שנה לשותפות בבר רוקוקו ברחוב אלנבי בתל אביב, גלגול של הבר ריפרף, ממרכזי תרבות השוליים בעיר. ברגע כתיבת הכתבה, מהחלון בבר מתנוסס דגל אדום, אולי בגלל אחד במאי. זה מקום שלא חשש לארח חוג בית של בל"ד, מפלגה שאפילו בשמאל הרדיקלי הישראלי קשה לכרסם אותה. אל הבר רוקוקו/ריפרף הגיח במקרה. הוא והוריו מיהרו למקום סמוך, מלווים מאבטחים, ונכנסו בטעות לבר הזעיר בעת שהתחולל בו ערב טריוויה. ניר היה רגיל למבטים נדהמים כשהפמליה מגיעה למקומות, אבל כאן התגובה היתה אחרת. כאל מטרד רעש. "איך שנכנסנו, כולם השתיקו אותנו באגרסיביות ולא הפנו אלינו מבט. מיד התאהבתי במקום הזה. זה מקום שאני יכול לשבת בו לבד ואף אחד לא מדבר איתי על ביזנס, משפחה או פוליטיקה".

אני מניח שפשוט לא מכירים אותך.

"לא יודעים מי אני, ומי שכן, זה לא מעניין אותו כל כך. את החופש הזה הכרתי רק בחו"ל. בימים הסוערים שעברו עלינו, בלי להיכנס לזה, הבר היה המפלט היחיד שלי. ההיפסטרים היו מבחינתי גילוי יקום חדש, בתור מי שהוא ערס רמת־גני לא מפותח. היה משעשע להביא לשם פוליטיקאים וראשי עיר מטעם הליכוד". ז'בוטינסקי היה בוודאי שמח לדעת שעמדת התקליטן ברוקוקו היא למעשה פודיום הנאומים של נתניהו ומנהיגי הליכוד שניר שאל ממצודת זאב וכך גם מחצית מהריהוט במקום.

אבל שותפות ברוקוקו היא לא בדיוק דרך להתעשר. העסק האמיתי של ניר הוא "דה בריף", משרד הפרסום שייסד. ניר גם מייעץ לפוליטיקאים, הוא הריץ את סילבן למקום הראשון ולמקום השלישי בפריימריז וכל המועמדים לראשי הערים שייצג נבחרו.

ארנון נוני מוזס
ניר קידר

"חלק גדול מההצלחה שלי הוא בזכות פריבילגיות שנולדתי לתוכן ואני מוקיר תודה. קשרים יכולים לפתוח את הדלת, אבל כדי להישאר אתה צריך להוכיח את עצמך. אף אחד לא יתרצה אם אתבייש במי שאני ואתנצל, אז במקום להתבייש בזה, עדיף להשתמש"

הלקוח הכי מפורסם של דה בריף היה "מעריב". ניר נכנס לתמונה כשאיש העסקים זכי רכיב היה בשלבי רכישת דינוזאור הדפוס מעופר נמרודי, בדחיפה של ג'ודי ניר מוזס שלום. בראיון לוחמני ל"גלובס" באותה עת, ניר אמר שהתחרות שלו היא מול צוקרברג ולא מול נוני. "אני חושב ש'מעריב' הוא פספוס טרגי", הוא אומר היום. "במשפחה שלי לימדו אותי לירוק כשעוברים ליד בית 'מעריב'. כשעברנו שם, ירקנו. 'מעריב' היה שם נרדף לרוע, לא רק בגלל הפוטש והתחרות. בתור ילד, מאחורי הרמקולים שלי גיליתי מכשיר האזנה. הייתי בטוח שההורים מאזינים. שלחו אנשי כוחות ביטחון וגילו שנמרודי צותת למשפחה שלנו".

כולם צותתו אז לכולם.

"לא הורשענו בשום דבר. נמרודי הורשע וגם אכל ניירות. המחלוקת מתחילה עוד מיעקב נמרודי, בנושא איראנגייט ואבא שלי. בעצם, כשהציעו לי לבנות מחדש את הדבר הזה היה לי קשה. לא הייתי מסוגל ללחוץ יד לנמרודי. זכי רכיב הגיע מבחוץ ורצה להמציא מחדש את המדיה המודפסת. הוא ביקש שאפגיש אותו עם המו"לים, הוא באמת חשב בתמימות מעוררת הערצה שכולם יעבדו יחד, אבל לא היתה היענות לגישה הזאת. הוא החליט להרים את המודל החדש, שהבסיס שלו היה איחוד המגזינים לסופ"ש וביטול הפרינט באמצע השבוע, לקראת דיגיטציה מוחלטת, אבל זכי עזב אחרי שגילה כל מיני נדוניות שנמרודי השאיר".

ונוחי דנקנר?

"כשישבתי מול האנשים החדשים שדנקנר מינה הייתי בהלם. כל התפיסה שלהם היתה של עיתונות ישנה. לאט־לאט הבנתי שהמוטיבציה העיקרית של רכישת העיתון היתה לייצר אלטרנטיבה ל'דה מרקר', לפגוע בעיתון שלא היטיב בזמנו עם איי.די.בי. וכך, מאסטרטגיה של חדשנות וצמצום עברו לדבר על פיתוח עיתון כלכלי נפוח שייתן את הפייט. והודעתי על הפסקת פעילותי".

כל מה שעשית, תמיד אמרו שיש לך פרוטקציות.

"מעולם לא טענתי שחלק עצום מההזדמנויות שלי הוא לא בזכות קשרים. מעולם לא הכחשתי את הפריבילגיה העצומה שיש לי להיות מחובר למוקדי כוח. חלק גדול מההצלחה שלי הוא בזכות פריבילגיות שנולדתי לתוכן ואני מוקיר תודה. קשרים יכולים לפתוח את הדלת, היכולות קובעות לאן הדלת תוביל. כדי להישאר אתה צריך להוכיח את עצמך. אף אחד לא יתרצה אם אתבייש במי שאני ואתנצל, אז במקום להתבייש בזה, עדיף להשתמש".

זליג גרסת רמת גן

ובכל זאת, אני לא יכול לחתום שהפאזה הנוכחית של נמרוד ניר כ"שמאלן/היפסטר" היא הסופית. ייתכן שאחרי מרד של כמה שנים והלחצת ההורים, הוא ינחת במרכז המפנק של המפה. פסיכולוג בשנקל היה מזהה בנקל שניר בחיפוש אב מתמיד מאז שהתייתם. חייו הם מסכת של החלפת זהויות. היופי טמון בכך שהוא לא זנח אותן לגמרי, למעשה על אף גילו הצעיר הוא תל של כל התקופות שעבר בקצב מסחרר ולא מתכחש לאף אחת מהן, ומתגאה למנות עם חבריו את יריב אופנהיימר מצד אחד ומהצד השני את הצל. לכבוד מסיבת יומולדת 29 שלו ניר יצר סרטון יוטיוב המציג את פניו השונות וסיכם: "האיש בעל אלף הפרצופים".

נמרוד ניר משיק כוסות לחיים עם דפני ליף ויואב אליאסי (הצל)
באדיבות נמרוד ניר

בילדותו, בגלל סילבן (שהתייתם בעצמו באותו גיל. אביו מנהל הסניף נרצח במהלך שוד בנק) היה ליכודניק, היתה תקופה שניר כתב באתר חופש והיה אתיאיסט. לפני כמה דקות התמקד במשרד הפרסום ובדייטים עם סלבריטאיות שונות והיה נער זהב נוסח מד מן, עם הבלחות במדורי הרכילות. ככל הנראה, חיפוש האב שלקח אותו הכי רחוק היה האפיזודה בת השנתיים שבה בחר באבינו שבשמים, הפך לחרדי ואף התחתן עם עלמה חרדית (בשרתון סיטי) והתגרש.

"אם אפסיד לקוחות או חברים כי הצבעתי לרשימה כזו או אחרת, זה יהיה משתלם. חבל שחלק מהרשימה משתף פעולה עם לאומנים. אבל לא הצבעתי עבורם, אלא עבור רבע מאחַי שעברו דה־הומניזציה. איימן עודה הראה דגם מאוד מעניין של אידיאולוגיה כוללנית ועאידה תומא סלימאן היא אחת הנשים הכי מרשימות בפוליטיקה הישראלית"

"מאז שאני זוכר את עצמי, קראתי פילוסופיה וסלדתי מהדת", מספר ניר. "הייתי אתיאיסט, כתבתי מאמרים לזכר דרווין והייתי פעיל בעמותת הלל ליוצאים לשאלה. פתאום הבנתי שאני בסוג של חונטה, שבט ליברלי, שהבוז לדת הוא סימן מוסכם אצלו. רציתי לאתגר את עצמי והבנתי שהדרך היחידה לעשות את זה היא לחיות כחרדי. עזבתי הכל והצטרפתי לישיבה חרדית ליטאית בשכונת הר נוף בירושלים. אני עדיין מתפלל כל יום, לומד גמרא ומחובר מאוד ליהדות — אבל לא צם בכיפור או ממלא אחרי ההלכה המתה. לתפיסתי יהדות היא אתיאיזם. יש את מבחן ynet. כשהייתי ממש צעיר בנוער הליכוד, הייתי נכנס ל–ynet ולא מבין את הטוקבקיסט של השמאל. איך כותבים דבר כזה! איך אפשר להיות שמאלני, מה זה השטויות האלה. עכשיו אני קורא תגובות ימניות קיצוניות ושמאל קיצוני ומבין. קורא חרדים ואתיאיסטים ומבין את כולם. הייתי שם. לא כולם טועים, כולם צודקים".

כבנשל כפול ואף משולש היה קשה לו לברוח משמות המשפחה האגדיים ניר מוזס שלום. הניסיון היחיד שלו כשל. בנערותו התקבל לתוכנית "מוקש — אח"מים על האש" בלי לגלות את ייחוסו. "אבל בישיבה הראשונה נכנס נהג מונית לחדר ושאל 'איפה הבן של ג'ודי, אני צריך לקחת אותו', ושרף לי. הבנתי שקשה בארץ לעשות את זה. החלפתי את שמי מנמרוד ניר שלום לנמרוד ניר ולפני חמש שנים הפכתי לנמרוד ניסקר, השם לפני העברות לניר, כדי שלא יזהו אותי. כחרדי הוספתי את השם אברהם כי השם נמרוד אסור. בישיבה בירושלים אני מכונה אייבי. חזרתי להיות נמרוד ניר רק לפני שנה. בדרכון אני עדיין ניסקר. זה יצא לי טוב כשנסעתי עם ליאור דיין לצפון קוריאה, כי הם עושים גוגל".

סיוט ברחוב מוזס.

"שלא ישתמע שאני מתבכיין שהרע עוקף את הטוב, מבחינת הפריבילגיות שזכיתי בהן והמעמדים שנכחתי בהם, הם עולים על כל טרוניה. אבל ברמה שלך עם עצמך, קצת קשה".

אני ופולה

אף שלא הצביע מעולם ליכוד ("רציתי שאבא שלי יהיה הכי חזק שאפשר, הייתי בתוך זה, אבל לא הצלחתי לשים מחל בקלפי"), ניר מודה שעברה בראשו המחשבה להתמודד דרך המפלגה. "השתעשעתי בריצה בליכוד מתוך הבנה שזה הבית שצמחתי בו, שיהיה לי קל ושהיחיד שיכול להביא להסדר עם ויתורים זה הימין, כמובן אחרי שסילבן יעזוב. אבל אין לי יכולת להסתיר או למתן את תפיסת העולם שלי".

ובכל זאת, אם יקפץ לפוליטיקה ניר לא פוסל ריצה לראשות עיריית רמת גן, שבה גדל ובה הוא שוכר דירה ברחוב ז'בוטינסקי במקביל לזו התל־אביבית. ניר גם הריץ את הקמפיין של ראש העיר הנוכחי ישראל זינגר, ועלה לכותרות כשנחקר לפני כחצי שנה בחשד לפרשיית שוחד עירונית. "הייתי בעשרות רבות של מדינות ובמעמדים הכי נוצצים, אבל אני חייב להגיד שדבר לא משתווה לכיכר אורדע של הזקנים והפלאפל עם אותו שמן טיגון מימי העלייה".

הגאווה של ניר היא הסיוע של משרד הפרסום כפרו בונו למרכז לנפגעות תקיפה מינית והאגודה למלחמה בסרטן, והיוזמה להקמת משרד שליחויות חברתי שבו יועסק נוער בסיכון, בין השאר חרדי, והשליחים יחזיקו את רוב המניות. המודל הוא פולה מוזס. "כשסבתא התעוררה ומצאה פורץ בבית, היא נעלה את הדלת, ישבה עם הפורץ כמה שעות ומצאה לו עבודה בעיתון. פעם חזרתי גמור ממסיבת טראנס בגיל 15, בחמש בבוקר. בכניסה הרגשתי יד כבדה. זה היה איש משאית זבל. הוא אומר לי שמע, סבתא שלך פולה שכבר מתה, בכל שבוע היתה קמה בחמש בבוקר, מכינה לנו קפה ומקשיבה לצרות. בסוף, עם כל המכתבים מנשיאי ארצות הברית, המגע הבלתי־אמצעי עם בני אדם אחרים מנצח את המוות".

לקוח מפתיע אחר של נמרוד ניר הוא הבונים החופשיים. ניר הוא גם חבר במסדר, בדרגת רב בונה. "זה היה בריף בלתי אפשרי", הוא אומר. "כל מטרתנו היא להעביר ערכים הומניסטיים, אבל אסור להגיד מה אנחנו עושים או לדבר על הפילוסופיה של הארגון. מעולם לא פירסמנו, אבל אנחנו חייבים. כשהצטרפתי, הורדתי את הגיל הממוצע ל–80. איך לעזאזל עושים מודעה לדבר שאי־אפשר לדבר עליו? בניתי לוגו ממאות שמות כמו מוצרט, המלך חוסיין ורבין. הקמפיין עשה רעש מטורף. היו מאות פניות".

עמירם ניר
עוזי קרן

גם התקשורת בדמו של ניר. הוא עבד ב–ynet, למעשה הכתבה הראשונה שלו היתה ראיון טלפוני קצר שערך איתי ב–2003 ואני כבר שכחתי. ניר הגיש תוכנית ברדיו תל אביב (הבעלים הוא צבי שלום, אח של סילבן), פינות בטלוויזיה ופרויקטים שונים יחד עם ליאור דיין, בעיקר מסעות בעולם שבהם צאצאי המנהיגים הלאומיים מחתימים ללא הכרה את דרכוניהם הזרים — בין השאר בצפון קוריאה או בקטאר בצוק איתן ("כשחזרתי מקטאר וגיליתי לאמא, היא אמרה לי 'יא מניאק, איך לא לקחת אותי'"). זאת, במקביל לכתיבה מזדמנת בעיתונות זרה כמו "ניו יורק טיימס", בי־בי־סי ו"ניוזוויק" בנושאי גיאו־פוליטיקה. "התקשורת מתייחסת כאילו כל דבר שקורה מיוחס לאינטריגות, משברים קואליציוניים ויאיר נתניהו", הוא אומר. "אבל המעבר מנפט לאנרגיה חלופית, המתחים בין השיעים לסונים והסכמים בין הרוסים לאמריקאים מעצבים את חיינו לא פחות".

פעמים רבות בראיון, ניר קופץ לאנגלית ומסביר את זה בז'רגון עולם הפרסום ובכך ש"במלחמת המפרץ אמא שלי תקעה אותי בלונדון וגדלתי באנגליה".

ניר עמל כמה שנים על ספר שינסה לפענח את חידת עמירם ניר. "זה תחקיר מטורף. כל החיים גדלתי בהבנה שאבא שלי זיכרונו לברכה נהרג בתאונת מטוס מסתורית, אבל לא התעסקנו בזה. לפני כמה שנים הגיעה אלי עדות שיצרה סדק בסיפור, וסחפה אותי למסע מטלטל. פאקינג בגילי הבנאדם הזה ניהל את מבצעי השב"כ והמוסד והיה מעורב במהלכים גלובליים ברוח האימפריאליזם של התקופה. דמות מיתית, סגן־אלוף שאיבד עין בשירות ולקח אותה בקור רוח לאחות בית החולים שהתעלפה. מצאתי בחדר העבודה שלו שפמים מזויפים ודרכונים עם שמות מזויפים. היום אני כבר משוכנע שמותו לא היה תאונה".

כמה מהלקוחות ברוקוקו יודעים שהשותף במקום האלטרנטיבי שלהם הוא הבן של ג'ודי וסילבן?

"אפס. זו חרב הפיפיות של הראיון. הם עכשיו יידעו שהבחור עם הג'קט הוא מה–Others", הוא אומר בהומור, אולי בעצב מסוים, אולי ברגשי נחיתות. וכאילו כדי להדגים זאת, בסיום הראיון, לאחר שאני מתעקש לשלם על הקפה שלי, הוא מטיל על השולחן שטר של מאה שקל עבור המקיאטו וממשיך.

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות