"הליכוד בחיים לא היה מתקזז": יואל חסון מיישם את מה שלמד בימין - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הליכוד בחיים לא היה מתקזז": יואל חסון מיישם את מה שלמד בימין

לכתבה
אמיל סלמן

שמו של ראש סיעת המחנה הציוני, יואל חסון, עלה לכותרות בימים האחרונים סביב ניסיונותיו לטרפד את העברת חוק המרכולים. ליווינו אותו השבוע — עד אישורו של החוק על חודו של קול — וצפינו בו מתעמת עם אמסלם, מעצבן את בוז'י ומוביל באופוזיציה קו לוחמני, שנאמן, לתפיסתו, למורשת הליכוד

25תגובות

בדרך לכנסת ביום שני שעבר, שיתברר כאחד הסוערים שידע המשכן בכהונה הזאת, חולפת מכוניתו של חבר הכנסת יואל חסון, ראש סיעת המחנה הציוני, על פני אזור התעשייה של ראשון לציון. מן הכביש ניבטת חנות רהיטי מצדה, היכן שדוד ביטן, יו"ר הקואליציה הפורש, רקם על פי החשד עסקאות שוחד. חסון נשמע כמעט מתגעגע. "ביטן היה נחוש וקשוח, בטח לא אציל בריטי, אבל הוא גם היה פוליטיקאי מיומן, שיודע להידבר, שלפחות מנסה למצוא נתיב של פשרה", אומר חסון. זאת לעומת מחליפו, דוד אמסלם, שאותו מכנה חסון "איש יעיל ופעיל, אבל כזה שאין לו שמץ של מושג בנוגע לכללי המשחק בכנסת ואין לו כבוד לשיח הפרלמנטרי".

"אמסלם מתנהל כאילו הכנסת היא עסק פרטי שלו", קובע חסון, "הוא בא לתת הופעה ומבחינתו חברי הכנסת הם במקרה הטוב ניצבים ובמקרה הרע קהל. אין בו שום תשוקה ללמוד את התקנון, את הכללים, ועל מה שהוא יודע הוא מצפצף. אתה רואה את זה לפי הזלזול שלו בי, באחרים, לפי הטון הברוטלי, צורת ההתבטאות. הוא פשוט אדם לא דמוקרט".

חסון נערך ליום גדוש יוזמות חקיקה גחמניות ופרסונליות שמקדמת הממשלה בהובלת אמסלם. על הפרק: אישור חוק הפריימריז שלפיו פוליטיקאים מכהנים שמתמודדים בפריימריז יקבלו מענק של כ–300 אלף שקל מקופת המדינה; החוק להענקת סמכויות ביצוע לסגן שר, שנועד להשיב את חבר הכנסת יעקב ליצמן למשרד הבריאות; וחוק המרכולים שאמור לחלץ את שר הפנים אריה דרעי ממצבו הפוליטי האנוש. "ובטח שכחתי עוד איזו הטרלה שלהם", מונה חסון את רשימת המאבקים הצפויים לו, בשעה שמכוניתו מעפילה למשכן.

חסון, נציג מפלגת התנועה, שמונה לתפקיד מרכז האופוזיציה לפני שבועות אחדים, יודע שיחסי הכוחות נוטים בבירור לרעתו. תקדימי העבר מלמדים שהקואליציה, שנהנית מסמכויות תקנוניות מרחיקות לכת ורוב פרלמנטרי מוצק, תוכל לנווט את סדר היום לפי צרכיה, ואילו הוא ייאלץ בעיקר לספוג ולהגיב.

"אמסלם מתנהל כאילו הכנסת היא עסק פרטי שלו. הוא בא לתת הופעה ומבחינתו חברי הכנסת הם במקרה הטוב ניצבים ובמקרה הרע קהל. אין בו שום תשוקה ללמוד את התקנון, את הכללים, ועל מה שהוא יודע הוא מצפצף. הוא פשוט אדם לא דמוקרטי"

דוד אמסלם
אוליבייה פיטוסי

היום יחל ב"ישיבת הסכמות", פורום בהשתתפות יו"ר הכנסת שבו ייוועד חסון עם אמסלם במטרה לתאם עמו את מועדי ההצבעות. לחסון ברור כיצד ינהג: פיצוץ הישיבה וביטול מראש כל אפשרות להידברות. כשארגז הכלים דל כל כך, גם שבירת כלים היא סוג של אסטרטגיה, אבל דומה שחסון צפוי לבחור בה בעיקר לאור התחושה שדיאלוג עם מקבילו יהיה חסר תוחלת. "מבחינת האישיות שלי והדרך שבה אני חושב שאופוזיציה צריכה להתנהל מול קואליציה כזאת, עם הסגנון הכוחני והחוקים המושחתים שהיא מקדמת, דווקא מתאים לי דודי אמסלם, תפור עלי", הוא אומר, "גם אני לא רוצה שום שיח ושיג".

היריבות הטרייה הזאת — פחות מחודש חלף מאז התמקמו חסון ואמסלם משני צדי המתרס — קיבלה מיד גוון אישי. העימות המשמעותי הראשון התרחש כאשר אמסלם הביא לאישור הכנסת את בבת עינו, החוק להגבלת המלצות המשטרה. חסון, שידע כי לקואליציה מובטח רוב, הוריד את האופוזיציה לבונקר והכריז על פיליבסטר נאומים. חוק ההמלצות נכנס לספר החוקים, אך רק לאחר מלחמת התשה בת 43 שעות שבסופה חסון זכה למחמאות על תפקודו המהוקצע ועל כך שהצליח לרתום לשיתוף פעולה את אסופת הסיעות המדשדשות והמנוכרות זו לזו בדרך כלל, באופן שגרם להן להיראות לראשונה כמו אופוזיציה לוחמת. מי שפחות התלהב היה אמסלם, שאמר כי הפיליבסטר "עשה לעג מההליך הדמוקרטי בכנסת", ואף ניסה להביך את חסון, כשבנאומו במליאה האשים אותו בכך שנתן גיחה הביתה ונטש את חבריו המאיישים את כיתת הכוננות במשכן. העקיצה הזאת בוודאי הגבירה עוד יותר את המוטיבציה של חסון לטרפד לאמסלם. הפעם אין לו כוונה להסתפק בהפסד מכובד.

מתייעצים בווטסאפ

8:30 בבוקר, ועדת הפנים של הכנסת. אחד הסדרנים לוחש לחברו "הנה השריף החדש", כאשר אמסלם מתמקם בכיסא יו"ר הוועדה. חסון תופס מקום כמה מושבים לשמאלו. בחלוף דקות ספורות יקרא אותו אמסלם לסדר בפעם הראשונה.

העילה לישיבה היא ההצבעה על ההסתייגויות לחוק המרכולים, לקראת הבאתו למליאה בהמשך היום. חברי הוועדה, שקיוו לדיון ענייני בחוק או לעיסוק מעמיק בהסתייגויות המוצעות — החרגת העיר אילת, למשל — מגלים במהרה שתפקידם יסתכם בהרמת יד אוטומטית בעד או נגד כל אחת מכ–400 ההסתייגויות שהגישה האופוזיציה, רובן ככולן טכניות ונוקדניות, במטרה להרוויח זמן. במלחמת החפירות הזאת כל האמצעים כשרים. כך, למשל, לאחר שאמסלם מיירט את ההסתייגות הראשונה, חסון מבקש הפסקה להתייעצות סיעתית. סתם ככה, כי מותר לו. את רוב חמש הדקות שהוקצו לו הוא מעביר בישיבה. "אנחנו מתייעצים בווטסאפ", הוא מסביר.

דווקא אמסלם מזהה פוטנציאל באתנחתא המלאכותית הזאת וגורר את חבר הכנסת אחמד טיבי לשיחה פרטית בחדר צדדי. חסון, שמתרה כלפי טיבי באצבעו, צופה בדאגה בדלת הנטרקת. הוא יודע שהרשימה המשותפת היא המוצב הפגיע ביותר בקו הביצורים שלו. "מאיימים עליהם, מפתים אותם, מציעים להם הרים וגבעות ולא בהכרח מקיימים", שירטט בפנַי את האסטרטגיה הצפויה של היריב, "דברים כמו: 'נעביר לך חוק ותשלם לנו בארבעה קיזוזים קדימה' או 'אתה רוצה פגישה עם מנכ"ל משרד השיכון או הפנים? תצביע כך וכך או תתחייב להיעדר מהצבעה'. זה חמור מאוד בעיני, והקואליציה הנוכחית הביאה את זה לקיצוניות.

"קשה לי להאשים את חברי הכנסת של המשותפת שגם ככה נמצאים בעמדה שקשה להם לקדם את האג'נדות שלהם, אז לפעמים הם צריכים לשתף פעולה עם העסקה המלוכלכת הזאת", הוסיף. "לי אין שום דבר מוחשי לתת להם חוץ מלמכור להם שציבורית זה יהיה מהלך שגוי".

מאמצי אמסלם ושות' "להמיר" חבר כנסת ערבי או לפחות להרחיקו מהמליאה נעשו דחופים מרגע שסיעת ישראל ביתנו הודיעה שתתנגד לחוק שיסמיך את שר הפנים לסגור מרכולים בשבת. במצב עניינים כזה, אפילו חברת כנסת חדשה ואנונימית כמו יוליה מלינובסקי היא הזדמנות להעמקת השסעים בקואליציה, בוודאי לאחר שזו ביקשה לשטוח את הסתייגויותיה והושתקה בגסות על ידי אמסלם. "החוק הזה הוא סוף שלטון הימין", סיננה מלינובסקי הנסערת עם נעילת הדיון.

עליזה בראשי, מנהלת סיעת הליכוד שידועה בסגנונה האגרסיבי, לא תיתן לבגידה הזאת לעבור בלי תגובה. "קדימה, תתחברי ליואל חסון", הטיחה במלינובסקי בצאתה מחדר הוועדה. ואמנם, לאחר שלשכת מלינובסקי מפיצה הודעה שמוחה על הניסיון להעביר את החוק בלי שהתקיים דיון רציני בעניינו, מנחה חסון את לשכתו לנסח הודעה דומה. "צריך לחזק את יוליה", הוא מסביר. כמה דקות לאחר מכן מודיעה גם חברת הכנסת טלי פלוסקוב (כולנו) שלא תתמוך בחוק. הרוב של הקואליציה הולך ומצטמצם.

"יכול להיות שהשורשים הליכודניקיים שלי משחקים תפקיד, שנשאר משהו מהנראטיב הבסיסי שגדלתי עליו שלפיו יש דרך, ממול יש את הדרך האחרת, ולא מפספסים הזדמנויות להילחם בה. חטפתי הרבה ביקורת בשבועות האחרונים, אבל על דבר אחד כולם הסכימו — הליכוד בחיים לא היה מתקזז"

בצהרי היום מתקבלת ידיעה על מותה של יפה גליק, אשתו של חבר הכנסת יהודה גליק (ליכוד), לאחר חודשים בתרדמת. חסון מוסר תנחומים, אך מודיע שבכל מקרה לא יורה לאחד מחברי הכנסת של האופוזיציה להיעדר על חשבון גליק, שכעבור שעות אחדות יקבור את אשתו. "חוק המרכולים לא דחוף, 70 שנה חיינו פה מצוין בלעדיו", הוא מנמק בטוויטר, "אין קיזוזים והקואליציה יכולה לדחות את ההצבעה. זה בידיה".

הגינויים מגיעים בצרורות ומאפילים זה על זה בחריפותם. יו"ר הכנסת אדלשטיין קורא לאופוזיציה "לחזור בה מההחלטה חסרת הרגישות הזאת לטובת כולנו", ואילו יריב לוין מכנה אותה "שפל מוסרי חסר תקדים". חסון מפגין עמידות, אבל לאחר שגליק בעצמו, מחברי הכנסת האהודים במשכן, מפרסם הודעה מטעמו לפיה הוא "מתחנן שהלווייתה של רעייתי לא תהפוך לנושא מריבה", אפילו הדוברת הנמרצת של חסון, עדי פועה, מפצירה בו לשקול שנית ואולי לסגת לנוכח הפיגוע התקשורתי שמתרחש לנגד עיניה. "אונסים אותנו", מתחננת פועה, אגב הקראת ציטוטים נבחרים מסיקור האירוע באתרים השונים, להדגמת נזקיו ההיקפיים. חסון הודף. "די, החלטתי, תעברי הלאה", הוא מורה לה.

"דפנה הולכת להרוג אותנו"

בינתיים מתפתח משבר תקשורתי מסדר שני. הראשונה לדווח על הסירוב של חסון להתקזז היתה מורן אזולאי מ–ynet. לאחר ששמעה על מות רעייתו של גליק, הזדרזה אזולאי לטלפן לחסון, שאלה אותו כיצד בכוונתו לנהוג, ולאחר שזה הבהיר שהתנגדותו גורפת ועומדת בעינה, פירסמה ידיעה שלוותה בהודעת פוש סנסציונית. באופן שבו פירשה זאת דפנה ליאל, כתבת הכנסת של חברת החדשות, חסון העביר ידיעה בלעדית למתחרה, ואין בכוונתה להבליג.

הדוברת פועה, מצדה, לא יכולה לאפשר מצב שבו חבר הכנסת שלה מסוכסך עם זו שמסקרת את המשכן עבור המהדורה הנצפית בישראל. "דפנה הולכת להרוג אותנו", היא מזהירה את חסון ודוחקת בו להתפנות מיד ליישוב ההדורים עם ליאל. חסון מציית. הוא מנסה לדלות פירור אינפורמציה אחר שעשוי להיתרגם לידיעה שתפייס את ליאל, אך זו לא עונה לשיחותיו ולמסרוניו. תחת זאת היא מצייצת ש"האופוזיציה לא בוחלת בשום אמצעי".

חסון ממשיך לוועדת הכנסת, שאמורה לדון בחוק הפריימריז, ונתקל שם בליאל, שעדיין הודפת בתקיפות את ניסיונותיו להשלים ("טוק טו דה האנד"). לבסוף היא נעתרת לשוחח בחדר צדדי. בינתיים יו"ר הוועדה יואב קיש (ליכוד) מבקש לפתוח את הישיבה. "כנראה שדפנה ליאל יותר חשובה כי הדיון כבר התחיל", מעיר קיש לנוכח היעלמותו של חסון.

יואב קיש
עופר וקנין

גם הפגישה הבאה של חסון — היוועדות נציגי קואליציה ואופוזיציה אצל היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, בניסיון לגבש בכל זאת מסגרת זמן מוערכת להצבעות במליאה — מתקצרת בשל מחויבות תקשורתית של מרכז האופוזיציה, שהבטיח להתראיין לגל"צ. הריקושטים מן הסירוב להתקזז עם גליק עדיין מורגשים וחסון מדברר בלהט את המהלך בכל פלטפורמה אפשרית, חוץ מאצל אראל סג"ל ("את יודעת שאני לא מתראיין אליו", הוא מזכיר לפועה). הראיון לערוץ 20 עולה לו בארוחת צהריים, משום שרגע אחרי שחסון נוגס בקציצה, הוא נדרש להתייצב בישיבת סיעה של המחנ"צ. הרעב למיקרופונים גובר על הרעב הממשי, בוודאי ביום כזה, וחסון פותח את הישיבה בהצהרה לתקשורת.

ב–15:00 חסון יורד לסיבוב שני במזנון חברי הכנסת, והפעם מצליח לחבר כמה ביסים רצופים. בטלפון שלצדו רוטטת תזכורת על הלווייתה של יפה גליק שמתחילה ברגעים אלו. "נראה לי לא רעיון כל כך טוב להגיע, שלא יעשו בי לינץ'", הוא אומר, ומבטיח לבקר בשבעה.

הלינץ' נמנע, וממילא כיוון הרוח מתחיל להשתנות. מיכל רוזין ממרצ היא הראשונה להתייצב מאחורי חסון, באמירתה ש"הספין על קיזוז חבר הכנסת גליק הוא חצוף ומעליב את האינטליגנציה" ובהצעתה שישראל ביתנו היא זו שתתנדב להתקזז. ליברמן, מצדו, מגלגל את האחריות בחזרה למפלגות הדתיות. "לא מובן לי למה יש צורך להצביע על חוק המרכולים ביום שאחד החברים בליכוד קובר את אשתו", אומר שר הביטחון, ואת התעקשותו של דרעי לקיים את ההצבעה מתאר כ"שיאים חדשים של ציניות".

"יש חמישה־שמונה מנדטים של ימין רך שמחפשים סיבות להצביע לצד השני, ואני יכול להיות אחת הסיבות לכך. כי אני יודע לדבר עם הקהל הזה, אני מכיר את השפה, את הניואנסים, את החששות"

חסון יכול היה לנשום לרווחה ולהכריז שפרשת גליק מאחוריו אלמלא היה מותקף בעניינה דווקא מבית. עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חברת החדשות, מדווח בחשבון הטוויטר שלו כי יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג "זעם על חסון" משום שלא נועץ עמו בטרם הודיע שיסרב לקזז את גליק וכי "דעתו (של הרצוג) אינה נוחה מההודעה מסיבות מוסריות".

כששאלתי את חסון על כך הפחית מעוצמת התקרית. "בוז'י לא נזף בי, אלא בסך הכל שאל למה לא עידכנתי אותו וזה בסדר, הייתי צריך לעדכן", השיב. "זה לא משנה את העובדה שמי שאחראי על קיזוזים זה אני. לא הרצוג ולא אף אחד אחר".

אף על פי כן, קשה להשתחרר מהרושם שלפיו חסון מתבלט כמצליף דומיננטי בעיקר לנוכח חיוורונו של הרצוג. חסון סבור שהדברים אמורים להתנהל כך מעצם הגדרתם. "יו"ר אופוזיציה אמור לייצג את האלטרנטיבה, הוא דמות ממלכתית ולא אמור להתעסק ביום־יום של המאבקים הפרלמנטריים".

מקרה מבחן

מפגן המנהיגות הראשון של חסון היה על גבו של חבר הכנסת אילן גילאון ממרצ, לאחר שזה הסכים להתקזז עם השר דוד אזולאי מש"ס שמאושפז כבר תקופה ארוכה, כאשר חוק המרכולים עלה לקריאה ראשונה. "ככה לא מתנהג יו"ר סיעה (מרצ) שהיא חלק מהאופוזיציה, ולהחלטה הזאת יהיו השלכות", תקף חסון בטוויטר. "הייתי חייב לעשות לו את השיימינג הזה כדי להעביר מסר וזה לא היה פשוט מול אדם כמו גילאון שיש לי אליו ריספקט גדול", הסביר השבוע, "הכנסת היא לא מועדון חברים, אלא זירה פוליטית. נקודה. אנחנו נאבקים על דרך, תפיסות עולם ומשאבים ולכן צריכים לעשות הכל כדי להכשיל את הקואליציה".

ומה לגבי ההשלכות?

"ההשלכות הן שמאז אף אחד לא מעז להתקזז".

ובכן, לא בדיוק. בשבוע שעבר, כאשר חוק עונש מוות למחבלים עלה לקריאה טרומית, התקזזו עידא תומא־סלימאן וחנין זועבי מהמשותפת עם השרים נפתלי בנט ואורי אריאל מהבית היהודי, בהתאמה. החוק עבר ברוב דחוק. "המשותפת היא החוליה החלשה", מודה חסון, "אבל בוא נדבר רגע על הצביעות בסיפור הזה. איך חנין זועבי מסוגלת להתקזז עם אורי אריאל, שמכנה אותה בכינויי הגנאי הכי בוטים — ולהפך. הם לא אמורים לעזור זה לזה".

זו המשמעות של קיזוז, עושים אותו מול חבר הכנסת מהמחנה הנגדי.

"יש קווים אדומים, ולהתקזז עם מי שעושה קריירה על הגב שלך זה אחד מהם".

כך או כך, כשמחמיאים לחסון על עוצר הקיזוזים הקפדני שהוא מנסה לאכוף, צריך לזכור שמדובר בנתיב פעולה אחד, לאו דווקא עיקרי, ושישנם אמצעים נוספים להקשות על הקואליציה שלא בהכרח מוצו. בכנסת הנוכחית התקבע מנהג שלפיו בפעמים שבהן הקואליציה מעלה חוקים "טובים", כאלה שנחשבים לקונסנזוס פרלמנטרי, חבריה מרשים לעצמם להיעדר מהמליאה, ומשאירים את העבודה לאופוזיציה, שמאשרת אותם לבדה. האופוזיציה נוהגת כך מחשש להיתפס כחותרת תחת חוקים חברתיים, אבל אסטרטגיה לוחמנית יותר, שמבקשת להסלים את העימות עם הממשלה, היא כזו שתקשה על הקואליציה בכל יוזמות החקיקה שלה. לדברי חסון, בכוונתו לשים סוף למסורת הזאת. "החלטתי שלא עוד", הוא מבטיח, "באחת ההצבעות הראשונות שלי כמרכז אופוזיציה, הקואליציה העלתה להצעה את החוק לשמירה על בטיחות במעליות. כשזיהיתי שיש לנו רוב הפלתי להם אותו. הם היו בשוק. אחר כך כולם הגיעו למליאה.

אורן חזן
אוליבייה פיטוסי

אותו פיליבסטר מפורגן הוא מקרה מבחן נוסף לבחינת האפקטיביות של האופוזיציה ויכולתה לגבות מחיר ממשי. זאת משום שבמקביל להתשה המתואמת במליאה, התכנסה ועדת הכספים לדיון בהעברות תקציביות, והעבירה מצד לצד כ–6.5 מיליארד שקל באין מפריע. כינוס הוועדה במקביל לדיונים במליאה הוא עניין חריג מאוד, ורק ליו"ר הכנסת ניתנת הסמכות לאפשר זאת. אלא שלאורך היום הגיעו כמה מחברי המחנה הציוני להסכמות על העברות מסוימות עם הקואליציה, ללא התערבותו של חסון, ובאופן כללי היה נראה כאילו הוא לא יוצא מגדרו על מנת לבלום את כינוס הוועדה. חסון מכחיש. "התנגדתי בתוקף לכינוס הוועדה. בפעם הראשונה אדלשטיין קיבל את עמדתי ולמחרת הוא דחה אותה בנימוק שאלו העברות של סוף שנה ולא ניתן לדחות אותן. אין לי עליו שום מנוף בהקשר הזה.

"לאופוזיציה יש מעט מאוד כלים ולכן היא לא יכולה למצמץ וחייבת לנצל כל פירצה וכל הזדמנות כדי להתיש, להציק ולפגוע. כל צעד ברוטלי ייענה בצעד ברוטלי כפליים", הוא מוסיף.

מי שפחות התרשם מרוח הקרב של חסון והמעיט בהישגיו בלילה ההוא היה השר זאב אלקין (ליכוד), שבכתבה ששודרה ב"אולפן שישי" כינה את הפיליבסטר "משחק ילדים". שחקן השח אלקין, יו"ר הקואליציה לשעבר, גם המליץ לאופוזיציה "להיות קצת יותר מתוחכמים להבא".

"יכול להיות שהשורשים הליכודניקיים שלי משחקים תפקיד, שנשאר משהו מהנראטיב הבסיסי שגדלתי עליו שלפיו יש דרך, ממול יש את הדרך האחרת, ולא מפספסים הזדמנויות להילחם בה. חטפתי הרבה ביקורת בשבועות האחרונים, אבל על דבר אחד כולם הסכימו — הליכוד בחיים לא היה מתקזז"

חסון מתרגז. "האחרון שאקבל ממנו עצות לגבי איך לנהל אופוזיציה זה זאב אלקין, שהיה יו"ר הקואליציה האלים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל", הוא תוקף. "ביוזמתו ועדת השרים לחקיקה החלה לקבוע את עמדתה בנוגע לחוקים לפי המציע ולא לפי המהות, ולרוב לשלול אותם מראש כשהמציע מגיע מהאופוזיציה. זו רק דוגמה אחת לשורה של תקדימים לא דמוקרטיים, בלשון עדינה, שיצר אלקין, ושאנחנו משלמים עליהם מחיר עד היום".

השר להגנת הסביבה, ירושלים והמורשת זאב אלקין מסר בתגובה: "אני גאה שבתקופה ששימשתי כיו"ר הקואליציה הצלחתי להוביל קואליציה יציבה ללא אף הפסד פרלמנטרי, למרות כל הניסיונות של יואל חסון וחבריו לאופוזיציה. בתקופה זו אושרו בוועדת שרים לחקיקה ובכנסת הרבה חוקים של ח"כים מהאופוזיציה ובמשך התקופה הזאת קיימתי יחסי עבודה ויחסים אישיים מצוינים כמעט עם כולם. לכן, אין שום שחר לטענות חסון".

ההוא שנשרך אחרי לבני

חסון, 44, נשוי לטס גדות, עורכת חדשות בערוץ הכנסת, ואב לעידו, בן ארבע וחצי, מתגורר בראשון לציון, העיר שבה גדל. אביו, עובד התעשייה האווירית, ואמו, עקרת בית, עלו מתוניס והכירו בארץ. בגיל חטיבת ביניים נשלח לפנימייה בהרצליה ובתיכון למד במגמה עיונית־ביולוגית בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב. הוא מתאר את עצמו כנער דעתן, מילולי ומעורב, ומצטט את אחת המורות שכינתה אותו "חצוף עם טעם".

בגיל 16 הצטרף לתנועת הנוער של בית"ר ולפני הגיוס יצא מטעמה לשנת שירות בהדרכת נוער בסיכון. משם המשיך לגרעין נח"ל ולאחר השחרור התקדם במוסדות בית"ר עד שנבחר ליו"ר הנהגת התנועה. "אני זוכר שיום אחד פנו אלי בשם כמה מדריכים דתיים בבקשה שלא יהיה יותר דיסקו בשבת", הוא מספר. "ראיתי בזה ניסיון לשנות את אופי התנועה ואמרתי: 'לא, אנחנו לא בבני עקיבא'. גדלתי בימין אבל התפיסות שלי תמיד הגיעו ממקום אידיאולוגי, לא אמוני", הוא מסביר.

הוא נבחר ליו"ר צעירי הליכוד, ולאחר ניצחון אריאל שרון בבחירות 2001 התמנה ליועצו ולראש אגף פניות הציבור במשרד ראש הממשלה. כששרון פירק את הליכוד והקים את קדימה חסון חבר אליו ונבחר לכנסת מטעמה כשהוא בן 32. אחרי רדת שרון מהבמה, פטרונו הבא של חסון היה אהוד אולמרט, שמינה אותו ליו"ר הקואליציה בדמדומי כהונתו כראש ממשלה. לאחר שאולמרט אולץ לפרוש, חסון העביר את נאמנותו לציפי לבני, ואחרי שזו הפסידה לשאול מופז, ערק עמה למפלגת התנועה. בבחירות 2013 זכתה רשימתה של לבני בשישה מנדטים, וחסון, ששובץ שביעי, התמסר לעסקיו הפרטיים. ב–2015 שב לכנסת כמשוריין מטעם התנועה ברשימת המחנה הציוני.

"בוא נדבר רגע על הצביעות בסיפור הזה. איך חנין זועבי מסוגלת להתקזז עם אורי אריאל, שמכנה אותה בכינויי הגנאי הכי בוטים — ולהפך. הם לא אמורים לעזור זה לזה"

חנין זועבי
יאיר שגיא

לאורך השנים כיהן בשלל תפקידים פרלמנטריים: יו"ר סיעת קדימה, יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, מייסד השדולה לפתרון שתי המדינות ועוד. אף על פי כן, לא הותיר אחריו חותם בדמות חקיקה משמעותית, ודימויו הציבורי היה כשל חבר כנסת אפור, ההוא שנשרך אחרי לבני. אין פלא אפוא שכשאדם שניגש אליו ברחוב במהלך שיחתנו ומבקש לברכו, הוא תחילה מתקשה להיזכר בשמו ("חזון? חזן?") ואז בוחר בסופרלטיב המבאס למדי של "אף אחד לא שונא אותך". כל זה היה נכון עד לפני כחודש, בטרם מונה לראש סיעה והחל לשמש כמצליף נחוש. השוט שלו מופנה עתה בעיקר כלפי הבית הפוליטי שבו גדל. "אני בא לפרק את הליכוד", מצהיר חסון, ויש לו גם סיבה טובה. "הסיאוב של הליכוד מתעלה על זה של מפא"י בימיה הגרועים ביותר".

יותר מעשור חלף מאז עזב חסון את הליכוד, אבל בכנסת עדיין יש מי שרואים בו תינוק שנשבה או יהודי מומר. חבר הכנסת אורן חזן, מסמליה הבולטים של התנועה בגלגולה הנוכחי, נתן ביטוי לסנטימנט הזה בעיצומו של הפיליבסטר האחרון, כששידר בפייסבוק־לייב שיחה עם חסון אגב הקראת תגובות של גולשים כגון "תחזור לבית"ר" ו"מה אתה עושה עם השמאלנים האלה".

חסון, מצדו, מדגיש שהסלידה המתגברת שלו מהליכוד אינה מונחת על וקטור של תנועה עקבית שמאלה. "אני הליכודניק האמיתי", הוא מכריז, "הליכוד של פעם, מפלגה לאומית־ליברלית, מחויבת לערכים דמוקרטיים ולהגנה על שלטון החוק, שידעה להכיל בתוכה זרמים שונים: מצד אחד עוזי לנדאו ומצד שני מאיר שטרית שתמך בהסכמי אוסלו. כילד בן 20 פירסמתי מאמר בעלון של בית"ר שבו קראתי לצאת מיד מעזה ואף אחד לא גירש אותי מהתנועה או קרא לי שמאלני.

"התחלתי להרגיש שמשהו משתנה כשפייגלין ואחרים התחילו לפקוד לליכוד מתנחלים", הוא ממשיך, "כהתארגנות, לא כבודדים. הם שינו את אופיה והפכו אותה למפלגה אמונית שנשלטת עד היום על ידי גורמי קיצון".

אבי גבאי
אוליבייה פיטוסי

אתה מיישם עכשיו דברים שלמדת בליכוד?

"יכול להיות שהשורשים הליכודניקיים שלי משחקים תפקיד, שנשאר משהו מהדנ"א או מהנראטיב הבסיסי שגדלתי עליו שלפיו יש דרך, ממול יש את הדרך האחרת, ולא מפספסים הזדמנויות להילחם בה. חטפתי הרבה ביקורת בשבועות האחרונים, אבל על דבר אחד כולם הסכימו — הליכוד בחיים לא היה מתקזז".

התחנה הבאה של חסון, אם זה תלוי באבי גבאי, עשויה להיות מפלגת העבודה. על־פי פרסום של חיים לוינסון ב"הארץ" בשבוע שעבר, גבאי שואף להטמיע את חסון בעבודה, גם בשל הערכתו למיומנותו הפרלמנטרית ושביעות רצונו מהקו המיליטנטי שהוא נוקט כמרכז אופוזיציה, אך גם על מנת להחליש את כוח המיקוח של לבני לקראת הדיונים על המשך השותפות עם התנועה. חסון שולל אפשרות כזו על הסף. "אני עובד מעולה עם אבי גבאי, והוא יודע שהמחויבות הראשונה שלי היא לציפי לבני ולתנועה. כיו"ר סיעה אני רואה עצמי אמון על שמירת החיבור של המחנה הציוני. השילוב בין גבאי ללבני הוא שילוב מצוין".

חסון אומר את כל המילים הנכונות, אבל גם הוא יודע שהיחסים בין קודקודי המחנ"צ רחוקים מלהיות "מצוינים". הסדק המשמעותי התגלע לאחר דבריו של גבאי בראיון לציון נאנוס בערוץ 2 שלפיהם אין חובה בפינוי התנחלויות במסגרת הסכם שלום עתידי. לבני מיהרה למתוח ביקורת בווטסאפ המפלגתי, ומאז שוררת ביניהם מתיחות. נראה שגם חסון, שלפני כשנתיים יזם סיורים בהתנחלויות מבודדות, שבמהלכם חזר על המנטרה שפינויין יהיה בלתי נמנע, לא חש בנוח עם האמירה ההיא של גבאי, ועל כן הוא מצפה אותה בשכבה פרשנית עבה. "זו היתה יותר משאלת לב, כזאת שבאה מתוך רגישות כלפי ציבור המתנחלים ונועדה להסביר שאף אחד מאיתנו לא שש אלי פינוי", הוא מסביר, "ברור שכל הסדר מדיני יחייב פינוי, אין מוצא אחר".

גם על האמירה "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" בגרסת גבאי הוא מגונן. "זה בא ממקום של לשים את הדברים על השולחן ולנפץ אותם", הוא מסביר. "יש כל מיני תגיות והנחות יסוד שהתקבעו לגבינו, בין השאר על ידי נתניהו, שיודע לעשות את זה בתעמולה מושלמת, שלפיהן אנחנו פחות מחוברים למסורת ישראל, או שהשמאל הוא חלשלוש, ותרן וימכור את הנכסים של מדינת ישראל. הגיע הזמן להתמודד עם הטענות השקריות האלה ולהגיד — עד כאן".

חסון סבור שביכולתו לעשות זאת. "יש חמישה־שמונה מנדטים של ימין רך שמחפשים סיבות להצביע לצד השני, ואני יכול להיות אחת הסיבות לכך. כי אני יודע לדבר עם הקהל הזה, אני מכיר את השפה, את הניואנסים, את החששות. בניגוד לאחרים בשמאל אני לא מזלזל בפחדים הביטחוניים של חלק מהציבור הישראלי. אני רק חושב שיש לנו מענה לפחדים האלה ושהם לא אמורים לנהל אותנו".

שרן השכל
מוטי מילרוד

אבל לעתים נדמה שבמרוצתם ללגום מאותו אגם אלקטורלי של "ימין רך", גבאי, וחסון כזרועו הביצועית, מוכנים להפנות עורף למאגר מצביעיהם הטבעיים. כך למשל, כשבנובמבר האחרון הורה גבאי לסיעה לתמוך בחוק לגירוש מבקשי המקלט בנימוק ש"זה ייתפס לא טוב בציבור". חסון אף איים בסנקציות על חברי כנסת שיצביעו נגד, אבל לבסוף רק ארבעה חברי הכנסת הצביעו בעדו. כעת הוא מפחית מממדיו של המרד. "היו חילוקי דעות ובסופו של דבר רוב הסיעה אמרה את דברה בהצבעה נגד וזה בסדר גמור. יש אצלנו מנעד של עמדות, אבל על הנראטיב הגדול — חתירה להסדר מדיני, קשיחות ביטחונית, כלכלה צודקת והגנה על שלטון החוק — אין עוררין".

שמאל זה גם הומניזם, זכויות אדם. מה בנוגע לשאלה הבסיסית האם ראוי לגרש את האנשים האלה? התמכרתם לאסטרטגיה של לקושש קולות ושכחתם את המהות.

"זה ממש לא נכון. הוציאו משפט אחד מתוך דיון של שעה וחצי שהיה מהותי, עמוק וירד לפרטי החוק. צריך לזכור שאנחנו התנגדנו למתקן חולות ושהחוק הזה סוגר את חולות. לכן חלק מהחברים תמכו בו בקריאה ראשונה. לקראת קריאה שנייה ושלישית התקיים דיון נוסף, ראינו שהשינויים ששאפנו אליהם לא הוטמעו, והתקבלה החלטה להצביע נגד".

שחקן מפוספס

בחזרה למזנון הכנסת. נתניהו נכנס עם יועציו ואחד מהם ניגש לחסון ומציע לו להצטרף לשולחנו של ראש הממשלה. חסון מסרב בנימוס. "לא הרגשתי בנוח", הסביר לאחר מכן. "חששתי שמתכננים איזה פוטו־אופ ולא היה לי עניין להיות כלי בידיו, בטח בזמן שאני עדיין עסוק בלפרק להם את התמיכה". זמן לא רב אחר כך הפירוק יתרחש מעצמו. אירועי השעות האחרונות הביאו את האופוזיציה עד ספו של שוויון. ליתר דיוק, 59:58 לטובת דרעי וליצמן, יתרון שברירי שמסוכן להעמיד במבחן. ואכן, בשעות הערב מודיעות המפלגות החרדיות שהן דוחות את ההצבעה. "ניצחון מדהים", חוגג חסון, ואפילו חוק הפריימריז המושחת שעובר באותו לילה ברוב מוצק לא מקלקל לו את המצב רוח.

אבל כבר למחרת מתברר שלהיטותם של החרדים לקידום החוק לא דעכה. האנרגטי מכולם היה דרעי, שניסה להפעיל את רב היישוב עתניאל על מנת לגרור את גליק למליאה עוד במהלך השבעה, וזאת באמתלה של "שמירה על קדושת השבת" (בהמשך התנצל דרעי על המהלך). כעבור ימים אחדים הקדיחו בש"ס תבשיל טרי: השר החולה אזולאי יתפטר מתפקידו (במסגרת "החוק הנורווגי הקטן") ובמקומו יושבע בנו ינון אזולאי, מספר 16 ברשימת ש"ס לכנסת, שיצביע בעד החוק. כשאביו יחלים, יפנה את מקומו. גם התעלול הזה נבלם לבסוף בשל התנגדותו של אזולאי האב, שהבהיר: "אגיע להצבעה ביום שני".

בשלב הזה לא נותר לחסון אלא לרכז מאמצים אצל אמיר אוחנה ושרן השכל מהליכוד, שניים שמרבים להתבטא בעד "חירויות הפרט" — הד קלוש למורשת הליברלית של התנועה — וכבר הפגינו את סלידתם מהחוק. הוא לא תולה בהם תקוות מרחיקות לכת. בינתיים גם אמסלם ואנשיו פועלים לגיוס אצבעות נוספות, בהנחה שגרסה מרוככת של החוק תוכל להשיג הסכמה רחבה יותר. המתווה המוצע על ידם הוא החרגת חנויות הנוחות בתחנות דלק. לנוכח המהלך המסתמן, בעיתונות החרדית מתפרסמים מאמרים שמזהירים את המפלגות החרדיות לבל יתגמשו ומאשימים את ליצמן ודרעי בכך שהם נותנים יד ל"קבורתה של השבת". הלך הרוח הזה טוב לאופוזיציה, משום שהוא דוחק את החרדים לאמץ גישה מיליטנטית של "הכל או כלום" ומסלים את העימות עם שאר איברי הקואליציה. חסון מכחיש כל קשר לפרסומים הללו.

אבל ביום ראשון מסתמן שהקואליציה עומדת לצלוח את הקשיים, ותקוותו של חסון להנחיל לה כישלון הולכת ושוקעת. הבוקר דווקא מתחיל במפגן פאניקה מצדו של אמסלם, שלנוכח עמידותה המפתיעה של השכל, חברת הכנסת הצעירה שהדפה אפילו את מכבש הלחצים של נתניהו, הגיש עתירה לבית הדין של הליכוד בדרישה להדיחה מהמפלגה. "אמסלם חצה קו אדום בהתנהגותו הבריונית", תקפה השכל, שנותרה איתנה בהחלטה להימנע בהצבעה. אחר הצהריים המומנטום משתנה. מתווה אמסלם להחרגת חנויות הנוחות זוכה להסכמת ראשי הקואליציה וגם החרדים זורמים באי־חשק.

ח"כ יואל חסון
תומר אפלבאום

ב–19:00 חסון מגיע לחוג בית ברמת השרון, שמתקיים באופן יוצא דופן באולם אירועים באזור התעשייה. התפאורה: שנדלירים ופירות מפלסטיק, הגיל החציוני: 65. חסון שוטח את דוקטרינת האין־קיזוזים החדשה שלו וזוכה למחיאות כפיים, אך על הדרך מכין אליבי להפסד אפשרי מחר — היעדרותו של חבר הכנסת יוסי יונה שיושב שבעה על אחיו. "אני מקווה שזה לא מה שיכריע, אבל כרגע כך זה נראה", הוא אומר בהערת אגב.

אלא שעם כל הכבוד למרכולים, כ–20 פעילי מפלגת העבודה שהגיעו למפגש, מערכניקים הארדקור שכבר שכחו מהו טעמו של שלטון, הגיעו בעיקר כדי להוציא קיטור על גבאי. "תמכתי בו והוא ירק לי בפנים", אומר אחד הפעילים, ושני מוסיף: "הוא דורך לנו יבלת על יבלת". חסון מפציר בהם לתת צ'אנס, לצופף שורות, להתאחד מאחורי המנהיג, ובקיצור — ללמוד מהליכודניקים. "אם אתם תפגינו שאתם לא בטוחים בשיחות סלון, החברים שלכם בטוח לא יתמכו בנו. אבל ליכודניק, לא משנה כמה הוא לא סובל את ביבי, ברגע האמת יגיד — יתהפך העולם, אני רק איתו".

למחרת בכנסת חסון נאבק על כל פירור פרוצדורלי במטרה לדחות את הקץ. "מנענו מהם להפעיל את סעיף 98, הישג אדיר", הוא מתגאה, ומתכוון בכך להצלחתו לבלום את יוזמת הקואליציה לקבוע סדרי דיון מיוחדים שיאפשרו לה להעביר את החוק בזמנה החופשי, בלי להתחשב בפריסת הכוחות של האופוזיציה.

בוועדת הכספים מגלה קיש שנציגי הקואליציה והאופוזיציה מנהלים כעת משא ומתן על לוחות הזמנים להצבעה. חסון נדרך. "אין הסכמות ואין מגעים", הוא קוטע את קיש. "קיבלנו הצעות דורסניות ואין לנו כוונה להיענות להן". הסתירה הזאת מקוממת את חבר הכנסת אורן חזן שמטיח בחסון: "תאמין לי יואל, אתה חתיכת שחקן, אתה player". לאחר מכן הסביר חזן ש"חסון משחק משחק כפול. הוא לא יכול להתדיין מאחורי הקלעים ואז לבוא לוועדה ולשחק אותה כאילו הוא מפוצץ את העסק". חסון, שאמנם כנער היה בחוג לדרמה ורואה בעצמו שחקן מפוספס ("כשאני רואה הצגה הרגש הראשון שעולה בי זה קנאה"), טוען שבמקרה הזה הכל אותנטי. "המטרה העליונה שלנו היתה למנוע מצב שהקואליציה מצביעה מתי שבא לה ובזה הצלחנו".

כך או כך, בכל הקשור לאצבעות, חסון עדיין בנחיתות ובפתח ישיבת הסיעה, לא נותר לו אלא לקרוא מעל הדוכן ל"חברי הקואליציה המתנדנדים, נציגי הציבור הליברלי, שלא לתת את ידם לחוק שפוגע במרקם החיים העדין בישראל".

ככל שנוקפות השעות מתברר שקולו של יונה הוא שובר השוויון, או ליתר דיוק יוצר השוויון, ושבכוחו להפיל את החוק. אחר הצהריים נתניהו משגר מסר שלפיו "הצבעה נגד חוק המרכולים — כמוה כמו הפלת ממשלה", הצהרה שרק מגבירה את תיאבונה של האופוזיציה, אבל יונה דוחה על הסף אפשרות של הגעה למשכן.

בשעות הבאות מוביל חסון טקטיקה של מזמוז ושיהוי, שתכליתה למרוט את עצביה של הקואליציה ולהמתין לטעות. לפנות בוקר מתחילה ההצבעה, וב–7:30 בבוקר מאושר החוק, כצפוי, על חודו של קול. אם חסון מתוסכל, הוא לא מסגיר זאת. "אני מרוצה", הוא מצהיר בשעה שמכוניתו עוזבת סוף סוף את הכנסת, "השגנו עיכוב משמעותי שאיפשר לרשויות להעביר חוקי עזר לפתיחת מרכולים, שמרנו את החוק בשיח הציבורי, ואין לי ספק שאם אכן יתחילו להיסגר חנויות בשבת, זה יביא לתגובה ציבורית קשה כלפי הליכוד".

חסון, שלפני ימים אחדים עוד התנבא ש"הכנסת הזאת חיה על זמן שאול", מבין עתה שבחירות אינן באופק. ובכל זאת, הוא מעריך שימי אמסלם, שאמנם ניצח אותו הלילה, יקצרו את ימיה של הממשלה. לדברי חסון, "כששמעתי שנתניהו מינה אותו, הבנתי שהוא בעצם מינה מפרק. עזוב את האופוזיציה, נתניהו לא צריך לתת לנו דין וחשבון, הכל בסדר. אני מדבר על האפקט של אמסלם בתוך הקואליציה, מבחינת השותפות האחרות וחברי הכנסת של הליכוד. כשאתה מפקיד את העסק בידי אדם שמתנהל בצורה כל כך לא מאוזנת, ההתפרקות היא רק עניין של זמן".

דוד אמסלם בחר שלא להגיב לכתבה.

___________________

עסקיו הפרטיים של חסון 

באחד הימים שביליתי לצד יואל חסון בכנסת, נכנס ללשכתו הלוביסט צח בורוביץ', עונד תג כתום כנדרש, על מנת להחמיא לו על הרוח הלוחמנית שסחפה את האופוזיציה בהובלתו. בורוביץ' הוא לא רק אורח רצוי בלשכתו של חסון, אלא גם שותפו העסקי לשעבר. אחרי בחירות 2013, שבהן היה חסון כפסע מכניסה לכנסת — התנועה השיגה שישה מנדטים והוא שולב שביעי ברשימתה — פתחו חסון ובורוביץ' חברת ייעוץ בשם "קבינט", שהכשירה את לקוחותיה כיצד להתנהל מול גורמי ממשל. גם בורוביץ' היה באותה עת בחופשה כפויה מהמשכן. במרץ 2012 הורחק מהכנסת למשך שנתיים, לאחר שבצילומי קורס ללוביסטים שתועד בתוכנית "עובדה", נשמע מתרברב על השיטות שבהן נוקטים לוביסטים לקידום האינטרסים של לקוחותיהם. 

שאלתי את חסון אם לאור הסתבכותו של בורוביץ', היה ראוי לבחור בו כשותף. "צח הוא שותף נהדר שעשה טעות, הודה בה, והתקדם הלאה בחייו", אמר. 
כלפי "קבינט" הופנתה בזמנו ביקורת ציבורית בשל סירובה למסור את רשימת לקוחותיה, מידע שעשוי להיות רלוונטי למקרה שחסון ישוב לכנסת, כפי שאכן קרה. "כשקיבלתי פנייה לחשוף את רשימת הלקוחות שלי הסברתי שאם אעשה זאת אהיה חשוף לתביעה, משום שעם כולם חתמתי על הסכם סודיות. מה שעשיתי היה חסר תקדים: ביום שבו הושבעתי מחדש, הלכתי ליועץ המשפטי לכנסת והגשתי לו את רשימת הלקוחות שלי לשעבר. היא נמצאת אצלו והוא יודע איפה אני עלול להימצא בניגוד עניינים לכאורה. עשיתי את זה בהתנדבות ומתוך מחויבות לעיקרון של שקיפות, ולא מפני שהגיעה דרישה כזאת". 

באותה הפוגה מהכנסת, פתח חסון חברה נוספת בשם "אתיקה", שיעצה לגופים ציבוריים, בהם כאלה המבוקרים על ידי מבקר המדינה. חסון הגיע לג'וב הזה מצויד בניסיון רב, כמי שכיהן בכנסת כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה — תפקיד שסייע לו להבין לעומק את עבודת מוסד ביקורת המדינה, התנהלות דיוני הוועדה ויחסה למבוקרים. 
זו לא דלת מסתובבת קצת בוטה?
"זו היתה דלת מסתובבת אילו הייתי מתחיל לעבוד במשרד מבקר המדינה. אני סייעתי לחברות ציבוריות להתמודד עם ביקורת, להכיל אותה, לא לראות בה אויב, אלא לדעת להטמיע אותה בתהליך העבודה. היה בזה ערך ציבורי".

ובכל זאת, זה לא שפרשת מהחיים הפוליטיים והלכת לעשות לביתך. היית מקום שביעי במפלגה שהשיגה שישה מנדטים, מה שאומר שהיית כל הזמן בהיכון לקראת חזרה.
"לא הייתי בהיכון ולא ידעתי אם אחזור או לא. נכון שלא ויתרתי על האפשרות לשוב לפוליטיקה ולכן קיבלתי החלטה עקרונית שאני לא עוסק בלובינג, למרות שהאפשרויות בתחום הזה הן אינסופיות ומאוד משתלמות כלכלית".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיכום כותרות הבוקר אצלכם במייל מדי יום

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות