מה יהיה עם הגברים? - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה יהיה עם הגברים?

לכתבה
אהד אנג'ל (מימין): "הייתי רוצה למצוא דרך להביע את עצמי" וגבי בר־און אסף עיני

לאן הולכת הגבריות — השברירית אולי יותר מאי פעם — בעידן הנוכחי? שוחחנו עם צעירים ישראלים, ההופכים מנערים לגברים, בניסיון להבין

25תגובות

"מה לא בסדר עם גברים?" היא שאלה שקשה מאוד לענות עליה בלי שהתשובה תישמע כמו ניסיון התגוננות, כמו הצדקה שתרתום כל דבר — מתורת האבולוציה ועד לבוש חושפני של נשים — כדי להסביר התנהגות פוגענית. הקומיקאי מייקל איאן בלאק העלה אותה במאמר דעה שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" בפברואר תוך התייחסות לירי האחרון בתיכון בפלורידה, שבו נרצחו 17 תלמידים. המשותף לכל מעשי הטבח האמריקאיים בבתי ספר הוא שהיורים הם בגיל הנעורים. מכנה משותף נוסף ושקוף הוא שהם תמיד בנים. בעדינות שהצליחה למנוע מהטקסט להישמע כמו כתב אשמה או הגנה, בלאק התייחס לחינוך שמקבלים נערים בדרכם להפוך לגברים, שעודו שונה מאוד מזה שמקבלות נערות. ב–50 השנים האחרונות, הוא כותב, נשים נולדות לתוך שיח ששואל את עצמו, מהי נשיות? שיח שעסוק בפירוק ובנייה מחדש של ההגדרה הזאת תוך חשיפה ושיתוף של חוויות, רגשות וכאבים. אותו הדבר צריך לקרות עם נערים סביב תפיסות של גבריות. זה לא קורה, ואת התוצאות אנחנו כבר מכירים.

תיאוריות אקדמיות על גבריות מתארות אותה כקטגוריה תרבותית פטריארכלית ומבקשות לפרוק אותה מנשקה ומחזותה האחידה כבר עשורים. חלקיקים מזה מחלחלים גם לשיח הציבורי, למשל, עם ההאשטאג #masculinitysofragile, שהפך נפוץ ב–2014. לדוגמה, "הגבריות כל כך שבירה עד שאבא שלי לקח אותי לשיחה על הנטייה המינית שלי כי לבשתי חולצה ורודה".

בעברית התלכדו צמד המילים הזה, שבריריות וגבריות, למושג חדש — גבריריות. זה מושג שפועל כסוג של אונומטופיאה — ההיסדקות מורגשת בהגייה. המצלול נשמע כמו רטט, עצם קטנה משקשקת או שן נוקשת. במובנו האחד, המושג אכן מתייחס לחוסר היציבות של קטגוריית הגבריות שמצריכה התגוננות תמידית על רעיונותיה וערכיה. במובן אחר, כמעט הפוך, הוא מתאר מעין מגדר חדש, זן שברירי ורפלקסיבי של גבריות, שמושפע מהתנועה הפמיניסטית ומנזילות מגדרית. זהו מגדר שנושא עמו הבטחה לעדינות ופגיעות שירככו את הקשיחות והסגירות המזוהה עם הגבריות המסורתית (אולי כמו במטאפורת קנה הסוף, הגמישות הזאת היא שתמנע ממנה להיסדק).

המפגשים שלי עם תשעת הנערים שמשתתפים בפרויקט גרמו לי לתהות שמא הגבריריות איננה מגדר חדש, אלא דווקא מעמד חדש. היא המקום שבו הגדרה עצמית גברית נפגשת עם המצב הגלובלי הנוכחי של חוסר ודאות חריפה. בעשורים האחרונים חלים שינויים עמוקים באפשרויות של יותר ויותר אנשים למצוא ביטחון תעסוקתי, מוביליות חברתית וכלכלית, לזכות במעמד שוויוני במובן הממסדי והפוליטי, ובכלל, לנהל חיים שבהם הפעולות היומיומות מצטברות לכדי משהו.

במפגש עם ארמי ביאן, נער אריתראי בן 18 שמחפש עבודה, חולם על הצלחה ועומד בפני גירוש, אותו רעד של אי יציבות היה כה חזק עד שנדמה היה שקירות הדירה שצילמנו בה החלו להיסדק (וכך גם הלב שלי). עם זאת, היא נכחה במינונים אחרים, כך הרגשתי, גם בשיחות עם הנערים שחייהם נתמכים ולכאורה יציבים יותר. לפרקים, היא באה לידי ביטוי בהבעת חרדה גדולה לגבי העתיד, לרגעים בהתעקשות מפתיעה שלא לחשוב עליו, והרבה פעמים בחזרה על המנטרה "יהיה בסדר". ובאמת, מה הטעם בלחשוב על העתיד כשהוא לא מובטח לאיש, לא משנה מה נבחר או נעשה?

כל אחד מהמצולמים והמרואיינים שלפניכם מודע למבט שמופנה אליו ולציפיות שתלויות בו. כל אחד מהם רגיש, חכם, מלא ביכולות, מחכה להציע את עצמו לעולם, עושה ככל יכולתו להיזהר שלא לפגוע באחרים בדרך. אבל אם היכולת לבנות חיים שניתן לחיות אותם היא שמהווה עדות לערך עצמי, ואם הדרכים המציאותיות לקיים חיים שכאלה הולכות ומידלדלות — לאן אמורה הגבריות, הגבריריות הזאת ללכת? האם השבריריות החדשה יכולה לקרב את מי שבעבר נתפסו כמחוסנים ומיוצבים אל קבוצות שמורגלות כבר בפגיעוּת, או שלהפך? האם גברים יהיו בסדר? ובאחריות מי נמצאת התשובה לכך?

__________________

אהד אנג'ל

כמעט בן 15, חי בקיבוץ גשר הזיו עם אבא ואמא. בן יחיד

אהד אנג'ל: "זה גיל שבו בנים ובנות מתחילים ללכת לכיוונים שונים. כולם מנסים למצוא את המקום הנכון שלהם. אבל זה גם גיל שבעצם רק משחקים בו, בודקים גבולות, בזוגיות ובכלל"

בימי ההכנה לצילומים נתנו לאהד את שם הקוד "אביב גפן" (הצעיר, כמובן). כשאנחנו נפגשים, הוא אומר בנונשלנטיות שמתגלה כאופיינית, שאין לו שום בעיה עם הכינוי.

"אני לומד, מנגן גיטרה בלהקה, כותב, הולך לים. בדיוק עשיתי מבחנים למגמת מוזיקה והייתי עסוק בלהתכונן אליהם. לא מזמן אמא שלי נתנה לי את האלבום של ג'ף באקלי. מאז אני לומד ממנו, מהטקסטים, מהמוזיקה. הוא היה מאוד לא רגיל, צנוע אבל זוהר, ונשאר כזה, כי הוא מת בגיל צעיר.

"בגיל הזה אני מרגיש בוגר יותר ממה שהייתי. אני יכול להתחבר לקבוצות שונות ולדבר עם אנשים בגובה העיניים. ברור שלפעמים אני עדיין מרגיש קטן ולא מבין. זה גיל שבו בנים ובנות מתחילים ללכת לכיוונים שונים. כולם מנסים למצוא את המקום הנכון שלהם. אבל זה גם גיל שבעצם רק משחקים בו, בודקים גבולות, בזוגיות ובכלל. זה לא שהחיים האמיתיים עוד לא התחילו, ההפך, אלה הם החיים האמיתיים. זו פעם ראשונה של כל מיני דברים. זה מה שנקרא לחיות.

"אני רואה הרבה בנות שמצליחות להשפיע ולעשות דברים שעד לא מזמן היו נראים לא הגיוניים בשביל בנות. באותו הזמן גם גברים משפיעים ועומדים בראש. בעיני, כל עוד מישהו מדבר כמו שצריך עם ביטחון ויודע מה הוא שווה, אפשר להקשיב לו, זה לא משנה אם זה גבר או אשה. אני מנסה להבין לגבי עצמי מה אני שווה ומה היכולות שלי. אם אני ממעיט בערך עצמי, רואים את זה, וככה גם אם אתפוס מעצמי יותר מדי.

"בכל מה שקשור להבדלים בין גברים לנשים, בקיבוצים זה רגוע יותר. בתל אביב מייחסים הרבה יותר חשיבות לחלוקה לחבורות, לבנים ובנות, מאוד משנה לאנשים עם מי אתה מסתובב. אצלנו כולם יושבים עם כולם, בנים ובנות, ואין חלוקה לחבורות בכלל.

"לא קשה לי לדבר עם בנות. מבחינתי, יש בן אדם מולי. אני יותר נלחץ מלדבר עם אנשים שגבוהים ממני, לא פיזית, אלא בדברים שהם עשו, זה גורם לי להרגיש קטן. אני מרגיש שיש לי הרבה מה להגיד ולהראות ולא תמיד אנשים קולטים את זה. בעתיד, הייתי רוצה למצוא מקום שבו יוכלו לראות אותי, למצוא דרך להביע את עצמי. שלא הכל יישאר בפנים. כרגע זה במוזיקה, אני לא יודע לאן זה יתקדם.

"זה מלחיץ לחשוב על העתיד, אבל נראה לי שדברים הולכים להשתנות. לא בטוח שהחיים שיש עכשיו למבוגרים יהיו גם אלה שיהיו לי כשאהיה מבוגר. אני יודע שזה לא עוד מאה שנה, ובכל זאת. אני מאמין שדברים יסתדרו כמו שצריך".

גבי בר־און: "אנשים אומרים לי, למה אתה שם לק, מה אתה גיי
אסף עיני

__________________

גבי בר־און

בן 20, גר עם אבא שלו, אחת משלוש אחיותיו, התינוקות שלה ובעלה בקיבוץ ניר־עם בדרום. אמא לא חיה בארץ

גבי בר און: "בשביל אחרים אולי אני הכי נשי, אבל חברה שלי חושבת שאני הכי גברי. היא יודעת שאני פשוט עושה מה שבא לי ובעיניה זה הכי מושך"

בהכנות לצילומים גבי קיבל את שם הקוד "ג'יימס דין", אבל לא בגלל הפוסטר האיקוני והמעט קלישאתי של השחקן, אלא בגלל הבחור היפה וחסר המנוחה שמאחוריו.

"במשפחה שלי אני מרגיש שייך. מחוץ למשפחה, לא. אני מרגיש שייך רק עם מעט אנשים. יש לי חברים שאני יכול לדבר איתם על קשיים ורגשות, אבל יש גם כאלה שאומרים לי, 'יאללה מה אתה מזיין את השכל'. אני חושב שאנשים רוצים כל הזמן לפרוק ולדבר, אבל מעט מאוד אנשים רוצים להקשיב. אני מרגיש שייך גם עם בת זוגי. אנחנו חמישה חודשים ביחד. היא זמרת ויוצרת מהרצליה.

"בקרוב אעבור לתל אביב, אני מתחיל לעבוד במסעדה של אייל שני. אני גם עובד בכיוון של משחק ודוגמנות. התנסיתי בעבר במשחק וזה מילא אותי. לעבוד על דמות בשיטה של מבט פנימה לתוכי ואל העבר, זה כמו חיבור בין עולמות. אמנות ונפש. אני מחפש מורה פרטי למשחק שיהיה כמו מאסטר יוגי כזה בשבילי. אני מאוד רוצה להתפתח, לממש את עצמי, להקיף את עצמי באנשים שעושים לי טוב. יש לי שאיפות גדולות לגבי עצמי.

"דמות שאני מתחבר אליה היא טום יורק, סולן רדיוהד. אני מזדהה עם הפסימיות שלו, שבכל זאת יש בה ניצוץ של אופטימיות. הוא הראה לי שלהיות שונה זה מיוחד.

"לפעמים מעירים לי על הגבריות או הנשיות שלי. אנשים אומרים לי, למה אתה שם לק, מה אתה גיי? או על איך שיוצא לי להגות את המשפטים שלי. אלה בעיקר אנשים מהאזור שלי, מהדרום. בתל אביב אני לא מרגיש את זה. בשביל אחרים אולי אני הכי נשי, אבל חברה שלי חושבת שאני הכי גברי. היא יודעת שאני פשוט עושה מה שבא לי ובעיניה זה הכי מושך.

לא שמעתי על metoo, אני ממש מנותק. אבל אני מוצא את עצמי מודאג בכל מה שקשור בפגיעה בבנות, ביצירת קשר ראשוני. אני חושב יותר על אם מישהי תיפגע או תהיה מוטרדת ממני מאשר על אם אני רוצה ליצור את האינטראקציה הזאת. אני אפילו לא מדבר על רומנטיקה, כן? אלא נטו לדבר עם בן אדם.

"אני שם לב לכל מה שקורה עכשיו בתחום המגדר. לעובדה שיש כל כך הרבה מגדרים וזה לא רק גבר ואשה או סטרייט וגיי. אני רואה את זה בממים, בפייסבוק, ביוטיוב. אני אמנם הייתי מעדיף לא להגדיר את המיניות או המגדר שלי, אבל זה גם יפה לראות שאנשים נותנים שֵם למה שהם, ואז אנשים אחרים יכולים למצוא בזה אפשרות, להגיד שגם הם כאלה. גיי וסטרייט הם רק קצה הקרחון.

"אני לא מחכה להתבגר, אבל אני מחכה לעשות ילדים. אני חושב שאפשר לעשות ילדים בלי להתבגר, אבל הכי טוב לעשות ילדים בגיל 40. אני מאמין שכשאעשה ילדים אני אשים בצד את כל מה שאני ואתמקד בהם.

"מה שהכי מלחיץ אותי לגבי העתיד זה להיכנס לאדישות של שגרה יומיומית. שלא יהיה לי את הדרייב הזה שיש לי. עכשיו יש לי ניצוץ, ואני יודע שכשמתבגרים זה דועך אצל הרבה אנשים, אפילו כבה".

מוחמד טוח'י. "אני לא חושב שאם
אתנהג או אתלבש בצורה מסוימת
זה יערער את המגדר שלי"
אסף עיני

__________________

מוחמד טוח'י

בן 18, גדל ביפו וגר בבת־ים עם אמא ובן זוגה. יש לו שתי אחיות ואח

מוחמד טוח'י
אסף עיני

מוחמד טוח'י: "לפעמים, כשאני הולך בסמטה חשוכה, אני מרגיש שאני צריך לשים מסכה: גב זקוף, מבט של אל תנסו אותי. קרו מקרים שנטפלו אלי ודיברו איתי במקומות כאלה והצלחתי להתחמק דרך זה שהגזמתי את הגבריות שלי"

השקט שבו נאמרות התשובות של מוחמד רק מעצים את החוכמה והרהיטות שלו.

"אני בשנת קהילה, מתנדב בבתי ספר ביפו דרך ארגון שנקרא סדקא־רעות. אני מלווה כיתות, עוזר לתלמידים ועושה חונכות אישית. במסגרת סדקא־רעות אנחנו עושים פרויקט שנקרא 'לשם שינוי' ובונים קבוצה של פלסטינים ויהודים שעוזרים לקהילה היפואית. לאחרונה גם הוצאנו קמפיין נגד גירוש הפליטים.

"מצד אחד, אני מרגיש שייך לסביבה שלי ורואה את עצמי חלק ממשהו גדול יותר חברתית. מצד שני, אני מרגיש סוג של ניכור לפעמים. בהרבה מרחבי פעולה שלי, אני הפלסטיני היחיד. ביסודי למדתי בבית ספר יהודי, לכן התודעה הזאת התחילה אצלי מוקדם. זה די הכריח אותי לפתח עולם פנימי עשיר כדי למצוא מפלט. יחד עם זה, גם בחברה הפלסטינית אני מוצא את עצמי באותו המקום. קצת לא פה ולא שם.

"אני חושב שהשתחררתי מהשלשלאות של תפקידי מגדר. התפיסות האלה לא רלוונטיות בשבילי. אני מגיע מחברה יפואית ואני אוהב אותה, אבל יש שם תפיסות של גבריות שהן נורא קשוחות. למשל, כשחברים יהודים שלי עשו חור באוזן זה לא היה ביג דיל, וכשאני החלטתי לעשות את זה, ביום הולדת 18 בברלין, זה נחשב ממש קיצוני וגרם לאנשים בסביבה שלי להרים גבה.

"קצת קשה לי לשים את עצמי במקום הזה שאומר בקול רם, אני גבר. למרות שאני מרגיש גבר, אני לא מרגיש יותר מדי פלואידי, אבל אני לא רואה את עצמי כמי שצריך לענות על סטנדרטים מסוימים כדי להיות גבר. כשגברים מדורות קודמים הולכים לסופר ורואים שיש שמפו לגבר ושמפו לאשה, וזה של הגבר הוא בריח אקדחים, ובצבע אפור ולא ורוד, הם תמיד יבחרו את זה של הגברים. אני לא חושב שאם אני אתנהג או אתלבש בצורה מסוימת זה יערער את המגדר שלי.

"אבל לפעמים, כשאני הולך בסמטה חשוכה, אני מרגיש שאני צריך לשים מסכה: גב זקוף, מבט של אל תנסו אותי. קרו מקרים שנטפלו אלי ודיברו איתי במקומות כאלה והצלחתי להתחמק דרך זה שהגזמתי את הגבריות שלי. הלכתי באגרסיביות, דיברתי ככה. הוצאתי את הצדדים הגבריים שלי. זה משהו שהוא לא בהכרח אני, אבל הגן עלי.

"מה דעתי על פמיניזם? אני פמיניסט רדיקלי, בהגדרה. התנועה של metoo עוררה בי תקווה — העובדה שפתאום גל גדול של אנשים מדברים על דברים שפעם היה בעייתי לדבר עליהם — זה די מדהים בעיני. אנשים שהטרידו ותקפו מינית פתאום נענשים על זה. פתאום הרבה גברים מתחילים לפחד, זה כיף לראות את זה.

"הקלטת של יאיר נתניהו לא הפתיעה אותי. בני אדם מסוימים הם מאוד אלימים, אפילו יש בהם סממנים פשיסטיים במידה מסוימת, ולכן זה לא מפתיע אותי שהם אלימים בכמה רבדים — אם זה מול נשים או מול פלסטינים.

"נראה לי שמנסים לחנך בנים להדחקת רגשות. 'אל תהיה נקבה'. בבית הספר שאני מתנדב בו, אני שומע אותם מקללים — נקבה והומו. זה מתחיל משם. אל תבכה, אל תראה פגיעות. זה נאגר בסופו של דבר ויכול להתבטא בדרכים נוראות. למזלי, אמא שלי מודעת לעניין הזה ומגיל קטן אני יכול לדבר איתה על הנושא".

אביב לין. "גבר צריך לחיות בדרך שלו"
אסף עיני

__________________

אביב לין

כמעט בן 17, מחדרה. חי עם אמא, אבא, שתי אחיות ועוד אחת בדרך

אביב לין: "בדורות קודמים נשים היו בבית וגברים יצאו לעבוד. ואז נשים רצו שוויון. היום נשים נחשבות בדיוק כמו הגברים. אם אני ארצה לעשות משהו שנשים עושות, לבשל וזה, אני אעשה את זה, אבל כרגע זה רק חביתה"

אביב מתאמן חמש פעמים בשבוע כקפטן הפועל חדרה, בליגה הלאומית, בעמדת הגנה. הוא לומד בכיתה י"א, עושה בגרויות ולשאלה מהם תחביביו הוא עונה "בנות". כל תשובה שלו נאמרת בפתיחות ובביטחון עצמי שובי לב.

"אני אחד שמשחק קפטן, אז מן הסתם אני צריך להיות יותר כריזמטי, יותר אמיץ, ותמיד מצפים ממני. אני מנסה לעמוד בציפיות. בעתיד, בואי נהיה כנים, 99% שאני לא אצליח בכדורגל, למרות שאני מאוד רוצה. בגלל זה הכי חשוב זה אוניברסיטה. אני רוצה ללמוד ראיית חשבון. משעמם, אבל כסף טוב. בצבא אני רוצה להיות ג'ובניק. אני לא אוהב להיות רחוק מהבית יותר מדי זמן.

"אני חושב שגבר צריך להיות אדם עם כבוד. לא מושפע. גבר צריך לחיות בדרך שלו ולא לשים זין על מה שאחרים אומרים. להתנהג איך שטוב לו ולהיות ישר. מבחינת בנות, לימדו אותי שצריך לתת לבחורה לסמוך עליך. צריך לכבד אותה, לא לפגוע בה. לצערי, בנות בכל זאת נפגעות הרבה. ולצערי גם אני פגעתי.

"פעם גבר התנהג בצורה שונה — מה שרואים בסרטים, שגבר מחזר אחרי אשה ומנסה להשיג אותה. אבל זה הידרדר, זה נהיה קל מדי. בצד החיובי, אולי היום בקשר בין גבר לאשה אפשר לדבר על חוויות מיניות בפתיחות גדולה יותר, וגם על רגשות.

"בדורות קודמים נשים היו בבית וגברים יצאו לעבוד. ואז נשים רצו שוויון. היום נשים נחשבות בדיוק כמו הגברים. יש גם דברים שנשים לא יכולות לעשות בדיוק אותו הדבר. הן משחקות כדורגל, אבל לא כמו גברים. אם אני ארצה לעשות משהו שנשים עושות, לבשל וזה, אני אעשה את זה, אבל כרגע זה רק חביתה.

"המון נשים היום מוטרדות מינית, כי גברים לא יודעים להתנהג. ראיתי במסיבות איך במקום לדבר עם מישהי ולבדוק אם היא מתעניינת, גברים באים ונוגעים. אבל גם ראיתי איך לפעמים, כשגברים מתפרסמים, נשים מחליטות להתלונן עליהם עשר שנים אחרי. אבל לא, לא. נשים באמת עוברות דברים קשים ואי אפשר בכלל לדמיין מה זה להיות במקומן.

"אני רוצה להגיד לבנות: בחיים אל תוותרי על עצמך בשביל גבר. אם גבר פוגע בך, תחתכי איתו! אני מכיר בנות שנשארו עם בנים שבגדו בהן כי הן אוהבות אותם. אל תעשו את זה! ותשימו דגש על החברוּת שלכן עם בנות אחרות, זה הכי חשוב".

ארמי ביאן. "מאוד מטריד אותי מה אעשה בעתיד"
אסף עיני

__________________

ארמי ביאן 

בן 18, גר בשכונת התקוה בתל אביב עם אמא ושני אחים

ארמי ביאן
אסף עיני

ארמי ביאן: "יש שוני בין הדור שלי לזה של אבא שלי. השורשים שלנו באפריקה, לא שרע שם, אבל אני גדלתי במדינה יותר מתקדמת. אני לא רוצה להמשיך את המסורת של אבא שלי בהכרח, אני רוצה לעשות משהו חדש משלי"

ארמי מתוק וקשוח. מצד אחד, הוא כל כך הרבה יותר מהסטטוס הנורא שהוא נמצא בו במדינת ישראל. מצד שני, הרי זה האופק היחיד שהוא רואה כרגע — היעדר אופק. מבעדו הוא ענה לרוב השאלות. לגבי metoo הוא אומר שאמא שלו השתתפה בצעדת הנשים, ועל תפקידי מגדר הוא אומר שלא כל כך מפריע לו אם גברים ילבשו חצאית או כל דבר אחר. כשאני מגיעה לשאלה על יאיר נתניהו הוא כבר קולט שהוא צריך להסביר לי, "תשמעי, אנחנו לפני גירוש עכשיו, אנחנו מתעסקים בדברים אחרים. זה יותר עניין לאזרחים, מה שאת שואלת".

הוא מספר על עצמו: "פרשתי עכשיו מבית הספר, אורט גאולה. רציתי לעזור לאמא שלי, אנחנו שלושה אחים בבית והיא לבד איתנו. היא גם עשתה תאונה לא מזמן ואם היא תפסיק לעבוד הכל עוצר אצלנו. ההורים גרושים, אז אבא לא בסביבה. אני עוזר לאמא שלי בכל מה שאני יכול, לוקח את אחי לבית הספר. אני מחפש עבודה, אבל אין לי כל כך אפשרויות, קשה לעבוד בלי תעודת זהות. רציתי בזמנו לשחק כדורסל, אבל לא יכולתי להשתתף במשחקים בלי תעודת זהות. אני רוקד קצת בשביל הכיף, היפ־הופ, מוזיקה שחורה.

"מאוד מטריד אותי מה אני אעשה בעתיד, ואין לי פה דרכים, הכל סגור. קיוויתי שהעתיד שלי יהיה להיות שחקן כדורסל, אבל בגלל שזה לא יקרה, אני עסוק בלחפש מה זה יהיה במקום.

"יש שוני בין הדור שלי לזה של אבא שלי. השורשים שלנו זה מאפריקה, לא שרע שם, אבל אני גדלתי במדינה יותר מתקדמת, פה אפשר ללמוד דברים אחרים. אני לא רוצה להמשיך את המסורת של אבא שלי בהכרח, אני רוצה לעשות משהו חדש משלי. אני רוצה להיות משהו בחיים. משהו גדול.

"המסלול הישראלי הזה של תיכון, צבא, עבודה, זה בדיוק מה שחשבתי שאעשה. נולדתי באריתראה, הייתי שנה במצרים, ואז הגעתי לארץ בכיתה ג'. גדלתי כמו כל אחד פה. חיכיתי לגיל 18 בשביל להתחיל לעבוד ועכשיו רוצים לגרש את כל מי שמגיע ל–18. אני לא יכול לחשוב על החלום שלי ועל העתיד שלי כמו כל גבר ישראלי שהולך לצבא.

"בנות פה? יש בנות שרואות אותי ומתלהבות, כי זה משהו אחר. אבל יש בנות שרואות אותך ויודעות מאיפה אתה ומה זה החיים שלך, וזה מפריע להן. הן ממשיכות את הגזענות, בקיצור, גם אם הן לא אומרות את זה.

"אני לא יודע מה יהיה איתי מחר. רגע אחד אני בסדר ורגע אחרי הכל משתנה. אני לא מרגיש בטוח. יש הרבה אנשים כמוני שנמצאים באותו המצב ויש ארגונים שעוזרים לנו. אנחנו מדברים הרבה, הכל בחוץ. כל אחד מאיתנו רוצה להיות גדול ולהצליח פה. יש לי חבר דוגמן, חבר שמשחק כדורגל. אנחנו גם מחפשים סידורים לאן לטוס, לאן ללכת, למרות שאני רוצה להישאר פה, טוב לי פה, גדלתי פה, והתרגלתי לשפה. גם אמא שלי אוהבת את המדינה, אבל החיים קשים לה. עכשיו אני אמנם כבר בן 18, אבל עד לפני רגע הייתי רק ילד והיא היתה לגמרי לבד. מתישהו היא התעייפה".

רום הירשמן. "מעדיף את העמדה הזאת,
של משתף ורגוע מאשר עצוב וקשוח"
אסף עיני

__________________

רום הירשמן

בן 18, גר במרכז תל אביב, חצי שבוע עם אמא וחצי שבוע עם אבא, יחד עם אחיו הקטן והכלבה סלמה

רום הירשמן: "זה אולי משהו גברי או סטרייטי להגיד — אבל אני חושב שנשים הן חמודות. אני יודע שחמודות זה מילה שפמיניסטיות לא אוהבות, אבל בשבילי להיות חמוד זה לא קטן ונשלט, זה כוח. אני מקווה שאני חמוד"

רום הירשמן מדבר בקול רך יותר מהרושם שהמראה שלו יוצר. אני כמעט בטוחה שההילה סביבו, שקצת סינוורה אותי בזמן הראיון, היתה תוצר של אור אחורי ממרפסת המטבח. כמעט לגמרי בטוחה.

"אני בכיתה י"ב. מתעסק באמנויות לחימה, טאיקוון־דו, חגורה שחורה, וגם מדריך. אני אוהב להדריך ומתרגש מהוראה. אני מושפע מברוס לי. זה בהקשר של אמנויות לחימה, אבל לא רק. האימרה הכי מפורסמת שלו היא 'Be water'. אני מנסה להזכיר את זה לעצמי כשאני עסוק יותר מדי באיך להתנהג ומה לעשות. להיות מים. להתאים את עצמך לרגע, להיות נקי ממחשבה, לא להיות מוגדר מראש.

"בתקופה הזאת אני מאוד מושקע בעצמי, בלמצוא את האיזונים. אני מנסה להיות יותר רגוע, לאהוב את עצמי יותר ולמצוא מה מעניין אותי. בבית הספר אני מרגיש שייך ובעניינים, אבל במסיבות אני קצת פחות מוצא את עצמי.

"בתיכון יש משחקים חזקים בין הגדרות. גברים, נשים ועוד טייטלים. כל טייטל הופך להיות חשוב, אבל בעצם הוא לא. יש שני מישורים לחיי היום־יום — מישור עם מסגרות והגדרות ומישור שבו אתה יודע שאנשים הם אנשים, וכל אחד הוא פשוט בן אדם. פשוט הוא, לא מישהו אחר.

"מהתחומים שנחשבים נשיים, אופנה למשל זה תחום די מעניין. מאז שאני בתיכון התחלתי לשים יותר לב לאיך שאני מתלבש וגיליתי שזה תחום שאפשר להביע בו את עצמך, למרות שלפעמים זה לא כיף. לא תמיד בא לי להסתכל על איך שאני לבוש ולעשות חישובים.

"זה אולי משהו גברי או סטרייטי להגיד — אבל אני חושב שנשים הן חמודות. אני יודע שחמודות זה מילה שפמיניסטיות לא אוהבות, אבל בשבילי להיות חמוד זה לא קטן ונשלט, זה כוח. אני מקווה שאני חמוד. מישהו חמוד יכול להיות גם עוד דברים.

"יש תפיסה שלפיה זו בעיה שיש אלמנטים נשיים וגבריים, כי הכל אמור להיות שייך לכולם. אני יכול להסכים עם זה, אבל אני חושב שיש טעם להגיד, שהתכונות האלה הן גבריות ואלה הן נשיות, ואפשר ליהנות מזה. כן, לפעמים זו מחשבה קשה, להבין שהעולם הוא פטריארכלי ונשלט על ידי מי שחזק, אבל אני לא נוטה לשקוע במחשבות על זה יותר מדי. כרגע אני בדרך לעשות משהו שנחשב מאוד גברי — שירות קרבי. הצבא מכוון אותי לשם מבחינת הנתונים שלי. אני מנסה להוציא מזה את הטוב ביותר.

"עד לא מזמן, כשהיה לי קשה, הייתי מתמודד עם דברים לבד. נגיד אם היה לי הרבה עומס — עומס נפשי ועומס לו"ז — הייתי עושה את עצמי קשוח וחזק. לאט לאט הבנתי שפשוט עדיף לדבר על דברים ולשתף. אני מעדיף את העמדה הזאת, של משתף ורגוע מאשר עצוב וקשוח.

"מה הייתי רוצה שידעו לגבי? שאני יודע להקשיב. שאני אולי יכול לעזור. שאני רוצה ללמוד, משהו, ממישהו".

עמרי מזרחי: "אני בכלל פרחה"
אסף עיני

__________________

עמרי מזרחי

בן 17 וחצי מרעננה, גר עם אבא, אמא, אחות קטנה וכלב

עמרי מזרחי: "לאנשים תמיד יש מה להגיד לי, זה לא נגמר. מבחינתי לצאת עם עקבים ופאה מהבית זה לגמרי סטנדרטי, זה בכלל לא משהו שאני נותן דין וחשבון לגביו. בא לי? אהבתי, נלבש"

עמרי הגיע לצילומים עם סטייליסט אישי, במרווח בין יום לימודים למדידה בגוצ'י. יש לו 83 אלף עוקבים באינסטגרם.

"אני הביוטי בוי היחיד בישראל, כלומר שיש לי ערוץ יוטיוב של איפור ולייף סטייל. אני מצלם ועורך הכל בעצמי. אני קונטרול פריק משוגע, תמיד הייתי. התחלתי בערוץ הילדים בתוכנית ריאליטי, התגלגלתי להעביר פינה ומאז אין לי אוויר לנשימה, ברוך השם.

"בגלל שהתפרסמתי בגיל צעיר, 14 וחצי, אז עד גיל 15 ממש הבנתי מה אני רוצה לעשות. יש לי הרבה פוקוס ואני עובד קשה. נכון, אפשר להיות ילד ורק ליהנות מהעולם הזה, אבל אני יודע שגם מגיע לי כסף, ויש לי כוח. הבנתי את זה מהר. אני לא אלך לאירוע בחינם, כי יש לי כוח ביד ואני מעלה תמונה. במקביל, יש גם לימודים. אני לומד במשרה מלאה ועושה בגרויות. בתיכון אביב ברעננה בנו בשבילי תוכנית והם מקבלים אותי איך שאני, כי הם סומכים עלי. ממש עכשיו קיבלתי ציון מאוד גבוה בהיסטוריה.

"יש גם תקופות כמו שבוע האופנה, שבמהלכו לא הייתי בבית ספר ארבעה ימים מלאים. יצאתי בכל בוקר בשמונה וחזרתי ב–12 בלילה, ואז עניתי למיילים עד שלוש בבוקר. ואני עוד צריך לשלב גם חברים, כי אחרת הם שוכחים איך אני נראה. זה מבאס, כן, אבל עם הכיף של החברים אני לא אלך למכולת. אני מפרנס את עצמי, סידרתי לעצמי רמת חיים אחרת, אני לא מתבייש בזה. זה לא שיש לי אבא עשיר או שוגר דדי. כל מה שיש לי זה מעשר האצבעות שלי.

"אני מסתכל על דמויות כמו הביוטי־בוי ג'פרי סטאר, ליידי גאגא, והמעצב ג'רמי סקוט — כל אחד מהם עשה מה שהוא עושה למרות שהיו להם שנים קשות. הבנתי מהם שפשוט צריך ללכת בדרך שלך, להיות מי שאתה, ובסוף זה קורה.

"לאנשים תמיד יש מה להגיד לי, זה לא נגמר. מבחינתי לצאת עם עקבים ופאה מהבית זה לגמרי סטנדרטי, זה בכלל לא משהו שאני נותן דין וחשבון לגביו. בא לי? אהבתי, נלבש. זה הכל. בפנים אני צחוקים ושכונה, אני בכלל פרחה בעצם, וזה הכי כיף. אנשים אחרים מנסים לקטלג אותי בדרך שלהם וזה לא מעניין אותי בכלל, אני עושה מה שאני אוהב, בדרך שלי. למדתי פשוט להעביר את זה מעל לראש".

שמעון מהריק. "אנשים מבלבלים
קשיחות מזויפת עם גבריות"
אסף עיני

__________________

שמעון מהריק 

בן 16, גר בראש פינה עם אמא ואבא, שניהם ילידי רוסיה.  הוא האחרון בין אחיו שנשאר בבית

שמעון מהריק: "אני מאוד רוצה לרכוש את התכונות שאני אוהב. מי שרוצה יכול לקרוא לזה גבר. לא אכפת לי. אני מעדיף לשנות את המילה 'גברי' לביטחון עצמי אמיתי"

שמעון מדבר ומאחורי העיניים והמצח רעיונות מורכבים נוספים מכפילים את עצמם, מחפשים את דרכם להיכנס לשיחה.

"בתקופה הזאת, אני מזדהה עם דמויות כמו ג'ון לנון. פיקאסו. המון אמנים, ואן גוך, מאטיס, כל המשוגעים. כשנכנסים לבית שלי בפעם הראשונה נדהמים מכל הצבעים וממה שיש על הקיר, אמנות שלי ושל אמא שלי. הבית הזה הוא חלק גדול ממה שבנה אותי. בילדות שלי היינו ארבעה אחים עם עוד שניים שבאים לבקר. בכולל אנחנו 11 אחים, כולל חצאי אחים.

"מבית הספר פרשתי לפני שנה. למדתי בבית ספר מאוד נחמד בעינות ירדן, בית ספר ירוק, כיפי, עם הרבה חברים, אבל מצאתי את עצמי לא מצליח להתרגל לשום מסגרת ששמו אותי בה והחלטתי שעדיף לי לפרוש. מאז שפרשתי אני ממשיך בעניינים שלי שהתבשלו עם השנים: וידיאו ומוזיקה, ספציפית תופים. למשל עכשיו עבדתי הרבה זמן על קליפ למארש דונדורמדה, הרכב של 15 איש מירושלים שאחי מנגן בו. מצאתי בקליפ מקום להביע את עצמי ורציתי לשים את כולי בתוכו. ההחלטה הזאת היתה קצת מסוכנת. לשים הרבה ציפיות על משהו וכל הזמן להוסיף עוד ועוד ציפיות, בלי פשוט לעשות את זה... יש לי את הדברים האלה בתוכי.

"אני מאוד רוצה לרכוש את התכונות שאני אוהב. מי שרוצה יכול לקרוא לזה גבר. לא אכפת לי. אני מעדיף לשנות את המילה 'גברי' לביטחון עצמי אמיתי. אני חושב שהרבה אנשים טועים בהגדרה של גבריות, מבלבלים קשיחות מזויפת עם גבריות. מה שאני אישית מרגיש שחסר לי זה שליטה עצמית, לדעת איך לנהל את עצמי. איך לא לפחד מעצמי. בדרך ללמוד את זה אני גם עובר תקופות קשות. כשאני מרגיש ככה, יש לי חברים לדבר איתם וגם את אח שלי, וניה. ויש את אמא שלי. אני מדבר איתה על הכל. בפעם הראשונה שעישנתי סמים רצתי לספר לה. תמיד אני נכנס לסטודיו לציור שלה ואני מרגיש שאני נכנס ממש למוח שלה. אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי, והיא גם אמא שלי, שאני אוהב.

"בגדול, הייתי רוצה שבנות ובנים ימצאו את האיזון ביניהם, הרמוניה. שבנות לא ירגישו שהן פחות מבנים. שיבינו שהן יכולות לעשות הרבה יותר ממה שהחברה אומרת להן. אותו הדבר לגבי בנים. סדר החיים המובנה מלידה הזה הוא מאוד שגוי, אבל אפשר גם ממש בקלות לא לבחור בו. כל ילד שלא מרגיש שהוא שייך לבית הספר, יכול לנסות לפרוש. אני מקווה שילדים שרואים שהמסגרת שלהם לא בסדר יוכלו להפוך את העולם שלהם לאיך שהם רוצים שהוא יהיה. הוא לא של מישהו אחר".

הלל גוטסמן. "הנשיות
פתוחה יותר מהגבריות"
אסף עיני

__________________

הלל גוטסמן 

בן 17 וחצי, חי בחיפה עם אמא, אבא ואח קטן

הלל גוטסמן: "להתנהגות נשית נהיה איזה ספקטרום של הגדרות. אם אשה לא מורידה שערות ברגליים היא יכולה להיחשב פמיניסטית, יש לה עוגן. לעומת זאת, בין סוגי גבריות שונים יש משבר"

הלל הוא אנליטי, מדבר מהר, בוחן את שני הצדדים של כל נושא שאנחנו נוגעים בו. הוא גם נראה כמו אריסטוקרט ספרדי מהמאה ה–18.

"אני הולך לבית הספר ומנגן המון בכינור. מוזיקה זה עיסוק גוזל זמן. עוד שבוע יש לי רסיטל ועוד חודש בחינות לאקדמיה. מוזיקה קלאסית זה תחום שחוסר השוויון קיים ולא קיים בו. מצד אחד, זה תחום ארכאי שהכלים בו הם אותם הכלים שהיו, והיצירות ישנות. מצד שני, רוב המוזיקאים הקלאסיים הם פרוגרסיביים במחשבה. לא הייתי אומר שיש פחות בנות מבנים באקדמיה, יש הרבה בנות מוזיקאיות בשכבה שלי, אבל אני חושב שבחיים המקצועיים הרבה נשים פורשות בשביל ללדת ואחר כך קשה להן לחזור. במוזיקה, אם את לא מנגנת שנה, זה רציני.

"נשים שמצליחות במוזיקה הן מאוד חזקות. אני חושב שכולם בתחום צריכים להיות חזקים. להתאמן זה קשה, זה לעמוד שלוש שעות עם אותו טונוס שריר. כל אחד מתמודד עם זה בדרכו. היום הרבה מוזיקאים עושים מדיטציה. גם אני עושה מדיטציה כל יום. מתאמנים 45 דקות ואז נחים, עושים תרגילים וספורט. התפיסה הישנה של גבריות ונשיות אומרת שגברים יותר מתאימים להיות מוזיקאים, אבל הנה, יש אותו מספר של סולנים וסולניות. יחד עם זה, יש פחות מנצחות ממנצחים.

"בדיוק יצא לי לקרוא ספר על גבריות. עניין אותי איך שהכותב השתמש בניתוחי גבריות של פסיכולוגים וסוציולוגים כדי להראות שאין באמת כזה דבר, גבריות. למשל, הגבריות באמריקה לא דומה לזו שבאיים באינדונזיה. מישהו פעם אמר לי שאני צריך להיות יותר גברי, וחשבתי, טוב מעניין, בוא נראה מה זה אומר. ואז קראתי והבנתי שזה לא אמיתי.

"אני יכול להעלות השערה, שהיום במדינות מערביות, יש ניסיון לתת חופש לנשים ולכן אני חושב שנשיות פתוחה יותר מגבריות. להתנהגות נשית נהיה איזה ספקטרום של הגדרות. אם אשה לא מורידה שערות ברגליים היא יכולה להיחשב פמיניסטית, יש לה עוגן. לעומת זאת, בין סוגי גבריות שונים יש משבר. חברים שלי אומרים על עצמם שהם מרגישים כגברים חלשים ובעצם אין כל סיבה לזה. בסביבה שלי, חיפה, בית ספר לאמנות, כמעט אין בעיות של גבריות ארכאית מול מודרנית. אבל זו תמיד שאלה, אם להתנהג ככה או ככה. קורה שאני רואה בנים מסוימים ואומר לעצמי, אה וואו הם ממש גבריים!

"בעתיד אני רוצה להיות מוזיקאי. אני בכלל לא מודאג מההיבט של הפרנסה ואני דווקא מודאג מזה שאני לא מודאג. מה שכן מלחיץ אותי זה שמוזיקה היא תחום מאוד תחרותי ויש גם הסלמה, יש ילדים סינים בני חמש שמנגנים יותר טוב מכל אדם בארץ. חלק מתהליך ההפיכה למוזיקאי הוא להבין שכל אחד צריך למצוא את הנישה שלו. בסופו של דבר, במוזיקה, את מופיעה מול קהל מסוים, והקהל הזה לא רואה את הילד הסיני ההוא. הוא רואה רק אותך".

__________________

סטיילינג: נועה נוז'יק; ע. סטיילינג: תמר בן כנען; סטיילינג עמרי מזרחי: אייל חג'בי. רשימת חנויות: אלון לבנה, רוני בר, טלי קושניר, בוטיק ורנר, אמור, אמור גברים, ,Holyland ,COS ,ADISH אדידס, Flower Art של ורד רוזן ואילנה אלבום.

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות