איך באמת נחתם הסכם השלום עם ירדן - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך באמת נחתם הסכם השלום עם ירדן

לכתבה
רבין, קלינטון וחוסיין במעמד "הצהרת וושינגטון", ספטמבר 1994Wilfredo Lee / AP

אפרים הלוי שהיה שותף למגעים בין המלך חוסיין לממשלת ישראל מגיב על הראיון של אלוף בן עם אבי גיל

27תגובות

אני מבקש להגיב על כתבתו של אלוף בן, "יומנו של איש הצללים" (מוסף "הארץ", 16.3) ובה מדובר על מעורבות שמעון פרס בחלק מהמהלכים שקדמו לחתימת חוזה השלום בין ישראל לירדן ב–1994. אגיב על היגדים ספציפיים בכתבה ועל אירועים נוספים הקשורים לנושא.

בעקבות חתימת הסכם אוסלו על מדשאות הבית הלבן בספטמבר 1993, נפגש ראש הממשלה רבין בחשאיות עם מלך ירדן חוסיין בארמונו בעקבה והציע לו כי ישראל וירדן יחתמו על הסכם שלום. הפגישה לא עלתה יפה ועצם קיומה התפרסם מיד לאחריה, משום שבמטוסו של ראש הממשלה אירעה תקלה והוא המריא באור יום מאילת, לעיני תושבי המקום.

כשבועיים לאחר מכן העביר לנו המלך חוסיין מכתב שהגיע אליו מלונדון בחתימת לורד ויקטור מישקון, מדינאי ועורך דין יהודי־בריטי המקורב למלך ולשמעון פרס. במכתב נאמר כי המגעים בין ישראל לירדן עלו על שרטון ובשל כך מציע שר החוץ פרס להגיע לירדן כדי למצוא פתרון למצב. המלך ביקש לקבל את תגובת ראש הממשלה. המסמך הועבר לראש הממשלה והוא הזמין את שר החוץ לשיחה. לא נכחתי בה אך כתוצאה ממנה סוכם כי פרס ייצא לירדן בתנאי חשאיות חמורים וכי אני אתלווה אליו ואשתתף בפגישותיו. התאריך שנבחר היה 2 בנובמבר — יום הבחירות לשלטון המקומי — כך שהיעדרות השר ממשרדו לא תעורר תשומת לב מיוחדת.

ברבת עמון התקבל פרס על ידי יורש העצר חסן ועוזריו, ובמשך כמה שעות נדונו נושאים שונים שעניינם חוזה השלום ובקשות נלוות למשא ומתן. בפגישה דנו בהרחבה ברעיון של פרס לקיים כנס בינלאומי גדול ברבת עמון שאליו יוזמנו ראשי חברות בינלאומיות ואישים רבים, במתכונת ועידה דומה שאותה אירגן במרוקו אחרי הסכם אוסלו. דובר גם באופן כללי על החזרת שטחים מישראל לירדן ועל מאמץ ישראלי לסייע לירדן בביטול חובותיה הרבים. סוכם כי כל הנושאים יטופלו בפגישת המשך שתתקיים כעבור שישה שבועות במעון הנסיך בגדה המזרחית של ים המלח. כל הנושאים הללו נכללו בנייר שנחתם בראשי תיבות על ידי פרס והנסיך. אף אחד מנושאים אלה לא מופיע בנייר הצהרת וושינגטון שעליו נאמר בכתבתו של אלוף בן כאילו היה "קופי פייסט" של נייר פרס־חסן. הנייר של פרס־חסן היה בבחינת action items לטיפול מיידי ולא סעיפים לחוזה שלום. הצהרת וושינגטון נכתבה על ידי על סמך נקודות שקיבלתי מראש הממשלה וחלקה המפורט מאוד נשען על נייר שראש משלחת ישראל, אליקים רובינשטיין, העביר לי בידי נהגו האישי שנשלח במיוחד מאילת לתל אביב. נייר זה הגיע אלי ביולי 1994. בשני ספרי ביוגרפיה שנכתבו באנגלית על ידי פרופ' אבי שליים מאוניברסיטת אוקספורד ונייג'ל אשטון, מרצה בכיר בבית הספר למשפט וכלכלה בלונדון, צוין מפורשות כי הנייר של פרס נחתם על ידי הנסיך חסן.

אפרים הלוי
ינאי יחיאל

בתום השיחה הארוכה בין פרס לחסן הצטרף המלך לפגישה במעון הנסיך. פרס ביקש פגישה בארבע עיניים עם המלך והם הסתגרו בחדר הספרייה לשיחה שארכה כ–45 דקות. פרס אמר לנו בצאתו כי "הכל סוכם", בלי לפרט. לא ידוע לי על פגישה נוספת באותו לילה. למחרת היום סירב פרס להשתמש באמצעי ההסתרה — כובע, משקפיים ושפם — וניאות לכך רק אחרי הפצרות רבות של קצין הקישור הירדני. לקראת הגיענו לגשר תלש פרס לפתע את חלקו הימני של השפם, אך במעבר איש לא שם לב לכך. הרגישות בירדן באותם ימים היתה רבה לקראת בחירות כלליות שעמדו להיערך תוך פחות משבוע, ובהן הורשתה להשתתף תנועת האחים המוסלמים. פרס אמר לי כי אין צורך שאתלווה אליו לדיווח על הביקור.

לאחר כיומיים התקשר אלי ראש הממשלה ושאל מה נאמר בשיחה בין המלך לשר החוץ. עניתי לו כי איני יודע מפני שלא נכחתי בה. שבועות מעטים לאחר מכן קיבלתי הודעה מירדן כי המלך מבקש לפגוש אותי עוד באותו ערב בעקבה. הוא עמד להגיע לשם מאלכסנדריה, בתום פגישתו עם הנשיא מובארק. באותו לילה נפגשנו בעקבה. פגשתי מלך נסער מאוד. הוא אמר לי כי קיבל איגרת מהנשיא קלינטון שבה מברך אותו הנשיא על שהסכים לחתום על חוזה שלום עם ישראל. בהמשך הוא מציע למלך כי ינצל את ביקורו הקרוב בארצות הברית בעוד שבועות מספר לצורך ביקורת רפואית כדי לחתום על המוגמר בוושינגטון.

המלך אמר כי האיגרת הועברה בדרך שגרתית על ידי דרג טכני למשרד החוץ הירדני. נגרמה לו מבוכה רבה, לדבריו, כי הוא נאלץ להשיב לקלינטון ולהזים את הנאמר במכתב. בהזדמנות זו אמר לי כי בפגישתו עם פרס ניסה שר החוץ לשכנע אותו להסכים שישראל תקבל שטחים ירדניים בהחכרה והוא אמר לשר החוץ שאין זה בא בחשבון — החכרת אדמה ערבית קדושה היא חטא על פי דת האיסלאם. בהמשך אמר לי המלך כי קיבל איגרת מערפאת המבשר לו כי סוכם בינו לבין ישראל כי ירושלים היא נושא בין הפלסטינים וישראל בלבד וכי לירדן לא יהיה מעמד בירושלים. זה חרה לו מאוד.

לאחר מחשבה העברתי מסר למלך שאיני יכול לקבל על עצמי להעביר את הדברים לראש הממשלה. אמרתי שאעמוד במצב של "מילה נגד מילה" ואין שום אפשרות שראש הממשלה יעדיף את הדיווח שלי מול הכחשה גורפת של שר החוץ — בהנחה שכך יקרה. הדרך היחידה שבה אוכל למלא שליחות זאת תהיה אם יאפשר לי להציג את המסמכים כפי שהם. לאחר התייעצות נעתרו לבקשתי, בתנאי שהחומר יוצג אך ורק לראש הממשלה, וכך סוכם וכך היה.

מכתבי קלינטון לחוסיין ותשובת חוסיין לקלינטון אותרו על ידי נייג'ל אשטון בארכיון הנשיא. מכתב קלינטון לחוסיין נושא את התאריך 15 בנובמבר 1993, ומכתב התשובה של חוסיין לקלינטון נושא את התאריך 18 נובמבר 1993, בהפרש של שלושה ימים. אשטון לא הצליח לאתר את מכתב ערפאת בארכיון של המלך. איני מכיר את המחבר ומעולם לא שוחחתי איתו. מרגע זה ואילך פסק ראש הממשלה כי שר החוץ ימודר מהמשך המעורבות במשא ומתן.

עברו שלושה חודשים שבהם חליתי ועברתי צנתור לב. עם החלמתי נדחתה פגישה שלי בלונדון עם המלך בפברואר 1994, בשל מות אמו בשווייץ. לקראת יום העצמאות, המלך הזמין אותי לביקור חשאי בממלכה עם רעייתי, ולאחר קבלת אישור בילינו ארבעה ימים בירדן כאורחי המלך במתחם הארמון. המלך קיים איתי שיחות ארוכות שבהן הבהיר לי כי החליט להתקדם למשא ומתן על שלום מלא עם ישראל, תוך פירוט רב של עמדותיו. בעוברנו על הגשר בחזרה לישראל נודע על שני פיגועים קשים שאירעו בו בזמן בתחנות אגד בעפולה ובחדרה, ובהם הרוגים ופצועים רבים. החלטתי — בטעות — לעכב את הדיווח שלי עד לאחר חג העצמאות. ביום העצמאות גאה הזעם המובן בישראל על מעשי הטרור והופנתה אצבע מאשימה במיוחד נגד ירדן בטענה שהמפגעים יצאו מבסיסי חמאס בירדן.

אחר הצהריים התקשר אלי ראש הממשלה וביקש שאודיע למלך כי הוא עומד לקיים מסיבת עיתונאים מיוחדת במשרד הביטחון יחד עם שר החוץ, ובה יוקיעו את ירדן בשפה חריפה במיוחד. ניסיתי להסביר לו כי יש לי מסר חשוב מהמלך, אך הוא השיב לי ברוגזה שעלי לעשות בדיוק כמבוקשו. באופן יוצא דופן הוא אמר לי כי ממלא מקום המזכיר הצבאי שלו, אל"מ עמוס גלעד, יתקשר אלי בתוך דקות ועלי לקרוא באוזניו את המסר המילולי שאני עתיד להעביר. גלעד אכן התקשר ונהגתי כמבוקש.

הבנתי כי המהלך כולו סוכם בשיחה שנערכה בין רבין לפרס ובלחצו של שר החוץ. הירדנים התקשרו אלי וביקשו בכל לשון לעכב את מסיבת העיתונאים באומרם שהמלך לא יבין כלל מה קרה. הם סיפרו כי המלך עבר טיפול שיניים קשה ועל כן אינו מעודכן במתרחש, ולא יבין מדוע מתעלם ראש הממשלה מהשיחות שקיימתי בעמאן.

מסיבת העיתונאים התקיימה ולמחרת באתי לדווח. ראש הממשלה האזין בקשב רב, בלי להפסיק את הדיווח ולו לרגע. במבט רציני אמר לי "למה לא אמרת לי?" ולאחר מכן חייך. התארגנו במהירות להעביר מסר מראש הממשלה למלך ובו הוא מתייחס לשיחותי בעמאן בחיוב רב ובנימה אופטימית. המלך הגיב מיידית ובמסר שלו ניכר שהוא נושם לרווחה.

אחתום בדיווח על אירוע שהתרחש על מדשאות הבית הלבן בשעה שהנשיא קלינטון קרא את כל הטקסט של הכרזת וושינגטון. בהגיעו לסעיף שבו נקבעה ההכרה במעמד ממלכת ירדן ההאשמית בכל הקשור לאתרים הקדושים לאיסלאם בירושלים, הגיב הקהל בשאגת הפתעה ושמחה. במקרה לגמרי ישבתי בשורה השלישית של המוזמנים לטקס, מאחורי בכיר בפמליית השר פרס, שפנה לאחור ושאל אותי בכעס רב "איך העזתם לכתוב נוסח כזה בהכרזה היום. זה נוגד לגמרי מה שסיכמנו עם הפלסטינים". שאלתיו "מה סיכמתם עם הפלסטינים?" במענה חזר לשבת על כיסאו וגבו אלי.

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות