איך ייראו הערים בעתיד - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך ייראו הערים בעתיד

לכתבה
עומס תנועה בלונדון. אובדן שעות עבודה, עצבנות אנושית, תאונות דרכים וזיהום אווירSEE LI / CrowdSpark / AFP

התחזיות צופות שבעתיד העיר תהיה חשובה יותר מהמדינה, עכשיו נותר רק לדעת איך היא תיראה. מסע בלונדון בניסיון לקבל כמה תשובות

2תגובות

בתחילת המאה ה–18 פותח מנוע הקיטור ואיפשר בין השאר את המצאת הרכבת, המכונית, פס הייצור והמיכון החקלאי המודרני, או בקיצור את המהפכה התעשייתית. הערים הבריטיות היו הראשונות לעבור את המהפכה התעשייתית, ובתוך כמה עשורים נסחפו אחריהן מרבית ערי העולם. יושבי כדור הארץ קפצו היישר אל תוך מערבולת התיעוש, שהיא גם ברכה — יותר אנשים חיים יותר ברווחה — אבל גם קללה, שהביאה עלינו את המשבר הסביבתי ואת תרבות הצריכה החזירית.

המהפכה הבאה תהיה גם היא ככל הנראה עירונית, אבל הפעם היא תיאלץ אותנו להיות פחות חזיריים ויותר סביבתיים. ברור גם שרק עיר שתצליח לפצח את האתגרים הקשים הללו תוכל לפסוע בשלווה בשערי העתיד. מי שלא, תושביה והכלכלה שלה יישארו תקועים בפקקים.

אין חולק על כך שהאתגר הגדול ביותר שעומד לפתחה של האנושות במאה ה–21 הוא התחבורה. הפיזיקה לא משקרת — אי אפשר לשנע כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה רכבים פרטיים באותן שעות בלי שייווצר עומס. הבעיה עם העומס היא לא רק העומס, אלא כל ההשלכות השליליות הנלוות לו — אובדן שעות עבודה, עצבנות אנושית, תאונות דרכים וזיהום אוויר. לכן אין היום עיר שמכבדת את עצמה ולא עוסקת בבהלה בשאלת התחבורה. בהחלט יש מקום לבהלה, אבל באופן מפתיע הפתרונות הרבה יותר מגוונים משנדמה ולא בהכרח דורשים הקמת מערכת הסעת המונים משוכללת.

במכון המחקר הבריטי Catapult Transport Systems (אחד מעשרה מכוני מחקר נושאיים, שהוקמו בבריטניה לפני חמש שנים כדי להכין את הממלכה לעתיד) מצאו, למשל, פתרון יצירתי לשעות העומס בעיר ברמינגהם. החוקרים שם הבינו שאם העירייה תדרוש מהמעסיקים הגדולים לאפשר לעובדיהם לעבוד בשעות שונות ומשונות, לא רק במסגרת הזמן הקלאסית שבין תשע לחמש, שעות העומס כבר לא יהיו כל כך עמוסות. בניסוי שייערך שם בשנה הבאה, אנשים יעבדו בשעות שונות כדי לגרום לכך שהלחץ על הכבישים יפחת. ברמינגהם היא רק הסנונית הראשונה במה שנראה כמו העתיד של כולנו — מקומות עבודה, בתי ספר ושירותים שמתחילים בשעות שונות, כי אין סיכוי שתשעה מיליארד בני אדם יצליחו לנוע ממקום למקום באותו הזמן.

מכונית אוטונומית. הפתרון?
JUSTIN TALLIS / AFP

פתרון התנהגותי נוסף כבר מוכר לרבים, אבל עוד לא נאמרה בו המילה האחרונה. זוהי כמובן אפשרות העבודה מהבית, מבית הקפה או מכל מקום שאינו מקום העבודה. בעתיד במקום בניין משרדים ראשי לחברה כזו או אחרת, יפוזרו המשרדים בין כמה מוקדי עבודה במקומות שונים בעיר כדי לאפשר לעובדים לנוע כמה שפחות ממקום מגוריהם אל המשרד. מייקל פיטמן, מנהל פיתוח עסקי במכון המחקר הבריטי TRL, שעוסק בעתיד התחבורה ומקשר בין אקדמיה, ממשל ותעשייה, מכנה זאת "קהילה קומפקטית" ומסביר, "ברור שאנשים ייסעו ממקום למקום, אבל השאיפה היא שכמה שיותר אנשים ילכו כמה שיותר ברגל והנסיעות יהיו הדבר יוצא הדופן. אם הערים יתוכננו עם המחשבה הזאת, יש סיכוי לפתור את משבר התחבורה. אם לא, נמצא את עצמנו בבלגן עוד יותר גדול מהיום".

התחזיות לעתיד אולי מבשרות אתגרים קשים לערים, אבל גם מקנות להן עוצמה אדירה. ערים התקיימו לפני מדינות הלאום ונראה שיתקיימו גם אחריהן. מספיק לחשוב על ירושלים כדי להבין שהעיר היא ישות פוליטית הרבה יותר ותיקה וחזקה ממדינת הלאום. גם אם היום נדמה שהמדינה היא הדומיננטית, מבט ממעוף הציפור על הרצף ההיסטורי מלמד שההפך הוא הנכון. "ערים הן הרבה יותר יציבות ממדינות", אומר אייבור וולס, ממכון מחקר בריטי נוסף, Catapult Future Cities.

הוא מסביר את ההשלכה של קביעה זאת: "מבחינה כלכלית, הערים הגלובליות של היום, אלו שהן קוסמופוליטיות, הפכו לשחקניות מרכזיות בכלכלה העולמית והן בעלות השפעה עצומה, שמביאה איתה גם כוח גדול. תחשבי ברמה בינלאומית, למי יש יותר השפעה היום, לראשי העיר של ניו יורק, שנחאי ומומבאי או לראשי ממשלה של מדינה בינונית כזו או אחרת? הפוליטיקה הנוכחית עוד לא תפסה את זה, אבל השינוי הולך ומחלחל. באירופה יהיה מרתק לחזות כיצד ערים יגברו על מדינות בהקשר של האיחוד האירופי והברקסיט, למשל".

עוד שינוי פוליטי, שסוחף את העולם כצונאמי ומשפיע גם על העירוניות, הוא פוליטיקת הזהויות. "היום הזהות שלנו מעוצבת על ידי המקומות שאנחנו באים מהם, או אלה שבחרנו לחיות בהם ופחות על ידי הפילוסופיה הפוליטית שלנו", אומר וולס. "מי אני, מאיפה באתי, איפה אני גר היום הפכו לרכיבים יותר חשובים בזהות שלנו מאשר התפיסה החברתית שלי. העלייה של הזהות האינדיבידואלית בפוליטיקה משנה את כללי המשחק הפוליטי וגם כאן ערים ישחקו תפקיד משמעותי. אני לונדוני, את תל־אביבית, הוא ירושלמי והיא ממנצ'סטר — במשחק הפוליטי העתידי זה יהיה בעל משמעות גבוהה".

מקום נוסף שעוצמתן של ערים תורגש ביתר שאת הוא מה שמכונה "ביג דאטה". כפי שלימדה אותנו שערוריית הדלפת הנתונים האחרונה של פייסבוק, נתונים הן מטבע רב ערך והעיריות הן עשירות מופלגות בכל הקשור לנתונים. וולס מגדיר זאת כך: "נתונים זה הדבר הגדול הבא בכלכלה העירונית, כבר עכשיו זה הדלק של העידן הדיגיטלי". בקרוב כל התשתיות העירוניות יופעלו על ידי חיישנים ויישלטו על ידי אלגוריתמים חכמים. זה אומר שהרשויות המקומיות יידעו מי משתמש בחשמל, איפה ומתי, כמה נוסעים משתמשים באוטובוס האוטונומי המוביל מנקודה אחת לאחרת, כמה זמן לוקח להגיע מהכיכר הזאת לכיכר ההיא ברגל, באופניים או ברכב אוטונומי ועוד שלל נתונים אינסופיים על התנהגות התושבים, התנהגות התשתיות, איכות האוויר, הקרקע והמים.

הרשויות יוכלו למכור את הנתונים הללו לחברות שרוצות להשקיע בתחומים שונים, לרשויות אכיפת החוק או אולי לממשלה המעוניינת לשלוט בתושבים, או לחלופין לשפר את השירותים הניתנים להם. מידת שיתוף הנתונים של הרשויות תהיה תלויה ברגולציה, שתיקבע לפי שיעור הטולרנטיות של התושבים לפרטיותם. וולס חוזה שיצוצו "המון שאלות אתיות ופוליטיות סביב עניין הנתונים". שאלות כמו אם בוצע פשע, האם מותר לעירייה לתת את הנתונים למשטרה? ואם הנתונים על מידת השימוש במערכת הביוב הם אנונימיים, האם מותר לעירייה לחלוק אותם עם חברה פרטית, שרוצה להקים תשתית משופרת בעיר?

סדר או ברדק

מאחר שערי הממלכה הבריטית היו הראשונות להיתעש, היה מתבקש שיהיו גם הראשונות לעבור את המהפכה הדיגיטלית, כלומר להפוך לערים חכמות. אבל זה לא קרה. גורמים שונים הובילו לכך שדווקא ערים שונות בצפון אמריקה ואסיה הן שמובילות את מצעד החיישנים, הנתונים והמחשבים העירוניים ועוקפות בתחום זה את הערים הבריטיות. לפני כעשור הבינו הבריטים שהם מפגרים בתחום והחליטו לעשות קפיצה משולשת אל עבר העתיד. שורה של צעדים ממשלתיים, תקציב גדול והרבה צמתים של אינטגרציה בין ממשלה, אקדמיה וחברות מסחריות הובילו לכך שבבת אחת הוקמו ברחבי הממלכה כמה מכוני מחקר, ארגונים חצי ממשלתיים וחממות טכנולוגיה, שמבקשים להניע את הערים הבריטיות אל העידן הדיגיטלי, ברכב אוטונומי כמובן. מיטב המוחות שגויסו לעניין לא ויתרו על היתרון המוקנה למי שנותר מאחור ומבקש להשלים פערים — היכולת ללמוד מטעויות שעשו המובילים.

אייבור וולס. השפעה של פוליטיקת הזהויות
Matt Lincoln

כשהם מצוידים ברשימה של דברים שלא כדאי לעשות, כי אלה כבר נכשלו במקומות אחרים, יצאו הבריטים לדרך עם פרויקט הכנת הערים לעתיד. ביקור בכמה ממכוני המחקר האלה מספק מפת התמצאות די טובה לאופן שבו ייראו הערים בעתיד, או לכל הפחות מענה לשאלה עם אילו אתגרים ייאלצו תושבי הערים להתמודד.

אחד המקומות האלה הוא TRL, מכון מחקר הפועל כארגון ללא מטרות רווח. TRL קיים כבר 80 שנה, אבל בעשור האחרון עבר מהפך והחל לעסוק רק באופן שבו תיראה התחבורה בעתיד. באופן טבעי, עוסקים רבים מהמחקרים והניסויים שלו במכוניות אוטונומיות נטולות נהג, שעתידות להיכנס לחיינו כבר בשנת 2021. ל–TRL משרדים רבים, אחד מהם בשכונת גרינוויץ' שבמזרח לונדון. שם כמעט בכל יום משוטטים רכבים אוטונומיים ידידותיים למראה כחלק מניסוי שטח נרחב. הניסוי הוא כמעט פסיכולוגי באופיו — מטרתו לבדוק כיצד מתקשרים עוברים ושבים עם הרכב האוטונומי נטול הנהג. כבר חמש שנים שהם בוחנים שלל אינטראקציות בין אנשים לבין כלי הרכב ועד כה ענו כבר 5,000 איש על שאלונים מפורטים לגבי האינטראקציות הללו כדי להסיק מכך מסקנות על תכנון כלי הרכב והתשתיות.

גם אנשי Catapult Transport System, שיושב בעיר מילטון קיינס, אחד מפרברי לונדון, עוסקים רבות במכוניות ללא נהג. במהלך ביקור שם איפשרו לי להתנסות בחוויית המשתמש של נוסעת בתוך רכב כזה. התיישבתי בתוך שלד של דמוי רכב אוטונומי ועל עיני הוצבה קסדת מציאות מדומה. הרכב האוטונומי ואני שוטטנו ברחובות הפרבר המנומנם ובסוף התבקשתי לתאר את החוויה. האמת, לא משהו מיוחד. כמו נסיעה במונית, רק בלי נהג לשוחח איתו. אנחנו רגילים לחוש חוסר שליטה במהלך נסיעה, כך שלא נראה לי שתידרש כאן קפיצה מנטלית גדולה. אנשי המחקר היו מרוצים מהתשובה הבנאלית וחסרת ההתלהבות שלי.

כשאני מספרת לוולס - העובד במכון מחקר שעוסק בעתיד הערים באופן כללי ולא רק בתחבורה - על כלי הרכב האוטונומיים, הוא אומר בנחרצות: "ברור שהעתיד כולל כלי רכב אוטונומיים, אבל זה לא יפתור את כל אתגרי התחבורה, כפי שכולם תולים בזה תקווה. אין מה לעשות, בני האדם ייאלצו לצאת מהמכוניות ולנסוע באמצעי תחבורה המוניים. השאלה היא לא אם המכונית אוטונומית או לא, אלא כמה אנשים היא יכולה להכיל. ברור שהפיכת ערים לחכמות, כלומר מוטות טכנולוגיה, זה הדבר הכי לוהט עכשיו בכל העולם. לא סתם הנחת העבודה היא שכטריליון דולר יושקעו בתחום של טכנולוגיות עירוניות רק בעשור הקרוב. אבל לצערי מה שאנחנו רואים היום הוא שרשויות מקומיות כל כך בלחץ מזה, שהן מטמיעות כל מיני טכנולוגיות שלא בהכרח יהיו יעילות לעתיד הרחוק, או לא בהכרח מתאימות לעיר הספציפית. יש נטייה לחשוב שהמחסום הוא הטכנולוגיה שעוד לא הבשילה, אבל זה לא נכון. אין בעיה בהיצע הטכנולוגי ובמידת החדשנות, אלא בביקוש מדויק ונכון. אנחנו עושים הרבה עבודה על הפיכת ערים ללקוחות חכמים, עם ידע, ששולטות בנעשה".

כלומר, במקום שגוגל תבוא לעירייה כלשהי ותגיד לה "אתם חייבים את המוצר הזה והזה", אתם מדריכים את הערים מה לדרוש מלכתחילה?

"בדיוק. אנחנו רוצים שלונדון תבוא לגוגל ותגיד לה מה היא צריכה. כבר היום טכנולוגיה שעובדת טוב בעיר אחת, לא בהכרח עובדת טוב בעיר אחרת. אובר (Uber) היא דוגמה טובה לטיעון שלי. התשובה לשאלה כיצד אובר השתלבה בערים משתנה מעיר לעיר. הטכנולוגיה היא אותה טכנולוגיה בכל מקום, אבל יש ערים שאסרו לחלוטין את השימוש באובר כי לובי המוניות שם חזק מדי. יש ערים שהתמסרו לחלוטין לשירותי ההסעה של אובר וערים אחרות שילבו את אובר עם המוניות הרגילות. זה מאוד תלוי עיר. אני מוצא את המגוון הזה חיובי, כי זה יותיר את הערים שלנו שונות זו מזו".

"לעתים קרובות ערים, וגם אנשים פרטיים, יוצאים מנקודת מוצא שטכנולוגיה חדשה היא בהכרח טובה, אבל זה לא תמיד המקרה", מסכם וולס, "ערים הן מסובכות, מלוכלכות, מבולגנות ולפעמים קשה לנווט בהן. אני לא חושב שזה דבר רע בהכרח, הרי לא היינו רוצים ערים מסודרות באופן מושלם, שהכול מפוצח בהן על ידי אלגוריתם ואין בהן רבב. חלק מהקסם העירוני הוא הברדק הזה, לכן אנחנו אוהבים אותן".

____________________

הכותבת היתה אורחת של שגרירות בריטניה בישראל

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות