מלחמתה של ד"ר איילה כהנא במשקאות הממותקים - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמתה של ד"ר איילה כהנא במשקאות הממותקים

לכתבה
ד"ר איילה כהנאנתן דביר

מה גרם לרופאה ישראלית לעזוב התמחות מבטיחה בארצות הברית כדי למכור שתייה המבוססת על מי צמחים

141תגובות

שלוש שנים נמשכה תת־ההתמחות בגנטיקה של ד"ר איילה כהנא בבית החולים לילדים בפילדלפיה, CHOP — מרכז רפואי עתיר משאבים שמושך אליו את טובי המומחים בעולם ושמדורג בקביעות במקום הראשון בארצות הברית ברפואת ילדים. כהנא היתה אז בת 33, לאחר סיום התמחות ברפואת ילדים בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים. שום דבר לא בער לה, עד שהגיעה ההצעה שהיא לא יכלה לסרב לה.

"דברים קרו מאוד מהר", היא נזכרת בראיון שאנחנו עורכים בבית קפה בניו ג'רזי. "התעניינתי בגנטיקה ונסעתי להתראיין בכמה בתי חולים בארצות הברית, מתוך כוונה לחכות שנה לפני שאני מתחילה את תת־ההתמחות. אבל כנראה ההתלהבות שלנו היתה הדדית וברגע שהגעתי לראיון בבית החולים לילדים בפילדלפיה הם הגישו לי הצעה וביקשו שאתחיל מיד".

וזה מה שהיא עשתה. ארזה את הדברים, לקחה את הבעל ועברה לארצות הברית במה שהיה אמור להיות תחילתה של קריירה רפואית ארוכה. "מכל הבחינות, זה מקום מדהים", היא מתארת בהתלהבות של מתמחה צעירה. "מבחינת איכות הרופאים, כמות המחקר, האפשרויות להציע טיפולים, היכולת לגייס את טובי המומחים. זו תחושה מאוד טובה לדעת שאתה נמצא במקום כזה".

ואולי בדיוק בגלל זה, בגלל אותה גאווה וסיפוק שמנפחים את החזה של כל רופא שמתחיל לעבוד שם, המפגש בין החלום למציאות היה במקרה של כהנא חד וכואב כל כך. כמו סיכה קטנה שמישהו תקע לה בבלון והוציא ממנו את כל האוויר במכה. "אתה נכנס לבית החולים והדבר הראשון שאתה רואה אחרי עמדת המודיעין זה סניף של מקדונלד'ס", היא מספרת ברתיעה מופגנת. "אני זוכרת שזה הציק לי עוד בפעם הראשונה שביקרתי שם".

ולא רק מקדונלד'ס, כפי שהיא מבהירה בטון שמשלב בתוכו תסכול וגיחוך. "ליד מקדונלד'ס יש חנות ממתקים ובכל קומה ובכל אגף אתה יכול לראות מכונות אוטומטיות למכירת משקאות מוגזים וחטיפים מתוקים. יותר מזה, יש לך מרכזים לטיפול בסוכרת שיש בהם, בתוך האגף עצמו, מכונות ממתקים".

משקאות ממותקים בסופר בארה"ב

ככה במשך שלוש שנים. בכל פעם שנכנסה לבית החולים הרגישה את אותה צביטה, כמו מסור שמנסר פעם ועוד פעם את הענף שעליו היא ישבה במשך יותר מעשר שנים, שוקדת על המאמרים והמחקרים הרפואיים רק כדי לראות את החולים ואת הקולגות שלה עומדים בתור לעוד ביג מק וכוס קולה גדולה.

"מבחינתי זה מייצג את שורש הבעיה בעולם הרפואה — הרופאים מטפלים במחלות אבל לא באמת מסתכלים על אורח חיים בריא ולא על דרכי מניעה", היא אומרת. "הייתי תוהה באוזני הקולגות שלי איך יכול להיות שמקדונלד'ס זה הדבר הראשון שאתה רואה כשאתה נכנס. כמישהי שבאה מבחוץ היה לי קל לראות את האבסורד שבזה, אבל זה לא נראה להם מוזר, הם היו רגילים לזה. וזו בדיוק הבעיה, שהרפואה מטפלת במחלות אבל לא מקדמת בריאות. כל העיסוק הוא בטיפול באנשים כשהם חולים, אלא שבמצב היום הרבה מאוד מהמחלות הכרוניות הן תוצאה ישירה של תזונה לקויה וזה אמור להיות אחד הדברים הראשונים שהרופאים מתייחסים אליהם. אם כילד תלמד לאכול נכון, הסיכוי שלך ללקות לאחר מכן במחלות לב, בסוכרת סוג 2, בלחץ דם גבוה, פוחת באופן משמעותי ודוחה בהרבה מאוד שנים את הצורך שלך באותם שירותי בריאות".

קשה לעצור את שטף הדיבור של כהנא כשהיא מדברת על הפרדוקס בהכשר שמעניקים בתי החולים והמרכזים הרפואיים למה שבעיניה ספק אם בכלל ראוי להגדיר "אוכל", כמו במקרה של חטיפי העוף הפופולריים. "תסתכל על החינוך לתזונה בישראל ובארצות הברית, זה פשוט לא קיים", היא אומרת. "סיימתי שני בתי ספר לרפואה, בישראל ופה בפילדלפיה, אולי בית הספר לרפואת הילדים הטוב ביותר בארצות הברית, וכל מה שהרופאים לומדים בנושא תזונה זה איך לטפל בחוסרים בוויטמינים שלא ראו כבר מאה שנה וכל מיני מחלות כמו צפדינה (מחלה הנגרמת כתוצאה ממחסור בוויטמין סי) שלא רלוונטית יותר. הבעיות הבוערות היום בתזונה הן בעיות אחרות לגמרי. תחשוב לרגע מה היה קורה אם היית הולך לרופא והוא היה שואל אותך מה אתה אוכל, איך אתה דואג לנפש שלך, מה אותה עושה כדי שבעוד עשר שנים המפרקים שלך לא יכאבו, שהמעיים שלך יהיו בריאים. היינו נמצאים היום בעולם אחר".

ולא רק בגלל ההכשרה הלקויה שעוברים הרופאים. אם לשאול את האמרה השחוקה שלפיה הסנדלר תמיד הולך יחף, אז גם הרופאים, לפי כהנא, אלה שאמורים לדאוג לבריאות שלנו, הם במידה רבה דוגמה חיה לאורח חיים קלוקל. "הרופאים לא ישנים טוב מפני שיש להם תורנויות לילה והם לא אוכלים טוב כי הם בבית החולים כל היום ואוכלים בקפטריה. רופאים לא אוכלים יותר בריא מהחולים שלהם. אתה הולך לקפטריה בבית החולים, רואה מה מוכרים שם וחושב לעצמך, אנחנו גם פותרים את הבעיות וגם מייצרים אותן באותו זמן. בסופו של דבר הרופא מביא איתו למרפאה את מה שאמא שלו לימדה אותו ואת מה שהוא רגיל אליו מהבית, אבל זה לא חלק מההכשרה המקצועית שלו. וזה בזמן שהבעיה הרפואית הכי בוערת, הבעיה שניתנת למניעה יותר מכל בעיה אחרת פרט לעישון, היא מה אתה אוכל. צריך לזכור שגם במקרה של עישון לקח הרבה מאוד זמן עד שהרופאים למדו שהשאלה הראשונה שעליהם לשאול כשהם רואים חולה היא 'האם אתה מעשן?' זה נכון גם לתזונה, כי נקודת המוצא של התזונה היום היא שמה שאתה אוכל לא בריא".

במבה לא עוברת סלקציה

כהנא בת 53, אם לשלושה ילדים ומתגוררת בעיירה ווינווד, לא רחוק מפילדלפיה. היא גדלה בירושלים בבית מסורתי וב–1998 עברה לבדה לארצות הברית. היא דוברת עברית שוטפת, ללא מבטא, וניתן להתרשם שהישראליות שבה השתמרה אחרי כל השנים בארצות הברית. את תת־ההתמחות שלה, זו שהיתה אמורה לפתוח לה דלתות לכל מרכז רפואי בארצות הברית, כהנא סיימה בשנת 2001, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. שלוש שנים של המבורגרים ומכונות ממתקים מול העיניים עשו את שלהן. כמו ברז דולף, טיפה אחרי טיפה שלא מפסיקות לחלחל, עד שהיא הבינה שהיא לא יכולה יותר ועזבה את התחום. "הייתי מתוסכלת מהאופן שבו אנחנו מטפלים בחולים, מהדרך שבה הרפואה עוזרת לחולה אבל לא מטפלת באדם. בנוסף, אף פעם לא הייתי מישהו שהולך רק בנתיב אחד, תמיד חשבתי על עצמי במונחים של אדם יצירתי, אחד שקשוב לטבע, ובשלב מסוים הרגשתי שחלקים מהעולם הפנימי שלי הפסיקו להתפתח. כל היום הייתי קוראת רק מאמרים אקדמיים. הפריע לי שבכל תקופת ההתמחות לא יצא לי לקרוא ספר אחד שהוא לא מקצועי. כל הצד היצירתי שלי, כל החשיבה שלי, הלכה והידלדלה. בנוסף נולדו לי שלושה ילדים והתחלתי לתהות אם המחיר שאני משלמת שווה את זה. חשבתי לעצמי שאם אני עובדת עד מאוחר וחוזרת הביתה וצריכה להיות זמינה בביפר, אז שלפחות אהיה מאושרת ממה שאני עושה, שאדע שזה שווה את כל ההקרבה ובשנה האחרונה של ההתמחות הייתי נכנסת כל בוקר לרכב ולא מבינה מה אני עושה עם עצמי".

כהנא יצאה למסע לחיפוש עצמי אשר בו, כפי שהיא מספרת, התמסרה לגידול הילדים ועסקה לא מעט באמנות, בעיקר בציור. אמנם עוצרת מבחירה את הקריירה המצליחה ולוקחת פסק זמן מהמרדף אחרי החיים, אבל לא באמת הנזירה שמכרה את הפרארי שלה. אם תרצו, היא בסך הכל עברה לנהוג בפרארי של בעלה, אלברט כהנא, יזם עסקי שקורות החיים שלו כוללים כמה חברות טכנולוגיות שהקים ואת חלקן מכר וכמו כן עבודה בתור יועץ עסקי לכמה חברות סטארט־אפ מקומיות ודריסת רגל בשוק הנדל"ן האמריקאי.

"אני מודה שהייתי בת מזל מהבחינה הזאת שלא הייתי צריכה לעבוד כדי לשים אוכל על השולחן. עבדתי כדי להגשים את עצמי, כדי להגשים את המטרות שלי, ופתאום היה לי מאוד קשה להסביר לעצמי מהן אותן מטרות. היתה לי פריבילגיה שאיפשרה לי לבחון מה אני רוצה לעשות עם עצמי ובעל שמאוד תמך בי".

חמש שנים בסך הכל נמשך החיפוש העצמי לפני שכהנא החליטה לשנות את הרגלי הצריכה, ובעיקר את הרגלי השתייה, של הציבור האמריקאי. במונחים עסקיים מדובר בסוג של התאבדות כלכלית, בטח ובטח כשמדובר באדם פרטי ללא קשרים ובעל משאבים מוגבלים. אחרי הכל, גם בעולם האוכל התחרותי שוק המשקאות נחשב לברוטלי, התחרותי והמסוכן מכולם. שוק שנשלט על ידי כמה חברות ענקיות עם מאה אחוז חשיפה, שליטה כמעט מוחלטת על המדפים בסופרמרקט ושילוב דורסני של גב כלכלי אדיר ותיאבון בלתי מוגבל שגורם להן לרמוס את כל מי שנקרה בדרכן.

אלא שכהנא קפצה למים העמוקים בעיניים פקוחות. "אגף המשקאות בסופר הוא אגף שאין בו אפילו משהו אחד שאני מוכנה להכניס לבית שלי", היא מסבירה. "אם יש דבר אחד שכולם מסכימים עליו שהוא רע הוא המשקאות הממותקים. זו המצאה נחמדה, זה מתוק, זה מהנה, אבל זה סוכר ולא יותר. אין לזה שום ערך תזונתי. כשסוכר בא בנוזל הוא לא משביע. אם תאכל סוכריות לפחות תשבע. לעומת זאת, אם תאכל המבורגר עם כוס גדולה של משקה ממותק, לא רק שהמשקה לא יירשם בגוף, כנראה הוא יגרה אותך באופן כזה שגם תאכל יותר".

גם בחלב יש לא מעט סוכר ופעם אמרו לנו שאנחנו צריכים לשתות שלוש כוסות ביום.

"אתה לא חייב לשתות חלב. מי שהמציאו את הקמפיין לעידוד שתיית חלב הם הממשל האמריקאי והלובי של החוואים. גם בארץ דוחפים כל הזמן מוצרי חלב. אבל לפחות לחלב יש ערך תזונתי, יש בו חלבון וסידן, למרות שזה נכון שיש דעות לכאן ולכאן. אבל במקרה של המשקאות הממותקים, זה דבר שלא היו צריכים להמציא. ומה שהכי עצוב, שפעם המשקאות האלו נחשבו למשקה של פעם בכמה זמן, כשהולכים לדודים והם שמים בקבוק על השולחן וכל אחד שותה כוס אחת, והיום זה הפך למשקה ששותים כמו מים. כשלילדים יש אימון אתה רואה הורים באים למגרש עם אריזות של משקאות אנרגיה ממותקים לכל הילדים. דוחפים להם סוכר כל הזמן".

ד"ר איילה לאופר כהנא
נתן דביר

היא אשה נעימה, בעלת מזג נוח, גיזרה שמורה ואנרגיה של חניכה בצופים, אלא שמאחורי החיוך הנדיב מסתתרת תפיסת עולם קיצונית, כמעט חסרת פשרות, בכל מה שנוגע לאוכל שהיא מוכנה להכניס אליה הביתה. היא אמנם מספרת בגאווה של גונבת סוסים כי גם אצלה בבית יש שוקולד ויש קינוחים ששמים על השולחן מדי פעם, אלא שבאותה נשימה אין לה בעיה להכניס כמעט כל מאכל אפשרי לרשימה השחורה ובדרך לשחוט לא מעט פרות קדושות.

כמו למשל הבמבה הישראלית, חטיף שלפחות על הנייר אמור לעבור את מבחן הסף לארון החטיפים בבית של כהנא. בסך הכל שילוב די טבעי, על פניו, של בוטנים, תירס, שמנים מהצומח, מלח, ויטמינים וברזל. אלא שכהנא לא מתרשמת. "זה נכון שמבחינת חטיף, הבמבה כוללת רשימה רכיבים שלא אמורה להדאיג אותנו יותר מדי, אבל הכל עניין של דרגות. כל דבר בריא יותר מסופגנייה, לצורך העניין. יש בעיה שאנשים שנוטים לבחון את האוכל שהם אוכלים בצורה מאוד אובייקטיבית, עדיין יש להם מאכלי נוסטלגיה שהם לוקחים איתם מהילדות. מאכלים כאלה שאתה מקבל ואוכל בלי לשאול יותר מדי שאלות. במקרה של הישראלים מדובר בבמבה ובמילקי ובשניצל. אם אתה רוצה לבחון אוכל בצורה אמיתית, אתה צריך להסיר את הנוסטלגיה. בסופו של דבר אפשר וצריך לחשוב על כל דבר שגדלנו עליו כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בו ולהפעיל לגביו את אותו ידע ואותה שיפוטיות שאנחנו מפעילים לגבי כל מוצר שאנחנו נתקלים בו בפעם הראשונה בסופר".

עיניים גדולות

אז מה מזיק, זה אתם כבר בטח מבינים לבד. וכמו שנאמר במקורות, מכלל הלאו אפשר לשמוע את ההן. בשנת 2005 כהנא הקימה את מה שיהפוך בהמשך לחברת משקאות הנושאת את המותג "דוקטור איילה". "כל המשקאות שהיו אז בשוק היו משקאות ממותקים בצורה כזאת או אחרת, או באמצעות ממתיקים מלאכותיים או כאלה שמבוססים על פירות", היא מסבירה. "אנחנו באנו והקמנו קטגוריה חדשה של שתייה שמבוססת על מי צמחים. אף אחד לא חשב באותה תקופה על מי שתייה המבוססים על צמחים. קיבלנו את הזכויות על הרישום המסחרי של Herbal Water. היום אי אפשר להאמין שיכולנו לקבל את זה, אבל אז היינו הראשונים שיצאו עם משקה שמורכב מטעמים אחרים, טעמים לא מתוקים".

לא במקרה מדגישה כהנא את הרצון לייצר משקה שאינו מתוק. בשנים האחרונות צצו בארצות הברית יותר ויותר חברות משקאות אמריקאיות שייצרו מים בטעמי פירות ללא חומרים משמרים, בלי תוספת סוכר וללא קלוריה אחת בבקבוק. משקאות עם ארומה של מתיקות קלה, שנראים בדיוק כמו מים ועם ערך תזונתי זהה למים, מה שאמור לעבור גם את מבחן הסף הנוקשה של כהנא. אלא שמבחינתה מדובר בעניין עקרוני שחורג מעבר למים עצמם, או כפי שהיא מגדירה את זה פעם אחר פעם בשיחה שלנו, בניסיון לחנך מחדש את החך האמריקאי.

"מגיל קטן אנחנו מרגילים את החך שלנו לחלוקה שבין מתוק, מלוח ושמן. זו חלוקה שעובדת על כל מרכזי התענוג והגירוי שלנו בעוצמה כל כך גבוהה, ששום דבר שיש בטבע לא יכול להשתוות אליה. אחרי שמתרגלים לחלוקה הזאת לא רק למלפפון, גם לתפוח עץ פתאום כבר אין שום טעם".

ואם עם המלוח והשמן עוד אפשר להתמודד באמצעות שינוי מוקדם בהרגלי הצריכה, הרי שעם הטעם המתוק כבר מדובר במאבק הרבה יותר קשה. "לאהוב משהו מתוק זה דבר טבעי. אתה נותן לתינוק משהו מתוק בפעם הראשונה ורואה מיד על הבעת הפנים שלו כמה שהוא אוהב את זה. לעומת זאת, כל שאר הדברים הם טעם נרכש. אתה יכול לראות שבתרבויות שונות ילדים לומדים לאהוב דברים שונים. באוסטרליה ובאנגליה, לדוגמה, ילדים קטנים מתים על לחם וממרח שמרים למרות שיש לו טעם מעט מר. בתרבויות אחרות ילדים קטנים מתרגלים לאכול מאכלים חריפים מגיל קטן. החך שלנו הוא במידה רבה תבנית נוף מולדתנו, של מה שנתנו לנו כשהיינו קטנים".

שנתיים נמשך תהליך הייצור של המים החדשים, ובהן עברה כהנא מהמטבח בבית, שבו רקחה כל מיני טעמים, בחנה נוסחה ועוד נוסחה, שלחה למהנדסי מזון, ערכה בדיקות טעם, חזרה למעבדה, שינתה מעט את הנוסחה, עבדה על התווית, על השם, על המותג, נתנה לאנשים לטעום פעם נוספת וחוזר חלילה. "בכל מקום אמרו לי שזה בלתי אפשרי לייצר משקה בלי תוספת סוכר, שלא יהיה למשקה אורך חיי מדף בלי חומרים משמרים. שזה יתקלקל. שאף אחד לא ירצה לקנות את זה. זה תהליך שלם שארך שנתיים".

הטעם הראשון שהיא היתה סגורה עליו היה מים בטעם קינמון וקליפת תפוז, שנחשבים לידידותיים יותר ו"מאיימים" פחות מרשימת הטעמים שבאה בהמשך: מים בטעם ציפורן, הל וקינמון, מים בטעם לבנדר נענע, מים בטעם ג'ינג'ר ותמצית לימון, מים בטעם עשבי לימון ותימין. "באותה תקופה לא רק שאנשים לא שתו את זה, הם לא שמו תימין באוכל שלהם. היה צריך לשכנע אנשים שזה משתלב עם האוכל. זה פותח את הראש לחשוב על עשבי תיבול בצורה אחרת. עשבי תיבול ותבלינים הם המתנה של הטבע לטעם בצורה הכי טבעית שיכולה להיות. זה לא טעם שמגיע ממעבדה, אלא מהטבע".

ב–2007 Ayala’s Herbal Water יצאו לשוק אחרי שמפיץ אמריקאי ראה את המוצר ביריד מזון טבעי שנערך בבולטימור והתחיל לשווק אותו ברחבי ארצות הברית. תוך שנה, מספרת כהנא, הם כבר היו בפריסה ארצית, במאות חנויות קטנות ורשתות גדולות מהחוף המזרחי לחוף המערבי. "אצל הסופרמרקטים הגדולים אתה צריך לשלם כדי להיות על המדף ותלוי כמה אתה משלם ואיפה ישימו אותך על המדף", היא מסבירה את הקושי להשתלב בשוק. אלא שהיא לא שיחקה את המשחק, בין השאר בשל אילוצים תקציביים. "הצלחנו לשכנע את הרשתות הגדולות שזה משקה שיגרום להן להיראות טוב יותר בעיני הלקוחות שלהן. באותה תקופה אותם סופרמרקטים חיפשו דרך להכניס למדפים שלהם את המוצרים הכי 'נקיים' שיש, היתה אז מגמה להביא מוצרים יותר בריאים שיעזרו למשוך לקוחות בעלי מודעות למזון בריא שיעזרו לרשתות לשנות את התדמית שלהן".

Ayala’s Herbal Water

אלא שלהצלחה המהירה היה מחיר. כהנא, כפי שהיא מודה היום, רצתה לבלוע מהר מדי ויותר מדי ממה שהקיבה שלה יכלה להכיל. "היתה התלהבות גדולה ועשינו טעות שהרבה חברות חדשות עושות, לא התאפקנו. בהתחלה זה נורא מלהיב לנסות להתפשט כמה שיותר מהר אבל כשאתה מוצר חדש ולא מוכר אתה צריך להיות סלקטיבי ולשווק באופן חכם. אתה צריך להתחיל עם נישה קטנה, להתמסר אליה ולנסות לענות על הצרכים שלה ולשרת אותה עד הסוף. זה נשמע מאוד מפתה להפיץ את השתייה בכל ארצות הברית, אבל קשה מאוד לתמוך בפריסה כזאת, במיוחד כשאין לך תקציב פרסום, ומה שקרה זה שאחרי שנה לא מעט חנויות התאכזבו מהמכירות והפסיקו להזמין".

אז איך יודעים איפה כן ואיפה לא?

"אחת הדוגמאות היא שזו היתה טעות להיות בסופרמרקטים שאין בהם אגף של אוכל בריא או אוכל אורגני — אזור בחנות שאנשים הולכים אליו מראש בחיפוש אחר מזון בריא. אם אתה סתם שוכב על המדף באגף השתייה, אתה נבלע בין כל שאר המשקאות האחרים ואנשים שבאים לאזור הזה קונים את מה שהם רגילים לקנות. דבר נוסף, חשוב לתת לאנשים לטעום. השקענו המון כסף בטעימות בסופרמרקטים. ברגע שאתה נותן לאנשים לטעום, זה מצליח. וזה מה שעשינו, התחלנו להיות הרבה יותר ממוקדים. ללוות את המקומות החשובים בטעימות, להבין את הלקוחות, לנסות להכיר להם את המוצר שלנו".

כהנא יצאה מסניפי הרשתות הגדולות והתמקדה בחנויות טבע וברשתות מזון בריאות מהסוג של Whole Foods. קנתה לעצמה עוד ועוד לקוחות ושיפרה באופן אטי אך עקבי את גרף ההכנסות. עד שהגיעה Sunsweet, ענקית המזון והיצרנית הגדולה ביותר של פירות יבשים בארצות הברית, והחליטה לדרוך לה על הרגל.

"המקרה של סאנסוויט הוא הדוגמה הטובה ביותר לאיך לקחת לימון ולעשות ממנו לימונדה", היא מספרת. "מה שקרה זה שאחרי כמה שנים שהיינו בשוק הם יצאו עם מוצר חדש משלהם בשם Sunsweet Herbal Water שבדומה לבקבוקים שלנו היה בטעם עשבי תיבול. כיוון שהיה לנו רישום מסחרי על השם, עורך דין מטעמנו פנה אליהם והבהיר שהם לא יכולים לעשות שימוש בשם Herbal Water ושאם הם מעוניינים נשמח להיפגש ולהציע להם שותפות בחברה שלנו". סאנסוויט נענו להצעה והתחילו להשקיע בחברה של כהנא. כל פעם קצת יותר, עד שבשנת 2015 העבירו לידיהם את רוב השליטה על החברה, בעסקה שכללה תשלום במזומן וזכויות כספיות על מכירה עתידית של החברה ליצרנית משקאות, כפי שכהנא מקווה שיקרה יום אחד.

איך ההרגשה לקחת חברה שהקמת במטבח ופתאום לראות אותה עוברת לידיים אחרות?

"זו תחושה מעורבת. מצד אחד זה התינוק שלך, מצד שני יש סיפוק גדול מכך שהדרך שלנו נמשכת. מכך שלא עשינו שום פשרות בדרך. זה מראה שמה שעשית עובד, שיש לו ערך, שיש לו ביקוש. בדיעבד, להיכנס לתחום הזה של המשקאות בלי רקע זה טירוף, והיום אני מבינה שכדי לקחת את זה לשלב הבא אתה זקוק למישהו עם הרבה יותר ניסיון. מישהו שיכול להפוך אותנו מחברה קטנה לחברה בינונית, ואת זה הם יודעים לעשות יותר טוב ממני".

עכשיו, לטענתה, היא כבר בפרק הבא. חלק מהניסיון להפוך את "דוקטור איילה" למותג מוכר שמזוהה עם מזון בריא, עשבי תיבול ושוק שחורג מעבר לאגף המשקאות. למשל, תערובות התבלינים שהיא משווקת באינטרנט החל מהחודשים האחרונים תחת השם Dr. Ayala’s Magic Spice "תבליני על" — כפי שנכתב על האריזה — שנועדו להגביר את הטעם והבריאות.

"אלו תערובות שלא מוסיפות רק טעם אלא גם ערך תזונתי. אתה גם מתבל וגם הופך את האוכל לבריא יותר. יש בתערובות האלה כורכום ושמרים תזונתיים, משהו שאנשים לא משתמשים בו בגלל שהוא לא נשמע סקסי. זה תבלין רב שימושי שאנשים יכולים לשים במרק, בצלייה, בתור בסיס לרוטב, על תפוחי אדמה. זה משביח את הטעם של הרבה מאוד תבשילים, בדומה למה שישראלים אוהבים לעשות עם אבקת מרק. תבלין אחד, זה כל מה שאתה צריך ואתה מתחיל ממקום אחר לגמרי".

ואם יש לקח אחד שכהנא למדה מהקריירה החדשה שלה בתור יזמית ואשת עסקים, זה היתרון שיש בהליכה בצעדים קטנים, מדודים. "היום אני מוכרת את התבלינים רק באינטרנט", היא מדגישה. "העולם השתנה, היום אתה יכול לשווק הכל דרך האינטרנט ולהגיע לכולם. כרגע יש לי הסכם בלעדיות עם אמזון אבל עם סיום החוזה אני מתכוונת להפיץ דרך אתרים נוספים. אולי יום אחד אני אשווק גם לחנויות, אבל אלה יהיו חנויות אסטרטגיות במקומות הנכונים עם החשיפה הנכונה". 

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות