משהו לא טוב עובר על מח"ש - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משהו לא טוב עובר על מח"ש

לכתבה
אמיל סלמן

ניהול חקירות כושל ולא מקצועי, יחס בוטה ומבזה למתלוננות על הטרדות מיניות, התעלמות מאירועי אלימות של שוטרים ויחסים בעייתיים עם המשטרה. סקירה של האירועים האחרונים מלמדת כי משהו לא טוב עובר על מח"ש

28תגובות

זו אמורה להיות ראיית הזהב במשפטו של עו"ד רונאל פישר: מפגש בינו לבין אלון חסן בקפה גרג באשדוד שבו זה מעביר לו מתחת לשולחן מזוודה שמכילה 600 אלף שקל בשטרות מסומנים — כספי השוחד לכאורה שמיועדים לקצין המשטרה ערן מלכה. הסצנה כולה מתועדת במצלמות בית הקפה. חסן עוזב ראשון, פישר מעמיס את המזוודה, ונעצר בצאתו משם. בום.

פרסום התיעוד באתר ynet, ארבעה ימים לאחר מעצרו של פישר, נחשב לזה שחרץ את דינו, לפחות ציבורית, ונדמה היה שהוא כפסע ממעצר ממושך. אבל האם המחלקה לחקירות השוטרים (מח"ש), הגוף שחקר את פרשת פישר־מלכה ושצייד את חסן במזוודת הכסף, לא יוכל בסופו של דבר להשתמש בתיעוד יוצא הדופן? מסמכים שהגיעו לידי מוסף "הארץ" מעלים סימני שאלה ביחס לקבילות הראיה. מהחומרים עולה כי חוקר מטעם מח"ש טילפן לבעליו של בית הקפה וביקש לאסוף ממנו את הסרטון המדובר רק אחרי פרסום תמציתו באתר. כיצד קורה שהתקשורת שמה את ידיה על ראיה כה משמעותית לפני שהיא מופקדת בביטחה בידי הגוף החוקר? מתברר כי בניגוד לחסן, שהזדרז לשלוח למסעדה מישהו מטעמו שיצרוב את הסרטונים, החוקר לא הצליח לשריין עותק למח"ש. במזכר שחיבר לאחר השיחה הוא מציין כי בעלי בית הקפה "מסר שאינו יודע כיצד לשמור או לצרוב סרט במערכת", ועל כן הסתפק החוקר בתיאום מפגש טנטטיבי עמו בלוויית "מישהו שמבין במחשבים".

רק כעבור שבוע הגיעה למקום משלחת של חוקרי מח"ש. להתמהמהות הזאת עשויות להיות השלכות דרמטיות, שכן בביקורם שם התברר שהחומר כבר אינו זמין. "המערכת שומרת הקלטות של עד שבוע ימים", כתב אחד החוקרים בדוח הפעולה שהגיש באותו יום, "שאלתי את הבעלים של בית הקפה אם גיבה או שמר את האירוע הנ"ל, הוא השיב בשלילה".

מח"ש, לפיכך, מסתמכת מאז על מקורות שניוניים — הפרסומים בתקשורת. על כך בדיוק פישר בונה. לדברי אחד מסנגוריו, עו"ד עמית בר, "מח"ש לא תפסה את ההעתק המקורי של הקלטת ורצה לבקש הקלטות מאתר ynet, מחדל נוסף המצטרף לשורה ארוכה של מחדלים בתיק. לגופו של עניין, יש חשש כבד לכך שהקלטת שהופצה בתקשורת מגמתית שקרית וערוכה".

ההחלטה לזנק על פישר ולעצור אותו מיד בצאתו מהמסעדה במקום לעקוב אחריו ולראות למי ימסור את התיק המתפקע ממזומנים, עוררה אף היא ביקורת כלפי מח"ש בהיותה מנוגדת, על פניו, לכל היגיון חקירתי. את האחריות לרשלנות הזאת חולקת מח"ש עם משרד האוצר, שהיה מעורב בתרגיל. באוצר חששו שהכסף יילך לאיבוד ולחצו על מח"ש לפעול. ההחלטה ללכת חצי דרך מאפשרת כעת לפישר לטעון שהכסף כלל לא היו מיועד לחלוקה עם גורמי חקירה, אלא שגבה אותו מחסן כשכר טרחה על שירותיו כעורך דין, וכי התכוון לנסוע מבית הקפה ישירות לבנק על מנת להפקידו כדין.

עמית בר

שיחות קודמות של פישר וחסן, מתועדות אף הן, מקשות על קבלת ההסבר הזה. בפגישות שהתקיימו במשרדו של פישר, שאליהן הגיע חסן מצויד במצלמה נסתרת ונחשפו לראשונה בחדשות 10, יש כמעט הכל: פישר פורס בפני חסן את האישומים הצפויים נגדו בשתי פרשות, מנמיך את קולו כשהוא מבטיח לבטלן ("הן יומתו"), נוקב בסכום המבוקש (150,000 אלף דולר) ומדגיש שהוא מיועד לאנשיו במשטרה ("עובדים איתי וסומכים עלי") ולא אליו עצמו ("הכיס שלי לא רואה שקל").

בחקירתו הראשונה, כשעוד שיתף פעולה, טען פישר שמילים אלה היו בבחינת מניפולציה שעשה על חסן משום שזה דחה פעם אחר פעם את דרישתו לתשלום שכר הטרחה. הסבר דחוק שמח"ש תוכל לנער בקלילות? לפי האופן שבו מתנהל המשפט, אין כל ערובה לכך. ארבע שנים מאז אותו תיעוד מהדהד בקפה, שלוש שנים מאז הוגש כתב אישום גדוש נגד שבעה מעורבים בפרשה ולמרות גיוסם של חמישה עדי מדינה, מהם שניים מהמעגל הקרוב ביותר לפישר — משפט פישר תקוע. מתוך 120 עדים נשמעו שניים בלבד ואפילו דיון בסיסי במיון חומרי החקירה נלפף ללולאה אינסופית של ויכוחים, לא מעט בזכות צוותו של פישר, עורכי הדין בר, אלי פרי וליזי שובל, שמתישים את התביעה בסוגיות צדדיות אך עקרוניות.

שלום עמר, לשעבר חוקר בכיר במח"ש שליווה את תיק פישר בתחילתו ופרש לפני כשנתיים, מביט מן הצד בדאגה. "עצוב לי לראות את זה", הודה השבוע עמר בראיון טלפוני, "כנראה יש פה בעיית כוח אדם. למח"ש אין מספיק משאבים להוביל תיק ברוחב יריעה כזה. זה גדול עליה. לתיק כזה צריכים להיכנס כמו בולדוזרים, להביא פצצות, לגייס תובעים ברמה הכי גבוהה. קצין המשטרה (מלכה) שחתם על הסכם עד מדינה ונכנס לכלא כבר עוד שנייה משתחרר. זה מצב לא נורמלי".

במח"ש, לפחות כלפי חוץ, משדרים עסקים כרגיל. ראשיה מתגאים בכך ש"מח"ש הקטנה", על 40 חוקריה, הצליחה לפצח את אחת מפרשות השחיתות החמורות והמסועפות בתולדות המדינה, וכבר סיפקה קבלות. לראיה, שבע שנות המאסר שנגזרו על מלכה – מהעונשים החמורים שהוטלו אי פעם על אישי ציבור.

ובכל זאת, מה שאמור היה להיות נוק־אאוט מוחץ ומהיר הולך ומתברר כמסע סיזיפי ומפרך. מח"ש מחופרת כעת בשפל מקצועי ותדמיתי ופישר, עורך דין מנוסה וממולח, מנצל זאת בינתיים עד תום. הוא לא היחיד שמריח דם. במח"ש לא התייחסו לטענת אי־הקבילות ומסרו כי "המפגש תועד על ידי היחידה החוקרת, כך שגם לפני שנתפסו המצלמות היתה בידי מח"ש הראיה".

הפסקות סיגריה

המשבר הנוכחי של מח"ש עובר דרך שורה של מפלות מתוקשרות בעת האחרונה. מתיק ניר סומך, קצין מג"ב שב–2016 זוכה בעליון מהרשעתו בהריגה, דרך קריסת תיק ניסו שחם והרעש סביב חקירתן המשפילה והחודרנית של השוטרות שהתבקשו להעיד נגדו ועד הדשדוש המטריד בתיק פישר. אלא שבאופן מפתיע, האירוע שהחליש את המערכת החיסונית של מח"ש והפך אותה לפגיעה כל כך הוא דווקא "פסק דין סבג", על פניו תיק סטנדרטי ואפרורי שעסק באלימות שוטרים.

תחילת הפרשה ב–2015, אז הגיע למשרדי מח"ש צעיר יוצא אתיופיה שהעיד כי לאחר שנעצר בחשד לאחזקת רכוש גנוב הובא לחקירה במשטרת באר שבע שבה שפך עליו החוקר, רפ"ק אורן סבג, כוסות מים רותחים. העצור גולל מסכת עינויים מפורטת שבה השתתפו לכאורה שלושה שוטרים נוספים מהתחנה. מח"ש, בהנהגת ראש זרוע החשיפה רפ"ק דובי שרצר, גיבשה נגדם כתב אישום חמור בגין התעללות בחסר ישע, גרימת חבלה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים. ביוני 2016 הכריע שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע יואל עדן כי "ההתרחשות המיוחסת לנאשמים לא אירעה כלל" וזיכה את ארבעת השוטרים זיכוי מוחלט, תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על האופן שבו נוהלה החקירה. אגב כך התייחס לתפקודו של שרצר וכתב כי "עדותו היתה מגמתית ובלתי מהימנה, בעייתית ומדאיגה".

רונאל פישר
אמיל סלמן

נאשמים וחשודים שעניינם מטופל כעת במח"ש מצטטים כעת בחדווה מתוך פסק הדין הזה על מנת לקעקע את מהימנותו של שרצר. אין להמעיט בפוטנציאל הנזק שטמון בכך, לאור מעורבותו הצמודה בכמה מן התיקים המורכבים והמתוקשרים של העת האחרונה. באוגוסט האחרון הוגשה בתיק פישר בקשה הנוגעת לשרצר. הקבלן יאיר ביטון, אחד הנאשמים בפרשה, דרש ממח"ש להעביר לעיונו את המסקנות שהתקבלו בעניינו של שרצר, לנוכח הממצאים החמורים שעלו לגביו בפסק דין סבג. "ההיסטוריה המשמעתית של שרצר היא עניין רלוונטי למשפט שלנו", אמרו לאתר וואלה פרקליטיו של ביטון, עו"ד אסף גולן ועו"ד איתן פלג. פישר בעצמו עתר לפני כמה חודשים נגד שרצר, סגן ראש מח"ש משה סעדה וחוקר נוסף, בדרישה להורות ליועמ"ש ולפרקליט המדינה לנמק מדוע לא העמידו את השלושה לדין פלילי או משמעתי בעקבות הממצאים החמורים שעלו בתיק סבג. בעתירה צוין כי בפסק הדין שניתן בבאר שבע נמתחה ביקורת על המנהג שסיגלו חוקרי מח"ש להוציא נחקרים ל"הפסקות סיגריה", כשרצו שהדיאלוג ביניהם לא יירשם בפרוטוקול. ואמנם, חומרי חקירה שהגיעו לידי מוסף "הארץ" חושפים עד כמה רווחת היתה השיטה הזאת. "יצאתי להפסקת עישון של כחצי שעה עם ערן (מלכה)", כותב אלון שפיצר, חוקר בכיר בתיק פישר במזכר ממאי 2015, "דיברנו על החקירה, על החיים, על הקשיים שלו... לאחר מכן חזרנו לחדר החקירה".

בעתירת פישר נטען כי "שרצר ואנשיו ניהלו בפרשה זו שתי חקירות במקביל — אחת רשמית ואחת בלתי רשמית, אחת בחדרי החקירות ואחת בחניון מח"ש, אחת בשיחות מתועדות עם הנחקרים, ואחת בשיחות של 'הפסקת סיגריה' עם הנחקרים ללא תיעוד או תיעוד חלקי ביותר. והכל בזהות מחרידה לפרשה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע" (עתירה זו נדחתה על הסף).

המלחמה בשרצר אינה מצטמצמת רק למישור המשפטי ויש מי שדואג לגבות ממנו גם מחירים ציבוריים. לאחרונה פורסם בתוכנית "שישי" של אילה חסון תיעוד מתוך חדר החקירות במח"ש, במסגרת תשאול שקיים שרצר לע', מזכירתו של פישר שלימים הפכה לעדת המדינה. את פישר כינה באוזניה "המגמגם" והוסיף חיקוי לעגני (לאחרונה הגיש נגדו פישר תביעת דיבה אשר עברה להליך גישור), אך את מרב העלבונות הפנה החוקר כלפיה. שרצר הציג שם ספקטקל של ניבולי פה ("את הזדיינת, תרתי משמע") תוך שהוא רומז ליחסיה האינטימיים של ע' עם ערן מלכה ומוסיף תנועה מגונה תואמת. הדלפת הסרטון, אגב, לא היתה מתואמת עם ע', וגורם המקורב לתיק סיפר כי היא נפגעה משידורו. כמו כן, לדבריו אין בסיטואציה זאת, קשה לצפייה ככל שתהיה, כדי להעיד על הדינמיקה בין שרצר לע', וכי בסופו של דבר זו הודתה לחוקר על ש"הציל אותה".

האמנם מדובר במעידה חד פעמית פעמית? בתביעה שהגיש לאחרונה נגד מח"ש ניצב משנה בדימוס אילן סרדל בדרישה לפצותו בחמישה מיליון שקל בגין קטיעת מסלול הקריירה שלו, פגיעה בשמו הטוב, פרסום לשון הרע ועגמת נפש, מועלית טענה להטרדה מינית בחדר החקירות המיוחסת לאותו שרצר.

סרדל, שבתפקידו האחרון שימש מפקד תחנת זבולון במשטרה ונחשב לקצין בעל אופק קידום מבטיח, זומן ב–2014 לחקירה לאחר שבמח"ש התקבלו מכתבים אנונימיים שבהם נטען שקיבל שוחד בתמורה לטיפול בתלונות מסוימות וכי התערב למען מקורביו שעניינם עלה בתלונות אחרות. בכתב התביעה שהגיש סרדל לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עורכי הדין רענן בר און וורד כהן ממשרד בר-און כהן, הוא מתאר כיצד כבר בחקירתו הראשונה נקט החוקר הממונה שרצר שיטות שנויות במחלוקת. לאחר שנשאל מדוע סגר חקירה מסוימת שבה החשודה העיקרית היתה אחות של בכיר באחת העיריות בצפון, הטיח בו שרצר, לטענתו, שנהג כך "כי אתה מזיין אותה בתחת". בחקירה אחרת שאל שרצר את סרדל אם הוא עושה אורגיות עם מנכ"ל קבוצת ספורט מקומית שעמו הוא מיודד ("אחד בתחת ואחד מקדימה"). סרדל טוען כי בחקירתו האחרונה שרצר "החל מענג את עצמו באמצעות ליטוף מבושיו". לדבריו, כאשר העיר לשרצר השיב לו זה כי הוא "רק מגרבץ" והמשיך בשלו — "ידו מלטפת את איברו, ראשו מוטה לאחור, גופו שכוב על הכיסא ועיניו מזוגגות", לשון התביעה. סרדל אף תיאר "לטיפות ומגעים שונים בעלי אופי מיני" בין שרצר לחוקרת מח"ש נוספת, בעת ששניהם חקרו אותו.

חקירת סרדל נמשכה כשנה וחצי שבה, העריכו עורכי־דינו, בוצעו כ–3,000 שעות חקירה. "האובססיה של חוקרי מח"ש לא ידעה גבול", אמר סרדל בראיון ל"ישראל היום" במרץ האחרון. "הפכתי לפרויקט אישי של החבורה שפעלה כאחוזת אמוק". בין אם אנשי מח"ש נקטו מוטיבציית יתר בניסיון להוכיח שסרדל ביצע מעשי שחיתות ובין אם נהגו ביסודיות מתבקשת לנוכח חומרת החשדות והיקפם, מאמציהם לא הבשילו לכדי כתב אישום. עם זאת, ראוי לשים את הדברים בהקשר הראוי: לאחר שמח"ש הודיעה לסרדל על הכוונה להעמידו לדין בכפוף לשימוע, פנה הוא, באמצעות בא כוחו, והציע לפרוש מהמשטרה ולהודות בביצוע מעשים אסורים תוך שהיה בניגוד אינטרסים. במח"ש נעתרו והתיק הפלילי נסגר "מחוסר עניין לציבור".

נאנסות פעמיים

מח"ש, ייאמר לזכותה, הפגינה בשנים האחרונות נחישות ראויה לציון למיגור הנורמות הקלוקלות שהשתרשו במשטרה בהקשר של יחסים בין המינים. שבעה ניצבים, כמעט ממחצית סגל הפיקוד הבכיר, מצאו עצמם מחוץ למשטרה בנסיבות אלו, והאפקט בוודאי חילחל לדרגים זוטרים יותר. אלא שגם בשם מטרה נעלה ומוצדקת זו בוצעו שגיאות רבות. הלהיטות לבוא חשבון עם שוטרים בכירים שפגעו בשוטרות הכפופות להם, היתה מלווה לעתים ביחס שערורייתי כלפי השוטרות עצמן. התיק שמדגים זאת יותר מכל, כאמור, הוא זה שניהלה מח"ש מול מפקד מחוז ירושלים לשעבר, ניצב בדימוס ניסו שחם, שבו אף אחת מה"קורבנות" לא התלוננה מיוזמתה. ניצב שחר חמדי, הממונה על צוות החקירה, הסביר בעדותו בבית המשפט כי בשל היעדר שיתוף הפעולה מצדן "אתה צריך לחצוב, לפעמים בגרזן ולפעמים בסכין מנתחים, כדי לחלץ את הסוד מתוכן".

השימוש ב"גרזן" כלפי נשים שמוגדרות, בצדק או שלא, כנפגעות עבירות מין, הוא כשלעצמו שנוי במחלוקת וביטוייו המוחשיים היו הפעלת לחץ מסיבי על השוטרות על מנת שיחזרו בהן מגרסתן שלפיה הקשר עם שחם היה בהסכמה, בין השאר באמצעות מטח שאלות חודרניות. "אני אשאל אותך במפורש, הוא גמר?" נשאלה אחת השוטרות וגם התבקשה לפרט ("איך הוא גמר? ביד? בזה, איך?"). אף כי בשלב זה השוטרת כבר הדגישה שהיחסים היו הדדיים, החוקרים לא נסוגו מכוונתם לברר אם המעשים היו בתוך שדה ההסכמה והמשיכו בשאלותיהם הפולשניות ("במפגש הזה בפורים הוא החדיר לך אצבעות לאיבר המין?"). שוטרת אחרת התבקשה לתאר "מה היה במקרה שהוא ירד לך", כשגם כאן היתה התעכבות מרחיקת לכת על פרטים גרפיים ("איך הוא ירד לך? עם הלשון, לשון שלו?"). כשזו ניסתה להסביר את ההקשר של הסיטואציה והשיבה, "את ניסו אני מכירה כבר כמה שנים ואמרתי לך קשר חברי והכל", קטעה אותה החוקרת בגסות. "גם אני מכירה הרבה אנשים, קשרים ארוכים של שנים ואף אחד לא יורד לי", לעגה לה.

ניסו שחם. התיק נגדו קרס
דודו בכר

עוד בטרם התקבלה הכרעת הדין בעניינו, שתיים מן השוטרות שנחקרו במח"ש בנוגע לקשריהן עם שחם הגישו תביעה נגד המחלקה בסך שלושה מיליון שקל בגין "חקירה משפילה, מאיימת ומבזה". בכתב התביעה, שהוגש לפני כחודשיים באמצעות עו"ד איתן חיימוביץ, נטען כי "החוקרים חיללו את גופן ונפשן של התובעות, רמסו את כבודן עד עפר והכל תוך ניצול לרעה של כוח המשרה וניצול המצב שבו מצויות התובעות בחדר חקירות, כשהן אינן רשאיות לעזוב את המקום". בתביעה מודגש כי שתי השוטרות הבהירו בתחילת חקירתן כי הקשר בינן לבין שחר היה בהסכמה מלאה וכי לא התקיימו ביניהם יחסי מרות, ואף על פי כן התבקשו להשיב על אותן שאלות חודרניות ומציצניות. בתביעה נטען כי חוקרי מח"ש הפרו את אחריותם כלפי הנחקרות וכי החקירה עצמה היוותה הטרדה מינית. בראיון לתוכנית "המקור" שעסקה בפרשה אמרה אחת התובעות: "כשיצאתי משם (מחדר החקירות) הרגשתי שנאנסתי".

במח"ש לא המתינו לתביעה ולרעש שעורר פרסום התמלילים, והחלו עוד קודם בהפקת לקחים. נכתבו הנחיות חדשות, החוקרים נשלחו להשתלמויות ונציגי ארגוני הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שולבו בחקירות על מנת שמקרים כאלה לא יישנו.

הביקורת על מח"ש אינה מצטמצמת רק לנעשה בתוך חדרי החקירות. בתיק ניר סומך, למשל, קבעו שופטי בג"ץ שמח"ש נמנעה מפעולות חיוניות על מנת לרדת לחקר האמת, נותרה "נעולה" לנוכח ראיות חדשות שלא תאמו את הנראטיב שבנתה ואת השחזור שביצעה הגדירו "לקוי מיסודו, תחושת בטן עטופה באצטלה מדעית". כזכור, ב–2009 ירה סומך למוות בבן טל, שכנו שהטריד את אשתו ואיים על שניהם. טענתו כי פעל מהגנה עצמית לא התקבלה במחוזי ונגזרו עליו 14 שנות מאסר בגין הריגה. כאמור, העליון הפך את ההחלטה ונימוקיו נשענו בין השאר על מוט הברזל שנמצא בזירה, אשר היה שייך להרוג ובאמצעותו איים לתקוף את סומך. "מח"ש נקטה התעלמות מוחלטת מראיה מהותית זו משל לא היתה", ציינה בהכרעתה השופטת ענת ברון. טענת מח"ש שלפיה המוט הושתל בזירה לאחר מעשה נדחתה על הסף. "לא היו ברשותה ראיות המוכיחות זאת", קבע השופט נעם סולברג. במח"ש דוחים את הביקורת ומזכירים שבערכאה המחוזית טענותיהם התקבלו במלואן, לרבות הטענה שהמוט המדובר לא הונף. לפיכך, סבורים שם שמדובר במחלוקת פנימית בין הערכאות שאין בה כדי להטיל דופי במחלקה.

ביקורת טרייה על ניהול משפט עולה מהחלטת בית משפט השלום בירושלים מלפני כשבועיים לזכות שני שוטרים שהואשמו בתקיפה מפגין ערבי בהפרות סדר בהר הבית. המקרה, שאירע לפני שנתיים, תועד כולו במצלמות ועל כן המחלוקת לא היתה על העובדות, אלא ביחס למידת הסכנה שחשו השוטרים לנוכח התפרעותם של העצור והמפגינים שסביבו. מהכרעת הדין עולה כי מח"ש עשויה היתה להשיג תוצאה טובה יותר, אילו רק היתה מעלה על דוכן העדים את המפגין שהותקף. "למרבה הפלא, נפגע העבירה עצמו לא הוזמן לעדות מטעם המאשימה", כתבה בהחלטתה השופטת ג'ויה שפירא והוסיפה: "הימנעות מהעדתו של עד רלבנטי היא בעלת משמעות ראייתית לחובת הצד שנמנע מזימונו". במח"ש תמהו על תמיהתה של השופטת, שהרי נפגע העבירה סירב לשתף פעולה עם החקירה ועל כן עדותו מעולם לא עמדה על הפרק. לפיכך, האפשרות לערער נשקלת שם ברצינות.

בתיק שחם התברר כי התשתית המשפטית כולה היתה רעועה. כזכור, הטענה שבבסיס כתב האישום היתה שלשחם אסור היה להתערב בהחלטות הנוגעות לשוטרות שעמן ניהל קשרים אינטימיים, שכן מדובר בניגוד עניינים. התזה של מח"ש היתה שגם אם כל מקרה לגופו אינו מעלה חשד ברף הפלילי, ריבוי המקרים מצטבר לכדי עבירה של הפרת אמונים. לוליינות משפטית זו נדחתה על ידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב בני שגיא, שזיכה את שחם גם מרוב האישומים הנוספים והרשיע אותו במקרה אחד של מעשה מגונה בשוטרת זוטרה, לאחר שנישק אותה בכפייה בעת ששהו יחד במכונית.

טענה נוספת שהעלה שחם במשפט היתה לרפיסות טכנולוגית של חוקרי מח"ש כאשר ניתן היה להפריך כמה מן הטענות שהועלו נגדו. לאחר שאחת השוטרות העידה כי שחם שלח שלה שני מסרונים בעל אופי מיני, שחם הכחיש ואף הציע כי החוקרים ייקחו את המכשיר הנייד שלו ויסרקו את כל המסרונים ששלח, לשוטרת ובכלל. לטענתו, החוקרים בחרו שלא למצות אפשרות זו ואף לא ניסו לשחזר את המסרונים מהמכשיר הנייד של השוטרת אף על פי שזו נתנה את הסכמתה לבדיקתו. עד אחר טען שראה במו עיניו הודעות דואר אלקטרוני ששחם שלח לשוטרת ומהן עולה כי הוטרדה, אך גם את הטענה הזאת לא גיבתה מח"ש בראיה ממשית. "מה פשוט יותר מלגשת לתיבת הדוא"ל ולבחון אם יש הודעות כאלה, בין אם בתיקיית ה–inbox בין אם בתיקיית deleted items?" שאלו עורכי־דינו של שחם (בועז בן צור, עודד גזית ודקלה סירקיס), בשלב הסיכומים במשפט ותהו "להיכן נעלמה חדוות החקירה של מח"ש והרצון למצות את הבירור, כאשר יש מחד גיסא מחלוקת על תוכן ההודעות, ומאידך גיסא אמצעי כה פשוט לברר את אותה מחלוקת?" אפילו בעניין בסיסי בהרבה, תמלול התשאולים של השוטרות, מח"ש חיפפה. בתוכנית "המקור" פורסם בשבוע שעבר כי שחם וחבריו ביצעו בעצמם את מה שמח"ש לא טרחה לעשות. תמצית עדות של ארבעה עמודים שהגישה מח"ש תפחה ל–131 עמודים, אחרי ששחם ואנשיו תימללו את החקירה כולה.

גם פרקליטיו של פישר, במשפט שעודנו מתנהל, מאשימים את מח"ש באזלת יד טכנולוגית. אחת הפלטפורמות המרכזיות שבהן פישר ומלכה סחרו לכאורה במידעים מוכמנים מתוך חקירות היא תיבת מייל סודית בשם "אלפוניו7". לא ברורה חוסר המוטיבציה של מח"ש, ואף הימנעותה, מחילוץ התכתובות מתוך "אלפוניו7", שהרי על פניו מדובר באוצר בלום. כל תכתובת ממוסמכת בין מלכה ופישר או העוזרת שלו היתה משדרגת לאין ערוך את המצב הראייתי בתיק.

מאגר נוסף של מידע חיוני אצור בטלפונים הניידים שנתפסו עם מעצרם של המעורבים העיקריים ובעיקר של מלכה וע'. מעצרם של אלו התבצע בשתי פעימות. לאחר המעצר הראשון שלפה מח"ש את תוכן הניידים שלהם ויצרה מתוכם מה שמכונה בעגה המקצועית גרסת "דאמפ". סביב הדאמפים הללו עדיין מתחולל קרב חפירות בין ההגנה לתביעה. סנגוריו של פישר דורשים לעיין בגרסתם הגולמית, בעוד מח"ש מתנגדת בנימוק של הגנה על פרטיות העדים. מכל מקום, גם במעצר השני אספה מח"ש את הטלפונים של מלכה וע', אך הפעם, משום מה, החזירה להם אותם, ואף לא הורידה מתוכם גרסת "דאמפ". היעדר העקביות הזאת מתמיה במיוחד בהתחשב עדותה של ע', שהודתה במשפט כי בתווך שבין שני המעצרים ניהלו היא ומלכה דיאלוג מתמשך שנועד להתכונן ל"יום שחור". כשהתבקשה להסביר השיבה שמדובר ב"יום שיהיה חקירות יותר רציניות". במח"ש מגוננים על ההחלטה להחזיר את הטלפונים לעדי המדינה. מרגע שאלו משתפים פעולה עם החקירה באופן מלא, מסבירים שם, השבת המכשירים לידיהם היא מהלך סביר. עוד מתברר כי במקרה של פישר, מח"ש גם איבדה תיקים שתפסה במהלך פשיטה על משרדו. לאחר שפישר ביקש לקבל בחזרה את ששת התיקים המוחרמים הודתה נציגת מח"ש, עו"ד קרן אלטמן, כי חלקם אבדו, למרבה המבוכה. "ישנם חומרים שאין אנו מוצאים", ציינה אלטמן והוסיפה כי מדובר ב"שני תיקים של חסן".

במח"ש ערכו תחקיר פנימי בעניינם של התיקים האבודים ומסקנותיו מופיעות במזכר שחיבר שפיצר. שווה להתעכב על תוכנו. "משיחה שערכתי אמש עם חוקרת חשיפה שרית עדיקא, עלה כי שרית ערכה בדיקה לפני כמה שבועות שבה לא נמצאו התיקים", נכתב במזכר. "שרית אמרה לי שהבינה מהחוקרת ליאור שהיא הוציאה את התיקים המשטרתיים ממחסן המוצגים לפי דרישתו של דובי שרצר, בעת שהיו במח"ש נציגי יאל"כ (היחידה למאבק בפשיעה כלכלית), וכי ייתכן שליאור החזירה את התיקים למשטרה".

שוטרים על כף מאזניים
איור: ענת ורשבסקי

"שלחתי הודעה לקצין יאל"כ אלישע קוגן", ממשיך החוקר, "שזכרתי כי ביקר במח"ש במהלך עבודתנו על תיק פישר ושאלתי אותו האם זכור לו שלקח חזרה ליחידה את התיקים המדוברים. אלישע לא זכר דבר שכזה והפנה אותי לסגניתו, טל, מאחר שהוא בקורס פו"מ. התקשרתי לטל שאמרה לי שהיא לא יודעת על כך שהתיקים הוחזרו".

אלון? שרית? ליאור? דובי? אלישע? אולי טל? מי יודע מה עלה בגורל הקלסרים? משעשע, ומי שצוחק אחרון הוא פישר, שיכול היה לטעון לקיומן של ראיות מזכות בקלסרים האבודים לאורך כל התמשכות הפארסה הזאת, שנמתחה על פני ארבעה חודשים. ממח"ש נמסר: "הקלסרים נמצאו זמן קצר לאחר מכן והועברו לידי ההגנה".

יורים ולא חוקרים

בדוח לסיכום פעילות מח"ש בשנת 2017, האחרון שעליו חתם עו"ד אורי כרמל, מחה ראש המחלקה הפורש על מה שכינה "כיסוי יתר" של חקירות בכירים במשטרה. לדידו של כרמל, הפניית הזרקור לחקירות מתוקשרות אלה, שלא תמיד צולחות, מביאות ל"העלמת העשייה הכוללת". ואמנם, ראוי לבחון את הרקורד של מח"ש לעומק, במנותק מפרשיות ספציפיות. לפי הדוח, בשנה שעברה נחקרו שוטרים באזהרה ב–641 תיקים. כ–40% מתוכם הסתיימו בהעמדת שוטר לדין פלילי או משמעתי (136 פלילי ו–113 משמעתי). מדובר בעלייה ביחס למספר כתבי האישום הפליליים שהגישה המחלקה ב–2016 — 110 תיקים. גם שיעור ההרשעות, 85%, הוא סיבה לגאווה.

עם זאת, נצ"מ (בגמלאות) אלכס אור, לשעבר ראש זרוע חשיפה במח"ש, מציע פרשנות שונה לפיה מדובר ביבול דל. לדבריו, "זה לא מספיק. בתקופתי כל החקירות היו באזהרה, היום זה נעשה נתון למשא ומתן. חקירה באזהרה נועדה לסייע לנחקר, לאפשר לו סט של זכויות, אבל יש לה גם אפקט פסיכולוגי. החוקר יותר חזק בחקירה כזאת. ברגע שמדובר בעדות פתוחה, המסר אחר והאווירה אחרת".

אור מזכיר שתי פרשות מהשנה החולפת שלשיטתו היו חייבות לכלול חקירה באזהרה. ראשית, פרשת אום אל־חיראן המפורסמת, שבה מח"ש דווקא ביקשה לחקור באזהרה לפחות אחד מהשוטרים שירו לעבר יעקוב אבו אלקיעאן, אך פרקליט המדינה שי ניצן לא איפשר זאת. שנית, פרשת הירי בסרגיי חנוכייב, פגוע נפש שניסה לשדוד בנק בזכרון יעקב ונורה למוות בידי שוטרים שרדפו אחריו עד לביתו. מח"ש סגרה את התיק בהיעדר תשתית ראייתית לעבירה פלילית, בנימוק כי השוטרים חשו סכנת חיים אל מול חנוכייב המנופף בסכין. בקשת המשפחה לפתוח את התיק לא נענתה.

בשנים האחרונות מותחים בתי המשפט ביקורת על מח"ש בשל סגירת תיקים רבים הנוגעים לאלימות שוטרים, בשעה שאזרחים עומדים לדין על תקיפתם. שורה של מקרים כאלה הובאו ב"הארץ" בכתבה של יניב קובוביץ מ–2015, שבה נחשף כי מתוך כ–4,500 שמגיעות למחלקה מדי שנה, בכשליש מן המקרים כלל לא נפתחת חקירה והתיקים נסגרים בנימוק של "חוסר עניין לציבור" או "היעדר עבירה", לעתים בלי שאיש שוחח עם המתלונן או עידכן אותו בדבר הסגירה.

על מגמה זו עמדה גם הסנגוריה הציבורית בדוח לסיכום פעילותה לשנת 2016. "קיים פער משמעותי ביותר ומטריד למדי, בין השיעור הנמוך של מיצוי הטיפול בתלונותיהם של אזרחים על אלימות שוטרים, לעומת השיעור הגבוה של מיצוי הטיפול במצב ההפוך שבו נטען לאלימות אזרחים כלפי שוטרים", נכתב בדוח. כמו כן מובאות בדוח דוגמאות עדכניות לתופעה זו. למשל, בינואר 2017 ביטל בית משפט השלום בעכו כתב אישום נגד אזרח שיוחסה לו עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לאחר שהתברר שטענותיו של האזרח לאלימות שנקטו נגדו השוטרים לא נבדקו על ידי מח"ש. בירור שנערך במחלקה העלה כי תלונתו של האזרח נגנזה משום ש"לא היתה בידיה כתובתו המדויקת של האזרח ועל כן לא נעשתה אליו כל פנייה", לשון הדוח.

כרמל. רצה לאזרח את מח"ש
אוליבייה פיטוסי

ישנן גם דוגמאות הפוכות. רק השבוע גזר בית משפט השלום בתל אביב חמישה חודשי מאסר על שוטר תנועה בגין עבירת תקיפה. השוטר הואשם כי נגח בפניו של מתלונן שסירב לעריכת חיפוש על גופו ואף ריסס גז פלפל בפניו. במח"ש סבורים, במידה רבה של צדק, שתיק זה מדגים את המלכוד בו נתונה המחלקה: כאשר היא נוקטת יוזמה ומפגינה ואקטיביזם מאשימה אותה המשטרה ב"רדיפת שוטרים" ואילו כאשר היא מסתפקת בסנקציות משמעתיות היא מותקפת בידי ארגוני זכויות האדם והסניגוריה הציבורית.

כך או כך, חוסר החשק שמפגינה מח"ש, לפרקים, ביחס לתלונות אזרחים, מחוויר לעומת הנרפות שהיא מגלה כלפי מקרים של ירי פסול של שוטרים במחבלים. לפני כשנתיים פורסמה ב"הארץ" רשימה שסקרה שורה של בקשות שהוגשו למח"ש לבדיקת נוהלי הירי במחבלים בגל הטרור של 2015–2016. הבדיקה העלתה שלמעט במקרה אחד, תיקים אלו נסגרו בלי שהשוטרים המעורבים נחקרו או נגבתה מהם עדות. כך למשל בעניינו של מוסטפא ח'טיב בן ה–17, שבאוקטובר 2015 ניסה לדקור שוטר מג"ב ליד שער האריות בירושלים. השוטר, שלבש אפוד מגן, נותר ללא פגע ואילו ח'טיב נורה למוות. מגובה בסרטון ממצלמות אבטחה שבו נראה ח'טיב דוחף שוטר, נס מדבוקת השוטרים ורק אז נורה בפלג גופו העליון, פנתה משפחתו למח"ש בדרישה לחקירת האירוע. מח"ש לא גבתה עדויות של עוברי אורח ואף לא תישאלה את השוטרים המעורבים, אלא הסתמכה על דוח הפעולה שכתבו אלה לאחר האירוע. לפיכך, מסקנתה היתה כי "לא הונחה תשתית ראייתית המלמדת על ביצוע עבירה פלילית".

שנויה במחלוקת גם החלטת מח"ש לסגור את התיק בעניינה של צעירה פלסטינית שהתלוננה כי נאנסה בתחנת משטרה בירושלים לפני כחמש שנים. מחדלי החקירה פורטו בכתבתו של יהושע (ג'וש) בריינר ב"הארץ" בדצמבר האחרון. נחשף, בין היתר, כי חוקרי מח"ש לא מצאו לנכון לנקוט פעולה בסיסית של עריכת מסדר זיהוי למתלוננת. עילת סגירת התיק, "עבריין לא נודע", מתמיהה במיוחד בהינתן שמספר החשודים הפוטנציאליים היה ידוע, כמו גם מקום הימצאם בזמן האירוע וזהותם. חריגה לא פחות היתה תגובת המשטרה לפרסום. "צר לנו כי מח"ש שוב בחרו שלא לעדכן את משטרת ישראל בנוגע לממצאי חקירה זו, כמו במקרים נוספים אחרים", נמסר אז.

הודעה זו מגלמת בזעיר אנפין את הקלקול המתמשך ביחסי המשטרה ומח"ש. בנראטיב של המשטרה, מקור הקלקול הוא בזרימת מידע משובשת מהגוף המפקח לגוף המפוקח, שיבוש שהסב לשניהם לא מעט מבוכות. לדברי מקור משטרתי, "התחילה להיווצר אצלנו תחושה שבמקום שנהיה באותו צד — אכיפת חוק, טוהר מידות — זה הפך למערכה של אחד נגד השני. מח"ש לא אמורה להילחם במשטרה כגוף אלא לנהל מערכה חקירתית ומשפטית נגד שוטרים ספציפיים".

אמנם בין מח"ש למשטרה קיים מתח מובנה מעצם טבעם של הגופים הללו, אבל בעבר הם הצליחו ליצור סביבה של שיתוף פעולה. המשטרה יזמה העברת חומרים למח"ש בעניינם של שוטרים סוררים. ואילו כשחוקרי מח"ש עלו על מידע בדבר מעורבות של שוטר בארגון פשיעה, למשל, הם הזדרזו לשתף בכך את המשטרה ואת החקירה ניהלו עמה שכם אל שכם. לא מדובר בהיסטוריה רחוקה. בימי המפכ"ל הקודם, יוחנן דנינו, דלת המשטרה היתה פתוחה בפני מח"ש. המפכ"ל הנוכחי, רוני אלשיך, טרק אותה.

לדברי ראש זרוע חשיפה לשעבר, אור, "אלשיך מעביר מסר שהוא לא סופר את מח"ש וזה גרם לכך שהמחלקה איבדה חלק ניכר מכוח ההרתעה שלה. השוטרים מזלזלים במח"ש". ואמנם, באום אל־חיראן, למשל, אפשר למתוח קו ישיר בין מעורבותו הבוטה של אלשיך ובין החקירה המסורסת של מח"ש. בתקרית, שאירעה בינואר 2017, נורה למוות יעקוב אבו אלקיעאן לאחר שדרס את השוטר ארז לוי. אלשיך, שהזדרז לקבוע כי אבו אלקיעאן הוא "מפגע בן עוולה", זעם על האיתותים ממח"ש שלפיהם הדריסה לא היתה מכוונת. בתקשורת צצו תדרוכים מפי "בכיר במשטרה" לפיהם "חקירת מח"ש גובלת ברשלנות במקרה הטוב ובמגמתיות נגד המשטרה במקרה הרע". אלא שממצאי החקירה העלו כי הירי הראשוני לעבר רכבו של אבו אלקיעאן בוצע כאשר נהג במהירות של כ–10 קמ"ש. על כן בפרקליטות היו תמימי דעים ביחס למסקנה כי רכבו פגע בשוטר לאחר שנורה ואיבד שליטה על הרכב. ואולם, לפי פרסום ב"הארץ", בשלב הזה פנה אלשיך לפרקליט המדינה ניצן ולחץ עליו להימנע מן הקביעה שלא היה זה פיגוע. ואמנם, ניצן סגר את התיק בלי לנקות את הנהג מאשמה.

לחתור במעלה הנהר

בנובמבר האחרון, על רקע המתיחות הגואה עם המפכ"ל, הודיע כרמל על כוונתו לפרוש "מסיבות אישיות". במכתב ששלח לעובדי המחלקה כתב: "אני חש בשל להשתחרר מהעול הכבד הכרוך בתפקיד המחייב לעתים קרובות מדי לחתור נגד הזרם במעלה הנהר".

כעת, לאחר לכתו, במשטרה מדגישים שהמתח המודלק עם מח"ש הוא בכלל לא אישי, אלא נובע מביקורת מבנית שיש להם על היחידה. "מח"ש זה הגוף היחיד בארץ שגם חוקר, גם ממליץ להעמיד לדין וגם תובע", אומר מקור משטרתי. "נוצר פה גוף עם עודף סמכויות ועודף כוח שלעתים מנוצל לרעה. צריך לשים פה אור אדום".

הדיבור המתמשך בדבר "הסדרת פעילות מח"ש" נותר ערטילאי עד כה אך בה בעת, בשנים האחרונות מתחוללים במחלקה שינויים מבניים, פנימיים בעיקרם, שעשויים להסביר את חוסר היציבות בה.

אלשיך. לא סופר את מח"ש?
אוליבייה פיטוסי

המשמעותי ביניהם הוא המהלך ל"אזרוח" מח"ש, יעד שהציב כרמל מיד עד כניסתו לתפקיד ויושם כמעט במלואו. כרמל הפשיט את היחידה ממדים באמצעות גיוס והכשרת חוקרים אזרחיים שבהדרגה הפכו לרוב. פרויקט זה נתן מענה לביקורת הציבורית המתמשכת כלפי מח"ש, שלפיה "שוטרים לא צריכים לחקור שוטרים", והוא אף תאם את תפיסת עולמו של כרמל שלפיה מח"ש אינה צריכה להידמות ליחידה משטרתית אלא ליחידה משפטית. יתרה מזאת, המהלך תיקן עיוות בסיסי שכן עד אז המשטרה היא זאת שבחרה אילו חוקרים להקצות למח"ש וברור כי לא היתה לה מוטיבציה מיוחדת לשלוח לשם את המובחרים שבהם.

מבקרי האזרוח טוענים שהמהלך פגע ביכולות החקירה ואיסוף המודיעין של מח"ש. "בשורה התחתונה פרויקט האזרוח לדעתי נכשל", קובע אור, שהגיע למח"ש מהמשטרה. "המקורות הכי טובים שלנו היו שוטרים שהכירו אותנו ומסרו מידע על עמיתים שלהם שסרחו. מעבר לזה, כשוטרים לשעבר עבדנו מתוך אהבה למשטרה, היה אכפת לנו איך היא נראית. יש יתרון עצום בהגעה למח"ש אחרי שהיית עשר שנים חוקר במשטרה. אתה מכיר את הגוף ברמה הארגונית וגם את הסיטואציות. כששוטר סיור אומר לי שהוא חש מאוים, אני יודע מה הוא מרגיש, אני מכיר את ריח הפחד. חוקר מבחוץ לא תמיד מבין את זה. מצד שני, גם אפשר לעבוד עליו יותר בקלות. אצלנו, אם שוטר היה עושה אבו־עלי, תמיד יכולנו להרים טלפון לאחד המפקדים שלו שהכרנו מתפקיד קודם במשטרה. זה משדר יותר עוצמה ושליטה בעניינים".

מהלך נוסף שהוביל כרמל הוא הסטת מרכז הכובד של היחידה מזרוע החשיפה, האחראית על החקירות ואיסוף המודיעין, אל יחידת הפרקליטים. אור סבור שחיזוק מערך התביעה פגע במערך החקירות. לדבריו, "היום למעשה אין זרוע חשיפה. בעוד שבזמני היא היתה מורכבת מיחידה מרכזית אחת, היום ישנו צוות חוקרים וישנו צוות מודיעין. ההנהלה היא שמקבלת את הידיעות המודיעיניות ומחליטה אם להטיל על צוות החוקרים לחקור אותן. לא קיימת יותר פונקציה שמרכזת תחתיה את הידיעות ועובדת בסינרגיה עם אנשי המודיעין. זה מוביל להחלשת מערך החקירות ולירידה ברמת תיקי החשיפה, וזו אחת הסיבות לתוצאות הבעייתיות שאנחנו רואים היום".

תכלית הרפורמה שהוביל כרמל היתה ליצור מעין הפרדת רשויות במחלקה. בעוד שבעבר החוקרים נכחו בדיונים עם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, כעת הם לרוב ממודרים מפורומים כאלה, שאליהם מוזמנים המשפטנים. מבקריו של הסדר החדש טוענים שהוא דווקא יצר ערבוב מזיק והביא למעורבות יתר של הנהלת מח"ש, בעיקר כרמל וסגנו סעדה, בעניינים חקירתיים אופרטיביים. "הם קובעים את מי לעצור, מתי לעצור, כולל כניסה לחדרי חקירות", אמר עו"ד אריה צוק, ששימש אף הוא ראש זרוע חשיפה, בראיון לוואלה לפני כשנתיים, "רואים את זה בתיק בבאר שבע (פסק דין סבג) באופן ברור, כשסעדה מנהל שיחה עם עד נחקר במהלך החקירה".

ואמנם, עובדה זו צוינה בביקורת שמתח השופט עדן על התנהלות מח"ש. צוק, כיום סנגור פלילי, פרש מתפקידו במח"ש אחרי קדנציה קצרה על רקע חילוקי דעות עם ההנהלה ולא בכדי הוא ממקד את חציו בסעדה. מבקרים נוספים של מח"ש בגלגולה הנוכחי מצביעים על סעדה כ"מוציא והמביא" של מח"ש בשנים האחרונות, אשר בחסות אותם שינויים מבניים ניקז אליו סמכויות רבות. סעדה, שנחשב אמנם לאדם ריכוזי אך גם חרוץ וחדור מוטיבציה, החל במחלקה כמתמחה, טיפס מעלה בהיררכיה וראה בעצמו מועמד טבעי לרשת את כרמל. הוא ניגש למכרז על התפקיד ונחשב לאחד הפייבוריטים, אך לבסוף נבחרה מועמדת מבחוץ, עו"ד קרן בר־מנחם מפרקליטות מחוז מרכז.

לאחרונה פירסם יהודה יפרח, הפרשן הפוליטי של "מקור ראשון", כי אלשיך דחק בניצן שלא למנות לתפקיד את סעדה ולמעשה הטיל וטו על מועמדותו. אלשיך, אגב, התקשר לבר־מנחם, האשה הראשונה בראשות מח"ש, כדי לברכה על המינוי. כעת מייחלים כולם לפתיחת פרק חדש ביחסים בין הארגונים, שאולי יקים את המחלקה משברונה. "העיקום שחל בשנים האחרונות לא עשה טוב לאף אחד", אומר עמר, החוקר הבכיר שפרש לאחרונה. "כשהמשטרה בוחרת להתכסח עם מח"ש היא עושה טעות יסודית ולמעשה פוגעת בעצמה. מח"ש אמורה לתת שירות למשטרה, לסמן לה את הליקויים ולהפוך אותה לארגון נקי יותר. לכן, מעבר לזה מח"ש יקרה לי באופן אישי, הצלחה שלה היא אינטרס של כולנו". 

___________________

תגובת מח"ש

על חקירת עדת המדינה בפרשת פישר: "החקירה המורכבת שבה נאמרו הדברים נולדה בעקבות חשדות לעבירות חמורות שביצע, לכאורה, פישר. קשר השתיקה בין הנאשמים, הידיעה כי המעורבים מתודרכים לסכל את החקירה, והקשר האישי החזק שבין ע' לפישר, הולידו חקירה קשה ומורכבת, ולא הותירו בידי חוקרי מח"ש ברירה אלא לפעול בשיטות חקירה לגיטימיות, לעתים נוקשות, הכוללות תרגילי חקירה. כפי שניתן היום ללמוד, חקירתה של ע' צלחה ואף נשאה פירות, והיא גויסה להיות עדת מדינה. יודגש כי לא נשמעה כל טרוניה מצדה לגבי האופן שבו נחקרה".

על פרשת סרדל: "אין לנו אלא להצטער על כך שהיום, לאחר שהודה והתנצל בין היתר, גם על התבטאויותיו הגסות כלפי חוקרי מח״ש, בוחר סרדל להתנער ממעשיו הפסולים ולייחס לחוקרי מח"ש התנהלות פוגענית. יובהר כי לאחר שהוא עצמו הודה במעשים שביצע, אין לו להלין על עצמו בכל הקשור לפגיעה בשמו הטוב ובמסלול הקריירה שלו. השתלשלות האירועים והעובדות כהווייתן רחוקות מרחק רב מאוד, כמרחק מזרח ממערב, ממש, מאותה תמונה עזה אותה מבקש סרדל לצייר בתביעתו. התנהלותו של סרדל ומעשיו האסורים אף מתועדים בעדויות ובראיות רבות שנאספו ובהן הודאותיו בכתב ובעל פה באופן השומט את הקרקע מתחת לטענותיו. הליך משפטי מתנהל בעניין זה ובקרוב יוגש לבית המשפט כתב הגנה מפורט".

על פרשת שחם: "מח"ש עשו כל שניתן מבחינה טכנולוגית כדי לאתר את המסרונים, אך לא ניתן היה לעשות כן בשל חלוף הזמן מאז החקירה והתקדמות הטכנולוגיה. לגבי הקטעים שמופיעים בתביעה, הרי שמדובר בקטעים בודדים אשר נבחרו מתוך שעות ארוכות של חקירה ומהווים הוצאת דברים מהקשרם. יודגש כי בחקירות שעניינן עבירות מין נשאלות לעתים שאלות אינטימיות אשר נועדו לברר את מידת ההסכמה של המתלוננות או את אופי המעשים שבוצעו, בין היתר, לצורך סיווג העבירה. ראוי לציין כי מאז חקירת שחם בשנת 2012, עברה מח"ש תהליך למידה משמעותי, תוך שיתוף פעולה הדוק עם מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית".

על דוח הסנגוריה הציבורית: "נתוני השנה האחרונה מצביעים על אלפי פניות שנבדקו וטופלו במקצועיות על ידי הגורמים המוסמכים במחלקה. יודגש כי מח"ש פועלת בכוח אדם מוגבל ביותר ועל כן לצורך יישום המלצות המבקר במלואן, יש להגדיל באופן משמעותי את מכסת כוח האדם במחלקה".

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות