אני לא יכולה להביט אל הים. שם נמצא הבן שלי

27 אלף מהגרים טבעו בים התיכון מאז 1993, והדרך מאפריקה רק הופכת יותר ויותר מסוכנת. מסע מצולם בחופי אירופה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום:

"הים מעולם לא היה חבר לאדם, במקרה הטוב הוא היה שותף לפשע של חוסר המנוחה הקיומי שלו"

(ג'וזף קונרד)

תמונת ים

במסע לאורך חופי ספרד, איטליה ויוון, קו המים יפה ושקט. באזורים הסוערים נראים לא פעם שוברי גלים, שבולמים את התנועה הטבעית אל החוף. נסעתי לשם כדי לראות מקרוב את השערים החדשים לאירופה. לאורך קו החוף חיפשתי רמזים למשבר ההגירה. בפרטים שנשטפו לחוף, באדריכלות, בנוף, בתנועת הים. מיליוני אפריקאים חצו את הים התיכון והגיעו לחופים הללו מאז שנות ה–90. רבבות קיפחו בדרך את חייהם ונעלמו בלי להותיר עקבות.

תמונות דניאל צ'צ'יק

גל ההגירה הזה משנה באטיות את פניה של אירופה, ועל אף ההאטה שנרשמה בשנה האחרונה, אין סיבה לחשוב שהוא עומד להיעצר. שינויי האקלים, הפערים הכלכליים, המלחמות הבלתי פוסקות, כל אלה מבשרים שההגירה ההמונית צפויה להימשך. בדרום איטליה שוחחתי עם צעירים שצלחו את המסע. הם סיפרו על הדרך, על התלאות ביבשה ובים. כולם ביקשו חיים טובים יותר. כולם נתקלו במוות.

"אמרתי לבן שלי לא לבוא כי הים לא בטוח, אבל הוא התעקש. קבעתי להיפגש איתו בחוף בעשר בערב, אבל הוא לא הגיע. התקשרתי אליו שוב ושוב במשך שבועיים, ואף אחד לא ענה. יום אחד אמרו לי במשטרה: 'הוא פה, אל תדאגי'. כשהגעתי לא היה שם אף אחד. אני לא יכולה להביט אל הים.בכל פעם שאני הולכת לים אני בוכה, כי שם נמצא הבן שלי"

סעידיה, בת 45, מאלג'יריה <br>אם לשישה, אחד מהם נעלם בים

פורטרט סעידיה


בשנה שעברה ניסיתי להגיע לאיטליה, אבל כשהיינו בלב ים המנוע התקלקל. היינו תקועים כמה ימים, ואיבדנו 13 חברים. זרקנו את הגופות לים כדי לא לעורר פאניקה, ונאלצנו לחזור. השנה יצאתי לדרך בפעם השנייה. שוב מצאתי את עצמי כמה ימים בלב ים. הייתי עייף, רעב ומיואש. לא האמנתי שאראה שוב את היבשה, ופשוט חיכיתי למוות. לפעמים כשאני מתעורר אני לא מאמין שאני נמצא באירופה"


"גדלתי ליד הים, וכשהיינו ילדים שיחקנו כדורגל על החוף. כשנהייתי אבא לא הצלחתי לפרנס את הילדים שלי, אז החלטתי לחצות את הים. רציתי לדאוג לעתיד שלהם. יצאנו לדרך, ובארבע אחר הצהריים הסירה שלנו התהפכה. הדלק נשפך לתוך הים, התערבל בגלים ונוצרה תמיסה שגורמת לכוויות. רק בשתיים בלילה הגיעו לחלץ אותנו"

וואלאס, בן 23, מבורקינה פאסו

פורטרט וואלאס

"היתה לי דרך קשה. עברתי דרך מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר ולוב, שם נכלאתי פעמיים. החלטתי לנסות להגיע לאיטליה אחרי שההורים שלי מתו במלחמה. אחי הקטן גם יצא ללוב, וביום שהגעתי לשם הודיעו לי שהוא מת במדבר אחרי ששודדים לקחו לו את האוכל והמים. כשיצאנו לים היינו 150 איש, ובאמצע הדרך לא יכולנו להמשיך. נשארו רק 16, כל השאר מתו"

אדמה, בן 27, מגאנה <br>נשוי ואב לשלושה

נשוי ואב לשניים, נמכר לעבדות והצליח לברוח


"כשיצאנו למסע היינו 142 איש. נשארנו 61. כשהתחיל הבלגן תפסתי את מכל הדלק הריק ובעזרתו הצלחתי לצוף. ראיתי הרבה אנשים טובעים לידי. רציתי להציל אותם, אבל ידעתי שכאנשים טובעים הם יתפסו כל דבר ופשוט יטביעו אותי יחד איתם. בסוף נתתי את מכל הדלק שלי למישהו שאפסו כוחותיו. הוא נרדם על המכל ונעלם לתוך הים".

אמאדו, בן 22, מסנגל

נשוי ואב לשניים, נמכר לעבדות והצליח לברוח

"בשעה 11 בבוקר התקלקל המנוע של הסירה. היה חום אימים, אנשים שלא יודעים לשחות, כאוס שלם. עד חצות היינו במים. כל אחד חיפש משהו להיאחז בו. ראיתי עשרות אנשים מתים, אבל למזלי אני יודע קצת לשחות. ועדיין, אין לי מושג איך שרדתי את זה. גדלתי ליד החוף ותמיד אהבתי את הים. היום כשאני רואה את הים אני רואה את המוות".

עמנואל, בן 22, מגאנה

פורטרט עמנואל

_________________

ג'ייקוב, בן 31, מגאנה <br>נשוי ואב לשניים, נמכר לעבדות והצליח לברוח

פורטרט ג'ייקוב

המסע נתמך על ידי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום | סייעה בהכנת הכתבה: אופיר חובב

רשתות אבנים
צילום:
תמונות צ'צ'יק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ