איילת שני
צילום: גלי איתן

עד כמה הביוגרפיה האישית שלך זלגה לתוך הספר?

די הרבה. שני דברים הבנתי תוך כדי הכתיבה - שנורא קל לכתוב על עצמך ושזה חושף אותך. ואני לא אוהב חשיפה. מעולם לא נתתי ראיון אישי. כבר בגל”צ הבנתי שאתה יכול להיות או בפרונט, או מאחורי. ואני איש של מאחורי.

אתה כותב על ילדותך. גדלת בקיבוץ, בלינה משותפת.

היינו בסך הכל שמונה ילדים בקבוצה. מבחינתי, כך העולם נהג. לא היה רגע אחד בחיי של פקפוק אם זה היה טוב או לא. בשבילי זה היה מצוין. היום אני יודע שבשביל אנשים אחרים שהיו איתי באותו חדר, זה היה סיוט נורא. לי היתה חוויית ילדות נפלאה. אין לי טיפת מרמור על הקיבוץ. רק חמלה כלפי האנשים האלה והמון הערכה, כי באמת היה פה רצון אמיתי לשנות עולם, לעשות משהו טוב, אידיאולוגיה הארד קור, שלא קיימת היום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ