אני בשיחה

למה יובל אלבשן מתבייש להיות עורך דין

יובל אלבשן, 44, עורך דין קהילתי ודיקן הפיתוח החברתי בקריה האקדמית אונו. מתגורר בירושלים. זוכרים לו: את מאבק הקופאיות על זכות הישיבה בעבודה. רוצה לקדם: את ספרו החדש "פרקליטי העשוקים". איפה: בית קפה בתל אביב. מתי: חמישי, 9:00

איילת שני
צילום: גלי איתן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילת שני
צילום: גלי איתן

אתה "עורך דין קהילתי". מה זה בעצם? איך זה עובד?

אנחנו מגיעים למקומות עצמם. ב–16 השנים האחרונות אני עובד בריכוזים של אוכלוסיות מוחלשות. בשדרות, באופקים, בדימונה.

איך זה נראה? אתה שוכר משרד?

זה מודל שהועתק מחו"ל, ונקרא "חנויות זכויות". זה נראה כמו חנות. עבור העניים והחלשים, עצם הכניסה למשרד עורכי דין היא חוויה מצמיתה. הם נכנסים למשרד המהודר, מחכים לעורך הדין בלובי, כי הם הרי לא הלקוחות הגדולים, אלה שהוא ייצא לקראתם ויכניס אותם. כשהם כבר נכנסים, הוא יושב מאחורי שולחן גדול, אין לו זמן אליהם, והוא דואג שהם יבינו את זה. אני, לעומת זאת, יושב, נגיד, בחנות בקניון באשדוד, הפונה יושב מולי בשולחן עגול, הוא רואה בדיוק מה אני עושה ומשתתף ככל יכולתו. הרעיון הוא שיתוף והעצמה. אם הוא יכול לכתוב את המכתב לבד, הוא יכתוב אותו לבד, בהדרכתי. אם יש לו שגיאות, אני לא אתקן אותן, אלא אם כן זה משהו קריטי שיכול להפיל אותו. אני גם עושה הרבה ביקורי בית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ