זומבים, השער ב"ניו יורקר" והפחד להיות אף אחד. שיחה עם המאייר תומר חנוכה

תומר חנוכה, 40, מאייר. מתגורר בתל אביב. זוכרים לו: את השער שאייר ל"ניו יורקר" איפה: בית קפה בתל אביב. 
מתי: ראשון, 9:00

איילת שני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איילת שני

שמתי לב שהאיורים שלך, ברובם, משרים תחושה שמשהו רע עומד לקרות. הסתכלתי בהם ורציתי שיהיה עוד ריבוע, שאוכל לראות מה אכן קרה. זה משהו מכוון?

כן. לקח לי קצת זמן להבין שזה מה שאני עושה ולפתח מודעות לזה. מבחינתי השכבה החיצונית של הציור היא מאוד מערבית, אפילו קצת יפנית, הכל מאוד מלוטש, נוצץ, צביעה שטוחה, בעולם מוצרי הצריכה. אבל מה שמצויר - לא הסגנון, אלא מה שיש מתחת למכסה המנוע - זה בעיני משהו מאוד ישראלי. תחושה של אנשים מיואשים, בקצה החבל שלהם, בדרך כלל מזיעים, יודעים שמשהו רע עומד לקרות, ויש רעש של פצצה מתקתקת ברקע. ענן שחור. משהו עומד לקרוס. ובאמת כשאני מקבל הזמנות מ"ניו יורק טיימס בוק רוויו", אז זה תמיד לספרים פוסט אפוקליפטיים כמו "משחקי הרעב", או זומבים – זו המומחיות שלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ