שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האסטרונאוטית סוניטה וויליאמס: "כשטסים לחלל, רצוי לא להשאיר קצוות פרומים מאחור"

קפטן סוניטה וויליאמס, בת 49, טייסת ואסטרונאוטית. מתגוררת ביוסטון, טקסס. איפה: בבנייני האומה בירושלים. 
מתי: חמישי, 12:00

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילת שני
צילום: גלי איתן

הגשמת חלום של אנשים רבים — להגיע לחלל.

דווקא מעולם לא חלמתי להיות אסטרונאוטית. החלום שלי היה להיות וטרינרית. בגיל 17 לא התקבלתי לאף אחד מבתי הספר שבהם רציתי ללמוד וטרינריה, אבל התקבלתי לאקדמיה של חיל הים. זה לא התאים לי בדיוק, אבל מכיוון שאני עקשנית התמדתי במסלול הזה וחשבתי להיות צוללנית בחיל. זאת היתה התקופה שבה יצא הסרט "טופ גאן" וזה ממש הדליק אותי. אמרתי לעצמי, "זהו! אני רוצה להיות טייסת". הלכתי לבית הספר לטיסה של חיל הים. מאחר שנשים לא הטיסו מטוסי קרב באותה תקופה, מצאתי את עצמי במסלול להליקופטרים והתאהבתי במכונה המופלאה הזאת. המשכתי להתקדם במסלול הזה, הפכתי לטייסת ניסוי — וזה היה השלב שבו הדלת לנאס"א נפתחה בפני. נתקלתי לראשונה במרכז החלל ג'ונסון בטקסס, הלכתי לבקר שם ופגשתי אסטרונאוטים שדיברו על להגיע לירח ועל האימונים שעברו עם כלי טיס שעולים ויורדים אנכית. אמרתי, היי, את זה אני כבר יודעת לעשות, אז כנראה אני גם יכולה לטוס לחלל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ