רופאים בחיים לא יודו שהם גזענים

הדס זיו, בת 55, מתגוררת בתל אביב. מנהלת את המחלקה הציבורית ברופאים לזכויות אדם ויו"ר ועדת האתיקה. איפה: בית קפה בתל אביב. מתי: יום שני, 10:00

איילת שני
צילום: תומר אפלבאום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איילת שני
צילום: תומר אפלבאום

יש ציפייה מרופאים, מתוקף האתוס של המקצוע, שלא יהיו גזענים. זו, כמובן, ציפייה לא ריאלית. את עוסקת בנושא על בסיס יומיומי, עד כמה הגזענות נוכחת במערכת הבריאות הישראלית?

הנטייה הגורפת של רופאים היא להאמין לאתוס הזה, שלפיו הם לא נותנים למעמד או למוצא של המטופלים שלהם שום משקל. אבל הגזענות מובנית בתוך מערכת הרפואה. אני שומעת הרבה מאוד רופאים ורופאות שמגדירים את עצמם כאי של שפיות במדינה סוערת, שמתהדרים באופן שבו הם מטפלים בפלסטינים או במבקשי מקלט, אבל הם עיוורים לחלוטין ליחס הבעייתי שלהם לחולים, כאן ועכשיו. צריך להבין — העניין הוא לא שפעם היו ילדי תימן, העניין הוא שעכשיו יש אתיופים ופלסטינים ופליטים. העניין הוא לא שפעם התייחסו לילודה באופן גזעני, העניין הוא שגם היום, בבתי חולים רבים בארץ, מפרידים בין יולדות. למה במחלקת יולדות מפרידים ובפנימית לא שואלים אף אחד אם זה בסדר שהשותף שלו לחדר יהיה ערבי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ