מבוגרים גנבו מילדים, חברים שלי מתו ברעב. נמלטתי מהמקום הנורא בעולם

"עינו אותי, מנעו ממני אוכל, רצו שאמות בשקט". ג'י סונג־הו מספר איך נראים חיי נכה בצפון קוריאה

איילת שני
סיאול
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ג'י סונג הו
צילום: The Washington Post / Getty Images IL

נולדת וגדלת בצפון קוריאה בתקופת הרעב הגדול שגבה כמיליון קורבנות. התקופה שבה מוסדות המדינה חדלו לספק מזון לאזרחים, ואלו נאלצו לשרוד בכוחות עצמם. ספר לי על ילדותך.

קשה לי להביט לאחור על ילדותי ולדבר עליה, משום שהיא היתה קשה כל כך. גדלתי בכפר, סמוך לגבול עם סין. זה אזור שקר בו כל ימות השנה. גם קודם לרעב הגדול, היינו תמיד רעבים. היה לנו קר ולא היו לנו בגדים חמים. אני עוד זוכר את מנות המזון שקיבלנו, בילדותי, מהממשלה — מנות של קמח תירס. המנות היו קטנות מדי. בשלב מסוים גם זה נפסק. לא היה כלום. היינו רעבים, אבל כל הזמן אמרו לנו שאנחנו חיים בגן עדן, שאנחנו צריכים להודות על המזל שלנו, שיש לנו שפע אינסופי הודות למנהיג האהוב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ