בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמישים זה השלושים החדש

רני בלייר, במאי ותסריטאי. גר בת"א | זוכרים לו: "שבתות וחגים" | רוצה לקדם : "ארץ חדשה", קהילה חברתית פוליטית | איפה: בסלון שלי | מתי: שני, 14:00

29תגובות

איילת: מדוע יש לך זקן?

רני: כי אני בן אדם מאמין, וכשהבנתי שזקן זה סוג של רעלה בשביל גברים, זה מצא חן בעיני. חוץ מזה שבלעדיו אני חושש להיראות ילד. שלא יתייחסו אלי ברצינות.

מי, השחקנים, אתה מתכוון? זה לא הכי מעייף להתעסק איתם כל היום?

על הסט אני בכלל אבא כזה. מחבק את כולם. כשאתה מנהל קבוצת אנשים גדולה, אז מצב הרוח שלך קובע הכל. אם אתה בא על הפנים, בתוך דקה כולם על הסט על הפנים. לקח לי זמן. היו לי בקרים ב"שבתות וחגים" שהקאתי בבוקר מרוב אטרף ועצבים. אבל למדתי להיות נעים וטוב ולהשרות ביטחון, ולא להתייחס לכל פאשלה שמישהו עושה, ולא להתרסק מכל בעיה. פשוט להיות יצירתי ולפתור אותה.

צילום סלולרי: גלי איתן

איך לומדים להיות נעים וטוב ומשרה ביטחון?

שמונה שנים אני לומד יהדות. פילוסופיה יהודית. הכל בנוי על שלושה אלמנטים - העלאת הכוונה במין תפילה - מדיטציה כזו, חיפוש אחר דרך האמצע ומין תפילת דרישה כזו, סלח למי שפגע בי. אלו תפילות שהיו הווייתיות לנפש האדם והתמסמסו. אני בבינוני.

בינוני במובן החז"לי. מי שהוא בין צדיק לרשע.

כן. אם אתה מכוון בבוקר ומשתדל להישאר בבינוני, ובסוף היום מודע לכך שמי שפגע בך האל יסלח לו, אתה חי בהווה. מפסיק לחיות בעבר. די כבר עם כל הפרוידיאניות הזאת של להתעסק בטראומה.

כי העבר הוא פחד והעתיד הוא פחד.

נכון. אז מה יש להתעסק עם זה? המוות אורב מאחורי הפינה כל הזמן.

איך היית לפני שהתחלת ללמוד?

הייתי בן אדם יותר אגרסיבי. יותר סוער. ובעיקר חסר מנוחה.

הצלחת להיפטר מחוסר המנוחה?!

לא ממש. אבל אני שולט בו יותר. חוסר המנוחה הזה הוא בעיה גדולה. לדעתי, זה בכלל משהו גנטי.

וזו חוצפה שלא מקבלים על זה אחוזי נכות, או לפחות חניה.

כלום. לא פיליפינית. לא קצבה. שום דבר. אבל עזבי, מספיק שבן הזוג יבין את הנכויות הרגשיות שלנו. תמיד מצחיק אותי שבני זוג מתחברים בגלל כל הדברים הטובים שהם חושבים אחד על השני, ואז מגלים את כל הנכויות ובמקום לחיות איתן, מתחילים לנסות לתקן אותן. למה נראה לנו שצריך? שאפשר?

כי התאהבות היא פסיכוזה. ועל ההתקף הפסיכוטי הזה אתה אמור לבסס חיים שלמים.

הכל יש שם בהתקף - אובססיות, הזיות, אתה עף. אני רומנטיקן בלתי נלאה. כשאתה רומנטיקן אתה כל הזמן מחפש את הריגוש, אתה חייב לרגש ולהתרגש ואתה רוצה שהרומנטיקה תישאר כל הזמן בזוגיות. בטח גם חטאתי לזה, אבל זה מה שאני רוצה.

אתה מאמין שאפשר לסחוב קשר של עשר שנים בווליום הזה?

כן.

באמת? ניסית את זה פעם?

אצלי הרומנטיקה נכשלה. בכל מערכות היחסים שלי היא הסתיימה מתישהו. אבל אני מאמין שכן.

תסביר.

אני מאמין שאפשר להזדקן עם מישהו באופן רומנטי. כמו הזקנים האלה בני השבעים שמתהלכים בתל אביב יד ביד. אני מתרסק מהם. הולכים יד ביד ולפעמים מתנשקים. יש תקווה. אני לא מוותר. לא אוותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות אליכם

מה תעשה בשביל אהבה? כמה רחוק תהיה מוכן ללכת?

אני כבר הוכחתי כמה רחוק אני מסוגל ללכת בשביל אהבה.

ספר לי.

התחתנתי פעמיים, התגרשתי פעמיים, יש לי שלושה ילדים. הגדול, מנישואי הראשונים, בן 21, הקטנות בנות 7 ו-10. היו לי שלושה סיפורי אהבה גדולים בחיים. שלושתם נכשלו בסופו של דבר. לא הפסקתי לחפש את האהבה.

עכשיו אתה לבד.

כן.

איך זה?

מין ריפוי עצמי מהחוסר. כי אני לא יודע להיות לבד. מגיל 21 עד לפני שנה וחצי תמיד הייתי בזוגיות. גיליתי שזו אחת הבעיות הגדולות שלי - שבחיים לא הייתי רווק. עברתי מנישואים לנישואים, ממערכת יחסים למערכת יחסים. אני לומד להיות לבד, לטפל בעצמי לבד, לאהוב את עצמי לבד.

מה גילית על הלבד?

גיליתי שיש בו רגעים קסומים ורגעים קשים מאוד. הבדידות הולכת איתך כל החיים והיא איומה לפעמים. אתה יכול להיות בודד גם כשאתה מוקף במיליון אנשים וגם כשהילדים על הראש שלך. גדלתי כבן יחיד. בתור ילד דווקא אהבתי את הלבד הזה, אבל יכול להיות שהגבתי לזה באיזה אנטגוניזם בחיים הבוגרים שלי. עכשיו כבר נעים לי לבד. וכשאני ארגיש שהטיפול הסתיים, אהיה פתוח שוב למערכת יחסים.

פרטיך שמורים במערכת. איך אתה עם הגיל?

מאוד טוב. 50 זה ה-30 החדש.

אוי, אל תאמין למיתוג העלוב הזה. הזקנה היא אותה זקנה ישנה.

כשתגיעי לגיל 50, תגלי שאת בכיתה א' של המבוגרים.

תגיד, מה העניין שלך עם נשים?

מה העניין עם נשים?

נגיד, סיפרתי לחברות שלי שאתה בא אלי. התעלפו.

אני מאוד אוהב נשים.

אין לתאר. אתה אפילו לא טורח להעמיד פנים שזה מביך אותך.

אני אוהב נשים. אני סבור שאתן הגזע העליון. והחזק.

מישהי אמרה לי עליך: "אף פעם לא דיברתי איתו ועדיין הייתי מאוהבת בו בטירוף".

מי זאת?

אתה עכשיו בריפוי עצמי. עזוב. בקיצור: אתה מודע לזה?

כן. אני לגמרי מודע לזה. יש לי את זה גם עם הומוסקסואלים. אני lovable. אין לי בעיה עם זה שאנשים אוהבים אותי.

זה לא קשור ל-Lovable, זה קשור לסקס.

מה, נדבר עכשיו על סקס?

נראה לך?!

אני בסך הכל מרגיש שאני טוב עם אנשים. בבית למדתי שלהיות נעים לאנשים זו מצווה. הלכתי עם זה בחיים. ולכן נוצר מין רושם כזה שאני בן אדם נורא מקסים, נחמד ומיוחד.

זה רק רושם?

אני גם יודע לצעוק, לכעוס ולהיות בלתי נסבל. תכלס אני כישלון של זוגיות, אז כנראה שאני לא כזה מהמם.

מעניין איך זה להסתובב ככה בעולם.

די נעים, אני חושב. אני מאוד אוהב אנשים. אני מחבק אותם. בחיים אני לא לוחץ יד או משהו. רק מחבק.

נכון! גם אותי חיבקת כשנכנסת. נבהלתי מאוד.

אני מחבק ואין לי שום בעיה עם זה ואנשים רואים ואני מקווה שהם גם מאמצים את זה. מה הבעיה? יש את הדור של ישראל הישנה, לא מחבקים ולא בוכים ולא מביעים חולשה. החינוך שישב על בושה ואשמה כל הזמן. אתה גדל בשאיפה לא לבייש אף אחד ולהיות אשם בדברים שאתה לא עושה טוב.

ואיך גדלת באמת?

נולדתי באופקים וגדלתי במושב בנגב.

עשיתי תחקיר. התכוונתי לשאול איך היה בבית.

ההורים שלי באו משני מקומות שונים בעולם. אמא שלי מרוקאית מקזבלנקה, אבא שלי ניצול שואה, הגיע בעליית הנוער. אמא מאוד מחבקת ואבא מאוד אוהב אבל דורש. דורש ולא מוותר. אבל בסך הכל הבית היה מאוד מחבק.

אתה מאושר, רני?

אני מתחיל להיות, אני חושב.

ומה ההרגשה?

שלווה פנימית. סוג של שלוות נפש שפתאום מתחילה לחלחל. ואני מאוד מקווה ששום דבר לא יהפוך אותי פתאום, יקלקל לי. וזה יכול לקרות.

איך?

נגיד התאהבות אובססיבית במישהי שלא רוצה אותך.

קרה לך?

בטח.

קיבלת מגף?

קרה לי בחיים שנדחיתי. פעם אחת זה היה לא פשוט. ממש לא פשוט. ופעם אחרת אבן שנגולה. אפילו שמחתי שזה לא קרה.

נראה לי שהיום כבר יותר קשה לערער אותך.

הדבר היחידי שיכול לערער אותי זה אהבה.

אתה מקווה.

אני יודע. זה הדבר היחיד שמוציא אותי משפיות. על כל הדברים האחרים אני יכול להתגבר. על זה לא.

באמת?

מאבד את שפיותי לחלוטין.

תפרט.

אני עף על זה. כותב שירים, מצטט שירים, מעמיס במחוות רומנטיות על גבול הגועל. אני גם מסוגל להפוך את חיי כשאני מתאהב ורוצה להיות עם מישהי. לוותר על הכל. לפרק. עשיתי את זה. עשיתי את זה פעמיים.

סיוט.

הכי קשה בעולם. אלו תהומות שנפערים.

כי אתה קונה את האושר על חשבון אחרים.

כן. זו אשמה שהולכת איתך כל החיים. פצעים שלא מגלידים אף פעם. עד שהבן שלי התבגר, והעביר לי מסר ברור שהכל בסדר, זה היה סבל נורא. עכשיו זה כלפי הבנות שלי.

מה אתה עושה עכשיו?

אני שותף להקמה של קהילה פוליטית חברתית חדשה, שהולכת לבחירות כמפלגה. וקוראים לה "ארץ חדשה".

אה, זה מה שאתה עושה עם אלדד יניב? חיטטתי בפייסבוק שלך. סליחה.

כן. זה מה שאנחנו עושים. ומצטרפים אלינו עכשיו אנשים מאוד מעניינים ורציניים. המהפכה החברתית חוללה אצלי מהפכה פנימית. אם לפני הקיץ הזה הייתי שמאלני רדיקלי, שהאמין במיליון דברים ושנא מיליון דברים, אחריו הבנתי שזה לא רלוונטי. הכל נעשה מתוך רצון לשלוט בנו דרך מחנאות. להשניא את המזרחים על האשכנזים, את הדתיים על החילוניים. "ארץ חדשה" אומרת: בואו נשנה דברים מהיסוד. פריפריה, חינוך, תרבות, חלוקת קרקעות.

מי שם?

לא יכול לציין שמות כרגע. אנחנו עדיין בהתארגנות. יכול להגיד שמספר הנשים והגברים שווה.

תנועה א-פוליטית?

לממשלה ימנית בטח יהיו בעיות עם התנאים שלנו. חלוקת הארץ לשתי מדינות, פתרון הכיבוש - זה לא מוטל בספק במפלגה הזאת.

זה לא קצת נאיבי? אוטופי?

הרצל היה נאיבי? אוטופי?

כן. אבל לו זה הצליח.

אין אומץ לחזות דברים שהם עשר שנים קדימה. חזונות אמיתיים, כמו של הרצל. כשאתה אומר משהו פורץ דרך, אומרים לך: "זה נאיבי, זה לא יכול לקרות". המחאה היתה הגל הקטן של הצונאמי. ואם יהיו אנשים שיכוונו נכון, מבוגרים אחראיים, הגל הגדול יכה בקלפי. אם יש 400 אלף אנשים ברחובות, יש שני מיליון שאולי ישימו את הפתק בקלפי. אפשר לצעוק עד מחר "תביא את הכסף". אבל כדי להשיג אותו צריך להיכנס לכנסת ולעשות המון בלגן. לא חשוב לי להיות חבר כנסת. חשוב לי לשנות דברים. אני מאמין, למשל, שאני יכול להיות שר תרבות יותר טוב.

החתול שלי יכול להיות שר תרבות יותר טוב.

אני חותר להיות בן אדם שישנה את היחס לתרבות הישראלית, שעוברת אביוז. להגיד אני במאי ותסריטאי ועכשיו אני הולך לכנסת בשבילכם, בואו נראה אתכם מצביעים לי.

אלה לא המאסות. אלה שני שולחנות בקפה "נחמה".

זה לא משנה. המאסות יגיעו בגלל הקבוצה.

מה באישיות שלך מתפעל את הדבר הזה?

תמיד היתה לי חולשה לאי צדק.

ועדיין יש שם משהו ברמה האישיותית. אני לא חושבת שכל האנשים תופסים את עצמם כמישהו שהפעולה שלו במרחב יכולה לשנות.

נכון. אצלי אולי זה באמת בא מהמקום הזה שאני מצליח להקסים, לגרום לאנשים להקשיב לי. תמיד הקשיבו לי. הביטחון שלך עולה כשאתה מרגיש שמה שאתה אומר נקלט ומקבל אחיזה במציאות. אתה אומר "בואו נילחם מלחמות" ואנשים באים. אתה מוצא את עצמך ממלא שמונה אוטובוסים לאולפני הרצליה בגשם שוטף, הולך מכות עם יס"מניקים כדי לעצור צילומים של "ארץ נהדרת". אלו היו מהלכים שהבנתי מהם שאני יכול להזיז כוחות.

אתה יודע לגרום לאנשים לעשות מה שאתה רוצה.

נכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו