בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני בשיחה

ד"ר שקשוקה

מיקי רוזנטל, 58, עיתונאי ומגיש טלוויזיה. גר בגבעתיים. נשוי. אב לשלושה | זוכרים לו: "שיטת השקשוקה" | התחלה: "חדשות" | רוצה לקדם: "המקור" | איפה: אצלי בסלון

30תגובות

איילת: מה היית עושה אם היית חי במדינה מתוקנת?

מיקי: מן הסתם הייתי מובטל. אבל במדינה מתוקנת לשכת הרווחה היתה נושאת אותי על כפיה ומעניקה לי דמי מחיה.

מה אתה אוהב לעשות?

לשבת עם חברים ולשוחח. ספר טוב, מוזיקה טובה, ויכוח טוב.

אתה אוהב להתווכח.

מאוד. אני מודע לכך שהדעה שלי לא יותר טובה מדעות של אנשים אחרים. אבל דווקא מתוך ידיעה שהדעות שלי אינן אמת אבסולוטית, אני נאבק עליהן כאילו כן.

למה אתה מוכן להילחם על משהו אם אתה בכלל לא בטוח שהוא נכון? אולי זה כבר רפלקס?

משום שהדעות שלי מגיעות מאיזשהו מקום שהוא מוסרי וצודק, ומשתדלות לראות את הדברים מהפריזמה של הציבור, והשאיפה לעשות את העולם למקום שיותר טוב לחיות בו היא שאיפה מוצדקת. לגיטימית. אולי גם נאיבית.

צילום סלולרי: נועה יפה

הצלחת לא לאבד את הנאיביות?

ברור שאם אני מסתכל על עצמי מבחוץ אני מבין שאני נכנס עם הראש בקיר, אבל אני מעדיף להסתובב בעולם עם ידיים פתוחות ולהיתקל בקיר מאשר להיות מכווץ כזה. אני לא נותן לפחד ולציניות לנהל אותי, וזה נותן להוויה שלי משמעות.

ואם היית צריך ממש להיאבק על ההישרדות שלך, במאבק יומיומי, כמו רוב האוכלוסייה, אתה חושב שהיית ממשיך להילחם את המלחמות האלה?

אני מאוד מקווה שכן. אנשים עובדים יותר מדי, מתוגמלים פחות מדי, ואין להם כוח לעשות שום דבר כדי לשנות את זה. הם באים הביתה ורואים טלוויזיה. היי, אם לא תפסיקו לראות טלוויזיה ולעבוד כמו מטורפים, החיים שלכם יהיו מחורבנים. אני מקווה שגם אם הייתי עובד 16 שעות ביום בעבודה פיזית, הייתי שואל את עצמי אם זהו גורלי או שמשהו דפוק בשיטה, ובואו נעצור ונשנה אותה. אבל זו אולי חוכמה של אדם שלא עסוק בהישרדות ממש, במחשבות מאיפה אני משלם את חשבון החשמל הבא.

אנשים שחיים ככה יכולים בכלל להאמין שאפשר לשנות את השיטה?

בגלל זה יש אנשים שאמונים להסביר לך את המציאות - עיתונאים שאומרים לך שהמצב הזה הוא לא נורמלי ולא הגיוני ולא מחויב המציאות. זה התפקיד שלי. זה מה שאני עושה בעולם. אני מנסה להסביר לציבור הישראלי מה דפוק בעסק הזה. ישראל נהפכה למדינה חזירית מגעילה, שקומץ של אנשים שודד אותה ורוב האנשים עובדים קשה מאוד ולא נהנים מפרי עמלם. חלוקת המשאבים כאן מקוממת.

מה שמכונה "איפה הכסף".

זה כבר נהיה בדיחה.

ברור. אז איפה הכסף?

אה, בשוק השחור. לפי ההערכות הזעירות, מדובר ב-180 מיליארד שקל בשנה. וזה עוד לפני שנכנסים לעיוותים המובנים בתחום החלוקה. ובינתיים הממשלה או לפחות ראשיה עסוקים כל היום בלהסית אותנו איש נגד רעהו.

מייאש.

מה פתאום. אנחנו נשנה את זה. כאשר יענו אותו כן יפרוץ וכן יגבר. אני מקווה שיקום לנו מנהיג ראוי שישאל את השאלות הנכונות.

מי? מאיפה הוא יבוא?

לא יודע.

אתה?

יכול להיות.

אתה הולך לפוליטיקה?!

אני לא אכחיש שאני מנהל עם הדבר הזה דיאלוג. פוליטיקה לא מפחידה אותי. עכשיו כשסיפרתי, בטח יעשו לי חוק צינון רוזנטל.

האם זו קריאה מעל במה זו שיפנו אליך?

כבר פנו אלי.

תפרט.

פנו אליי כמעט מכל המפלגות הרלוונטיות. לא פנו אלי מישראל ביתנו.

מפתיע. וסירבת?

לחלקם אמרתי לא מיד, לחלקם אמרתי שאני חושב.

ואתה חושב?

ואני חושב על זה. כן. בהחלט.

אפשר לקנות אותך?

למה לקנות? תגידי "אפשר לרכוש את אמונך".

אבל זו לא השאלה שרציתי לשאול.

כשאת באה ואומרת: "אפשר לקנות אותך", זה אומר: "תעשה משהו שאתה לא מאמין בו תמורת כסף".

בדיוק.

בצע כסף. הכסף נהפך להיות בעיה מאוד עצובה בחיים.

בוא נדבר על זה קצת.

אני אוהב כסף. בואי לא נעסוק פה בצביעות. אני אוהב כסף וכסף נותן לך הרבה מאוד דברים. הבעיה היא שכסף נהפך עם הזמן מאמצעי לערך בפני עצמו, כי הוא מדיד. ואז רוב האנשים מעדיפים את הערך הזה כי הוא מספר להם ישר מה הם בעולם. ואז הם כן או לא מגיעים להכרה שכסף לא יכול לקנות את הדברים החשובים בחיים.

מה הם הדברים החשובים באמת בחיים?

אהבה. חברים. בריאות. שם טוב. תשאלי את משפחת עופר. כל הכסף שלהם לא הצליח לקנות להם שם טוב.

מוכנה למכור להם את שלי.

תחשבי טוב.

חשבתי. מוכרת.

כסף זה חשוב אבל יש עוד דברים חשובים, אז אולי נעצור רגע עם עגל הזהב הזה.

עדיין לא ענית לי אם אפשר לקנות אותך.

התשובה היא שעד היום לא הצליחו. וניסו. המון פעמים. אבל את יודעת, זה לא אומר. בסוף, כמו שיגיד לך העורך דין שלי, זו שאלה של סכום.

אז עכשיו, כשאנחנו יודעים מה אתה, נשאר לנו רק לדבר על המחיר?

אני עדיין חושב שלא. טוב לי עם מה שיש לי. המון כסף לא עושה לי את זה. אני לא דפוק כנראה.

אתה שמח שלא ויתרת לאחים עופר?

ברור.

אבל יכול להיות שאם היית חייב להם עכשיו 50 מיליון שקל, היית שמח פחות.

נכון. כמו שאמא היתה אומרת "אוטר געזוט". אז הוא אמר. אבל השקפת עולמי היא שלא משנה מה נעשה בעולם הזה, בסוף נגיע לגוש 3, חלקה 4.

בתקווה שלא נגמור בקומות.

אוי ואבוי. ניתנות לנו כמה עשרות שנים בעולם הזה. אתה יכול לא לעשות איתן כלום ואתה יכול לעשות דברים מרתקים ולקחת סיכונים ולהיכשל ולשלם מחירים. אני רוצה להיות מנוהל על ידי העקרונות שלי. אני לא רוצה שינהל אותי פחד או הסיפור הטורקי של חיי.

ספר לי את הסיפור הטורקי של חייך.

אני לא מרבה לדבר על ענייני האישיים.

אני יודעת.

הסיפור הטורקי של חיי מעניין, אבל יש חשש שהוא ייהפך ללב העניין ואין לי רצון שזה יקרה.

אני מאוד לא רוצה לחטט, אבל קשה לי להתעלם. אולי בראשי פרקים?

ברמת ראשי הפרקים: חליתי בפוליו והייתי משותק בגוף כמה שנים. אבא שלי נפטר כשהייתי ילד ואחרי זה אמא שלי נטשה אותי.

אני מתנצלת.

זה בסדר. עברתי חוויות שכנראה הפכו אותי למי שאני. קורים לכולנו דברים מאוד מורכבים וזו בחירה שלך אם להיות קורבן. לקחתי את זה למקומות שעשו לי טוב אף שהייתי קרוב בחיי ללא טוב.

איך חינכו אותך בבית?

חינוך ערכי. על החשיבות של זולתך. זה היה מאוד חשוב לאבי, בעיקר. הוא נפטר בגיל מאוד צעיר. אולי דווקא בגלל זה אני מרגיש מחויב לעניין הזה.

אין לך בעיה עם מסגרות?

יש לי. עם הזמן למדתי פשוט שאני צריך להקים את המערכות לבד. באופי שלי אני סוליסט. אני יודע לעבוד במערכת אבל מעדיף לבד.

איך אתה עם פשרות?

קשה.

למה? רוב האנשים מפתחים את היכולת הזאת. זה סוג של סתגלנות, לדעת להתפשר.

אני מדבר על פשרות ביני לבין מצפוני. על טעויות.

אני מאוד אוהבת טעויות.

באמת?

של אחרים.

אחת הטעויות המשמעותיות התרחשה כשהייתי ראש דסק ב"ידיעות אחרונות", בזמן הפיגוע בקו 5. זיו קורן צילם את האוטובוס, מלמעלה, והנהג שכב שם. ואני פירסמתי את התמונה הזאת על כל השער. למחרת התקשר אלי קרוב משפחה של הנהג וקילל אותי ונזף בי. הוא צדק בכל מילה. הדבר הנורא הזה שגרמתי לו עדיין מייסר אותי. אלה טעויות שהן צלקות. הן נשארות כצלקות. וכאלה עשיתי אינספור. החלטות שפגעו באנשים שלא בצדק. את אלה אני נושא עמי.

אפשר להציע לך שוב משהו לשתות?

כן. עכשיו אני אשמח למים.

מהברז.

כן.

אילו מגרעות יש לך?

לא יודע איפה להתחיל אפילו. אני קצר רוח.

אני רואה.

אני שונא טיפשות. אני לעתים ציני במקום לא טוב. אני לא שומר על חברים לאורך זמן, היו לי פעם המון ועכשיו יש מעטים. הפרופורציות בין העבודה לחיים שלי לא סבירות ואני שמן.

די, נו.

שמן זו תחושה.

מילה שלא עלתה פה בשיחה כלל: אגו.

שלי מאוד מגוהץ. נמוך. לא משהו.

בטוח?

אני חושב. אני מתנהל בעולם מול כל בני האדם באותו אופן כשאני מדבר עם ראש הממשלה או כשאני מדבר עם גנן.

דיברת עם ראש הממשלה?!

הרבה פעמים. מתוקף תפקידי, לא בקטע חברתי.

ואיך הוא?

דיברתי איתו הרבה יותר כשהיה ראש האופוזיציה. הוא איש לא טיפש.

נראה שבתחום האינטליגנציה הרגשית קצת קשה לו.

הוא איש שאי אפשר לזלזל בו, אבל יש לו אישיות בעייתית. הוא פוליטיקאי מוכשר מאוד, והוא יודע לתמרן והוא יודע להופיע בטלוויזיה והוא יודע לשכנע והוא יודע לרקום מזימות ואת כל זה הוא עושה בשביל להישאר באותו מקום. ואתה שואל את עצמך - בשביל מה? למה הוא עושה את זה? אגו? הוא איש שהוביל את מדינת ישראל לאסון כלכלי, אף שלפי הנתונים של הבנקים אנחנו במצב נפלא.

לפי הנתונים של הבנקים, הבנקים במצב נפלא.

נכון. המספרים של המדינה מעניינים לי את התחת.

מה ההמצאה הכי מיותרת של אלוהים?

אלוהים.

מצחיק. מה הדבר הראשון שתציל מהבית בעת שריפה?

את התמונות. חשבתי על זה כבר אלף פעמים מה יהיה אם תהיה שריפה בבית.

מה המסקנה?

אמא שלי נפטרה לא מזמן. יש את השלב הזה של חיסול הבית. זה נורא. בן אדם כאילו אוגר כמה עשרות שנים המון חפצים. רובם חסרי ערך. ואתה מסתכל עליהם והם נראים לך כמו זבל, בוודאי בעיני מי שמתבונן מבחוץ. ואני לא יכולתי לשאת את זה. היה לי קשה מאוד נפשית, אבל משפחתי סייעה לי. וכשזה נגמר, חשבתי מה נשאר מאמא שלי? תמונות. ושני מכתבים וחצי.

אתה שובר לי את הלב.

מה נשאר מבן אדם אחרי?

כלום. שעון בלי בטריות במגירה.

וזה אפילו לא חפצים שלנו. לחפצים שלנו יש משמעות כי אתה זוכר איפה קנית ועם מי היית.

ומחוץ להקשר זו רק ערימה עצובה של חפצים.

כן, כמו דוכן בשוק הפשפשים.

אם היית יכול לקבל טלפון מחר בבוקר, ממי היית רוצה שהוא יהיה?

כמעט אמרתי נובל, אבל חס וחלילה. אני לא אגיד.

אולי רק פוליצר?

לא. אני לא רוצה.

מה?

לא צריך. לא רוצה פרסים. אין לי צורך בזה.

כי יש לך כבר.

יש לי אבל זה לא משנה לי. הייתי מאוד שמח לקבל טלפון: "תשמע, רון ארד נמצא שם, לך תחזיר אותו".

או טלפון מרון ארד: "הגעתי".

כן.

"הגעתי והראיון הראשון שלך".

זה לא אכפת לי. אני לא מתחרה על הישגים עיתונאיים. הייתי שמח לקבל טלפון שעושים שלום. הייתי שמח לקבל טלפון מאבא שלי אבל הוא כבר 40 שנה לא מתקשר יותר.

מה תהיה כשתהיה גדול?

אני לא אהיה גדול. אני מסרב להיות גדול. זה המוטו המרכזי של חיי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו