בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני בשיחה

הרב דוד סתיו, סוכן המכירות של היהדות

הרב דוד סתיו, 53, רב היישוב שהם. מתגורר ביישוב, נשוי ואב לתשעה. זוכרים לו: את היותו ממייסדי ארגון צהר. רוצה לקדם: את מועמדותו לראשות הרבנות. מתי: ראשון, 12:00. איפה: בבית קפה בתל אביב.

44תגובות

אני לא חושבת שמועמדוּת לראשות הרבנות קיבלה אי פעם כל כך הרבה כותרות. איך אתה מסביר את הדרמה שמלווה את המירוץ שלך לתפקיד?

הדרמה היא בכך שלראשונה מתמודד על ראשות הרבנות אדם ששירת בצבא וילדיו משרתים בצבא. שחובש כיפה סרוגה, חי בתוך החברה הישראלית ורואה את עצמו חלק בלתי נפרד ממנה. אני בא מעולם של תורה וציונות. איני כפוף לעסקנים חרדים ולפוליטיקות של עולם התורה החרדי.

וזה, מן הסתם, לא מוצא חן בעיני לא מעט אנשים. מה המחיר שאתה משלם על כך?

אני משלם מחיר אישי מאוד כבד. בכמה מובנים. ההתקפות וההשמצות גם מהעולם החרדי וגם מהעולם החרד”לי הן רבות וכואבות. אני שומע איומים מכל מיני כיוונים, שאם אני אבחר ייפתחו ספרים של אילן יוחסין, שיהיה קרע נורא בין החברה החרדית לישראלית. כתביי זוכים להרבה מאוד קוראים חדשים שמנסים למצוא בהם פגמים, פסיקות קודמות שלי ודברים שאמרתי מוּצאים מהקשרם. מתקיפים מכל עבר. אבל, ברוך השם, אין לי מה להסתיר ואין לי ממה לפחד.

אבל אתה פגוע.

מאוד. אני פגוע ומשפחתי פגועה. אבל אנחנו נחושים להמשיך קדימה.

אתה חושש לחייך?

אני רוצה לקוות שזה לא יגיע לשם, אבל אני לא שולל את האופציה הזאת.



המועמדות שלך לרבנות הראשית. עלייתו של נפתלי בנט. האם יש קשר בין הדברים? ניתן לזהות מגמה שלפיה הציונות הדתית החליטה לקחת את המושכות לידיים?

יש קשר. ודאי. וזה קשור גם לכך שהחברה הישראלית רוצה להיות יהודית באופן שאינו מוכתב על ידי הקצוות. המסר שעולה מהבחירות האחרונות הוא שהחברה החילונית היא לא אדישה. היא רוצה יהדות והיא רוצה ציונות. היא רוצה מדינת ישראל. ברמה המהותית הם מבינים את זה היטב, ולכן אני חושב שזו עת רצון. צריך להבחין גם בין החרדים כציבור לבין העסקנים הפוליטיים שמבאישים את ריחם ושהציבור החרדי נקעה נפשו מהם.

אתה יכול לראות תהליך שבו גם הציונות הדתית מתרחקת מהפלג החרדי?

אני חושב שזה בהחלט יכול להיות. אני אגיד לך משהו שבעיני הוא לא אוטופי. לדעתי, תוך 10–15 שנים לא תהיה חלוקה של חרדים וציונות דתית, אלא חלוקה בין עובדים ולא עובדים, תורמים לחברה או לא תורמים, נוטלים חלק בתרבות או לא נוטלים חלק בתרבות. השאלה מה אתה לובש והאם אתה אומר הלל ביום העצמאות היא משנית.

השאלה היא אם אתה בוחר להיסגר או להיפתח.

בדיוק.

מדוע החלטת להתמודד על התפקיד הזה, על ראשות הרבנות?

הרגשתי שחיוני להשיב את האמון של החברה הישראלית באחד מהמוסדות המרכזיים, שבמידה רבה, באשמתו או שלא באשמתו, אינו זוכה לאמון שלה. עכשיו, אם זה רק היה חוסר אמון כלפי המוסד, מילא. העניין הוא שחוסר האמון הזה עלול לגרום להתנתקות הולכת וגוברת של חלקים גדולים ממוסדות הנישואים של מדינת ישראל, כשהמשמעות היא התבוללות והפיכתנו לשני עמים. וכאן הרגשתי שאנחנו חייבים למסור את הלב.

אתה ממקימי ארגון צהר, סוג של בולם זעזועים עבור חילונים המבקשים להינשא ברבנות. זה לא מספיק?

צהר הוא ארגון שעוסק בנחמדות. לא היה לו עניין להתעמת עם המערכת. להפך. תמיד אמרנו לרבנים “אנחנו רוצים להיות זרועכם הארוכה”. אבל בשנתיים־שלוש האחרונות פתאום הבנו שהמציאות כל כך עדינה ומורכבת, שבעוד עשר שנים יכול להיות שלא יהיה שום מקום למוסד הזה בכלל. אם כל מדינת ישראל תתחתן בנישואים אזרחיים בחו”ל, אז דה פקטו זה מה שיקרה.

איך אתה תופס נישואים אזרחיים?

קוראי “הארץ” לא יאהבו לשמוע את מה שאני אומר עכשיו. מוסד הנישואים הדתי הוא הערובה האחרונה לשמירת איזשהו מרקם משותף של החברה הישראלית. לא ברמה התרבותית. ברמה האתנית. שנהיה עם אחד.

אבל אתם לא מנסים בעצם לסגור את דלתות האורווה הרבה אחרי שהסוסים ברחו? זה מצב קיים שחלק ניכר מהעם מבקש לעקוף את הרבנות. אולי הרבנות צריכה לשקול תמיכה או הכרה בנישואים אזרחיים.

לא. ביום שבו נתמוך בנישואים אזרחיים זה אומר שהתייאשנו מיהדותה של המדינה. שתם החלום הציוני, תם חזונו של הרב קוק. רבים אומרים לנו “בזכות צהר, אנשים עוד מתחתנים ברבנות. אלמלא אתם, היינו יכולים לסגור את הרבנות”. עכשיו, זה נכון. אנחנו המחסום האחרון בפני קריסתה של הרבנות. ואנחנו מאמינים בחשיבות המוסד הזה, כי אנחנו מאמינים במדינה ומאמינים ביהדות. ותפקידה של המדינה לתת את כל מה שנחוץ, ברמה הביורוקרטית, כדי להסיר כל חסם. בכל האמור בהלכה, אני לא מתכוון להתפשר בשום צורה.

מה קרה לרבנות מאז גלגולה הראשון בראשות הרב קוק? איך היא הגיעה למקום שבו אפילו אתה, רב בישראל, מסתכל מבחוץ ואומר - אנחנו טועים.

ברגע שפוליטיקה סקטוריאלית מעורבת במערכת הרבנים אין שום סיכוי שזה לא יקרה. אין תחרות ויש אלטרנטיבה - אפשר לנסוע לפראג, אפשר לא להתחתן בכלל. המערכת לא שמה לב אפילו שהיא מונופול שנבנה מעסקאות פוליטיות.

איך זה מתבטא ברמת היום־יום?

ברמה העקרונית, השאלה היא מה אני, כפקיד, רואה לנגד עיני כשמגיע אלי אדם. האם זה עוד מישהו שאני עושה לו טובה שאני מטפל בו, או שאני סוכן מכירות, שצריך לעשות הכל כדי שיקנו את המוצר שלי. שוב, בלי שום ויתור הלכתי, אני סוכן מכירות שמוכר את היהדות. הרבנות צריכה להבין שיש לנו אינטרס עליון שכל אדם שפוקד אותה ייצא בתחושה שהוא קיבל השראה.

האם מה שאתה מציע פה הוא לא בחזקת פתרון קוסמטי בלבד? האם זה מה שחשוב באמת? אם הפקיד יהיה נחמד או לא נחמד?

תראי, למשל, יש לנו היום בארץ מיליון ורבע עולים מברית המועצות לשעבר. הם טעונים הוכחת יהדות. אנחנו בצהר לא אומרים לאנשים האלה “אדוני, אני מצטער” וזורקים אותם מכל המדרגות. אנחנו נעזור לו להוכיח שהוא יהודי. אנחנו מפעילים מערכת שנקראת “שורשים”, מחלקה ששכרה שירות רבנים דוברי רוסית, שחוקרים ועוזרים לחבר’ה האלה. פתחנו משרד במוסקבה ומשרד בקייב, כדי לנבור ברשימות של הצלב האדום והקג”ב והתיעודים מימי מלחמת העולם השנייה. אנחנו מטפלים באלף מקרים בשנה, אבל המאסות הרבה יותר גדולות. צריך לשנס מותניים ולעזור להם, כי האנשים האלה, אם הם לא יוכלו להתחתן ברבנות, הם פשוט יתחתנו בקפריסין ולא כי הם רוצים. פשוט כי הם לא יכולים אחרת. את זה אני בא לשנות. בלי זה אין לי עניין בתפקיד הזה. באמת.



אני מנסה להבין את הפרקטיקה של ההליכה על התפר. הרצון לבוא לקראת הציבור החילוני מבלי לוותר על שום דבר מההלכה. כחילונית, אני יכולה לנדב לך את נקודת המבט שלי על הרבנות. נגיד, כל ענייני הדרכת הכלות למיניהם. עבור מי שלא בא משם, זה מדע בדיוני.

מבחינתי אין שום סיבה בעולם שרבנויות לא יעשו אאוטסורסינג לענייני הדרכת הכלות. שייתנו לכלה לבחור את הקבוצה שיותר מתאימה לה.

אבל זה לא עונה על המכשלה היותר עמוקה. שאנשים לא באמת רוצים לקיים הלכות נידה, אין להם שום כוונה לממש את זה אי פעם. הם עושים את זה כי נכפה עליהם.

זו שאלה מאוד קשה. אני מניח שהרציונל שעומד מאחורי מוסד הדרכת הכלה הוא הרצון לחשוף את האדם לערכים מסוימים של היהדות. ברור שאי אפשר לאכוף את זה. והרעיון הוא שפעם אחת תהיה לזוג הזדמנות לשמוע. מה הוא יעשה, זה הוא יחליט.

אבל בסופו של דבר, מי שרוצה להתחתן דרך הרבנות נאלץ לשקר. למשל, לשקר לגבי המחזור של הכלה כדי שיתאים לתאריך החתונה. ושוב, המערכת יודעת שמשקרים לה, אבל משתפת פעולה עם השקר. אז באמת, בשביל מה?

אני מאוד כואב את זה. אמרתי פעם בציניות שהשיעור הראשון שבן אדם לומד כשהוא דורך ברבנות זה איך לשקר למערכת. קודם כל השינוי הביורוקרטי שצריך להיעשות הוא שינוי התקנה שנרשמים שלושה חודשים לפני החתונה, כי זה פשוט לא מותיר לאדם ברירה, אלא לשקר.

מה עמדותיך בנושא השוויון בנטל?

הצורך והחשיבות של שירות בצבא נובעים מאמונתנו האידיאולוגית של האדם. השאלה הגדולה היא אם לימוד תורה אצל קבוצות מסוימות הפך להיות לסוג של תירוץ, וזו שאלה שצריכה להיבדק. לא יכול להיות שלימוד תורה יהיה מסווה לחוסר מעורבות ושותפות. אני מבין ומכבד את הזכות של עולם התורה ותלמידי החכמים, אני לא מקבל שחברה שלמה לא תישא בנטל בתואנה שהם תלמידי חכמים, מה גם שהם לא כאלה. צריך למצוא סידור כיצד אלה שלא לומדים ולא שרויים בעולמה של תורה יישאו בנטל. מעולם לא היה בעולם היהודי מצב שבו עשרות אלפי אנשים נתמכים על ידי קופת המדינה. תמיד היו כמה נתמכים, קבוצות נבחרות, אבל מערכת שלמה? זה לא מה שרבותינו לימדו אותנו. מי שלא מעורב באמת, לא מקדיש את עצמו אך ורק לתורה, חייב לעבוד. תורה ועבודה.

מה עמדתך בנושא ההסדר המדיני?

אני מאמין בחשיבות אחיזתנו בארץ ישראל ובמחויבותנו לה. אם את שואלת אותי אם הייתי בעד או נגד ההתנתקות, הייתי נגד.

מה אתה חושב על כך שאנחנו כובשים עם אחר?

אני מאמין בזכות של כל אדם לחיות בחופש. ואני מאמין בכך שלפעמים העובדה שקבוצה שולטת על קבוצה אחרת יכולה לגרום לנזק. בליל הסדר אנחנו רגילים תמיד לומר “וירעו אותנו המצרים”. כלומר, עשו אותנו רעים. ועשו אותנו רעים במובן הזה שגרמו לנו לשנוא ולהרוג אחרים. אנחנו רגילים לומר את המשפט של גולדה מאיר, “אנו מסוגלים לסלוח לערבים על ההרג של ילדינו. אנו לא מסוגלים לסלוח להם על כך שהם מכריחים אותנו להרוג את ילדיהם”. מצד שני אנחנו לא פציפיסטים. בוודאי שלשלוט על מישהו אחר זה לא דבר טוב. אבל האלטרנטיבה של להיות נטבח על ידו היא עוד יותר גרועה. אני אספר לך סיפור מתקופת מילואיי בחברון.

שם שירתת כשיריונר.

כן. הייתי בחברון ומפקד הטנק שלי היה בן קיבוץ ברקאי. היינו צריכים לבדוק תעודות, והגיע ערבי זקן, והוא צעק עליו בגסות “תראה לי את התעודות שלך!” אחר כך אמרתי לו “תראה, אני רוצה להישאר בחברון. אתה לא רוצה להישאר בחברון. אם אני רוצה להישאר בחברון, זה מחייב אותי להיות נאמן לפקודה הצבאית עד תום, אבל לשמור על המוסר האנושי לא פחות. אני צריך לחיות עם הערבי הזה. אני לא רוצה שתשרור שנאה בינינו. אני צריך לבצע את הפקודה עד תומה, אבל עם מקסימום רגישות ואנושיות”. מבחינתי זה א”ב. כבוד לכל אדם, גם אם הוא ערבי. ובמקביל כמובן שאני צריך לעשות הכל כדי שהעם שלי יהיה ריבון.

אני מניחה שההצלחה של הבית היהודי מאוד משמחת אותך.

מעולם לא שמעו ממני מהן דעותי הפוליטיות.

אני מבינה שהם מקדמים בעוצמה את המינוי.

אני לא יודע. וגם אם זה נכון, זה לא רלוונטי. הרבה מפלגות, ברוך השם, תומכות במינוי שלי. לצד המתקפות אני זוכה גם לגלי תמיכה אדירים מכל המגזרים. גם החרדיים.

גם יש עתיד דוחפת למינויך.

יש לי חבר מאוד טוב שם.



הרב שי פירון.

נכון.

מה המחיר שלא תהיה מוכן לשלם כדי לקרב את החילונים?

לא אסטה מההלכה כפי שהיתה מקובלת על אבותינו, לא ימין ולא שמאל.

האם ההלכה מתאימה לעולם שאנחנו חיים בו?

תורתנו היא תורה נצחית. כמובן שכל הזמן צריך לתרגם אותה.

עד כמה? מה אתה חושב על הומוסקסואלים?

מה שהתורה אוסרת אני אוסר. אני יכול להתיר מה שהתורה אסרה? ברור שאני אוסר.

אסור מן התורה.

בדיוק. השאלה היא איך אני אדבר איתו, מה אני עושה איתו. האם אני מנדה אותו ובז לו, או שאני מנסה לנהל איתו דיאלוג. אבל מה שאסור, אסור.

בעולם האוטופי שאתה מתאר, בכל זאת, לא יוכלו הומוסקסואלים להינשא ברבנות.

לא.

ואיך אתה מרגיש עם זה?

אני אכאב יחד איתו. בוודאי.

איך מיישבים בין הפתיחות לכאורה שלך, למערכת שהיא כל כך דוגמטית, שאי אפשר לסטות ממנה.

תראי. אתמול שאל אותי מישהו מה אומרים לילדים שהוריהם נהרגו בתאונה. איך מסבירים להם כזה דבר? אמרתי לו אני לא יודע להסביר. אני יודע מה אני עושה. אני מחבק. אני אומר אני איתך ואני לא אעזוב אותך. כמו שאני לא יכול להילחם נגד הקב”ה שאיפשר למישהו להיהרג בתאונה, אני גם לא יכול לעזור במובן ההלכתי. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לאהוב. זה לעזור.

מאשימים אותך שאתה מתחנף לחילונים.

תגידי את, התחנפתי לקוראי “הארץ” בשיחה?

לא. אבל זה לא באמת עונה על השאלה. איך אתה מרגיש כשמדברים עליך כך?

אני אומר מה שהרב קוק אמר. “מוטב שאכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו