בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הכישוף נוכח סביבנו גם כאן, בישראל"

ד"ר שי פררו, בן 34, מתגורר בחיפה. היסטוריון וחוקר דתות. איפה: בית קפה בתל אביב. מתי: יום ראשון, 11:00

19תגובות
שי פררו
תומר אפלבאום

מה אתה חושב על השימוש במונח "ציד מכשפות" כשהוא נשמע מפי דונלד טראמפ, כשבנימין נתניהו מלין על "מסעות הציד המתוזמרים", כשזו טרמינולוגיה רווחת בהקשר של קמפיין מי טו?

אני חוקר פרקטיקות של מאגיה וכישוף, מלמד על משפטי המכשפות ומכיר לעומק את הזוועות שחוו מי שנחשדו באשמת כישוף רק לפני מאות בודדות. השימוש במונח ציד מכשפות, גם במדיה וגם בקרב הציבור הרחב במערב, גורם לי אי נוחות אדירה. עם כל הכבוד לסבל ולרדיפה שעברו אנשים מסוימים בתקופה המקארתיסטית בארצות הברית, האשמה בכישוף הובילה לגורל אכזרי הרבה יותר מנידוי או אובדן פרנסה. כשגורמים בעלי כוח רב, כמו נשיא ארצות הברית, ראש ממשלה או גברים שביצעו עבירות מין, משתמשים במונח הזה כדי להציג את עצמם כצד החלש והנרדף, בא לי לקבור את עצמי.

אז אולי תסביר מהו ציד מכשפות אותנטי.

בתקופה שבין המאה ה–15 למאה ה–17 ובפרט באירופה, נשפטו עשרות אלפים בעוון כישוף על ידי הכנסייה והמדינה. על פי ההערכות, בין 40 ל–60 אלף איש הוצאו להורג. זו לא היתה התקופה היחידה שבה אנשים הוצאו להורג באשמת כישוף. גם כיום, אגב, התופעה הזאת קיימת, למשל בהודו.

בהודו המספרים הרשמיים מדברים על כ–2,000 קורבנות, נשים כמובן, בעשור האחרון.

אני בטוח שעל זה ראש ממשלת הודו לא דיבר עם נתניהו, אבל זה קיים במוצהר, ובהיקפים די גדולים.

העלילה הרווחת היא זו של אשה שמתאלמנת, וקרובי המשפחה עושים יד אחת נגדה כדי לגזול ממנה את אדמות בעלה.

אלפי נשים בשנה נרדפות על ידי קרובי המשפחה או השכנים בכפר, חלקן מוצאות להורג. זה קורה בעיקר במקומות הנידחים יותר, ששם האמונה במאגיה שחורה שלטת. יש הרבה עדויות של רופאים שעובדים במדינות מתפתחות וכביכול מטפלים במקרים של כישוף. לפי העדויות האלה, כשאדם שמאמין בכישופים חושב שמישהו הטיל עליו כישוף זה מתבטא, ברמה הפיזיולוגית, בפרץ אדיר של אדרנלין. במצב הזה, של סטרס גבוה, מחלות רדומות שיש בגוף עשויות להתפרץ פתאום, ואז בעצם הכישוף מתגשם. כך שאמצעי ההגנה הטוב ביותר הוא פשוט לא להאמין במאגיה וכישוף. זו מין חומת הגנה שפשוט אי אפשר לחדור.

ומצד שני, אולי זה בלתי נמנע שאנשים שגרים באזורים נחשלים, שחשופים לבצורות או לתמותה גבוהה של תינוקות ממחלות, יאמינו שהסיבה לכך היא כישוף.

זה מה שקורה בהודו, וזה בדיוק מה שקרה במאה ה–15 באזור הפירנאים, ומשם תופעת ציד המכשפות החלה להתפשט. אנשים ניצבים חסרי אונים מול איתני הטבע והם צריכים איזושהי דרך להבין אותם, אולי אפילו לשלוט בהם. תחשבי על בני האדם בתקופות שבהן מגיפות או התפרצות של הר געש יכלו להכחיד קהילות שלמות. הם פנו למאגיה, כדי לנסות לשנות את המציאות. החידוש בתקופה של ציד המכשפות הוא שבתקופה הזאת התחיל להתקבע ולהיווצר הדימוי של המכשפה השטנית, עובדת השטן. נזירים, מטיפים ואנשי אינקוויזיציה מסוימים מתחילים להאמין, ולהפיץ את האמונה, שהעניין של כישוף הוא בעצם טריק חדש של השטן כדי לחתור תחת אושיות הדת הנוצרית ולהביא לחורבן העולם. במחצית הראשונה של המאה ה–14, האפיפיור יוחנן ה–22 הורה להעמיד לדין אנשי כמורה רבים באשמת זימון שדים, ביניהם אפילו בישופים. בתקופה הזאת האינקוויזיציה כבר היתה מאוד יעילה ברדיפת אנשים שהואשמו במינות, כך שהמנגנון היה קיים ופשוט הסבו אותו לציד מכשפות.

וב–1484 האפיפיור אינוקנטיוס קושר בין מאגיה לבין כפירה, ופירסם מעין פאתווה המתירה את דמם של "המזדווגים" עם שדים. הוא מתייחס שם, מפורשות, לבני שני המינים. איך הפך ציד המכשפות לעניין של נשים?

כאן צריך להביא בחשבון הקשרים הרבה יותר רחבים ועמוקים. כשהחלה הרדיפה של הכנסייה אחרי העוסקים במאגיה, החלוקה המגדרית היתה כמעט שווה. החלוקה שיקפה את הדפוסים של אותה תקופה. הגברים הואשמו במאגיה טקסית, שהצריכה קרוא וכתוב, ואילו הנשים הואשמו במאגיה פשוטה, עממית, הקשורה לטבע ולכוחותיו, וזו מאגיה שנחשבה רבת עוצמה. הכוחות שאותן נשים כביכול מזמנות הם כוחות אדירים שמאיימים על כל הסדרים החברתיים.

ובחברה כל כך פטריארכלית ומיזוגינית, אך טבעי שירצו לדרוס ולהשתיק אותן.

יש פרשנויות פמיניסטיות שגורסות שבתקופה הזאת, שבה החלה להתעצב הרפואה, שהיתה כמובן תחום גברי לחלוטין, היה רצון לדחוק את רגליהן של כל המרפאות הטבעיות והמיילדות שהיוו איום על העולם הזה. גם הכנסייה לא אהבה את התחום הזה, של האשה המרפאת, רוקחת הצמחים. הם רצו לחנך את האנשים לפנות לדת ולתפילה בעתות מצוקה. תפיסת המציאות היתה מאוד דיכוטומית. טוב מול רע, אור מול אופל. הקתולים האשימו את הפרוטסטנטים בכפירה ולהפך. אגב, דווקא כשרדיפת המכשפות שוככת בארצות הקתוליות, היא מתעצמת בארצות הפרוטסטנטיות.

זו חברה ששורר בה דיכוי מיני, והוא משתקף בתפיסת הכישוף. לא האשימו את הנשים שהן בוחשות בקדרות, האשימו אותן שהן שוכבות עם השטן. כולל אלמנטים ארוטיים דוחים להפליא.

התפיסה היתה שהמכשפות עפות לעת לילה כדי להיפגש עם השטן, והן מקיימות איתו כל מיני אורגיות וטקסים באמת מגעילים ומשפילים. זה מבוסס כמובן על הפנטזיות של אנשי האינקוויזיציה והדת, שנאלצו להתמודד עם הרבה מאוד הדחקות מיניות.

השטן לא היה הפרטנר היחיד. נשים וגברים הואשמו בכך ששכבו עם שדים, שהתחפשו לבני המין הנגדי. קארל סייגן כותב שהפחד שלנו מחייזרים הוא גלגול של המיתוס הזה. עדויות החטיפה בידי חייזרים מבוססות על אותם דימויים, של גניבת זרע והזדווגות עם פרטנר לא אנושי.

הפילוסוף תומס אקווינס כותב שלשדים יש סוג אחר של כוח. האל לא כבול לחוקי הטבע, הוא יכול לשנות את המציאות ואת החוקים ככל שירצה, לאדם אין שום יכולת לשלוט במנגנונים האלה, ואילו לשדים יש את היכולת לעוות מעט את החוקים, גם אם לא לשבור אותם לחלוטין. הדוגמה שהוא נותן היא שאם שד רוצה לשכב עם אשה ולהכניס אותה להריון, הוא הופך לסוקובוס, שדה יפהפייה ממין אשה, מפתה גבר וגונב את הזרע שלו. לאחר מכן הוא הופך לאינקובוס, שד בדמות גבר אטרקטיבי, מפתה אשה ומזריע אותה בזרע שגנב. ניכר הדמיון בין אינקובוס וסוקובוס לפחד מחייזרים. תראי, הסיפור הזה של שד שהופיע באמצע הלילה שימש אנשים כדי להסביר תופעות כמו הריון לא רצוי, או פליטת זרע בשינה. אני נוטה לחשוב שיש משהו בחוויה הזאת, של עוררות מינית במישור התת־מודע, שגורם לאנשים לקשור אותה לפעילותם של כוחות רשע.

האם ציד המכשפות אכן היה אמצעי נוסף לשליטה ופיקוח על נשים?

זו אחת הדרכים להסתכל על התופעה הזאת. אבל מה לגבי הגברים שנרדפו?

The burning of a woman in Willisau, Switzerland, 1447

הם היו המיעוט.

נכון, ועדיין. אפילו ב"פטיש המכשפות" (טקטס תיאולוגי מהמאה ה–15 העוסק בכישוף ובמאגיה ומוקיע את העוסקים בדבר — א"ש), כמעט שליש מהמכשפות המוזכרות שם הן ממין זכר. התפיסה הזאת של משפטי המכשפות כתופעה שהיא אך ורק רדיפת נשים בשל היותן נשים לא עומדת במבחן הראיות, כי התמונה השלמה שמציגים חוקרי התקופה מורכבת יותר. אמנם רוב הנאשמות באזורי הליבה שבהם נערכו המשפטים, כמו איטליה, ספרד, גרמניה, הולנד ובריטניה, היו אכן נשים, אבל המידע שיש בידינו היום מצביע על כך שבאזורים אחרים באירופה המצב היה שונה. הדימוי של המכשפה השטנית, שהיה כל כך חזק במרכז אירופה, לא נכח באזורים הפריפריאליים יותר כמו נורווגיה או שוודיה, שם אכן מחצית מהנאשמים היו גברים. באיסלנד, מתוך 120 נאשמים בכישוף היו רק עשר נשים. בכל מקרה, יש עוד מניעים להאשמת נשים בכישוף. למשל מניע כלכלי, של החרמת הרכוש.

אחרי שהרדיפה הפכה להליך מוסדר מטעם המדינה והכנסייה, רכוש המואשמים בכישוף הוחרם וחולק ביניהן. פתאום עברו מרדיפת נשים עניות וחסרות ישע לרדיפת מעמדות גבוהים יותר.

הרבה פעמים זו היתה גם דרך לסגור חשבונות: השכנה המעצבנת שקיללה אותך פעם, מה יותר פשוט מאשר להאשים אותה בכישוף? זה משהו שאנשים לא יודעים על התקופה הזאת, שהקרובים ביותר הם אלו שהסגירו את הנאשמים בכישוף.

אווירה סטליניסטית.

כן. המלשינים היו בני הזוג, הילדים, קרובי המשפחה והשכנים, וברגע שהאשמה אחת צצה, לרוב זה התגלגל להאשמות והלשנות רבות אחרות בכפר. במאה ה–14, האנשים שהואשמו בזימון שדים לא נדרשו לחשוף את שמות האנשים שלקחו חלק בכישוף כי התפיסה היתה שהם פועלים לבד ולמען רווחתם האישית. לעומת זאת, הקונספט של מכשפה שטנית, שהתפתח מהמאה ה–15 ואילך, כלל אמונה בקונספירציה רבת משתתפים שחוברים לשטן כנגד הקהילה. לכן הופעלו עינויים ואיומים על מנת להגיע לחברים האחרים בקבוצת הכישוף. בכפרים מסוימים הופעלו "ציידי מכשפות" שפעלו על מנת לאתר אותן.

היו הנחיות ברורות כיצד לבדוק אם אשה היא מכשפה. זו היתה תקופה רעה מאוד לנשים עם פטמה שלישית.

האמינו שמאחר שהנשים הן עובדות השטן, השטן מטביע עליהן את הסימן שלו — זו יכולה להיות נקודת חן או סימן לידה או פטמה שלישית שממנה הוא יונק. איך יודעים אם מדובר בסימן לידה או בסימן של השטן? היו דוקרנים מיוחדים שהיו דוקרים בהם את הנקודה החשודה. אם האשה הרגישה כאב, זה כנראה סימן לידה אותנטי. אם היא לא הרגישה כאב, מובן שהיא עובדת את השטן.

ולציידים, כמובן, היה אינטרס. הם קיבלו בונוס על כל מכשפה שהצליחו לצוד.

חלקם השתמשו בדוקרנים מיוחדים שבהם החוד תוכנן להתקפל פנימה ולא להפעיל לחץ אמיתי על עורה של החשודה בכישוף, כך שהיא לא חשה כאב ולצייד היתה ראיה לאשמתה. ממש עכשיו כתבתי אחרית דבר לרומן היסטורי, "אחותו של צייד המכשפות", שעוסק בדמותו של אחד מציידי המכשפות הידועים ביותר, מתיו הופקינס. הופקינס כינה את עצמו המומחה הכללי לציד מכשפות, והוא היה אחראי למשפטי המכשפות האכזריים ביותר שבהם, תוך שלוש שנים, קיפחו את חייהם כמאה בני אדם. אחרי שפרש הוא כתב ספר על חוויותיו כצייד מכשפות, ופירט את דרכי החקירה שלו.

למשפטים ולחקירות היתה משמעות כלשהי? זה לא היה משחק מכור?

לא בכל המקרים. היו גם אנשים שנשפטו ולא הורשעו. העונשים עצמם לא היו בהכרח מוות. בשלב מסוים עברו לשיטות של חינוך מחדש למכשפות, כאילו להחזיר אותן לחברה. במאה ה–17, במדינות הקתוליות מנסים דווקא להשתמש באמצעים משפטיים, להוכיח שהרדיפה שלהם נשענת על מניעים רציונליים, הם לא מסתפקים יותר בהלשנה כעדות.

מה מאפיין חברה שעסוקה בציד מכשפות. האם חברה שסובלת, למשל, משבר אמוני, כמו בתקופת מלחמת הדתות, מועדת לכך יותר?

שיא הציד אכן התרחש בתקופת מלחמות הדת. קודם לכן זה היה מקומי יותר ושויך לתנאי מזג אוויר קשים, או להתפרצויות של מגיפות. בערים הגדולות התופעה היתה נדירה יחסית, כנראה בשל היעדר המבנה הקהילתי. רוב הנאשמים היו באותו מעמד חברתי כמו של המאשימים אותם. זה לא היה עניין רק של העניים והחלשים ביותר. אם היה דפוס מסוים למאשימים — זה היה יותר הדפוס של השכן הרע, שנוטה לריב, ומרביתם היו אנשים רגילים לחלוטין שבמקרה היו חבריהם או אויביהם של האנשים הלא נכונים בזמן הלא נכון. לנסיבות האלה התלוותה פאניקה אמיתית מפני הכישוף, וכל האשמה הולידה עוד ועוד האשמות. תחשבי שאת אמא לילד בתקופה כזו, ומספרים לך שהשכנה היא מכשפה שסוגדת לשטן ורוצה לרצוח את כל התינוקות. את היסטרית ואת מדביקה בהיסטריה שלך את כל הסובבים אותך. כולם מתחילים לחפש אשמים וכמובן גם למצוא אותם. היו כפרים שבהם מרבית האוכלוסייה הושמדה.

כתבת לי בווטסאפ "הכישוף נוכח סביבנו גם כאן, בישראל". תסביר למה התכוונת.

כשכתבתי את הדוקטורט שלי הייתי מעורב בקבוצת מחקר במכון, ובחרתי לחקור אם יש קהילה ניאו־פגאנית בישראל. התשובה, כפי שגיליתי, היא כן. זה מאוד מבוזר. אינטרנטי. אני מעריך שמספר האנשים שעוסקים בזה הוא כ–300. זה היה חלק מרתק ממש של המחקר, ממש להיות נוכח בטקסים.

איך נראה טקס כזה?

תלוי. אם זה טקס שהאלמנט החזק בו הוא מאגי, אז מי שעורך אותו אמור לחשוב ולכוון למטרה מסוימת.

כמו מה, למשל?

ג'ראלד גרדנר, מייסד דת הוויקה, מספר שבמלחמת העולם השנייה, בעת הבליץ על לונדון, הוא וחבריו התכנסו בקרחת יער וביצעו טקס מאגי שמטרתו היתה למנוע מהיטלר לפלוש בכוחות קרקעיים.

שי פררו
תומר אפלבאום

בטח.

הם הכינו לחש מבעוד מועד, הם שרו אותו במהלך הטקס ורקדו במעגל מסביב למדורה תוך שהם שרים: You cannot come, ודימיינו את זה קורה. הדמיון הוא הכלי החשוב ביותר לעוסקים במאגיה. הם ממש דימיינו כיצד הם מונעים מהיטלר לפלוש, הם הגבירו עוד ועוד את קצב הריקוד, ובסופו של דבר הגיעו למצב שהם העלו אנרגיה מאגית, ואז בבת אחת הם הפסיקו את הריקוד וכיוונו את כל האנרגיה למרכז המעגל. לפי התפיסה שלהם הפעולה הזאת יצרה חרוט אנרגיה מאגית — ואותו הם שלחו לכיוון היטלר.

עבד להם. מה היתה המטרה של הטקסים שאתה נכחת בהם?

מטרה ממוקדת, מישהו חולה ומתפללים להבראתו, מישהו איבד עבודה ומתפללים שימצא חדשה. אלו בדרך כלל המטרות, דברים יומיומיים. לטקסים אחרים שהייתי בהם לא היתה מטרה ספציפית. הם נועדו, נאמר, לחגוג את החגים הניאו־פגאניים. יש שמונה כאלה. חלקם מבוססים על מאורעות אסטרונומיים וחלקם על פסטיבלים חקלאיים קלטיים מסוימים. בטקסים את ממחישה בדרמה מקודשת את חילופי העונות ואת מערכת היחסים בין האלה והאל.

אתה חי את העולם הזה של הכישוף, האם אתה גם מאמין בו?

לי מאוד קשה להשתחרר מהתפיסה החילונית האתאיסטית שגדלתי לתוכה.

אבל אתה לא שולל.

לא יודע מה לומר לך. אני לא ממש בטוח איפה אני נמצא על הסקאלה בין האנשים שמזלזלים בזה לאנשים שמאמינים בזה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו