בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה נשאר לנו בחיים אחרי 50 שנות כיבוש

חודשיים שלמים חלפו מאז הנופש האחרון. המתח הזה גומר אותי. אז סגרתי על קוסטה דורדה והזמנתי את המנה שכולם מדברים עליה

36תגובות

משהו במבט שלה היה מוזר, אניגמטי. הרגשתי שהשפתיים אמרו דבר אחד, אבל העיניים כמו התחננו שלא אאמין. היא חזרה על המילים שוב ושוב: "קוסטה בראווה, תאמין לי רק קוסטה בראווה, זה גן עדן, 419 יורו ואני סוגרת לך את זה עכשיו, על המקום". ובכל זאת, קול פנימי קטן ועיקש המשיך להתנגד, מנע ממני לסגור עניין. בשלב מסוים הרגשתי שאני משתגע. יישרתי את הגב על המשענת, היטבתי את הצווארון ואמרתי: "את סגורה על קוסטה בראווה? זה באמת הכי טוב שאת יכולה להציע?" לא הרמתי קול, אבל דיברתי בהתכוונות מלאה, כאילו אלו המילים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו