מה נשאר לנו בחיים אחרי 50 שנות כיבוש

חודשיים שלמים חלפו מאז הנופש האחרון. המתח הזה גומר אותי. אז סגרתי על קוסטה דורדה והזמנתי את המנה שכולם מדברים עליה

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלון עידן
אלון עידן

משהו במבט שלה היה מוזר, אניגמטי. הרגשתי שהשפתיים אמרו דבר אחד, אבל העיניים כמו התחננו שלא אאמין. היא חזרה על המילים שוב ושוב: "קוסטה בראווה, תאמין לי רק קוסטה בראווה, זה גן עדן, 419 יורו ואני סוגרת לך את זה עכשיו, על המקום".

ובכל זאת, קול פנימי קטן ועיקש המשיך להתנגד, מנע ממני לסגור עניין. בשלב מסוים הרגשתי שאני משתגע. יישרתי את הגב על המשענת, היטבתי את הצווארון ואמרתי: "את סגורה על קוסטה בראווה? זה באמת הכי טוב שאת יכולה להציע?" לא הרמתי קול, אבל דיברתי בהתכוונות מלאה, כאילו אלו המילים האחרונות שאומר בחיי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ