בשבחי הצביעות

ומראית העין, והנימוס, והבושה, והצדקנות, וכן, אפילו הטהרנות

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלון עידן
אלון עידן

לאט לאט, וככל ש"האמת" עולה על גדותיה ומכסה את הכל, מתחוורת חשיבותה של הצביעות. אותה צביעות מגונה, פחדנית, דו־פרצופית; אותה צביעות שביקשנו למגר, להזהיר מפניה, לסנוט באלו האוחזים בה; אותה צביעות של כל אותם צבועים שבמקום "לומר דוגרי", "ישר לפנים", "בלי חארטות" — העדיפו "לעדן", או "למתן", לעתים אפילו "להפוך"; אותם צבועים שביקשנו להסיר מעליהם את המסכה, לחשוף אותם בערוותם, להציג אותם עירום ועריה, כפי שהם באמת, על מחשבותיהם האסורות, רגשותיהם האטומים, יצריהם האפלים. הצביעות הזאת, הצבועים הללו — אנחנו עוד נתגעגע אליהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ