בום! התגלה עוד טמבל! (והוא ממש בלתי)

אלון עידן
אלון עידן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אהוד ברק ועמית סגל
צילום: מגד גוזני, אריק סולטן
אלון עידן
אלון עידן

בום! ביבי גמור. ידיעת פצצה של גיא פלג. מנדלבליט מתייעץ עם היועמ"שים ושופטי העליון בעבר. סקופ: מנדלבליט מגדל עמוד שדרה. עמדתם הנחרצת של ה"לשעברים" חורצת את גורלו של ביבי. החשוד מבלפור יירד בקלון מהבמה. לא בטוח שיעמוד בראש הליכוד ב–9 אפריל. בסך הכל עצוב, ובכל זאת אנחת רווחה ראשונה (אהוד ברק, ציוץ)

בום! כלומר, זהו. נגמר. נפל דבר. עד כאן. העסק הוכרע. בנוקאאוט. תמו שידורינו לערב זה. כבו את הטלוויזיה ובואו נלך לישון. קדימה חברים, מה לא ברור, תתפזרו כבר, לכו לעשות לביתכם, תיפגשו עם מכרים, תשקמו יחסים, תתרמו לנזקקים, תחבקו עצים, כי פצצת אטום נפלה כרגע על היקום הווירטואלי, וההרס עצום, והחורבן טוטלי, ואין ניצולים, אפילו לא פצועים, כך שאין עוד טעם בוויכוחים, בהסברים, בדיונים, במחלוקות, בהתכתשויות, בהוכחות, בראיות, במילים.

***

בום! גבאי מסלק את לבני מהמחנצ (עמית סגל, ציוץ)

בום! פשוט בום! כלומר, תקראו רגע את הלינק שצירפתי, או את המאמר שהדבקתי, או את ההסבר שהסברתי, או את השנינה ששיננתי, או את החידוד שחידדתי, או את הסקופ שפירסמתי, או את הסרטון שמיד ייפתח ויפוצץ לכם את המוח, ותבינו ש — נו, אין דרך אחרת לנסח את זה — בום, פשוט בום, ואולי גם קצת טראח, אבל בעיקר בום, חתיכת בום. אז אנא, חדל קשקשת ברשת, תשתחוו לוזרים, לא צריך מחיאות כפיים, זה בסדר, שמחתי לעזור, הייתי פה, יאללה ביי.

***

בום! בר שלו, רכזת התוכן בתנועת אם תרצו נותנת בראש למרצה חסר בושה (תנועת אם תרצו, ציוץ)

ולא נותר אלא לתהות לכמה רגעים על המתרחש בתודעתו הלא כל כך מודעת של האיש שכותב בביטחון שכזה "בום!" האיש החד, העדכני, הטרנדולוג, שאוחז בכמויות בלתי נדלות של חדוות המבשר והיה הראשון לזהות את "הגיים צ'יינג'ר"; האיש שבטוח, פשוט משוכנע, אין לו צל של ספק, שממש בעוד כמה דקות, בעצם שניות, מיד לאחר שיקליד את שלוש האותיות הפשוטות הללו ויעטר אותן בסימן קריאה צעקני, יושם סוף פסוק לדיון האינסופי שטורד את מנוחתם של רבים תקופה כה ארוכה, או לחלופין הלם גדול ייפול על הקהל הנכבד שאך לפני דקות רגש ושצף.

***

בום בום בום! דרמה! אבי סלמן חושף: "יוסי דייטש פנה אלי וביקש להיפגש, הוא רוצה להצטרף אלי ושאגודת ישראל תתמוך במועמדותי. סירבתי, כי בשלב הזה אני עוד לא עוסק בחלוקת תפקידים" (רפי פרלשטיין, ציוץ)

ואולי לא לתהות, אלא פשוט לרחם קצת על האיש האמיץ שמקדים הוראת בימוי כה דרמטית למה שעלול להתגלות בעוד כמה רגעים כלא ממש "בום!" ואפילו לא "טראח", אלא יותר משהו בכיוון "נו, אז?" פינת "לא הבנתי ממה אתה מתלהב"; כלומר, "בום־שמום", אנטי־קליימקס מהדהד, מבוכה רבתי, שקט על פני תהום, או בעצם אולי כן "בום", אבל יותר במובן של — זהו, עכשיו זה רשמי, התגלה עוד טמבל. בום!

* * *

בלתי / לא, כי זה הפך ממש בלתי להוסיף לבלתי את המילה ההיא שהופכת את הצימוד כולו לבלתי; ובכלל, הרי כמעט הכל פה בלתי — המדינה, הפוליטיקה, השחיתות, הטלוויזיה, הרשתות החברתיות, ההתנהגות ברחוב, בר רפאלי — כך שאם בכל פעם שאני נתקל בבלתי, אצטרך להשלים את הבלתי, אז זה כבר יהיה הכי בלתי. בקיצור, תפסיקו להיות כאלה בלתי, כי גם אני יודע להיות בלתי.

(ולא נותר אלא לתהות שמא לצד העצלנות שבהגיית התוספת "נסבל" מבצבץ לו הצורך העמוק לטשטש את אותה שליליות מובהקת ו"פוגענית" לא עלינו, ובכך להרים תרומה נוספת לסטריליזציה של השפה, בדיוק כפי ש"לא" רוכך ל"פחות", ו"קשה" הפך ל"מורכב" או "מאתגר" או "לא פשוט". ושכעת האדם הבלתי־נסבל הפך פשוט לבלתי כדי שאת ה"נסבל" נוכל להותיר במחסני הנשק הטחובים של התודעה, הרחק מהקורבן הפוטנציאלי, גם כדי להמשיך לחשוב על עצמנו כעל בני אדם לא שיפוטיים מדי, וגם למקרה שהבלתי — או מי ממקורביו שגם הם די בלתי — יבקשו לדעת למה קראנו לו בלתי. במקרה כזה מקסימום נאלתר תותבת אחרת — "בלתי ייאמן" נניח — ונסביר שזה נאמר בכלל "בקטע טוב", כך שהכל בסדר, אפשר להירגע, אני פשוט חייב לזוז, קבעתי עם מישהו מה־זה בלתי, אז יאללה, הייתי פה, ביי).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ