שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כשאדם צריך להגן על עצמו מפני עוצמת המתקפה של העצב

מכונת העצב הגדולה, הבולימית, האוטומטית, עובדת כנגד העצב עצמו

אלון עידן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן

האם ניתן לזהות מילה מסוימת שחוזרת על עצמה שוב ושוב — נניח "צניעות" — מבלי לפתח מידה של ריחוק?

(לא ריחוק מהמילה עצמה ולא ריחוק ממי שהמילה מבקשת לייצג; אלא ריחוק מהחזרתיות על המילה. כלומר, ריחוק מעצם העובדה שדבר חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים בפרק זמן כה קצר. למעשה, ריחוק מהמובן מאליו; מדבר שמת רגע אחרי שנולד. האם לא עולה באדם צורך להתרחק מההוצאה להורג הזאת? האם הוא לא מבחין שהדרך היחידה לשמר את המשמעות הממשית של המילה היא על ידי התרחקות ממנה? שהדרך היחידה לשמור על "צניעות" היא לא לקרוא אותה כל כך הרבה פעמים בתוך פרק זמן קצר כל כך? האם אין בו את האינסטינקט שדוחף אותו הלאה מהמילה, הלאה מההמולה? איזשהו דחף שמופיע בתצורה של מבוכה, אולי של ציניות, שמבקש לעמוד בצד לרגע ולתת לכל הרעש הזה לחלוף?).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ