"מחנה רק לא ביבי" הפך בשקט ל"מחנה השינוי". זה לא קרה סתם

כדאי להתעכב רגע על הקלילות שבה התקבל השם, ועל ההקשר שניצב מאחוריו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לפיד וסער. איך אורזים את כולם יחד באותו נייר צלופן
לפיד וסער. איך אורזים אותם עם בנט, מיכאלי ועבאס באותו נייר צלופןצילום: אוליבייה פיטוסי
אלון עידן
אלון עידן

••• האופן הטבעי, האוטומטי, הכמעט מובן מאליו, שבו התקבל השם החדש — "מחנה השינוי" — אמור היה לעורר אי־נחת קלה. עוד לפני הדיון המהותי בשם, ובמשמעות שהוא אולי טומן בחובו: עצם החלפת שם לגוף כלשהו שמייצג מיליוני אנשים, אמור להיות מהלך דרמטי, וככזה לגרור בעקבותיו טרוניות, השגות, קריאות שבר או ניתוחים שונים. אלא שהמושג "מחנה השינוי" נכנס למחזור הדם הציבורי־פוליטי באופן חלק וללא התנגדות. תוך ימים ספורים, בלי להודיע מראש, המערכת הפוליטית, התקשורתית וגם האזרחית אימצה את הביטוי כאילו היה איתנו מאז ומעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ