בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עפר שלח, התסריטאי ובמאי של יאיר לפיד

203תגובות
יאיר לפיד ועפר שלח במליאת הכנסת
אמיל סלמן

בסוף השבוע פורסם ראיון עם ח"כ עפר שלח ("ליידי גלובס", ורד רמון ריבלין). בין כל השאלות והתשובות, ההבחנות והסיפורים, הסתתרו להן שתי מילים מטעם המראיינת שנכתבו בסוגריים. זה קרה כשרמון ריבלין אמרה לשלח את המשפט הבא: "עפר שלח העיתונאי היה קורע את שלח הפוליטיקאי. נעלמת". עוד לפני שציטטה את תשובתו, מצאה לנכון להציב סוגריים שבתוכם נכתב: "כועס מאוד". מיד אחרי הכעס הופיעה התשובה: "מה שיאיר לפיד אומר זה מה שאני אמרתי, ולא להפך".

המשפט הזה, שאולי נאמר ברגע קטן של איבוד שליטה, מצטרף למשפט אחר שאמר שלח באותו ראיון, בתגובה לשאלה "איך אתה, כאיש שמאל מובהק, שורד את הפזילה החדה ימינה של ראש מפלגתך?" שלח לא הכחיש את היותו "איש שמאל מובהק", וענה כך: "המצע של יש עתיד לא רק שנכתב על ידי, אני הייתי בו קודם".

נדמה לי שצריך לצרף את שני המשפטים, להלחים אותם זה לזה, ואז לזוז מעט אחורה, להביט על כל המהלך של יש עתיד מרחוק. אולי המסקנה תהיה קצת שונה ממה שנהוג לחשוב.

שלח הוא אדם אינטליגנטי. איש עם ידע רחב, מחשבה בהירה, יכולות אינטלקטואליות. שלח הוא גם איש שמאל ש"נכנס לפוליטיקה כדי להשפיע. אם הייתי רוצה להמשיך להשקיע בניסוח של הדעות שלי עד השפיץ האחרון – לא הייתי פה". וכן, שלח גם היה חבר טוב של לפיד. שנים ארוכות.

חבר הכנסת עפר שלח
דניאל צ'צ'יק

החבר לפיד הוא פרפורמר. מנחה טלוויזיה ("אולפן שישי"), שחקן קולנוע ("שירת הסירנה"), פזמונאי ("גרה בשינקין", "שיר אהובת הספן"), זמר חובב (ד"ש לעינת שרוף), נואם מלוטש, כותב טורים פופולריים, סופר רבי מכר. רשימה חלקית.

במונחים אנטומיים: שלח הוא מוח, לפיד הוא פנים יפות.

שלח רץ למרחקים ארוכים. הוא השתתף בכ–20 מרתונים. הוא צולח עשרות קילומטרים כל שבוע. "אחד הדברים שלמדתי בצבא ומשמש אותי בחיים, וגם בריצה למרחקים ארוכים", אמר באותו ראיון, "זה שלזמן נתון אין דבר שאתה לא מסוגל לעשות, אם אתה מכין את עצמך. אם צריך לא לישון, אם יש קושי גדול, פיזי או נפשי, ההתנסות הצבאית לימדה אותי שבסוף אני יכול לעשות אותו. זה הופך להיות הטבע שלך. אם החלטתי לעשות משהו, אני אמצא את הכוח והזמן. זו משמעת".

שלח רוצה להיות שר ביטחון. יש לו עניין לא פתור עם ביטחון. הוא כותב על זה ספרים, הוא כתב על זה מאמרים, הוא כמעט רדוף על ידי "הסוגיה הביטחונית". יכול להיות שזה קשור לפציעה שלו במלחמת לבנון (איבד עין), יכול להיות שלא. בכל מקרה, "תנו לי את מערכת הביטחון ואני אעשה את השינוי הכי חשוב שנעשה מאז ימי בן־גוריון" (אותו ראיון).

אני חוזר למשפט "מה שיאיר לפיד אומר זה מה שאני אמרתי, ולא להפך".

מה בעצם רוצה לומר שלח ויודע שאסור לו לומר באופן מפורש: לפיד הוא זה שמדקלם את מה שאני כתבתי, ולא ההפך; לפיד הוא זה שמדברר את מה שאני דיברתי, ולא להפך; לפיד הוא זה שעושה פרפורמנס על פי התסריט שהזכויות עליו שייכות לי, ולא להפך.

בקיצור, אל תטעו ביחס לשאלה מי קדם למי. ואם לדייק, אל תטעו ביחס לשאלה מי מפעיל את מי.

הנה, אם כן, תשובה אפשרית לשאלה "מה קרה לעפר שלח": שלח מאמין שהוא מביים את לפיד, מפיק את לפיד, מתסרט את לפיד, משתמש בלפיד כדי לסיים את המרתון. חמורו של משיח.

כן, על פניו זה קצת מוזר: שלח הוא הרי "איש שמאל", ואילו לפיד משחק "איש ימין לאומני וקשוח". איך אפשר להסדיר את הדיסוננס הזה, את העובדה שתסריטאי שמאלן שם בפיו של שחקן דווקא טקסט ימני־לאומני?

אפשר להסדיר די בקלות: שלח יודע שהדרך היחידה של לפיד להגיע לראשות הממשלה היא "לפזול ימינה". באטמוספירה לאומנית – תהיה לאומני; בזמנים של רגרסיה דתית – תבקש מאשתך להפריש חלה; בתקופה של חרדה פנימית – תאשים את העולם.

חברי מפלגת "יש עתיד" במסיבת עיתונאים להצגת מצע הבחירות
דודו בכר

לכן, במסגרת הסרט ששלח מביים לפיד הולבש כסוכן סמוי, אנדרקאבר, והושתל בקרב מעוזי הימין. הוא התחיל להזריק ימין קיצוני לוורידים כמו נרקומן בתחנה המרכזית הישנה — הכל כדי לרכוש את אמונם של המסוממים האחרים. המרכז הליברלי, שתחתיו מסתתרים לא מעט אנשי ימין בתחפושת, כבר השתכנע: הסקרים מצביעים על 20–21 מנדטים. עכשיו רק צריך להמשיך להזריק חומר חזק יותר, הרואין לאומני משובח, כדי לשכנע גם חברים מהליכוד וישראל ביתנו, אלה שעדיין חושדים. בדרך לראשות הממשלה לא עוצרים באדום.

שלח יושב בשקט כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק "זאת רק תחפושת" כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל "להשפיע". יכול להיות שהוא צודק ומדובר במהלך מקיאווליסטי מזהיר עם סוף מפתיע. אבל יכול גם להיות שהסוכן הסמוי כבר התמכר לסם. שמהסרט הרע הזה כבר אין יציאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו