בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האימוג'ים ינצחו את האדם

אם זאת אהבה, אז למה היא לא טובה?

66תגובות
אימוג'ים של אהבה

ייקח זמן עד שיובנו לעומק המשמעויות של שפת האימוג'ים והשימוש בה. המעבר מכתיבת מילים ומשפטים לבחירת דימויים נראה טבעי, אך הוויתור על הקלדת אותיות, בחירת מילים, ניסוח משפטים, טעויות כתיב, הברקות מילוליות, הוא במובנים רבים גם ויתור על איזושהי זהות אינדיבידואלית לטובת זהות אוניברסלית.

ניתן אמנם לטעון שגם אותיות, מילים ומשפטים הם חלק ממאגר דימויים נתון, כך שבכל מקרה האדם מכפיף עצמו לזהות קבוצתית ברגע שהוא עושה שימוש בשפה כלשהי. אבל אסור לזלזל בהבדלים: כשאדם בונה משפט ממילים שאמורות לשקף חומרי תודעה פרטיים ("לא יודע מה עובר עלי, מרגיש חרא"), זה מצריך מאמץ רב יותר מאשר כשהוא בוחר דימוי גרפי גנרי שאמור לשקף את אותו מצב נפשי.

המאמץ הוא בלב העניין: הוא הסיבה שבגללה נוצרו האימוג'ים, והסיבה שבגללה הם נחלו הצלחה גדולה. כי הטכנולוגיה פועלת בשני מישורים מקבילים: היא מבקשת להקל על האדם, ובתמורה להקלה להשתלט עליו. המשוואה פשוטה: אם עד לפני כמה שנים אדם אמור היה להתאמץ כדי לנסח מחשבה קוהרנטית או מצב רגשי פרטי, כעת יש דימוי קטן שלחיצה עליו חוסכת הפעלה מאומצת של גלגלי השיניים הקוגניטיביים. אבל תמורת הדילוג על המאמץ נגזר על האדם להתמכר לחוסר המשקל הזה. כעת הוא יהיה חייב את הטכנולוגיה, לא יוכל בלעדיה, ישועבד לה.

הטכנולוגיה מצדה תמיר את ההתמכרות בדרישה הרסנית יותר: היא תבקש שהאדם יהיה כמה שיותר דומה לה, וכמה שפחות דומה לעצמו. הטכנולוגיה בעצם מעוניינת להבטיח את עתידה, והיא חייבת להחליש ככל שניתן את האויב היחיד שעלול לפגוע בה. הדרך שלה להחליש את האדם היא לדלל את החלקים הלא צפויים שלו: החלקים הלא מדידים, החלקים הלא "רציונליים", אלו שלא ניתנים לתכנות, לעיבוד, ליישום, לשליטה. היא רוצה לבטל את השארית שנותרת כשמפחיתים מהאדם את הרובוטיות שלו. לשארית הזאת קוראים "אנושיות" (למרות השימוש היומיומי במושג, "אנושיות" כוללת גם את החלקים האפלים שבנפש).

צריך להבחין בין שני סוגים עקרוניים של אימוג'ים: אלו שמייצגים עצמים, ואלו שמייצגים רגשות. קצת כמו בשפה, העצמים נושאים עמם פחות מחלוקות וסיכונים. אפשר להבין אדם שבוחר בדימוי של אבוקדו במקום להקליד על שש אותיות שהמשמעות שלהן היא... אבוקדו. גם עם אימוג'ים של פרצופים אפשר להסתדר: את ההיעדר הזמני של גוני עור מסוימים — שיוצר הבניה מעוותת של מציאות וכו' — אפשר לפתור יחסית בקלות: מוסיפים עוד, מגדילים היצע. הנה, אפילו הג'ינג'ים כבר מרוצים.

רגשות זה סיפור אחר. כי הטכנולוגיה לא רק שלא יודעת מה זה — היא מזייפת רגשות כמו שעיוור מתאר צבע ירוק — אלא שרגשות שייכים לסוג החומרים שמסכנים אותה. רגשות שייכים ל"קטגוריה האסורה": הם חלק קריטי באותה "אנושיות" שלא ניתנת לתכנות, סידור, עדכון ועיבוד.

לכן האימוג'ים החשובים ביותר מבחינת הטכנולוגיה — והמסוכנים ביותר מנקודת מבטו של האדם — הם האימוג'ים שמתארים מצב רגשי. הם אלה שמקפלים בתוכם את ניגוד האינטרסים: האינטרס של הטכנולוגיה — לדלל את המטען הרגשי האנושי כך שיתקרב ככל האפשר לתצורה הרצויה (מכונה); והאינטרס של האדם — לשמר מנעד רגשי רחב ככל האפשר, שבמידה רבה מגדיר אותו כאדם (ולא כמכונה).

לכן כדאי לשים לב לאפקט המצטבר של השימוש באימוג'ים רגשיים. למשל, באימוג'י של הפרצוף שמפריח לב לאוויר . הפופולריות של האימוג'י הזה — כמו גם של אחיו (פרצוף עם לבבות בעיניים) — קשורה קשר ישיר לדילול הרגשי שהטכנולוגיה מבצעת באדם. צריך פשוט להיזכר: עד לפני כמה שנים כל אינטראקציה בינאישית שבמרכזה היה ניצב הדימוי לב — בין אם בציור של ילדה מאוהבת בכיתה ו', בין אם כחתימת מכתב אהבה שנשלח בדואר — היתה בעלת משקל רב. שליחת לב כביטוי גרפי של אהבה נשאה עמה צורך בתעוזה, לצד חשש כבד ממבוכה.

והנה, היום אנשים שולחים לב — כלומר, "אוהבים" — באותה קלות שבה הם מקלידים. אבל לקלות הזאת, לחוסר המשקל הזה, יש מחיר: הטכנולוגיה מעניקה לאדם אפשרות להיות אוהב ונאהב בקלות גדולה, ובתמורה המשקל של האהבה — ובאופן כללי של הרגש — הולך ופוחת. כי ככל שקל יותר לאהוב, גם משקלה של האהבה קל יותר. וככל שפשוט יותר לבטא רגש, כך מדובר ברגש פשוט יותר, דל יותר, שלא נדרש לצלוח את דרכו ממעמקי הנפש. וזו הרי המטרה הגדולה: להפוך את הרגש לקליל, אוורירי, לא־אישי, חלק ממערך רגשי־גנרי שניתן לשליטה טכנולוגית.

האימוג'ים הם מעין וירוסים אוטואימוניים שהושתלו בשלוחה החיצונית של המוח האנושי — הסמארטפון. תפקידם לחדור אל מחזור הדם הרגשי ולדלל אותו כחלק מפרויקט דילול העולם הפנימי של האדם — אותו עולם לא צפוי ובלתי נשלט שעלול להפתיע את המכונה. האדם מצדו כבר התמכר לקלות: הוא ימשיך ללחוץ על הכפתורים עד שיהפוך סופית ל"משתמש", עד שחייו יהפכו סופית ל"חוויית משתמש", עד שהאהבה שלו תהפוך סופית לעיגול קטן, צהוב וחמוד שפעם — כמה מוזר — הרעידה את לבבו.

(יאללה, ביי, אוהב אתכם ).

אימוג'י מפריח נשיקה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו