שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רשימה שחורה

נעבור לפרשננו משה קלוגהפט: כך עובד מפעל ההלבנה של "הטלוויזיה"

יכול להיות שהאיש עם הג'קט והמשקפיים המעודכנים שיושב בפאנל של קשת, זה ההוא שהסית וסימן שמאלנים כמפלצות בוגדניות?

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה קלוגהפט
צילום: חדשות 12
אלון עידן
אלון עידן

אם כן, משה קלוגהפט. כן, ההוא שעשה את הזה, בדיוק. ובכן, כעת הוא פרשן פוליטי. יושב באולפני קשת בערב הבחירות, גם בבוקר שאחרי, ומעתיר על הצופים מתובנותיו המקוריות. "נבר סיי נבר", "יש תהליכים", "רשויות החוק". או, נהדר משה, בהחלט מעניין, ומה בנוגע לזה, ולהוא, ולהיא? אמממ... מרתק... אתה בעצם אומר ש... יופי, תודה, נעבור כעת לכתבתנו במטה מפלגת כחול לבן.

אתה מביט בתיאטרון הבובות הזה — "הפאנל" — ומבין כיצד עובד מפעל ההלבנה של "הטלוויזיה". הנה אדם שלפני תשע שנים הניח קרן על מצחה של אישה בשם נעמי חזן והפך אותה למפלצת בוגדנית שתירדף על ידי המון מוסת. הנה אדם שלא הסתפק בכך ויזם הפגנה שבה אנשים שמחופשים לפלסטינים קראו "אוהבים את חזן, שונאים את צה"ל". הנה אדם שהכין כרזות עם פרצופים של אנשים, עם שמותיהם המלאים, וכתב מעליהם "שתולים". הנה אדם שניסח את הסלוגן "גלי צה"ל, סכין בגב האומה". הנה אדם שהשווה את חבר הכנסת יוסי יונה לאיש חמאס. הנה אדם.

אז כן, האדם הזה יושב עכשיו באולפנים המצוחצחים של קשת, ליד יונית לוי או ניב רסקין, ליד עמית סגל או אמנון אברמוביץ', מעליו אורות ניאון זוהרים, מאחוריו דמויות פוליטיות שמשתקפות ממסכי ענק, בקדמתו עולים ויורדים גרפים וירטואליים, השואו בעיצומו, הרייטינג בשיאו, והוא ממשיך להרעיף עלינו מחוכמתו, משליך פנינים לחזירים. "נתניהו יצטרך להתמקד בקמפיין המשפטי", "הימין קיבל את אותו מספר מנדטים", מילים רגילות, כמו שכולם אומרים, אז למה שהוא לא, מה קרה.

לפני שנה וחצי הוא התראיין לידיעות אחרונות (רביב גולן, 25.4.2018). כרגיל, היה צריך לקדם משהו — סדרת טלוויזיה שכתב — ולכן עטה על עצמו את מסכת המאמי שלו. אותה מסכה שכנראה שימשה לפגישות עם תמר זנדברג, אז יושבת ראש מרצ. כשנשאל על ההסתה הפרועה שלו, המוטרפת, המסוכנת — הסביר שאנחנו פשוט לא מבינים איך זה עובד, שזה לא ככה, ממש לא ככה. אז תפתחו מחברות תלמידים, שיעור ראשון מתחיל.

"הקמפיינים שלי היו מאוד נקודתיים", אמר ("נקודתיים" זה קטנים כאלה, פצפונים, ממש חמודים, אולי אפילו מתוקים). "מה זה בעצם קמפיין? בא אליך גוף עם תחקיר שהוא עשה. מעבירים לייעוץ משפטי שמאשר את זה, אחר כך הולכים לעיתונאי עם התחקיר שאומר שארגון שממומן על ידי הקרן החדשה מייצג מחבלים שדקרו יהודים, והוא ממומן מכספי מדינות זרות".

או, כמה פשוט. בא אליך גוף, אומר ככה וככה; ואז ייעוץ משפטי — כי אנחנו הרי במדינת חוק; ואז עיתונאי — בכל זאת כלבי השמירה של הדמוקרטיה. נו, מה הבעיה? מה אתם קופצים? אז נכון, על הדרך זרקנו כמה מילים כמו "ארגון שמייצג מחבלים שדקרו יהודים" או "הארגון ממומן מכספי מדינות זרות" — אבל זה בקטנה, אל תעשו עניין, למה לנפח כל דבר, הרי מה יקרה במקסימום, ינסו לסגור חשבון עם נעמי חזן? הרי גם ככה היא כבר בת 72.

בכל מקרה, ג'קט שמונח על חולצת טי שחורה, כיפה קטנה בצבע גוף, זקן דליל ומשקפיים, שימו לב בעיקר למשקפיים, למסגרת המעודנת, הזהובה, שמשווה לו מראה אינטלקטואלי אך ממזרי, לוכדת את הדואליות הכה־מסקרנת של מי שלא רעדה ידו כשכיוון את עדר הלאומנים הגזענים לעבר חגי אלעד ואבנר גבריהו וסיגי בן ארי וישי מנוחין — חבורת "השתולים" מאותם ארגוני זכויות אדם שלפתע הפכו ל"דבר הכי לגיטימי בעולם" (ואל תשכחו לצפות בסדרה שכתבתי, כן?). מעניין איזה משקפיים הוא הרכיב אז, כששילח את ההמון המוסת לעבר ראשי הארגונים הכי לגיטימיים בעולם, איזו מסגרת היתה להם אז — זהובה או כסופה? דקיקה או עבה?

"קודם כל, אני רק יועץ שמשרת לקוח", הסביר בראיון שאמור היה לקדם את הסדרה שאמורה היתה לקדם את מפעל ההלבנה שלו. ככה הם מדברים תמיד האנשים האלה — הם רק יועצים שמשרתים לקוחות, זה הכל ביזנס בייבי, אל תהיה תמים. וזה לא שהוא עצמו יזם את זה, מה פתאום, "החומר הובא אז לפניי". כלומר, הוא בכלל התגורר בבניין נפעל והיה פסיבי (אם כי אגרסיבי). ובכלל הוא לא הסית נגד מחנה, מה פתאום, "הקמפיין מדבר על ארגון", אז אפשר להירגע, כי זה לא נגד מאות אלפים, אלא רק נגד בודדים, כאלה שהרבה יותר קל לתפוס בפינה חשוכה באמצע לילה ולסגור איתם חשבון.

אז עכשיו הוא יושב באולפן של קשת וסוגר מעגל. אז תודה לך ולך ולך ולך, וכן, גם לך, ובכלל לכל הצוות הגדול הזה שעשה לילות כימים כדי להרים את משדר הבחירות המיוחד הזה, שבסופו אנחנו אמנם עדיין לא יודעים מי ירכיב את הממשלה, אבל אנחנו בוודאי יודעים מי מרקיב את המדינה. 

תגובות