כשאומרים לכם "בָּדוּק", תדעו ששום דבר לא נבדק

אלון עידן
אלון עידן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ישי ריבו
צילום: רמי שלוש
אלון עידן
אלון עידן

לאמיר דדון יש שיר שנקרא "לבחור נכון". לפני כמה חודשים הוא התארח במופע של ישי ריבו. כנהוג בשירים שהופכים לדואטים, כל אחד שר בית, ואת הבית השלישי השניים מחלקים ביניהם. במקרה זה הבית השלישי כולל את המשפט הבא: "אומרים יש מי ששומר עליי/ נותן לי את הכוחות..." רצה הגורל — או מישהו אחר — וריבו הוא זה שקיבל את השורה. הוא שר אותה כך: "בָּדוּק יש מי ששומר עליי..." (ההמשך זהה). כשהוא אמר "בדוק" דדון התחיל לצחוק. זה היה בגלל השימוש של ריבו ב"בדוק" במקום ב"אומרים". כלומר, מה שהצחיק אותו זה שריבו נטל את הספקנות שלו ביחס לקיומו של האלוהים (אומרים ש...) והפך אותה כביכול לעובדה (בדוק יש מי ש...).

בהחלפה הזאת טמון סוג כוחה של "בדוק", שהפכה בשנים האחרונות למאוד פופולרית. באופן רשמי היא החליפה את המילה "סגור", שהחליפה בתורה את המילה "בטוח" — אבל נדמה לי שהיא כבר חורגת בהשפעתה ותפוצתה מהחוליות שקדמו לה בשרשרת האבולוציונית של השפה.

••• "בדוק" מופיעה בכל מיני אופנים וצורות, שבבחינה מעמיקה יותר מצטמצמים לפונקציה אחת: נטיעת אשליה של ביטחון עצמי במקום שבו לא קיים אחד כזה; קביעת עובדה במקום שבו קיימת ספקולציה. ניתן לנסח זאת כך: במקום שבו כתוב "בדוק", דבר אחד אכן בדוק: שלא נעשתה שום בדיקה.

צייצנית בשם שוריק כתבה בטוויטר כך: "יאיר נתניהו כזה ילד כאפות שזה ברצינות מכמיר לב בעיני. ביום שאביו כבר לא יהיה ראש ממשלה הוא בדוק עובר משבר ומצטרף לכת" (3.11). ובכן, לפנינו משאלת לב שמוצגת כאבחנה פסיכולוגית. ה"בדוק" הוא הציר שאמור לטעת ביטחון במי שעשוי היה לתהות בינו לבין עצמו על מה מתבססת ההערכה הזאת. המצייצת כמו מקדימה תרופה לשאלה ומודיעה לכולם שאין מקום לתהיות ולפקפוק, שכן הכל "בדוק" — כלומר, היא כבר נחשפה לאבחון של יאיר וכעת היא רק מספקת לנו, הקוראים התמימים, אבחנה שמבוססת על הבדיקה.

כמעט מיותר לציין שבמציאות לא נעשתה הערכה כזאת, ושאם במקרה נעשתה, לא הצייצנית שוריק היא זו שניחשף אליה. אבל המציאות היא רק מציאות — קטנה, עלובה, מרוטה וחסרת ערך — ואילו אנחנו הרי עוסקים כעת בעולמן המופלא של משאלות הלב והפנטזיות שמציגות עצמן כעובדות.

••• צייצנית אחרת — שמה שמור בטוויטר — טוענת ש"אני לא אחת שמסובבים אחריה את הראש ברחוב, אבל תכניסו אותי לחדר מלא אנשים, ומיד כל תשומת הלב אליי. בדוק".

ובכן, בניגוד לציוץ על יאיר נתניהו, ייתכן שבמקרה הזה הצייצנית אכן ערכה בדיקות בנושא. ייתכן שהיא הבחינה בכך שברחוב לא מתייחסים אליה, אבל בחדרים מלאים תשומת הלב כן מופנית אליה.

ובכל זאת, השימוש ב"בדוק" מעלה חשד שהנושא לא נבדק מספיק לעומק — בדיוק כפי שהשימוש ב"בטוח" מעלה חשד שהביטחון המופגן אינו ממש בטוח בעצמו. כדי לרדת לעומקו של חשד, צריך אדם לשאול את עצמו על מי הוא היה סומך יותר כשהוא תר אחר שירותים בקניון הקרוב לביתו — על מי שיאמר לו "אני בטוח שזה בהמשך הקומה בצד ימין" או שמא על זה שיאמר לו "בהמשך הקומה בצד שמאל"?

הסיבה לכך שהשירותים יהיו ככל הנראה בהמשך הקומה בצד שמאל (בדיוק מנקים שם עכשיו, אין טעם למהר), היא שהדובר השני לא נזקק לקביים ("בטוח") כדי לשכנע. הכלל אפוא הוא פשוט במיוחד: מי שבאמת יודע, פולט את הידע כפי שהוא; ואילו מי שלא ממש יודע, ולא בדיוק זוכר, והכלב בדיוק אכל לו את שיעורי הבית, נאלץ להוסיף פרוטזות ("בטוח", "נעול", "בדוק") כדי להגביר את תחושת הביטחון שהוא משדר.

בכל מקרה, אם הצייצנית שמתהדרת בכך שבחדר מלא אנשים "כל תשומת הלב מופנית אליה", לא היתה מקנחת ב"בדוק" — ייתכן שהיתה נוטעת בנו ביטחון רב יותר שהיא אכן טיפוס מעניין, סוער וכריזמטי (ולא במקרה מישהי שרוצה לחשוב על עצמה שהיא טיפוס מעניין, סוער וכריזמטי).

••• "בדוק" ו"סגור" הם מעין צאצאים מודרניים של אב הטיפוס המיתולוגי "יהיה בסדר". מדובר במילים וצירופים שנולדים מתוך המציאות המהופכת שהם מייצגים. "יהיה בסדר" הפך לצירוף מושמץ משום שניסה לכסות בעזרת מילות הרגעה ריקות מציאות שלא היתה בסדר. הפער שבין המילים למציאות גבה קורבנות רבים (מלחמת יום כיפור) ו"יהיה בסדר" הפך להמנון החלטורה הישראלי.

באופן פחות פומפוזי ויותר אישי, "סגור" נולדה משום שיותר מדי פעמים המציאות עצמה היתה "פתוחה": כלומר, יותר מדי פעמים קבעת עם מישהו ב–8:10 והוא הגיע ב–8:30. בשלב מסוים, אחרי שהבעת תסכול, המאחר הכרוני רצה לטעת בך ביטחון שהפעם זה ייראה אחרת, ולכן אמר: "אני אומר לך, 8:10, סגור" (כמובן שהגיע ב–8:45).

"בדוק" נולדה משום שהסגור איבדה את אמינותה, וכעת היה צורך להוכיח שהעניין לא רק סגור ונעול וחתום, אלא הוא אפילו בדוק. מיותר לציין ששום בדיקה לא נערכה (ושהמאחר הגיע הפעם ב–9:10).

בכל מקרה, מה שלא מיותר לציין זה את הכלל המטפיזי של השפה החדשה: ככל שהקשר למציאות רופף יותר, כך המילים שמתארות אותה הופכות מבוססות ומבטיחות יותר. בדוק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ